ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי דמאי א׳:א׳

1 כתב יד א א"ר יוחנן מפרש טעם דמתני' דפטור מן הדמאי שסתמא מן ההפקר באין ורשב"ל אומר דדוקא נקנו מתני' דמאי אבל בודאי אף במינים הללו לא הקילו ורבי יוחנן לטעמיה דמשום הפקר ופטור אף בודאי:

2 כתב יד א וקשיא. ומקשה על רבי יוחנן הא במתניתין תנן הקלין שבדמאי משמע בודאי חייבין:

3 ומשני ר' לא לפי שכל המסכת איירי בדמאי לכן גם כאן תנן דמאי ובאמת לאו דוקא תנן דמאי:

4 כתב יד א וע"ז מביא סייעתא לר"י ממתני' דלקמן מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי דשם דינו כסוריא והלכה כדברי המיקל בסוריא דיש קנין לנכרי להפקיע ממעשרות נמצא מצינן אף בודאי פטור ואעפ"כ תני פטור מן הדמאי:

5 ושנייא היא כלומר בתמיה וכי לעולם יש חילוק בין דמאי לודאי הא בנכרי אין שום חילוק ע"כ משום דכל המסכת מיירי בדמאי וכן מתניתין דהכא תנן דמאי אמנם אף בודאי פטורים:

6 כתב יד א אם וכו'. ברייתא בתוספתא וקאי אמתניתין ולר"ל צריך לפרש כך הא דתנן דפטור מדמאי אם היו נשמרים חייבים בדמאי:

7 וקשיא להש"ס עקרן לאו מן ההפקר בא. והיכא תמצא שנדע אם הן מנשמרים אם לא כשקונה מע"ה בתלוש דאי כשלוקט מאילן כנשמר זהו ודאי גמור ומתני' בדמאי מיירי וכיון שצ"ל שקונה בתלוש אזי עיקרן הפקר ואיך אנו יודעים אם הן מנשמרים אם לאו בשלמא לר"י דסבר דמתני' גם בודאי מיירי שפיר שייך לומר דקאי על פטור דודאי כשלוקט מאילן וע"ז אמר אם הם נשמרים חייבים בוודאי אלא לריש לקיש קשיא:

8 פתר האי אם הם נשמרים לא קאי על אותן הפירות שלוקח תלושים דאיך יודע כו' אך קאי אם רוב העיר משמרים אזי אף מה שלוקח בסתם גם כן חייבים לעשר:

9 אתי חמי. בא וראה כלומר מקשה מברייתא אחרת דתני אם הרוב נשמרים כו' והשתא קשה לר"ל איך מוקי מתני' דמחלק בין דמאי לודאי אם ברוב משמרים אף דמאי חייב ואי אין הרוב משמרים תני בברייתא אף ודאי פטור ואי מוקמת למתני' מחצה על מחצה ג"כ אי אפשר דתני מע"מ דמאי כלומר מע"מ נידון כרוב משמרים וחייב בדמאי וקשה איך מוקמי מתני' לחלק:

10 ומשני ר"ז. לעולם מתני' דמחלק בין ודאי לדמאי מיירי במע"מ וא"כ קשיא הא תני בברייתא מע"מ דמאי:

11 לא סוף דבר הקלין שבדמאי. כלומר לא קאי אקלין שבדמאי אלא דמאי עצמו שאינן מהקלין דמתני' אז הדין כשהעיר מחצה משמרים ומחצה אין משמרים אעפ"כ אזלינן לחומרא כרוב משמרים וחייב בדמאי אבל מחצה על מחצה בפירות הקלין בדמאי פלוגתא לר"ל מחלק בין ודאי לדמאי ולר' יוחנן אף ודאן פטורין:

12 כתב יד ב פתר לה אחר רוב נשמרים. האי אם הן נשמרים דקתני בתוספתא לא קאי על הפירות תלושות שלוקח דאיך יודע אם הם מהנשמרים כמ"ש המפרש מהרא"פ באריכות אלא קאי אם רוב העיר משמרים אזי אף מה שלקח בסתם חייבין:

13 אתי חמי. מקשה מברייתא דקתני אם הרוב נשמרים ד"ה חייבין בין דמאי בין וודאי וקשיא לר"ל דמוקי מתניתין דמחלק בין דמאי לודאי היאך מיירי אם ברוב נשמרים אף דמאי חייב ואי דאין הרוב משמרים תני בברייתא אף ודאי פטור:

14 מחצה על מחצה דמאי. כלומר נידון כרוב. משמרים וחייב בדמאי:

15 ומשני ר"ז לר"ל דמחלק במתני' בין דמאי לודאי מיירי במע"מ ולא קשיא מברייתא דקתני מע"מ דמאי:

16 לא סוף דבר הקלין שבדמאי. כלומר האי ברייתא לא קאי אקלין שבדמאי אלא בדמאי עצמו ובמע"מ נידון כרוב משמרים אבל הקלין שבדמאי פלוגתא דר"י ור"ל אם מחלקין בין דמאי לודאי:

17 כתב יד א והשתא מסיים הש"ס כל הדינין לר' יוחנן ולריש לקיש ששוו בדין וגם באיזה מקום יבוא המחלוקת:

18 ומפרש דאם העיר רובה גוים אזי חזקתו דפטור ממעשרות:

19 ואם מצורף לזה יש ספק אפי' באותן של ישראל:

20 ספק רוב משמרים ספק אין רוב משמרים ד"ה אפי' ודאן פטור:

21 אבל אם נכנס לעיר שרוב ישראל. נמצא חזקתו חייב במעשרות ואף אם ספק רוב משמרים ספק אין הרוב משמרים:

22 ד"ה אפילו דמאי חייב. אך אם ספק רוב ישראל ספק רוב גוים ספק רוב משמרים ספק אין הרוב משמרים הוי דינו כמו מחצה על מחצה וכמו דפליגי שם במחצה על מחצה כמו כן פליגי כאן דבמחצה על מחצה בהקלין שבדמאי הוי תרתי לקולא חזקה ומחצה אין משמרין וכן כאן תרתי לקולא אף דאינן מהקלין אך יש כאן תרי ספיקא לקולא:

23 כתב יד ב נכנס לעיר כו'. מבאר באיזו מודין ר"ל ור"י ובאיזו קמפלגי. ומפרש דאם העיר רובה עכו"ם חזקתו דפטור ומצורף לזה הספק אם רוב הישראל משמרין או אין משמרין ד"ה אפי' וודאן פטורין אבל בעיר רוב ישראל חזקתו דחייב ואינו אלא ספק אם הרוב משמרין אפי' דמאי חייב אבל אם ספק רוב ישראל וגם ספק אם רוב משמרין דינו כמו מחצה על מחצה ובקלין שבדמאי דהוי תרתי לקולא חזקה ומחצה אין משמרין ה"נ בדמאי גמור תרי ספיקא לקולא:

24 כתב יד א והא מתני' כו'. דבמסוייפות דמן הסתם הן הפקר אמרן אם בעה"ב משמרן חייב ובמתניתין דלקמן תנן הסיאה והאיזוב וכל אלו גם כן מן הסתם הפקרן אך בחצר יש חילוק למשמרן ואין משמרן אבל בגינה אין שום חילוק ובמסוייפות מחלק סתם אף שבגינה:

25 ומשני דאינו דומה להדדי דכל אלו דמתניתין הפקר הן מתמת שכל העולם מלא מהן אף ביערות אך פירות המאחרים להתבשל לא בכ"מ גדלים רק הפקרן מחמת שאין בעה"ב מושיב שומר אך במקום שבעה"ב משמרן בודאי אינם הפקר אף בגינה וזהו שאומר ברם הכא בפירות מסוייפות:

26 כלכלה אחת היא. שאינה גדילה בכל מקום רק אינו משמרן אך כאן:

27 ואני משמרה לבעל מלאכתי:

28 כתב יד ב והא מתניתא פליגא. על מאי דקתני לעיל במסוייפות אף אם סתמן הפקר אבל באם משתמרות פטורין חייבין. והכא קתני סיאה ואיזוב וכו' דכל אלו סתמן הפקר ואין חילוק במשתמר אלא בחצר אבל בגינה אפי' משתמר פטורין. ומשני שאני אלו דמתניתין הפקרן מחמת שגדלין בכל המקומות ואף ביערות מקום הפקר משא"כ המסוייפות אינן גדלים בכל מקום כ"א שבעה"ב מפקירן ואינו מושיב שומר עליהן. אבל במקום שבעה"ב משמרן ודאי אינם הפקר אף בגינה:

29 ברם הכא כלכלה אחת היא. כלומר באינם גדלים בכל המקומות רק כשבעה"ב אינם משמרן נעשו הפקר אבל אני משמרן לבעל מלאכתי:

30 כתב יד א תני. דמתניתין תנן נובלות שהפילן הרוח קודם גמרו בישולם פטורין דאינן חשובין ואמר כאן אם מוכרן עם התמרים בודאי חשובים הן אצל וחייבין:

31 ושואל אם שתי קופות זו בצד זו או זו על גב זו. ג"כ חייב:

32 ומשיב אינו חייב אלא אם כן מערבן בקופה אחת:

33 כשהטילו. דעונת מעשרות בתמרים תנן משהטילו שאור:

34 והשתא פליגי ר' מנא. סבר אף אם מערב עם התמרים צריכה שיטילו הנובלות בעצמן שאור:

35 ור' חנינא סבר כיון דמעורבות אפי' לא הטילו הנובלות חייבות:

36 וחכמים מחלקין וסברי אף במעורבות אלו שהטילו שאור חייבות ושלא הטילו שאור פטירות נמצא חכמים פליגי אתרוייהו:

37 לא כדברי זה. על ר' חנינא בודאי פליגי דסבר אף כשלא הטילו שאור חייבין ועל ר' מנא אינם מחולקין בדין אך ר' מנא סבר דכן הוא כוונת ר' יוסי בר' יהודה לחלק בין הטילו ללא הטילו ומלשון חכמים מוכח דבזה הדין הן חולקין דחכמים סברי לחלק ובזה פליגי ארבי יוסי ברבי יהודה שמע מינה דרבי יוסי ברבי יהודה אינו מחלק נמצא מן דברי חכמים מוכיח הש"ס שלא כדברי זה ולא כדברי זה:

38 כתב יד ב ר"י בר"י הנובלות הנמכרות עם התמרים. היא תוספתא וקאי על מתניתין דקתני נובלות התמרה פטורין וא"ר יוסי דאם מוכרן עם התמרים ה"ה חשובים אצלו וחייבים:

39 לא כדברי זה ולא כדברי זה. א"ר חנינא וודאי פליגי דסבר אף כשלא הטילו שאור חייבין וא"ר מנא אינם מחולקין בדין אם ר' מנא סבר דכן הוא כוונת ר' יוסי ב"ר יהודא לחלק בין הטילו שאור ללא הטילו שאור ומלשון חכמים מוכח דבזה הדין חולקין דחכמים ס"ל לחלק ובזה פליגי על ר"י בר"י ש"מ דר"י בר"י אינו מחלק נמצא מן דברי חכמים מוכיח הש"ס שלא כדברי זה ולא כדברי זה:

40 כתב יד א והגופנין. מפרש מאי גופנין זהו שמירה מין תבלין:

41 ומיבעיא להש"ס מאי דינן של שמירה ביהודה אם דוקא בגליל הוי הפקר אם לאו:

42 ומשני מן המשל שאומרים בגליל דוקא ש"מ דוקא בגליל פטור:

43 ומיבעיא להש"ס דתנן וביהודה הכוסבר אם דוקא ביהודה תנן או אפי' בגליל הן הפקר:

44 ומשני מן המשל שאומרים ביהודה דוקא ש"מ דרק ביהודה הן הפקר ופטורים מדמאי אבל בגליל חשובין הן וחייבין משום דמאי:

45 כתב יד ב והגופנין שומירה. מפרש מאי גופנין מין תבלין הנקרא שומירה:

46 מן מה דמתלין לה מתל בגלילא. ואין אומרים כן המשל ביהודא ש"מ דוקא בגליל היא דלא חשיבי ופטורין משא"כ ביהודא . א"ר יהודא בראשונה. קאי על מתני' דקתני והחומץ פטור ומשמע מיני' אבל תמד פטור לעולם:

47 כתב יד א התמד. שהיו עושין חומץ מתמד מחרצנים והפקר הן לכן פטור מדמאי דתנן במתניתין ולכאורה משמע לר' יהודה תמד לעולם פטור לכן מקשי אהדדי דתנן המתמד כו' ור"י מחייב:

48 ומשני באמת בתמד גופא קודם החורבן לא היו החרצנים חשובין לכן פטורים מדמאי אבל אחר החורבן אף התמד חשוב לכן חייב:

49 כתב יד א לית הדא כו'. דר' יהודה מפרש מתני' ואמר בראשונה היה חומץ שביהודה פטור ממעשרות משמע דאין עליהם שום חיוב מעשרות אף בודאי ול"ד נקט במתני' הקלין שבדמאי אלא ה"ה לודאי וקשיא על רשב"ל דמוקי מתני' דוקא בדמאי פטור אבל בודאי חייבין. וקאי בקושיא:

50 וירבו כו' על רימי שקמה. ס"ד הא דתנן חוץ מרימי שקמה דחייבין היינו בכ"מ שנמצא רימון משקמה ומקשי ותיבטל רימון שקמה תוך שארי רמונים:

51 ומשני הא דתנן חוץ מרימי שקמה היינו בעיר שקמה לבד דשם הוי רוב משמרים:

52 ומקשי ר"י ב"ר אף בעיר שקמה יבוטל ברוב רמונים שמביאים לשם מכל העולם וקאי בקושיא:

53 כתב יד ב לית הדא פליגי. הדא דאר"י בראשונה הי' חומץ שביהודא פטור ממעשרות משמע אף בודאי פטור וא"כ הא דתנינן הקלין שבדמאי ה"ה בוודאי וקשיא לרשב"ל דאמר דמאי אבל ודאי לא. וקאי בקושיא:

54 וירבו כל הרמונים. ס"ד דבכ"מ שנמצא רמון משקמה חייבין ומקשה תבטל רמון שקמה בתוך שארי רמונים:

55 תפתר במקום שרוב משמרין. כלומר בעיר שקמה דשם הוי רוב משמרים:

56 וירבו כל הרמון שבעולם. אף בעיר שקמה התבטל ברוב הרמונים שמביאים מכל העולם לשם. וקאי בקושיא: