ברטנורא על משנה נזיר ד׳:ו׳

6 הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְנָזִיר. כְּשֶׁהוּא קָטָן עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְכָל דִּין נְזִירוּת עָלָיו, וְאָבִיו מֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו, וְאִם נִטְמָא מֵבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. וְהַאי מַדִּירוֹ, שֶׁאוֹמֵר לוֹ תְּהֵא נָזִיר אוֹ הֲרֵי בְּנִי פְּלוֹנִי נָזִיר, וְהוּא שֶׁלֹּא יִמְחֶה לֹא הַבֵּן וְלֹא הַקְּרוֹבִים. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה:

7 כֵּיצַד, גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ קְרוֹבִים. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה הָאָב בַּקָּרְבָּנוֹת בִּזְמַן שֶׁגִּלַּח הַבֵּן וְלֹא קִבֵּל הַנְּזִירוּת אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ קְרוֹבִים, אוֹ מִחָה אוֹ שֶׁמִּחוּהוּ קְרוֹבִים, דְּבָטֵל הַנְּזִירוּת. וְדַוְקָא כְּשֶׁמִּחָה הוּא אוֹ מִחוּ הַקְּרוֹבִים מִיָּד. אֲבָל אִם הִתְחִיל לִנְהֹג נְזִירוּת אוֹ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַנְּזִירוּת, תּוּ לֹא מָצֵי לְמִמְחֵי לֹא הוּא וְלֹא קְרוֹבִים: