מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר א׳:א׳

מקור תלמוד ירושלמי נזיר א׳:א׳
1 משנה: כָּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת. הָאוֹמֵר אֱהֵא הֲרֵי זֶה נָזִיר אוֹ אֱהֵא נָוֶה נָזִיר. נָזִיק נָזִיחַ פָּזִיחַ הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵינִי כָּזֶה הֲרֵינִי מְסַלְסֵל הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל הֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע הֲרֵי זֶה נָזִיר. הֲרֵי עָלַי צִיפֳּרִים רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נָזִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ נָזִיר.
2 הלכה: כָּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת כול׳. כְּתִיב אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר נֶדֶר. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכִּינּוּיֵי נְדָרִים כַּנְּדָרִים. אוֹ הִשָּׁבַע. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר שְׁבוּעָה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁבִּיטּוּי שְׁבוּעָה כַּשְּׁבוּעָה. גָּרַשׂ רֹאשָׁה דִּנְדָּרִים קַדְמִיתָא עַד דְּמָטֵי אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר. מִיכָּן שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עָלָיו נְזִירוּת בְּתוֹךְ יְמֵי נְזִירוּתוֹ.
3 תַּנֵּי. כָּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת כַּנְּזִירוּת וְלוֹקִין עֲלֵיהֶן. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין לוֹקִין עַל הָאִיסָּרוֹת. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא לוֹקֶה. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא לוֹקֶה. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. סְפֵק נְזִירוּת מוּתָּר. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁהוּא לוֹקֶה. מָה נָן קַיָימִין. אִם בְּמִתְכַּוֵּין לִיזוֹר. אֲפִילוּ אָמַר. שֶׁאַזְכִּיר פַּת אֱהֵא נָזִיר. נָזִיר. אִם בְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין לִיזוֹר. אַף עַל גַּב שֶׁהוֹצִיא נְזִירוּת מִפִּיו לֹא יְהֵא נָזִיר. כָּךְ אִם הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְהִזְכִּיר נָזִיר נָזִיק. אֶלָּא כִּי נָן קַיָימִין. בְּאוֹמֵר. אֶחָד מִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ נָזַרְתִּי. אִם תּוֹפֵשׂ אֶחָד מֵהֶן נְזִירוּת תָּחוּל עָלָיו נְזִירוּת. וְאִם לָאו לֹא תָּחוּל עָלָיו נְזִירוּת. אָמַר לוֹ. שְׁמוֹר וְשָׁמַעְתָּ.
4 אֱהֵא. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁרָאָה נְזִירִין עוֹבְרִין. וְאָמַר נָוֶוה מָהוּ. וְזֶה מַלְעִיג עֲלֵיהוֹן. אוֹ אֱהֵא כְּמוֹתָן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֶׁם שְׁמוּאֵל. הַלְּוַאי אֱהֵא כְּמוֹתָן.
5 אוֹ אֱהֵא נָוֶוה. נָזִיר. מָה אֲנָן קַיָימִין. אִם כְּשֶׁאָמַר נָוֶה. הָדָא הִיא קַדְמִיָיתָא. אִם בְּתָפוּס בִּשְׂעָרוֹ. וְהָתַנִּינָן. הֲרֵינִי כָּזֶה. וּמִדְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה. אִם בְּתָפוּס בִּשְׂעָרוֹ וְהוּא אָמַר. הֲרֵינִי כָּזֶה. אֶלָּא כִּי נָן קַיָימִין בְּאוֹמֵר. אֵין נָאֶה כַזֶּה.
6 נָזִיק נָזִיחַ פָּזִיק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לְשׁוֹנוֹת שֶׁבֵּירְרוּ לָהֶן רִאשׁוֹנִים אֵין רְשׁוּת לְבִירְיָיה לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן. וְהָא תַנֵּי רִבִּי חִיָיה. רָזִיחַ הָזִיחַ. אָמַר רִבִּי שִׁילָא. לְשׁוֹנוֹת שֶׁבֵּירְרוּ לָהֶן מִשְׁנִיּוֹת אֵין רְשׁוּת לְבִירְיָיה לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן. וְהָתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. חֶרֶס. לֹא חַסְפָּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְשׁוֹן גְּבוֹהַּ הוּא. הָאוֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרַח וגו׳. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְשׁוֹן אוּמּוֹת הָעוֹלָם הוּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְשׁוֹן נֵיוַותַּי הוּא. דְּאִינוּן קָרֵיי לְחַסְפָּא כַסְפָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. נִרְאִין דְּבָרִים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹרְאִין לְנָזִיר נָזִיק אָנוּ אוֹמְרִים. נְזִיר פְּסִילִים אֵינוֹ נָזִיר.
7 תַּנֵּי. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. בֵּין כִּינּוּיִים בֶּין כִּינּוּיֵי כִינּוּיִים אֲסוּרִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. כִינּוּיִין אֲסוּרִין. כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין מוּתָּרִין. הֵיי דֵן אִינּוּן כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. מְנַזַּקַּא מְנַזִּיקְנָא מְפָחַזְנָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אֵין אֵילּוּ כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. כִּינּוּיִיִן מַמָּשׁ אִינּוּן. אִילּוּ הָאוֹמֵר. מְנַדַּרְנָא. שֶׁמָּא אֵינוֹ נָזִיר. אִילּוּ מנזדנא כְּאוֹמֵר מְפָחַזְנָא. אִילֵּין אִינּוּן כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. הֲרֵי עָלַי צִיפּוֹרִין רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. עַד דִּי שַׂעֲרֵיהּ כְּנִישְׁרִין רָבָא וְטִיפְרוֹהִי כְצִיפּוֹרִין.
8 הֲרֵינִי כָּזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. בְּתָפוּשׂ בְּשַׂעֲרוֹ וְהוּא אָמר. הֲרֵינִי כָּזֶה. הֲרֵינִי מְסַלְסֵל הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל. בְּאוֹמֵר. הֲרֵינִי מִן הַמְסַלְסְלִין מִן הַמְכַלְכְּלִין. הֲרֵינִי מְסַלְסֵל וּמְכַלְכֵּל. בְּאוֹמֵר. לֹא אֲסַלְסֵל וְלֹא אֲכַלְכֵּל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. הֲרֵי עָלַי שֶׁלֹּא אֲסַלְסֵל שֶׁלֹּא אֲכַלְכֵּל. בְּאוֹמֵר לֹא אֲסַלְסֵל וְלֹא אֲכַלְכֵּל יוֹתֵר עַל שְׁלֹשִׁים אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. הֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע הֲרֵי אֲנִי מְסַלְסֵל מְכַלְכֵּל. הֲרֵי עָלַי שֶׁלֹּא אֲסַלְסֵל וּשֶׁלֹּא אֲכַלְכֵּל מֵהֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע.
9 הֲרֵי עָלַי צִיפּוֹרִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. נָזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם כִּינּוּיֵי כִינּוּיִין. עַד דִּי שַׂעֲרֵיהּ כְּנִישְׁרִין רָבָא וְטִיפְרוֹהִי כְצִפּוֹרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִשּׁוּם נָזִיר טָמֵא מֵבִיא עוֹף. וְכִי צִיפּוֹרִין הוּא מֵבִיא. תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה הוּא מֵבִיא. אִית תַּנָּיָי תַנֵּי. כָּל עוֹף טָהוֹר קָרוּי צִיפּוֹרִין. וְאִית תַּנּוּיֵי תַנֵּי. כָּל עוֹף בֵּין טָמֵא בֵין טָהוֹר קָרוּי צִיפּוֹרִין. מָן דָּמַר. כָּל עוֹף טָהוֹר קָרוּי צִיפּוֹרִין. כָּל צִפּוֹר טָהוֹר תֹאכֵלוּ. וּמָן דָּמַר. כָּל עוֹף בֵּין טָמֵא בֵין טָהוֹר קָרוּי צִיפּוֹרִין. אֱמוֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף. מַה טַעֲמָא דְּרַבָּנִין. נַעֲשֶׂה כְמִתְנַדֵּב צִיפּוֹרִין לְבֶדֶק הַבַּיִת. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. נַעֲשֶׂה כְמִתְנַדֵּב אָשָׁם לְבֶדֶק הַבַּיִת. מַה נְפַק מִבֵּינִיהוֹן. אָמַר. הֲרֵי עָלַי אָשָׁם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מִתְנַדְּבִין אָשָׁם לְבֶדֶק הַבַּיִת נָזִיר. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין מֵאַחַר שֶׁנָּזִיר טָמֵא מֵבִיא אָשָׁם נָזִיר.
פירוש מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר א׳:א׳
1 כל כינוי נזירות. באומר אין נאה כזה. מסוגיא דהכא משמע דבנאה לא בעינן תפוס בשערו אלא נזיר עובר לפניו מהני דהלואי אהא נאה כמותו קאמר וכן משמע מהכא דבאומר הריני כזה תפוס בשערו לחוד הוא דמהני אבל לא משמע כן מסוגית הבבלי אלא בנאה תפוס בשערו דוקא הוא דמהני אבל נזיר עובר לפניו לא מהני ובאומר הריני כזה נזיר עובר לפניו מהני. ואפי' אם נפרש דברי רבי יוסי ב"ח דהכא דתפוס בשערו נמי בעינן קאמר לא אתייא כסוגית הבבלי דמשמע מהתם דהא דמוקי שמואל באומר הריני כזה בשהנזיר עובר לפניו לחוד הוא דקאמר ולא בעינן תפוס בשערו וכדפירשו התוס' ד"ה הריני כזה וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"א מהל' נזירות הל"ו ובפ"ב הל"ד ולא כדמשמע מדברי המפרש בבבלי דף ג':
2 אמר רבי שמעון בן לקיש לשון אומות העולם הוא. בבבלי נדרים ד י' מהפך הגי' דר"ל לדרבי יוחנן דקאמר לשון א"ה הן ונ"מ שהולכין אחר כל לשון שהם מכניס באותו מקום ובאותו זמן כדמשמע הכא להאי מ"ד וכ"כ הרמב"ם בכ"א מנדרים הלט"ז וכרבי יוחנן דהתם ועיין בריש נדרים שכתבתי שם להכריח דסוגיא דהתם אזלא כמ"ד לשונות א"ה הן ואינו סותר למה שכתבנו שהולכין אחר כל לשון דהתם ה"ק ולמה לא תנינן כינוי ערכין כלומר דקס"ד דלשונות שבדו חכמים הן וא"כ למה לא אמרו נמי בערכין ותמורות כן ומשני דלשונות נכרים הן וא"כ לא הוי מנינן למיתני ערכין ערצין כו' דבלשונות נכרים לא אשכחן בהו כה"ג:
3 הרי עלי לשלח פרע כו'. בבבלי לא נחית להא דהתם קאמר אהא דפריך ממאי דהדין שלוח ריבוייא הוא דכתיב שלחיך פרדס רמונים אימא מידי דעבורי הוא דכתיב ושולח מים על פני חוצות תנא פרע פרע יליף כתיב הכא גדל פרע שער ראשו וכתיב התם גבי כהן ופרע לא ישלחו וצ"ל דהאי ש"ס לא ס"ל להאי ג"ש והילכך עד דאמר נמי הריני מסלסל או הריני מכלכל:
4 נעשה כמתנדב ציפורין. משמע דלרבנן עכ"פ ציפורין הוא מביא לשלם נדבתו ולא דמי לאשם דלקמיה דהתם ודאי אינו מביא כלל דנדר בטעות הוא אבל ציפורין מביא שהרי באין בנדבה הן וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה אלא שבחיבורו נראה שחזר בו שהרי כתב בפ"א הל"ז אמר הרי עלי ציפורין אינו נזיר והרי זה כמי שלא הוציא בשפתיו כלום ומשמע דאפי' ציפורין אינו מחויב להביא והכי משמע מסוגית הבבלי דהרי שקיל וטרי לרבי יוחנן דגריס התם אליביה כדר"ל דהכא דאמר טעמיה דר"מ חיישינן שמא ציפורי נזיר טמא קיבל עליו ודילמא ציפורי נדבה קיבל עליו א"כ הרי עלי קן מיבעיא ליה. ולפ"ז האי דיוקא דייקינן נמי אליבא דרבנן דודאי לא נתכוין לצפורי נדבה וא"כ כמי שלא הוציא בשפתיו כלום הוא: