ברטנורא על משנה חולין ב׳:ד׳

4 וּפָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת. הַיְנוּ עִקּוּר. וּבִבְהֵמָה קָאֵי:

5 תַּחַת הַשֵּׁנִי. תַּחַת הַסִּימָן הַשֵּׁנִי. שֶׁהָיָה תוֹחֵב הַסַּכִּין בֵּין הַסִּימָן לַצַּוָּאר:

6 הֶחֱלִיד. כִּסָּה. וּלְשׁוֹן חֲלָדָה, כְּחֻלְדָּה הַדָּרָה בְּעִקְּרֵי הַבָּתִּים דִּמְכַסְיָא:

7 וּפְסָקוֹ. מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה:

8 נְבֵלָה. וּמְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:

9 טְרֵפָה. וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה:

10 וְדָבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לְהִפָּסֵל. כְּגוֹן אֶחָד מִן הַטְּרֵפוֹת הַשְּׁנוּיוֹת בְּפֶרֶק וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת: