ים של שלמה על חולין ט׳:ה׳

5 דין המפשיט בהמה כדי אחיזה שהוא ב' טפחים על פני כולה מן הצואר עד הזנב הוי חיבור יד להוציא טומאה ולהכניס טומאה יתר מכאן טהור המופשט עד המקו' החיבר וטלית שקרעה רובה טהורה מטומא' מדרס וממגע מדרס אבל בגד שקרעה רובו טהורה מטומא' מדרס ולא ממגע מדרס:

6 מתני' המפשי' בהמ' טהורה ובטומאה בדק' ובגסה לשטיחה פי' לעשו' מן העור שטיח למיט' ולשלחן ומפשיטו פשוט בדרך שאנו עושין אז אם הפשי' ממנה כדי אחיזה הוי חיבור יד להוצי' טומא' מן הנבל' אם נגע בו וכן להכני' בה טומא' אם טהרו' היא ולחמ' פי' אם מפשי' כפול לצור' חמת עושין אותן כעין לצורך דבש ומתחיל מפיה והופכו כלפי זנבה עד שיפשי' את החזה המרג' פי' שמתחיל להופכו מרגלים כלפי ראשה כהפשט כפול לחמת כולו הוי חיבור לטומאה ליטמא' ולטמא פיר' מפני שחזה לסוף הפשטו הוא לפיכך כולי חיבר עד החזה והנוגע בעור המופש' כנוגע בבשר בין ליטמ' ולטמ' והטעם דתליה הכל בחזה לפי שק' הוא לפשוט מכל האיברים עור שעל הצואר ריב"נ אומר אינו חיבור וחכ"א חיבור עד שיפשי' את כולו וכן הלכה ותניא כמה כדי אחיזה טפח והא טפח כפול כדאיתא בברייתא וא"כ כשהפשיט ב' טפחים בפשו' על פני כולו לאחר שסדקו מן הצואר עד הזנב באמצעים כדרך המפשיט הוי חיבור אבל היכא שהפשיט יותר מכן טהור המופשט עד מקום חיבורו אבל מחיבור ואילך טמא משום שומר ולרמב"ם יש לו גירסא אחר' כמה כדי אחיזה עד טפח וטפח אינו בכלל וטהור המופשט ומ"ה כתב וז"ל המפשיט נבלות בהמה או חיה בין טמאה ובין טהורה בין דקה ובין גסה אם לשטיח הפשיט כיון שהפשי' מן העור כדי אחיזה והוא ב' טפחים הנוגע בעור זה שהופש' טהור ועד שלא הפשיט ב' טפחים הנוגע בעור כנוגע בבשר ואין לי הכרע בגירסא תו מסקינן תנן התם טלית שהתחי' בה לקורעה כיון שנקרע רובה שוב אינה חיבו' וטהורה פי' רש"י טהורה מטומאה ראשונה דומי' דכלי חרס דשבירתו מטהרתו ושבריו מקבלים טומאה כדאמרינן בא"ט הן וקרקרותיהן ודופניתי' ואע"ג דאמרי' בב"ה ג' על ג' שהיה טמא מדר' ומגע הזב וחלקו טהרו מן המדרס ועדיין טמא מגע הזב אלמא טומאת ג' על ג' דחזי לה לא בטלי מיניה התם הוא דהוי עלוה ב' טומאות מדרס חמורה וטומאת מגע קלה מהני ליה חלוקה לבטל הימנו טומאת מדרס דתו לא חזיא ליה ופשה ליה טומאת מגע דחזי לשלש אצבעו' אבל הכא חד שמא הוא כולה טומאה דג' על ג' היא קריעה מהני לבטולי שמא מינה דתו לא פשה עליה מידי וכתב הרשב"א בחידושיו וז"ל ומדבריו ז"ל נראה דכל שנטמא טומאת מדרס אע"פ שקרעו אכתי טמא טומאת מגע מדרס והוא שנשתייר בו כדי מגע מדר' והרמב"ן ז"ל פירש דאפילו במדרסות נמי אמרי' הכי וכדאמרינן בסמוך בעור טמא מדרס כיון שנתן בו איזמל טהור אפילו לרבנן כשממעטו מחמשה טפחים דלא חזי למדרס טהור לגמרי ולא מטמינן לה משום מגע מדרס וההיא דפרק בהמה המקשה כשנקרע מעצמו וכדקתני ג' על ג' שנקרע אבל הכא קורעה קתני שהו' מקרעה במתכוין כדי לטהרה מלבטל שם שעלי' הילכך אפילו מגע מדרס אין בו וזה נ"ל דאל"כ תיפוק ליה דבשעת פרישתן מאביהן מקבלת טומאה מאביהן דתניא עלה דההיא דג' על ג' שנחלקו א"ר יוסי וכי באיזה מדרס נגע זה אלא שאם נגע בו זב שיהא טמא מגע זב ואיתמר עלה אמ' עולא לא שנו אלא בג' על ג' שנחלקו אבל ג' על ג' הבאות מבגד גדול בשעת פרישתן מאביהן מקבלת טומאה מאביהן וטלי' טלית גדולה משמע ע"כ ולא נהירא דהא לא קאמר שנקר' אלא שנחלק וכן הוא בכל הספרים וכמו שהביא הוא גופא לשון המשנה דקתני שנחלק דמשמע בסכין ואין חילוק בין נחלק לחלקו והתו' הביאו פירש"י וכתבו עליו וז"ל ואין נראה שום סברא לחלק דמ"מ כיון דיש בה ג' על ג' שהוא שיעור טומאה לא פקט מיניה טומאת מגע ומה שהביא שם בקו' ראייה דאע"ג דאית ביה שיעור טומאה מ"מ בטלה ע"י קריעה דומיא דכלי חרס דשבירתו מטהרתו ושבריו מקבלין טומא' כדאמ' בא"ט הן וקרקרותיהן כו' ואין זו שום ראייה דהתם מיירי כשייחד השברים אח"כ אבל בלא ייחוד לא כמו שמפרש שם וי"מ דטלית שם כלי עליה וכשנקרעה כיון דאזל שם כלי מיניה טהורה לגמרי אבל הכא איירי בחתיכה בגד ולא טהר' ממגע מדרס אע"ג שטהו' מן המדרס וזה התירוץ הוא עיקר בעיני מדנקט במתני' דהתם טלי' שהתחיל בה לקורעה ולא נקט בגד דהא לעיל מיני' התם איירי בבגד אלא דווקא טלית קאמר אבל הרמב"ם כתב וז"ל ג' על ג' שנטמ' במדר' ואח"כ נחלק טהור מן המדרס ואין בקריעת אלו טומאה כלל והנם כשברי כלים שנטמא אבל בגד שנטמא במדר' וקרע ממנו ג' אצבעו' על ג' אצבעות אותו הקרע טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס בשע' פרישתו מן הבגד הגדול נטמאו במגעו ע"כ אלמא שפסק כר"י וכמו שאמ' עולא לא שנו כו' והיינו דס"ל דאע"ג דבכל דוכתא הלכה כת"ק הכא הלכה כר"י משום דהוה כמחלוקת ואח"כ סתמא דהא מתני' דטלי' שקרעה כו' היא נשנית אחר משנ' זו ויש סדר למשנ' בחדא מסכת' דההיא פלוגת' היא בפר' כ"ז וסתמ' דטלית בפ' כ"ח וחזר הרמב"ם ממ"ש בפירוש המשנה ואין הלכה כר"י ומ"מ נראה בעיני עיקר דברי התו' מדנקט הכא טלית כדפר"י ובפירו' המשנה שפי' החכם ר"ע כתב טלית שקרעה כיון שנקרע רובה אינה חיבור ואם נטמ' הקצה האחד לא נטמ' הקצה השני בודאי לא ראה סוגיא זו שאם ראה לא פירש כן ומ"מ הדין דין אמת מאחר דחשבינן קריעת רובו כאלו קרעה כולו א"כ לא הוי חיבור כלל ומסיק בסוגיא אר"נ אמ' רבה בר אבוה ל"ס אלא בטלית טבולת יום דמגו דלא חס ואטבלה לא חייס עלי' וקרע לה רובה אבל טלית שאינה טבולת יום לא אתי למיקרעה רוב' ת"ש המפשי' בבהמ' ובחיה ובטמא' ובטהור' בדקה ובגסה לשטיח כדי אחיזה הא יתר מכדי אחיזה טהור אמאי ליגזור דלמ' לא אתי למיעבד אלא כדי אחיזה וקא נגע בטומאה וקא מטהרי' ליה אי בטומאה דאוריית' ה"נ הכא במאי עסיקנן בטומאה דרבנ' תינח טמא בטהור' טהור בטמאה טומאה דאוריית' היא בטריפה טריפ' בת טמויי היא אין כדאבוה דשמואל דאמ' אבוה דשמואל טריפה ששחט' מטמא במוקדשים והרמב"ם כת' וז"ל טלית שהי' מדרס והטביל' וקודם שיעריב שמשה התחיל לקרוע ממנו קרע כיון שנקרע בה רובא שוב אין חיבור וטהרה כולה אף ע"פ שעדיין נשתייר בה כדי מעפורת שלא נקרע שהרי הוא קורע והולך בד"א בטבולת יום שכיון שלא חס עליה להטביל' כך לא יחוס לקרוע את כולה ולפיכך טהרה כולה ע"כ ובודאי יש לו גירסא אחרת ומ"מ ל"כ דאם כן מאי מקשה עלה מהא דמפשיט כו' אמאי ליגזר דלמ' לעולם לא גזרינן אלא היכא שצריך לקרוע כו' הוא גזרינן שמא לא יקרע אבל בכל שאר דוכתין לא גזרינן דלמא לא אתי למיעבד אלא ודאי כגירס' שלנו דהיכא דקרע רוב' אפי' אין דעתו לקרוע יותר נטהר אלא דגזרינן שמא לא יקרע רובו אלא פלגא ויאמר רוב' וכמו שפי' רש"י עוד יש לי תמיה גדולה על הרמב"ם שפסק דוקא בטבולת יום הוא דאמרינן הכי וא"כ סבר הלכה כר"נ אמאי כתב סתמ' דיותר מכדי אחיזה טהור ה"ל לפר' דווקא בטומאה דרבנן ובטריפה אבל בטומא' דאוריית' או טהור בטמאה טמא הכל והוא כתב להדיא בין בטמאה ובין בטהורה יותר מכדי אחיזה טהור ובודאי לא נשמר בזה אבל לפי סברא נראה דאין הלכה כר"נ דתלמודא מקשה עלה כמה קושיו' ואעפ"י שדוחה אשינויי דחיקי לא סמכינן בפרט לומר טמאה דקתני היינו טריפה ולא טמאה ממש גם אפשר לומר מאחר דאיכא אינך לא שנו בסוגי' על מתניתין זו מסתמא פליג עליה דמסיק בסוגי' אר"ה משום ר"ש בר יוסי ל"ש אלא שלא שייר כדי מעפורת כו' וא"כ נוכל לומר דהוא לא ס"ל להך ל"ש דר"נ כו' אלא האי ל"ש שקבל מרבו ומ"מ כהאי ל"ש לא ק"ל משום דאיכא לישנא אחרינא דמסיק אפי' שייר בה כדי מעפורת טהור ור"ל אמר עלה ל"ש אלא טלית אבל עור חשיב ור"י א' אפילו עור נמי לא חשיב והלכה כר"י לגבי ר"ל דאפילו בעור ושייר כדי מעפורת דהיינו סודר טהור וכמו שפסק הרמב"ם כלישנא בתרא: