מקור חולין ח׳
1 אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל: לִיבֵּן סַכִּין וְשָׁחַט בָּהּ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, חִידּוּדָהּ קוֹדֵם לְלִיבּוּנָהּ. וְהָאִיכָּא צְדָדִין? בֵּית הַשְּׁחִיטָה מִירְוָוח רָוַוח.
2 אִיבַּעְיָא לְהוּ: לִיבֵּן שַׁפּוּד וְהִכָּה בּוֹ, מִשּׁוּם שְׁחִין נִדּוֹן אוֹ מִשּׁוּם מִכְוָה נִדּוֹן?
3 לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ – לְכִדְתַנְיָא: שְׁחִין וּמִכְוָה מְטַמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, בִּשְׁנֵי סִימָנִין – בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִסְיוֹן, וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב? לוֹמַר שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
4 וְתַנְיָא: אֵיזֶהוּ שְׁחִין וְאֵיזֶהוּ מִכְוָה? לָקָה בְּעֵץ, בְּאֶבֶן, בְּגֶפֶת, בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא, וּבְכׇל דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא מֵחֲמַת הָאוּר, לְאֵתוֹיֵי אֲבָר מֵעִיקָּרוֹ – זֶהוּ שְׁחִין. וְאֵיזֶהוּ מִכְוָה? נִכְוָה בְּגַחֶלֶת, בְּרֶמֶץ, בְּסִיד רוֹתֵחַ, בְּגִפְסִיס רוֹתֵחַ, וּבְכׇל דָּבָר הַבָּא מֵחֲמַת הָאוּר, לְאֵתוֹיֵי חַמֵּי הָאוּר – זוֹ הִיא מִכְוָה.
5 וְתַנְיָא: שְׁחִין וּמִכְוָה, אִם שְׁחִין קוֹדֵם לַמִּכְוָה – בִּטֵּל מִכְוָה אֶת הַשְּׁחִין, וְאִם מִכְוָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁחִין – בִּטֵּל שְׁחִין אֶת הַמִּכְוָה.
6 וְהָכָא, הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן דַּהֲוָה בֵּיהּ חֲצִי גְּרִיס שְׁחִין מֵעִיקָּרָא, וְלִיבֵּן שַׁפּוּד וְהִכָּה בּוֹ, וּנְפַק בֵּיהּ חֲצִי גְּרִיס אַחֵר.
7 מַאי חַבְטָא? קָדֵים וְאָתֵי הַבְלָא וּמְבַטֵּל לֵיהּ לְחַבְטָא, וְהָוֵה לֵיהּ שְׁחִין וּמִכְוָה, וְלָא מִצְטָרְפִין; אוֹ דִלְמָא הַבְלָא קָדֵים, וְאָתֵי חַבְטָא וּמְבַטֵּל לֵיהּ לְהַבְלָא, וְהָוֵה לֵיהּ שְׁחִין וּשְׁחִין, וּמִצְטָרֵף?
8 תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל: לִיבֵּן סַכִּין וְשָׁחַט בָּהּ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁירָה, חִידּוּדָהּ קוֹדֵם לְלִיבּוּנָהּ. אַלְמָא חַבְטָא קָדֵים! חִדּוּד שָׁאנֵי.
9 תָּא שְׁמַע: לִיבֵּן שַׁפּוּד וְהִכָּה בּוֹ – נִדּוֹן מִשּׁוּם מִכְוַת אֵשׁ, אַלְמָא חַבְטָא קָדֵים! הָתָם נָמֵי, דְּבַרְזֵייהּ מִיבְרָז, דְּהַיְינוּ חִדּוּד.
10 אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: סַכִּין שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה מוּתָּר לִשְׁחוֹט בָּהּ, וְאָסוּר לַחְתּוֹךְ בָּהּ בָּשָׂר. מוּתָּר לִשְׁחוֹט בָּהּ – מְקַלְקֵל הוּא, וְאָסוּר לַחְתּוֹךְ בָּהּ בָּשָׂר – מְתַקֵּן הוּא.
11 אָמַר רָבָא: פְּעָמִים שֶׁהַשּׁוֹחֵט אָסוּר – בִּמְסוּכֶּנֶת, וּמְחַתֵּךְ מוּתָּר – בְּאַטְמֵי דְּקָיְימָן לְקוּרְבָּנָא.
12 וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם שַׁמְנוּנִית דְּאִיסּוּרָא!
13 בַּחֲדָשָׁה.
14 חֲדָשָׁה, בֵּין לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּין לְרַבִּי עֲקִיבָא, מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן, וּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָן אֲסוּרִין עַד שֶׁיֵּעָבֵדוּ! אִיבָּעֵית אֵימָא, דִּפְסַק בֵּיהּ גְּוָוזָא לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בִּישָׁנָה שֶׁלִּיבְּנָהּ בָּאוּר.
15 אִתְּמַר: הַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין שֶׁל גּוֹיִם, רַב אָמַר: קוֹלֵף, וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: מֵדִיחַ. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: בֵּית הַשְּׁחִיטָה צוֹנֵן, וּמָר סָבַר: בֵּית הַשְּׁחִיטָה רוֹתֵחַ.
16 לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא בֵּית הַשְּׁחִיטָה רוֹתֵחַ הוּא; מַאן דְּאָמַר קוֹלֵף – שַׁפִּיר, וּמַאן דְּאָמַר מֵדִיחַ – אַיְּידֵי דִּטְרִידִי סִימָנִין לְאַפּוֹקֵי דָּם לָא בָּלְעִי.
17 אִיכָּא דְּאָמְרִי, דְּכוּלֵּי עָלְמָא בֵּית הַשְּׁחִיטָה צוֹנֵן. מַאן דְּאָמַר מֵדִיחַ – שַׁפִּיר, מַאן דְּאָמַר קוֹלֵף – אַגַּב דּוּחְקָא דְסַכִּינָא בָּלַע.
18 סַכִּין טְרֵיפָה, פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָמַר: בְּחַמִּין, וְחַד אָמַר: בְּצוֹנֵן, וְהִלְכְתָא: אֲפִילּוּ בְּצוֹנֵן, וְאִי אִיכָּא בְּלִיתָא דִּפְרָסָא לְמִיכְפְּרֵיהּ, לָא צְרִיךְ.
19 וּלְמַאן דְּאָמַר בְּחַמִּין, מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּקָא בָלְעָה אִיסּוּרָא? דְּהֶיתֵּירָא נָמֵי בָּלְעָה אֵבֶר מִן הַחַי! אֵימַת בָּלְעָה? לְכִי חָיְימָא. אֵימַת קָא חָיְימָא? לְכִי גָמְרָה שְׁחִיטָה, הָהִיא שַׁעְתָּא הֶיתֵּירָא הֲוָה.
20 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַטַּבָּח צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה סַכִּינִין, אַחַת שֶׁשּׁוֹחֵט בָּהּ, וְאֶחָד שֶׁמְּחַתֵּךְ בָּהּ בָּשָׂר, וְאֶחָד שֶׁמְּחַתֵּךְ בָּהּ חֲלָבִים.
21 וְלִיתַקֵּן לֵיהּ חֲדָא, וְלִיחְתּוֹךְ בָּהּ בָּשָׂר, וַהֲדַר לִיחְתּוֹךְ בַּהּ חֲלָבִים? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַחְתּוֹךְ חֲלָבִים וְאַחַר כָּךְ בָּשָׂר. הַשְׁתָּא נָמֵי מִיחַלַּף לֵיהּ! כֵּיוָן דְּאַצְרְכִינְהוּ תְּרֵי – אִית לֵיהּ הֶיכֵּרָא.
22 וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הַטַּבָּח צָרִיךְ שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁל מַיִם, אֶחָד שֶׁמֵּדִיחַ בּוֹ בָּשָׂר, וְאֶחָד שֶׁמֵּדִיחַ בּוֹ חֲלָבִים. וְנִיתַקֵּן לֵיהּ חֲדָא, וּנְדִיחַ בּוֹ בָּשָׂר וַהֲדַר נְדִיחַ בּוֹ חֲלָבִים? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָדִיחַ חֲלָבִים וְאַחַר כָּךְ בָּשָׂר. הַשְׁתָּא נָמֵי מִיחַלְּפִי לֵיהּ? כֵּיוָן דְּאַצְרְכִינֵּיהּ תַּרְתֵּי אִית לֵיהּ הֶיכֵּרָא.
23 אָמַר אַמֵּימָר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: לָא לִיסְחוֹף אִינִישׁ כַּפְלֵי עִילָּוֵי בִּישְׂרָא, דְּדָאֵיב תַּרְבָּא וּבָלַע בִּישְׂרָא.
24 אִי הָכִי, כִּי תְּרִיצִי נָמֵי דָּאֵיב תַּרְבָּא וּבָלַע בִּשְׂרָא? קְרָמָא מַפְסֵיק מִתַּתַּאי! אִי הָכִי
פירוש ים של שלמה על חולין ח׳:צ״ו
96 דין דכנתא גופא וכן שומן אווזא מחזיקין בהן דם ולכן אם נמלחו ולא הודחו באחרונה ובשלם אסור ומ"מ אם יש ס' בחתיכה ובמים נגדם מותר ואע"פ שבארנו דבשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה צריך ס' נגד כל החתיכה מ"מ הכא מקלינן ומצרפינן הכל לשיעור ס' גם החתיכה עצמה וכן הדין בכרס ובארנו דצריך למלוח הכרכשתא בצד החיצון ששם שומן דבוק בה ולא בצד הפנ' ואסור להפך הפנים לחוץ ולמלוח ועוד בארנו דאנו נוהגין היתר בבישול הכנת' ע"י חתיכה ומליחה ובלבד שינקר היטב עוד בארנו דהא דאמרינן דאין מחזיקין דם בבני מעים דוקא מסתמא אבל אי אסמיק חיישינן ובעי מליחה:
97 כתב בה"ג דווקא הדורא דכנתא הוא דאין מחזיקין בהם דם הא כנתא גופא יש בהן דם דהא אית בהו שורייקי דדמא וכן פי' רש"י וכ"כ הס"ת בשם ר"ת דאפי' הדקין שאין מחזיק' בהן דם השומן מחזיקין בהן מ"ה כתב נמי בהג"ה ש"ד מסתמא כשמולחין הכרכשתא אינו מולחין אותה אלא לצד החיצון שהוא מצוי הדם בשומן שהרי אין מחזיקין דם בכרכשתא אלא בשומן ע"כ ובמר' כתב שומן אווזא שנמלחה ולא הודחה והושם בקדרה אסור דהא כנתא גופא יש בה דם ג"כ השומן הוי כבשר וצריך הדחה אחרונ' ע"כ וכ' מהרא"י בשעריו וז"ל כנתא גופא יש בה דם וצריכה למלוח יראה דגם שומן כרכשתא והיינו הטבחייא יש בה דם כיון דחזינן דבמרדכי מדמה שומן אווזא לכנתא משום דהשומן הוי כבשר ולא מחלק משו' דכנתא עינינו רואות דאית בה שורייקי דדמא ה"נ לא מחלקינן לענין שומן טבחייא וא"כ מה שהנשים מהפכין לפעמים הפנים לחוץ לא יפה הן עושין דהא הטבחייא גופא לא מחזיקינן ביה דם וא"כ אין כח במלח להפליט דם השומן שמבפנים מעבר לטבחייא ואפילו למאן דשרי נמלח מבחוץ ולא מבפנים שאני התם כיון דמבחוץ נמי הוי דם כשכליו אותו דם גרר דם שמבפנים אחריו אבל היכא שאין שום דם מבחוץ לא ע"כ ונראה בעיני נהי דנהגינין כדברי הסמ"ק והמרדכי דמחזיקינן דם בכנתא גופא וכן בשומן אווזא מ"מ עינינו רואות דלית ביה דם למראית עין וא"כ בודאי הוא מעט מזעיר ומ"ה ראיי' להקל ולהורות שאם לא הדיח באחרונה לבטל בס' בחתי' ובמים כדברי השערים דמתירין ואף דלא נהיגינן כדברי השערי' כמ"ש לעיל בפרק ג"ה סי' ל' היינו בחתיכה בשר שיש בה הרבה דם וציר דאסרינן משום שנתבשלה בדמה משא"כ בשומן ובכרס נהי דנהיגין כדברי האוסרין דמחזיקין בהן דם מ"מ כדי הוא דברי הרא"ש לסמוך עליו היכא שנמלח ולא הודח דשרי כדברי השערי' וכת' הר"ן וכנת' גופא דשרי במליחה היינו לדין הגמרא אבל בדברי הגאונים נמצא שגזרו עליה ואסרוה אלא לצלי וכן בה"ג אכן מאחר הרי"ף לא הביאה שמא אינה עיקר וכ"כ הטור בשם הרשב"א וז"ל יש גדולים שאסרוה לקדרה אפי' בחתיכה ומליחה לפי שמלאה חוטין קטנים מלאי' דם ועכשיו נוהגין היתר ואותן חוטי דם כשאדם בקי בהן מותחן ונפשלין היטב עד שלא ישאר אחד מהן ע"כ וכן המנהג ולנקר היטב אפי' בצליה וכ"כ ר"ה גאון כי שומן דכנתא יש בו וורידי' קטנים מדם ואע"פ שחתכה ומלחה אסור עד שיוציא הוורידים הקטנים ואע"פ שוורידי הצואר דיין בחתיכה ומליחה מ"מ ורידי הכנתא מרו' דקותן אין דם יוצא מהן אפי' ע"י חתיכה ומליחה כה"ג ע"כ עוד כ' הר"ן דקדק הרמב"ן ז"ל מדאמרינן אין מחזיקין דם בבני מעיים דדווקא מסתמ' הוא דלא מחזקינן הא אסמיק חיישי' ובעי מליח' ע"כ: