ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי בכורים א׳:א׳

1 מתני' עיין במשניות ותמצא כן שתסר כאן:

1 גמרא. הנוטע מתוך שלו. אע"ג דנטיעה הזקינה שלו בהיתר אעפ"כ אינו מביא וכן באידך בבא כשהבריך לתוך שלו דהילדה בהיתר אעפ"כ אינו מביא מהילדה והטעם משום דחיין זה מזה:

1 ור' יוחנן מפרש הטעם דמתני' דאינו מביא משום גזל:

2 ר' יוסי אומר הטעם דמתני' מפורש שנאמר בכורי אדמתך:

1 תני אם הבריך ברה"י או רבים מביא וקורא דלא הוי גזולה ובנתינת רשות פליגי. ר' יונה סבר אפי' נתן רשות לשעה מביא וקורא מפירות שעה זו. ור' יוסי סבר דוקא רשות לעולם וראייתו דר' יונה מכאן אילן הסמוך למיצר. אע"ג דשרשים יונקים מקרקע חבירו אעפ"כ בעל האילן מביא וקורא ותני שרשות לבעל הקרקע כשחופר בור בקרקעיתו לקוץ עצים של שרשים ושלו הן וע"כ הטעם באילן הסמוך למיצר דמביא וקורא דבשעה שעדיין לא חפר בור הבעל הקרקע הוי כנותן לבעל האילן רשות שיסמוך להמצר שלו וגם מוחל לשעה שיהיו גם העצים של בעל האילן נמצא מוכח דמחילה ורשות לשעה הוי מחילה דהא כשירצה ויחפור בורות יקוץ העצים לעצמו. ור"י מתרץ דבעצים הוי כנתינת רשות לעולם דאע"ג דיקוץ אותו אעפ"כ שרשים דרכן להחליף ולעולם הן:

2 א"ר מנא. דר' מנא הי' בן ר' יונה. ואמר סייעתא לר' יונה דנתינת רשות אפי' לשעה:

3 מן ר' יוחנן. דמפרש הטעם דמתני' משום גזל אבל כשנותן רשות אפי' לשעה לא הוי גזלן אבל ר' יוסי דמפרש הטעם דווקא שצריך שתקרא אדמתך אפשר לומר דצריך רשות לעולם ואז נקרא אדמתך:

1 ר' זריקא כו'. אמר דמתני' כרבי דסבר בערלה שרשין חיין זה מזה. וכן כאן הזקינה משל ילדה והילדה משל זקינה יונקים ולכן אין מביאין משניהם. ודחה דכאן הטעם לאו משום יונקים אלא גזירת מלך שיהוא כל הגידולים מאדמתך בקרקע אחד:

1 ע"ד דר"י. דר"י פליג אבבא אם דרך היחיד ודרך הרבים באמצע אומר כזה מביא וא"ק. ופריך אמאי פליג רק אבבא זו דהא גם כאן יונק מקרקע אחרים. ומתרץ כגון שאינו יונק שהבריכה בדלעת או בסילון במקום דרך היחיד ודרך הרבים. ופריך א"כ לר' יהודא יביא ויקרא וגם לרבנן יביא ויקרא. ומתרץ ר' יונה תירוץ אחר מספקא ליה לר"י במוכר שביל ויחיד אם רק מקום דריסה מכר או עד התהום דא"א מקום דריסה מכר והוא הבריך תחת הדריסה הדין נותן שיביא ויקרא. ומספק שמא עד התהום מכר ואמו"ק. ופריך במה פליגי במוכר שביל היחיד ושם נוכל לתרץ דמספק פסק ר"י אבל במוכר שביל הרבים אף ר' יהודא מודה דעד התהום מכר להם וא"כ עדיין קשה לר"י מה בין הנוטע כו' וביין אם דרך הרבים מפסיק דפסק ר"י דמביא וא"ק הא אין כאן ספק בודאי עד התהום מכר להם:

2 ומתרץ ר' אמי אתיא דר"י כר' אליעזר. דר"א מתיר לעשות חלל תחת ר"ה וכן כאן מתיר ר"י שיהא הבריכה מהלכת באמצע תחת חלל ר"ה:

3 ופריך ר"ש בר יצחק. לר"א יביא ויקרא. ומשני לא שר"א. מתיר לעשות כן והן שלו לעולם אלא מתיר לעשות אבל כשיבוא אדם אחר ויחזיק בה ג"כ זוכה דהוי כמו הפקר ולכך מביא ואינו קורא: