ברטנורא על משנה חולין ב׳:ה׳

5 בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת. כְּלוֹמַר בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם. דְּגָזְרוּ עַל הַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת לַטֻּמְאָה. וּבְחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ מַיְרֵי, דְּשֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בָּהֶן. דְּאִלּוּ בְּחֻלִּין גְּרֵידָא, אֲפִלּוּ הָיוּ מֻכְשָׁרִין בְּדָם אֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחֻלִּין:

6 לְפִי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בְדָם. שֶׁאֵין אֹכֶל מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּבֹא עָלָיו מַיִם אוֹ אֶחָד מִשִּׁבְעָה מַשְׁקִין, שֶׁהֵם מַיִם יַיִן שֶׁמֶן חָלָב וּדְבַשׁ דָּם טַל:

7 הֻכְשְׁרוּ בַשְּׁחִיטָה. מִגּוֹ דְּשַׁרְיָא שְׁחִיטָה לְהַךְ בָּשָׂר מִידֵי אֵבָר מִן הַחַי, מְשַׁוְּיָא לֵיהּ נַמִּי אוֹכְלָא לְגַבֵּי טֻמְאָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: