שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי ביצה א׳:א׳

מקור תלמוד ירושלמי ביצה א׳:א׳
1 משנה: בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תֵּיאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תֵּיאָכֵל.
2 הלכה: בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב כול׳. מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. מוּכֶנֶת הִיא עַל גַּב אִמָּהּ. מַה טַעֲמוֹן דְּבֵית הִלֵּל. נַעֲשִׂית כְּמוּקְצֵה שֶׁיָּבַשׁ וְלֹא יָדַע בּוֹ. אִילּוּ מוּקְצֶה שֶׁיָּבַשׁ וְלֹא יָדַע בּוֹ שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר. וְהָא תַנֵּי. הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת וּמָצָא בְתוֹכָהּ בֵּצִים אַף עַל פִּי גְמוּרוֹת הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. לֹא דוֹמֶה טַעַם אֲכִילָתָהּ מִבְּפְנִים לְטַעַם אֲכִילָתָהּ מִבַּחוּץ. וְחוֹרָנָה אָמַר. שֶׁאֵינָהּ נִגְמֶרֶת לָאֶפְרוֹחַ עַד שֶׁתֵּצֵא לַחוּץ. מָה הֵן בָּחָלָב. נֹאמַר. אִם הָיוּ מְעוּרוֹת לַגִּידִים אֲסוּרוֹת. וְאִם לָאו מוּתָּרוֹת.
3 הַכֹּל מוֹדִין בְּבֵיצָה שֶׁיָּצָא רוּבָּהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב שֶׁהִיא נֶאֱכֶלֶת בְּיוֹם טוֹב. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁיָּצָא מִיעוּטָהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים תֵּיאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תֵּיאָכֵל. כְּשֵׁם שֶׁהִיא אֲסוּרָה לֶאֱכֹל כָּךְ הִיא אֲסוּרָה לְטַלְטֵל. נִתְעָ‍רְבָה אַחַת בְּמֵאָה אוֹ אַחַת בְּאֶלֶף כּוּלָּן אֲסוּרוֹת. מַה. כְּמָאן דְּאָמַר. סָפֵק הָכֵן אָסוּר. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. סָפֵק הָכֵן מוּתָּר. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא אָסוּר. נְשָׁרִין סָפֵק מֵהַיּוֹם נָ‍שְׁרוּ סָפֵק מֵאֶתְמוֹל נָ‍שְׁרוּ. בְּרַם הָכָא יֵשׁ כָּאן אַחַת לֵאֱסוֹר וְהִיא מוֹכַחַת עַל כּוּלָּן.
4 אֲחֵרִים אוֹמְרים מִשֵּׁם רִבִּי לִעֶזֶר. תֵּיאָכֵל הִיא וְאִמָּהּ. מָהוּ תֵּאָכֵל הִיא וְאִמָּהּ. אָם הָ‍יתָה אִמָּהּ מוּכֶנֶת לִשְׁחִיטָה תְהֵא מוּתֶּרֶת. וְאִם לָאו אֲסוּרָה. וְאֵין כָּל הַתַּרְנוֹגְלִים מוּכָנִין לִשְׁחִיטָה. אָמַר רִבִּי בָּא. תֵּיאָכֵל בְּהָכֵינָהּ שֶׁלְאִמָּהּ.
5 עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. שֶׁהוּא מַתִּיר עַצְמוֹ לַשְּׁחִיטָה. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. מְעַתָּה מִדְבָּרִית תְּהֵא מוּתֶּרֶת. שֶׁהִיא מַתֶּרֶת עַצְמָהּ בַּשְּׁחִיטָה. צְבִיָיה תְּהֵא מוּתֶּרֶת. שֶׁהִיא מַתֶּרֶת עַצְמָהּ בַּשְּׁחִיטָה. חָזַר רִבִּי זְעוּרָה וְאָמַר. עֵגֶל מֵאֶתְמוֹל הוּא גוֹמֵר. בְּרַם הָכָא. בּוֹ ביּוֹם נִגְמְרָה בוֹ בַיּוֹם נוֹלְדָה. אָמַר רִבִּי בָּא. אַתְיָיא כְמָאן דְּאָמַר. הַבְּהֵמָה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים מְקוּטְעִין. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בְּהֵמָה יוֹלֶדֶת לַחֳדָשִׁים מְסוּיָימִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁסִּיֵים אֵימָתַי עָלָה עָלֶיהָ זָכָר. גּוֹזָל שֶׁנּוֹלָד בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. שֶׁהוּא מַתִּיר עַצְמוֹ בַשְּׁחִיטָה. לֹא כֵן תַּנֵּי. בֵּיצִים שֶׁרִיקִימוּ. גּוֹזָלִים שֶׁלֹּא הֶעֱלוּ עֲלֵיהֶן כְּנָפַיִם אֲסוּרִין מִשּׁוּם שֶׁקֶץ. וְאֵין לוֹקִים עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נְבֵילָה. וְאָמַר רִבִּי חַגַּי. וִאֲפִילוּ שְׁחָטָן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תִּיפְתָּר בְּאִילִּין דְּנָפְקִין וְכַנְפֵיהוֹן עֲלֵיהוֹן.
6 רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּירִבִּי חֲנִינָה שְׁאִיל. כָּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַיּוֹם מוֹלִיד בַּיּוֹם. בַּלַּיְלָה מוֹלִיד בַּלַּיְלָה. הָתִיבוֹן. הֲרֵי הַתַּרְנְגוֹלֶת הֲרֵי אֵין תַּשְׁמִישָׁהּ אֶלָּא בַיּוֹם וְהִיא יוֹלֶדֶת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. שַׁנָיָיא הִיא. שֶׁכֵּן הִיא יוֹלֶדֶת בְּלֹא זָכָר. רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם גִּידּוּל. עֵגֶל שֶׁנּוֹלַד מִן הַטִּרֵפָה בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. נַעֲשֶׂה כְדָבָר מוּכָן טָמוּן בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוּכָן.
7 תַּמָּן תַּנִּינָן. בֵּיצַת נְבֵילָה אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק מוּתֶּרֶת. וְאִם לָאו אֲסוּרָה. כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי. וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין. מַה טַעֲמָא דְבֵית שַׁמַּי. גְּמוּרָה הָ‍יְיתָה עַד שֶׁלֹּא תִתְנַבֵּל. מֵעַתָּה אֲפִילוּ אֵין כַּיּוֹצֵא בָהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק תְּהֵא מוּתֶּרֶת. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. נִמְצֵאתָ מַתִּיר שְׁלָל שֶׁלְבֵּיצִים. וּבֵית שַׁמַּי כְמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבֵית הִלֵּל כְּמִשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה.
8 דְּאָמַר רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מַעֲמִידִין לֹא בְקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְלֹא בְקֵיבַת הַגּוֹי. חָ‍זְרוּ לוֹמַר. מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְאֵין מַעֲמִידִין בְּקֵיבַת הַגּוֹי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי. מַה. כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. סְתָם מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָכֵין. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מַעֲמִידִין לֹֹֹא בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה וְלֹא בְקֵיבַת הַגּוֹי. חָ‍זְרוּ לוֹמַר. מַעֲמִידִין בֵּין בְּקֵיבַת הַנְּבֵילָה בֵּין בְּקֵיבַת הַגּוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לִשַׁן מַתְנִיתָה מְסַיְיעָה לְרִבִּי חִיָיה בַּרַ בָּא. קֵיבַת הַנָּכְרִי וְקֵיבַת הַנְּבֵילָה אֲסוּרָה כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. כְּשֵׁירָה שֶׁיָּ‍נְקָה מִן הַטְּרֵיפָה קֵיבָתָהּ אֲסוּרָה כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה. וּטְרֵיפָה שֶׁיָּ‍נְקָה מִן הַכְּשֵׁירָה קֵיבָתָהּ מוּתֶּרֶת כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. וַאֲפִילוּ דְּיִסְבְּרוּן בֵּית שַׁמַּי לְכְּבֵית הִלֵּל כְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה הָאַחֲרוֹנָה. בֵיצָה גִּידוּלֵי גוּפָהּ. קֵיבָה מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת. וְאַתְיָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַעֲשֶׂה בְּבָנָיו שֶׁלְיְהוּדָה בֶּן שַׁמּוּעַיי שֶׁבִּיקְעוּ לָהֶם זְאֵבִים יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת צֹאן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִין וְהִתִּירוּ קֵיבוֹתֵיהֶם. אָ‍מְרוּ. בֵּיצָה גִּידוּלֵי גוּפָהּ. קֵיבָה מִמָּקוֹם אַחֵר בָּאָת.
9 נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב תֵּיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת תֵּיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יוּדָה אָמַר מִשֵּׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. תֵּיאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. לֹא תֵיאָכֵל. רִבִּי חֲנִינָה הוֹרֵי לְצִיפּוֹרָאֵיי בְּסִפְחֵי חַרְדָּל וּבְבֵיצָה כְרִבִּי יוּדָה. עָאַל רִבִּי יוֹחָנָן וְדָרַשׁ לְהוֹן כְּרַבָּנִן דְּהָכָא וּכִרַבָּנִן דְּתַמָּן. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹצָדָק. מִן קוֹמֵי אִילֵּין תַּרִתִּין מִילַּיָיא נִחַת רִבִּי יוֹחָנָן מִן צִיפּוֹרִין לְטִיבֵּרִיָּא. אָמַר. מַה אַייתִיתוֹן לִי הָהֵן סַבָּא דַּאֲנָא שָׁרֵי וְהוּא אָסַר וְאָסַר וְהוּא שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי בָּא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וּבְעָא מֵעֲבַד כְּרִבִּי יוֹחָנָן. כַּד שָׁמַע דְּרַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרַוֵּיהוֹן פְּלִיגִין שְׁרַע מִינָהּ.
10 דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פָתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָ‍מְרִין. אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מַה אַפְכַּן לָהּ פְּתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דַאֲנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָ‍מְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. מִשֵּׁם אַרְבָּעָה זְקֵנִים אָ‍מְרוּ. הַנֶּאֱכַל עֵירוּבוֹ בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא כִבְנֵי עִירוֹ בַּשֵּׁינִי. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְּאַרְבָּעָה זְקֵינִים. רַב חִסְדָּא בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן הוּא עֲבַד לָהּ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. וְהָכָא הוּא עֲבַד לָהּ קְדוּשָּׁה אַחַת. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. שְׁיֵרֵי פְתִילָה שְׁיֵרֵי מְדוּרָה שְׁיֵרֵי שֶׁמֶן שֶׁכָּבוּ בַשַּׁבָּת. מָהוּ לְהַדְלִיקָם בְּיוֹם טוֹב. רַב וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָ‍מְרִין. אָסוּר. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. מַה אַפְכַּן לָהּ פְתִילָה גַּבֵּי בֵיצָה. אֲמַר לֵיהּ. מִן מַה דְּאָנָן חֲמֵיי רַבָּנִן מְדַמֵּיי לָהּ. הָדָא אָ‍מְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.
11 הַכֹּל מוֹדִין בִּנְשָׁרִין שֶׁהֵן אֲסוּרִין. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. מַה בֵין נְשָׁרִין מַה בֵין בֵּצִים. אִילּוּ נְשָׁרִים בְּאִימּוֹתֵיהֶן שֶׁמָּא אֵינָן אֲסוּרִין. אִילּוּ בֵצִים בְּאִימּוֹתֵיהֶן שֶׁמָּא אֵינָן מוּתָּרוֹת. מֵעַתָּה נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב לֹא תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. אָמַר לֵיהּ. וְכֵינִי. לֹא דַיֶיךָ שֶׁהֶחֱמַרְתָּה עָלֶיהָ. שֶׁאִם נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. אֶלָּא שֶׁאַתְּ מְבַקֵּשׁ לְהַחֲמִיר עָלֶיהָ שֶׁאִם נוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב לֹא תֵיאָכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת לֹא תֵיאָכֵל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. עִיטּוּרֵי סוּכָּה מָה הֵן. חָזַר רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר. כָּל שִׁבְעָה הֵן בְּטֵילִין עַל גַּב סוּכָּה. מִיכָּן וָהֵילַךְ בַּהֲכִינָן הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל שִׁבְעָה קְדוּשַּׁת שִׁבְעָה סוּכָּה חָל עֲלֵיהֶן. מִיכָּן וָהֵילַךְ קְדוּשַּׁת יוֹם טוֹב עֲלֵיהֶן. מֶה אָתָא מִישְׁאוֹל. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת כְּמָאן דְּאָמַר. שְׁתֵּי קְדושּׁוֹת הֵן.
פירוש שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי ביצה א׳:א׳
1 נעשית כמוקצה שיבש וכו'. משמע אילו ידע שיתייבש בשבת מותר ותימא נימא כיון דבין השמשות לא חזיא ואיתקצאי הרי היא מוקצה לכולא שבת וצ"ל דס"ל יש מוקצה לחצי שבת אפי' בכה"ג דלא חזי בין השמשות מיהו בבבלי במכילתין דף כ"ו ע"ב דליכא מאן דסבר הכי ואין לפרש דה"ק ולא ידע שנתייבש דאסור כיון דלא הוה דעתיה עליה בין השמשות דזה פשיטא ליה לבבלי שם דמותר לכ"ע וצ"ע אם יש להשוות הבבלי והירוש' בזה והיש"ש בפ' אין צדין סי' ט"ו כתב בשם הר"ן אהא דאמרי' בבבלי מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר אף על גב דבירושלמי בריש ביצה קאמר בפשיטות דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו אסור נקטינן כגמרא דידן ע"כ ופי' שבקונ' נראה עיקר דכן משמע לקמן דף ב' גבי קערה ועוד דזה פשוט להבבלי דמותר וזה פשוט להירוש' דאסור ואיך נעשין ביניהם פלוגתא רחוקה:
2 מעתה מדברית תהא מותרת וכו'. וקשה שאני מדברית וצביי' דלאו מחמת איסור שבגופה לא היתה ראויה לשחיטה אלא דבר אחר גרם לה ומוקצ' איסור שבגופה הוא ולא שייך לומר מגו משא"כ כאן שאיסור שחיטה שבגופה הותר אמרינן מגו דהותר איסור שחיטה הותר נמי איסור מוקצה שבו:
3 אתיא כמ"ד הבהמה יולדת לחדשים מקוטעין וכו'. כתבו תוס' במס' בכורות דף כ"א ע"א בד"ה ת"ק אית ליה דזעירי וכו' דה"נ אשכחן בירושלמי פ"ק דנדה וכו' ואח"כ אומרים כאן בבהמה טמאה כאן בבהמה טהורה וכו' כלומר דבהמה טמאה אינה יולדת למקוטעין ובהמה טהורה יולדת למקוטעין ובשמעתין פלוגתא בבהמה טהורה ע"כ ע"ש ותימא דודאי אף הירושלמי סובר דאיכא פלוגתא אם בהמה טהורה יולדת למקוטעין או לא כמפורש כאן אלא דבנדה ה"ק דיש לומר דריב"ל לא פליג ארב אבל פלוגתא בעלמא מיהו איכא וצ"ע:
4 גוזל שנולד בי"ט מותר שהוא מתיר עצמו בשחיטה. בבבלי דף ו' גרסינן אפרוח שנולד בי"ט רב אמר אסור מוקצה הוא ושמואל ואיתימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה א"ל רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד בי"ט וכו' אשתיק רב כתב הרא"ש יש פוסקין הלכה כרב וכו' ויש פוסקין כשמואל והגאונים פסקו כרב ע"ש והמהרש"ל ביש"ש מסיק כשמואל ע"ש ומסוגיין משמע דהלכתא כשמואל דלא מייתי כלל להא דרב אך נ"ל דהבבלי סובר כרב דגרסינן התם במכילתין דף כ"ו בכור שנפל לבור רי"א ירד מומחה ויראה וכו' ופריך והא מוקצה הוא ופירש"י אי מאתמול לא הוי ביה מום כלל פשיטא דלא ישחוט דהא אשמועינן ר"י בכמה דוכתי דאית ליה מוקצה ע"כ ומאי פריך הא קודם שהתירו החכם לא היה ראוי לשחיטה וכיון שהתירו מותר לשחוט והואיל ואיתקן לשחיטה איתקן מאיסור מוקצה וא"ל דשאני הכא דעביד איסורא שבקרו בי"ט דהא ר"י אית ליה רואין מומין בי"ט וכן קשיא אהא דפריך הש"ס שם ע"ב איתיביה ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ואמאי נימא האי בכור מעיקרא וכו' אחזי לחכם אשתרי ליה וליהוי מוקצה ע"ש ומאי קושיא דלמא שאני בכור כיון דהותר לשחיטה הותר נמי איסור מוקצה שבו ורבא לא קאמר דיש מוקצה לחצי שבת אלא גבי פירות ודומיהן אלא ודאי דבריר ליה לסתמא דש"ס דהלכתא כרב ופריך שפיר והדברים ברורים:
5 לא כן תני ביצים שריקימו וכו'. כתב הג"א בפרקין וכגון שנולד עם הכנפים דהיינו נוצה גדולה שעל גופו שיש לו קנים אבל עופות שלא גדלו כנפים אסר ר' יואל משום שקץ ע"כ ובלי ספק שמדברי הירושלמי אלו יצא לו דין זה ומדפריך מיניה משמע דאף רבנן מודו בהא וכמ"ש הש"ך בס' נקודת הכסף ודלא כמ"ש הט"ז שם דס"ל כראב"י ושיעור דפתיחת עינים ודגדלות כנפים אחד הוא ע"ש דהא אפשר שתולד עם כנפים ואי אפשר שיפתחו עיניו ביום ראשון ללידתו דהא גרסינן בבבלי דף ו' ת"ר אפרוח שנולד בי"ט אסור ראב"י אומר אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו עיניו ואס"ד דאפשר שיפתחו עיניו ביום לידתו מאי קאמר אף בחול אסור הא אפשר דאף רבנן מודו בהא אלא קמ"ל דבי"ט אסור אפי' נפתחו ביומן אלא ודאי כמ"ש. והא דכתב בהג"א אסר ר' יואל משום שקץ תיפוק ליה דמפורש בירושלמי נראה דה"ק אע"ג די"ל דהירושלמי סבר כראב"י מ"מ ר' יואל פירש דהירושלמי אתיא ככ"ע ואסרו משום שקץ וזה ברור:
6 כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה. כמשנה הראשונה בחולין דף קט"ז ע"ב גרסי' והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבילה אבל מעמידין בקיבת נבילה בקיבת שחיטת עכו"ם בקיבת כשירה שינקה מן הטרפה וכ"ש טרפה שינקה מן הכשרה מ"ט חלב המכונס בה פירשא בעלמא היא וכתב הרא"ש זו היא גי' הרי"ף וכו' וכן צ"ל לגירסתו דכשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה קודם חזרה נשנית ולא משמע כן דכשרה שינקה מן הטרפה וטרפה שינקה מן הכשרה משמע שנשנו כאחת ועל שניהם מפרש הטעם מפני שכנוס במיעיה ע"כ ע"ש שהאריך ודבריו תמוהים שהרי מפורש כאן דלאו כאחת נשנו ואין אנו צריכין למה שחילק ר"ת בין קרוש לצלול כמ"ש תוס' והרא"ש שם והובא בפוסקים בי"ד סי' פ"ז וצ"ע מיהו בעכו"ם פ"ב הגירסא כשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה כמשנה האחרונה אך הגירס' דהתם מהופכת ושם נבאר בע"ה:
7 מה אתא מישאול י"ט שחל להיות ע"ש וכו'. כתב הרא"ש פרק לולב וערבה וכן אי מיקלע שבת במוצאי י"ט אחרון של חג נוהגין שלא להסתפק מנוי סוכה עד מ"ש ונראה דשרי בשבת משום דאיתקצאי בין השמשות לא אסרינן ליה כיון דלא נאסר ביה"ש אלא מחמת ספק יום שעבר וה"ל תרי מגו ולא אמרינן ואי משום שבת וי"ט קדושה אחת היא הא קי"ל דשני קדושות הן ע"כ ע"ש אבל מדברי רש"י שם ותוס' במכילתין דף ל' משמע דאסור אלא לתוס' סברי נמי דלא אמרינן תרי מגו ע"ש ותימא הרי מפורש כאן דרבי יוסה מיבעיא ליה אי מותרין נוי סוכה בשבת שלאחר י"ט ואיך פסק הרא"ש בפשיטות דשרי ואף דרבי ירמיה פליג הא בבבלי מסקינן דלא כוותיה דלרבי ירמיה אפי' בשמיני נמי שריא ואנן קי"ל דבשמיני אסור וצ"ע רב: