ברטנורא על משנה חולין ב׳:ו׳

6 הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסֻכֶּנֶת. כָּל שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת מֵחֲמַת חָלְיָהּ, הַוְיָא מְסֻכֶּנֶת. וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לָהּ כֹּחַ בְּשִׁנֶּיהָ לֶאֱכֹל קוֹרוֹת וּבְקָעִיּוֹת שֶׁל עֵץ:

7 עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס. דְּאִי לֹא פִרְכְּסָה חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִטְּלָה נִשְׁמָתָהּ קֹדֶם גְּמַר שְׁחִיטָה:

8 אִם זִנְּקָה. כְּדֶרֶךְ שֶׁהַבְּהֵמוֹת נוֹפְחוֹת בִּגְרוֹנָם וְהַדָּם מְקַלֵּחַ וּמְזַנֵּק בְּכֹחַ:

9 הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה. בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת שֶׁצְּרִיכָה פִּרְכּוּס, וְלֹא יָדַע אִם פִּרְכְּסָה, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כָּתְלֵי בֵית שְׁחִיטַת הַצַּוָּאר מְלֵאִים דָּם, כְּשֵׁרָה, מִפְּנֵי שֶׁזִּנְּקָה. וּכְשִׁיטַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמַכְשִׁיר לָהּ בְּזִנּוּק, אֲמָרָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

10 אֶחָד בְּהֵמָה דַקָּה וְאֶחָד בְּהֵמָה גַסָּה. צְרִיכָה פִרְכּוּס אִם הִיא מְסֻכֶּנֶת:

11 שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ. בִּגְמַר שְׁחִיטָה:

12 וְלֹא הֶחֱזִירָה פְּסוּלָה. אִם הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת. לְפִי שֶׁאֵין זֶה פִּרְכּוּס אֶלָּא כֵּן דַּרְכָּהּ בִּשְׁעַת צֵאת נַפְשָׁהּ. אֲבָל גַּסָּה לָאו אוֹרְחָהּ בְּהָכִי, וּבֵין שֶׁפָּשְׁטָה וְלֹא כָפְפָה בֵּין שֶׁכָּפְפָה וְלֹא פָשְׁטָה, כְּשֵׁרָה: