תפארת שמואל על יומא א׳

מהדורה: מהדורת ווילנא

1 רא"ש פתח ↗

דף כח. וכשהגיע זמן שחיטת התמיד דהיינו משהאיר המזרח מורידין כהן גדול לבית הטבילה דף ל. ופרסו סדין של בוץ בינו לבין העם דף לא: וכדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ פרסו סדין של בוץ. דף ל. וטבילה זו היתה במקום חול שאינה באה לחובת היום שאף בכל בקר צריך כל אדם לטבול הנכנס לעזרה לעבודה. פשט בגדיו וטבל ועלה ונסתפג. דף לא: הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו דף מג: מקיתון של זהב ולא היה כאן קידוש בפשיטה לפי שפשט בגדי חול וקיימא לן דתרי קדושי חד אפשיטה וחד אלבישה. דף לא: ואם היה זקן או איסטניס שהקור היה מזיק לו מחמין לו חמין מערב יוה"כ ומטילין לתוך הצונן דף לד: או היו מחמין חתיכות של ברזל מאתמול ונותנין אותן היום במים לחממן. אע"פ שהוא מצרף ואסור משום מכה בפטיש שהוא גמר מלאכת הברזל לחתכו כיון שאינו מתכוין לכך אינו אלא משום שבות ואין שבות במקדש. דף לא: ואח"כ שחט את התמיד וקבל גם הוא את דמו וגומר כל עבודות כסדר כל הימים בבגדי זהב עם הקטרת שבהיכל הטבת הנרות ומנחת חביתין. דף לד: אח"כ בא לבית הפרוה והיה במקום קדוש. ופרשו סדין של בוץ בינו לבין העם וקדש ידיו ורגליו לפי שפשט בגדי קדש. וטבל ועלה ונסתפג ולבש בגדי לבן שוין י"ח מנה או יותר או פחות רק שיהיו טובים יותר מאותם שלבש בערב. ובין שניהם יש להם להיות שוים ל' מנה ואם ירצה להוסיף בשל בקר טפי מי"ח מנה ולגרוע בשל ערב מי"ב מנה או איפכא הרשות בידו רק שיהיה של הבקר טובים יותר ויהיה בין שניהם ל' מנה. ואלו יש לו משל צבור אבל אם ירצה להוסיף משלו יוסיף כמו שירצה. וקידש ידיו ורגליו דף לה: ובא לו אצל פרו והיה עומד בקרן צפונית מערבית של המזבח באויר שבין האולם ולמזבח כנגד המזבח ממש אלא משוך לצד צפון. דף לו. והיו מוקמים ראש הפר שבא ראשו לצד דרום ופניו למערב. ולא היו מעמידין אותו להדיא ראשו למערב ואחוריו למזרח שמא ירבץ גללים וזה יהיה גנאי למזבח. והכהן עומד במזרח ופניו למערב וסומך שתי ידיו עליו ומתודה. וכך היה אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי אני וביתי שם: כחכמים. וידוי ראשונה לא היה מתודה אלא עליו ובני ביתו. אנא השם כפר נא לעונות וכו'. ובירושל' יש בהזכרת השם שניה בוידוי היה אומר אנא בשם בבי"ת: דף לז. ובא לו למזרח העזרה להגריל שאינו צריך אלא שיהיה בעזרה. דף לט. וסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו. דף סב. ושם שני שעירים שוין במראה ובקומה והיה לקיחתם כאחד וכל זה אינו מעכב שאינו אלא למצוה. דף לט. וקלפי היה שם של עץ ומחזיק ב' ידים ובה שני גורלות האחד חקוק בו לשם והשני לעזאזל. והם כשרים מכל דבר וטורף ידיו בקלפי בענין שלא יוכל לכוין איזה של שם ואיזה של עזאזל. והעלה בכל יד גורל אחד לשם שני השעירים אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו הגבה את ימינך. ואם בשמאלו עלה בית אב אומר לו הגבה את שמאלך. ונתנן על שני השעירים ואמר לה' חטאת ואם לא נתן הגורלות על השעירים רק שהעלה וידע איזהו עלה בימינו ואיזו בשמאלו לא עיכב. דף מא: קשר לשון של זהורית משקל שתי סלעים בראש שעיר המשתלח והעמידו בשער המזרחי במקום שמוציאין אותו לשלחו ולנשחט היה קושר לשון אחד בצוארו כדי שלא יתערב לא בשעיר המשתלח ולא בשאר שעירים ובסדר אתה כוננת כתיב אף שעיר של שם יעמידנו כנגד בית שחיטתו ותימה דבהדיא בגמרא מסיק דאקשירה קאי. ובא לו אצל פר שניה והתודה עליו ועל אחיו הכהנים שצריך שיבא זכאי ויכפר על החייב לכך היה מתודה תחלה עליו לבדו שיהיה זכאי. דף מג: שחטו וקבל דמו במזרק ונתנו למי שהוא ממרס שלא יקרוש. והממרס היה עומד על השורה הרביעית של הרצפה של עזרה שמן ההיכל ולחוץ. ונטל מחתה מזהב אדום שמחזקת שלשה קבין והיתה דקה הרבה והיה לה בית יד ארוך שמגיעה תחת זרועו כדי שתהא זרועו מסייעתו. והיה לה נישתוק ופרש"י טבעת שישמע קולו בבואו. ורבינו חננאל פי' נרתיק שהיה לה כמו נרתיק כדי שלא יכווה כשהיא מתחממת מן הגחלים. ועולה באמצעו של מזבח וחותה מלא המחתה גחלי אש שכלתה מעליהן השלהבת. וירד והניחה על הרצפה בעזרה. דף מז. והוציאו לו מחתה מליאה קטרת שהחזירו אותה ערב יום הכפורים למכתשת ושחקוה הדק כדי שתהא דקה מן הדקה וחפן ממנה מלא חפניו של כהן לפי שהיו מחזיקין חפניו דף מח. לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות. והריקה מתוך חפניו לתוך כף אחת ולקח המחתה שהיו בה הגחלים בימינו והכף של הקטרת בשמאלו. דף נא: והלך בדרומו של היכל בין מזבח ולמנורה עד שהגיע לשתי הפרוכת המבדילות בין הקודש ובין קודש הקדשים במקום אמה טרקסין שהיתה בבית ראשון. והחיצונה היתה פתוחה בדרום והפנימית בצפון. אע"ג דרבי יוסי סבר שלא היה שם אלא פרוכת אחת בהא הלכה כר' יהודה שאומר שתים היו דהוה ליה מחלוקת ואח"כ סתם שלאחר המחלוקת שונה דף נב: החיצונה פרופה מן הדרום ועוד דר' חנינא סבר כרבי יהודה לקמן דאמר בצד צפון היה עומד ומחטא. ואין להביא ראיה מאותה משנה דף נח: התחיל מחטא ויורד מהיכן היה מתחיל מקרן מזרחית צפונית ופירש רש""י דסבר דפתחה בצפון קאי ואפילו לפירוש רש""י ההיא משנה אתיא כרבי יוסי הגלילי ור' עקיבא פליג עליה בברייתא והלכה כרבי עקיבא מחבירו. דף נב: והיה מהלך ביניהם עד שמגיע לצפון ואיתא בירושלמי שדוחק באצילי ידיו שלא ישרף הפרוכת. כשהגיע לצפון הפך פניו לדרום כדי שתהא ימינו לצד הארון והלך עד שהגיע כנגד הארון ונתן המחתה של אש בין שני הבדים. דף נג: ולאחר שניטל הארון נתנה לאבן שתיה שהיתה שם והיתה גבוהה מן הארץ שלשה אצבעות. וחפן הקטרת שבכף לתוך חפניו וצבר הקטרת על גבי גחלים. דף נג. ונזהר שלא יתן הקטרת על גבי האש עד שהכניסו לפני ולפנים להוציא מלבן של צדוקים שאומרים שנותן בהיכל ונכנס בענן עשן הקטרת. דף נב: והיה מתחיל לצד פנים שהוא חוצה לו שאם מתחיל אצלו נמצא העשן עולה מיד וזרועו נכווה. ונתמלא הבית עשן והניח שם הכף והמחתה ויוצא דרך כניסתו שהיו פניו לארון. ובסדר אתה כוננת כתוב טמטם עיניו ויצא ואין זה בגמרא אדרבה מתוך הירושלמי משמע שאינו צריך. והכי איתא בירושלמי עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא. שם: נג: והיה מתפלל תפלה קצרה בהיכל שתהא השנה כתקנה. ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את העם המצפים לצאתו. דף נג: ונטל את הדם ממי שהיה ממרס ונכנס לפני ולפנים ועמד בין הבדים והזה אחת למעלה ושבע למטה כנגד הכפורת. ואין צריך שיגיע בכפורת אלא כמצליף. ופירש רש""י כסדרן אחת למעלה ושבע למטה. והתוספות מפרשין שלא היה צריך לכוין שיהיו כסדרן אלא באחת של מעלה מצדד גב ידו למטה ומזה כלפי מעלה. ובשבע של מטה מצדד גב ידו למעלה ומזה כלפי מטה. וכך היה מונה. אחת. אחת ואחת. אחת ושתים וכו'. יצא והניח המזרק של הדם על הכן שהיה בהיכל. ושחט את השעיר ועשה מדמו לפנים כאשר עשה מדם הפר אחת למעלה ושבע למטה. ויצא והניח דם השעיר על כן שני שהיה בהיכל. ונטל דם הפר מן הכן שהניח עליו והזה ממנו כנגד כל הפרוכת במקום שמכוון כנגד הארון אחת למעלה ושבע למטה כאשר עשה בפנים ואח""כ מדם השעיר על הפרוכת כאשר עשה מדם הפר. ולא היו הדמים נוגעים בפרוכת. ואח""כ עירה דם הפר לתוך המזרק שבו דם השעיר וחוזר ומריק ממזרק המלא לתוך הריקן כדי שיהא מעורב יפה יפה. דף נח: ויוצא לצד מזרח עד שעבר מזבח הזהב כולו. ונתן ארבע מתנות על ארבע קרנותיו והיה עומד בקרן מזרחית דרומית ונתן כדפרישית לעיל דפתחא בדרום קאי ונמצא שפגע בקרן דרומית מערבית ושם לא היה יכול להתחיל שהיה צריך שיצא למזרח עד שיעבור המזבח לכך היה נותן תחלה בקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית מערבית צפונית צפונית מזרחית. ולא היה מקיף המזבח ברגליו אלא עומד הכל במקום אחד ומקיף בידו דברי רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי פליג בהא בברייתא. והלכה כרבי עקיבא מחבירו שאומר שמקיף בידיו. ועוד דר' אלעזר סבר כוותיה. ובג' הקרנות שאינן לפניו היה מתחיל באצבעו ליתן למטה ומושך כלפי מעלה ובקרן שלפניו מתחיל מלמעלה ומושך ויורד כלפי מטה. שאם היה מתחיל מלמטה ומושך למעלה היה הדם זב ויורד על גב ידו. ובמקום שגמר ההזאה דהיינו בקרן מזרחית צפונית היה חותה הגחלים שעל המזבח אילך ואילך ומזה עליו שבע פעמים והנשאר לו מן הדם ישפוך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. דף מג: מד. וצריך שלא יהיה שום אדם בהיכל כל זמן שעובד אלו העבודות. בין של היכל בין שלפני ולפנים. אבל מבין האולם והמזבח אין צריכין לפרוש בשעת עבודות שלפני ולפנים אלא בשל היכל. דף ס. ואם שינה בזה הסדר לא עשה ולא כלום. ואם הקדים בהיכל דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר. הלכך אם נתערב לו מזרק של דם הפר בשל שעיר יתן משני המזרקות שלשה פעמים שאם הראשון של פר הוי האחרון כמאן דליתיה. ואם הוא של שעיר הרי הוא כמאן דליתיה ויוצא בשנים האחרונים. ואם נשפך דם הפר קודם שגמר מתנות שבפנים יביא פר אחר וקטרת אחרת ויעשה ככל הסדר הכתוב לעיל. אבל אם נשפך דם השעיר קודם שנתן ממנו בפנים אין צריך להביא אלא שעיר אחר כיון שכבר עשה מתנות הפר והקטרת כהלכתם. ואם גמר מתנות הפנימית ונשפך אחד מהדמים יביא אחר ויתחיל בתחלה בהיכל. ואם גמר מתנות ההיכל ונשפך אחד מהדמים יביא אחר ויתחיל בתחלה במזבח ואם גמר מתנות המזבח ונשפך. שיריים לא מעכבי. וכל הדין הנוהג בדמו של שעיר אם נשפך כך הוא דינו אם ימות חבירו המשתלח שבאיזה שעה שימות המשתלח באותה שעה נדחה הדם:

1 א ועוד דר״ח ס״ל כר״י לקמן דאמר בצד צפון היה עומד ומחטא כו׳. ר״ל כשהתחיל להזות היה מתחיל בצד קרן מזרחית דרומית ומסיים במזרחית צפונית ואח״ז היה מזה על טהרו של מזבח ז׳ הזאות כדלקמן. ואם כן מוכח דס״ל דשתי פרוכת היו במקדש וחיצונית פרוסה מן הדרום ושם הזה ז׳ הזאות כשיצא מבית ק״ק והיה הולך כל צד דרום עד שבא בצד דרום מזבח ויצא כל אורך המזבח עד קרן מזרחית דרומית והתחיל ליתן מתנות הקרנות וסיים בקרן מזרחית צפונית ושם הזה ז׳ הזאות וק״ל ועיין הסוגיא דף נ״ח ונ״ט: