1קָרִי רַב עֲלֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: "וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ". יש להקשות הלא שמואל חכם גדול היה בחכמת הרפואה ואין ידיעה זו שידע לבדוק הבשר באש מארס הנחש חשובה חכמה כל כך שראוי לפארו בעבורה? ונראה לי בס"ד דידוע רב לא היה אוכל בשר בבית אחרים וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים במסכת מנחות דף ק"י שהביא מספר הפרדס לרש"י ז"ל בכתבי יד עשרה מילי דחסידות היה נוהג רב וחד מנייהו דלא הוה אכל מסעודת הרשות משום חלב ודם וגיד הנשה פן לא הוזהרו בהם כהלכה והוא לא היה אומר להם שנמנע לאכול בשביל חשש זה אלא הוה אמר טעמא משום סעודת הרשות וכשהיה מזדמן סעודת מצוה היה אומר אמתלא אחרת עד כאן דבריו עיין שם. והנה בודאי היה נמנע מלאכול בבית אחרים שום סעודה אפילו שאינה של בשר כדי שלא ירגישו שהוא אינו אוכל בשר בשביל שחושדם שאין נזהרין כהלכה בניקור הבשר מן החלב ובמליחה ובהסרת הגיד אך כיון שנזדמן בבית ריש גלותא היה מוכרח לאכול מפני כבוד הנשיא אך בשר זה של הצבי אין בו חשש של ניקור החלב כי הצבי חלבו מותר ורק יש בו חשש בשביל המליחה בלבד לכך צוה אותם שלא ימלחו אותו אלא יצלוהו על האש כי צלי אינו צריך מליחה דנורא משאב שאיב ונמצא שלא נשאר בו חשש שמונעו מלאכול אבל עם כל זה לבו לא היה חפץ לאכול ונתן להם רשות לצלות לו בעל כרחו וכל זה הוא מתוכיות לבו לא ניכר לשום אדם ורק שמואל הרגיש ברוח קדשו שאין לבו של רב חפץ באכילה כלל לא זה ולא אחר ומה שאמר לצלות הוא בעל כרחו על כן נתחכם שמואל ללמדנו טענה ואמתלה שיאמר להם כדי כלא יהיה אוכל כלל. לכך אמר לו שמואל 'לָא חַיִשׁ מַר לְנִקּוּרִי' רצונו לומר שמא הנחש נשך את הצבי הזה שחסר ויש בו ארס נחש ואף על גב דידע שזו חששה רחוקה עם כל זה אמר כן אליו כדי ללמדו לעשות התנצלות מצד זה כדי שעל ידי כך יעשה התנצלות לבלתי יאכל כלל. וכשאמר לו רב מה תקנה יש לזה? השיב לו לצלותו באויר התנור באופן שאינו מניחו על גבי הגחלים אז אם יש ארס נופל חתיכות חתיכות כיון שהוא תלוי באויר התנור ואז ניכר ונודע לכל וגם לבית ריש גלותא שיש בו ארס נחש לכך צוה לעשות כן ונתברר שיש בו ארס נחש ואחר שהבין רב ששמואל עשה זאת בחכמה שהבין ברוב חכמתו מה שהיה רב מצטער בלבו על אשר הוא מוכרח לשנות מנהגו שיהיה אוכל משל אחרים דבר עמו בחכמה שהשיאו להתנצלות אחרת ועל כן קרא עליו מקרא זה וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ דניאל ד, ו.2כִּי הֲוָה מַרְחִיק שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פַּרְסֵי. נראה לי כל זה היה בדרך נס על ידי תפלתו של רבי יהושע שהתפלל בכך שקודם ארבע מאות פרסי שהם כנגד ארבע מאות רוחות דסטרא אחרא ישאג ויפיל בזה שורא דרומי וכרחוק שלש מאות כנגד מספר שם אלקים דיודי"ן שעולה ש' אל״ף למ״ד ה״י יו״ד מ״ם = 300 שבו נמתקים הדינין 'נָתוּר כָּכֵי וְשִׁינֵי' הרומזים לכוחות הדינין וגם הקיסר ראש הפעור נפל מכסאו לארץ וגבר ישראל ובשני מקומות אלו שהם חד הרחק ת' פרסה וחד הרחק ש' פרסה נרמז כי ת"ש כוחם של חיצונים אויבי ישראל.3אָמַר לֵיהּ: בְּמָטוּתָא מִינָךְ, בָּעִי רַחֲמֵי עֲלֵיהּ דְּלִיהָדַר לְדוּכְתֵּיהּ, בָּעָא רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְאַהֲדַר לֵיהּ לְאַתְרֵיהּ. אין להקשות אמאי לא אמר לו שיתפלל שלא יהיה נזק מן שאגתו דיש לומר משום דמזה יהיה רבוי נסים לכל מין האדם והבהמה ברם הא קשיא אמאי לא אמר לו שיתפלל שלא ישאג עוד כלל? ונראה לי בס"ד כי הארי טבעו לשאוג כידוע וכמפורש בכתובים ואם יתפלל שלא ישאג הוי שינוי טבע ואין מתפללים לשנות הטבע ולכך אמר לו שיתפלל שיחזור. אי נמי שזה מחמת תוקף שאגתו נראה שראייתו משונית ובני אדם מתים מחמת שרואין אותו ראיה בעלמא לכך לא רצה שיבא למקום הישוב של בני אדם.
