מקור חולין ג׳
1 חֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל, אַב הַטּוּמְאָה הוּא, לְטַמְּיֵיהּ לְסַכִּין, וַאֲזַל סַכִּין וְטַמִּיתֵיהּ לְבָשָׂר!
2 אֶלָּא דְּאִיטַּמִּי בְּשֶׁרֶץ, וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דְּאִיטַּמִּי בְּמֵת, וּכְגוֹן שֶׁבָּדַק קְרוּמִית שֶׁל קָנֶה וְשָׁחַט בָּהּ, דְּתַנְיָא: בַּכֹּל שׁוֹחֲטִים, בֵּין בְּצוֹר בֵּין בִּזְכוּכִית בֵּין בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה.
3 אַבָּיֵי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – לֹא יִשְׁחוֹט.
4 וְאִם שָׁחַט, חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ. אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
5 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ.
6 וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ, אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
7 אֶלָּא, אַכּוּתִי – הָא אָמְרַתְּ: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו שָׁחֵיט אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
8 אָמַר רָבָא: וְיוֹצֵא וְנִכְנָס, לְכַתְּחִלָּה לָא? וְהָתְנַן: הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַּחֲנוּתוֹ וְיִשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר! הָתָם מִי קָתָנֵי ״מַנִּיחַ״? ״הַמַּנִּיחַ״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד.
9 אֶלָּא מֵהָכָא: אֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר.
10 אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
11 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, וְשֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
12 אֶלָּא אַכּוּתִי? הָא אָמְרַתְּ: אֲפִילּוּ יוֹצֵא וְנִכְנָס שָׁחֵיט לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
13 רַב אָשֵׁי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. מְשׁוּמָּד לְמַאי? לֶאֱכוֹל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן, וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן
14 בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ. אֲבָל לֹא בָּדַק וְנָתַן לוֹ – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדֵק סַכִּינוֹ אַחֲרָיו. נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
15 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
16 אֶלָּא אַיִּשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד? אִי דְּבָדַק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, הָא אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה! אֶלָּא דְּלֹא בָּדַק. אִי דְּאִיתֵיהּ לְסַכִּין – לִיבְדְּקֵיהּ הַשְׁתָּא, וְאִי דְּלֵיתֵיהּ לְסַכִּין – כִּי אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ מַאי הָוֵי? דִּלְמָא בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחֵיט! קַשְׁיָא.
17 רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּמְחִין שׁוֹחֲטִין, מוּמְחִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּחְזָקִין.
18 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁיּוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, אֲבָל אֵין יוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם יוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
19 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, וְאִם שָׁחֲטוּ מִבְּעֵי לֵיהּ!
20 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּמְחִין, בְּבוֹדְקִין אוֹתוֹ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ לְקַמַּן דְּלִיבְדְּקֵיהּ.
21 וְאִיכָּא דְאָמְרִי, רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּחְזָקִין שׁוֹחֲטִין, מוּחְזָקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּמְחִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁשָּׁחֲטוּ לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא נִתְעַלֵּף, אֲבָל לֹא שָׁחַט לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים – לֹא יִשְׁחוֹט, שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף. וְאִם שָׁחַט וְאָמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִתְעַלַּפְתִּי״ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
22 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
23 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּחְזָקִין, וְהָאָמְרַתְּ: בְּ״בָרִי לִי״ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן דְּלִישַׁיְּילֵיהּ.
24 רָבִינָא וְרַבָּה בַּר עוּלָּא, כְּאַבַּיֵּי וְרָבָא וְרַב אָשֵׁי לָא אָמְרִי, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְהוּ ״וְכוּלָּן״.
25 כּוּלְּהוּ כְּרַבָּה בַּר עוּלָּא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ הָכָא עִיקָּר – אַדְּרַבָּה, הָתָם עִיקָּר, דִּבְקָדָשִׁים קָאֵי.
26 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: הָתָם עִיקָּר, וְהָכָא אַיְּידֵי דִּתְנָא טָמֵא בְּחוּלִּין תְּנָא נָמֵי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁין – טָמֵא בְּחוּלִּין גּוּפֵיהּ לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ לָאו כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ.
27 כּוּלְּהוּ כְּרָבִינָא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּמְחִין אִין, שֶׁאֵין מוּמְחִין לָא – רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן.
28 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּחְזָקִין אִין, שֶׁאֵין מוּחְזָקִין לָא – לְעִלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.
29 רָבָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי, כִּי קוּשְׁיֵיהּ. אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרָבָא, הָתָם לָא נָגַע, הָכָא נָגַע.
30 רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כְּתַרְוַיְיהוּ, קָסָבַר: כּוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן.
31 אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב אָשֵׁי, לָא סְבִירָא לֵיהּ הָא דְּרָבָא. אֶלָּא רָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ?
32 לִדְבָרָיו דְּאַבָּיֵי קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
33 תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁחִיטַת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
34 כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָצָא בְּיָדוֹ
פירוש ים של שלמה על חולין ג׳:פ״ז
87 דין כוליא שהיא מליאה אבנים אפילו הגיעו האבנים עד מקום חריץ רק שגוף חוט הלבן בריא ושלם כשרה כי לעולם בעינן הליקוי בגוף חוט הלבן אם לא במוגלא כמ"ש ואם יש דם בכוליא נראה שהוא אסור וא' נשתנה מראה הכולי' כגון שהיא לבן או כל שנוי מראה פוסל בה ובענין שיגיע המראה למקום חריץ חוץ מירוקה כשרה:
88 פסק כתב הרוק"ח נמצאת אבן בכוליא כשרה כי משם יורד לגי' הערוה זו"ל א"ח מעשה הי' בעיר מונש"פילר שנמצ' כולי' מלאה אבנים קטנים מבית ומחוץ והם לבנים ובמקום חריץ הי' בריא והאבנים הגיעו עד מקום חריץ והכשירוה משום דג' במקום חריץ ופיר' במקום חריץ דוקא ולא אמר עד מקום חריץ ע"כ וה"ה לפי גי' ספרים שלנו מקום חריץ הוי כמו במקום חריץ מדלא גר' עד מקום חריץ אלמ' דלקות' בעינן בגוף חוט הלבן כדפי' וכ"נ מדברי הא"ז שכ' וכולי' של איל נמצא בשפי ולא היה בה בשר כלום אלא היתה מים צלולי' רק שבמקו' הלובן היתה שלימה והכשיר והיינו ממש כדברי הרוק"ח שאם הלובן קיים בשלימותו כשר ומ"מ דוקא במים צלולים אבל עכורים או מוגלא טריפה כדפי' לעיל נמי בשם הא"ז דבמוגלא ועכורי לא בעי כלל שיגע למקום חריץ רק שיתחיל הבועה מבחוץ כדפי' או אפי' לא התחיל הבועא מבחוץ אלא מבפנים רק שתהא מליאה מוגלא עד החריץ דהוי כמו חוץ שהרי הלובן מבפנים לחוץ ולא נקרא מכה שבפנים ולא בעינ' במקום חריץ אלא בלקות' לחוד עוד כ' בא"ז וז"ל כ' בה"ג שאם היה דם בכוליא כשרה דהא לא חשיב לי' הכא דם בהדי סרוחי' ועכורי' ותימא נידוק לאידך גיסא לחומר' דוקא מ"ז הוא דמכשי' ולא דם גם לא מסתב' כלל שיהא דם עדיף מעכורין כי מסתבר דאי' לך לקותא גדול מזה אם מליאה דם או שהיתה בועא מבחוץ מליאה דם כדפסק גבי מוגלא כת' הטור בשם ב"הע מסתברא דלובן בכוליא לקות' היא וכל שינוי מראה פוסל בה ואם היא ירוקה כשרה והנ' אין ס' העיטו' לפני אלא ראיתי מ"ש הקאר"ו שלא כ' העיטור להדי' אלא הטור תפס דבריו מכללא שכת' העיטו' אצל דין הכליות וז"ל כל שינוי מראה היא לקוי' ולא גמרינן מריאה שאין מראיהן שוה שהריאה מושכות ללובן והכולי' לאדמומית ואם נמצא כוליא בלובן טריפ' אבל ריאה מדלא חשיב לה בהדי כשרה כגון ירוקה ואדומה ושחורה איכא למימר האי דלא חשיב בהדייהו משום דלא איצטריך וירוקה איצטריך ככרתי כשרה למוריקא או לביעות' טריפה אדומה איצטרי' לאשמועינן ככבדא כשרה כבישרא טריפה שחורה איצטריך לאשמועינן ככוחלא כשרה אבל לובן לא איצטריך וכשרה ע"כ וכת' עוד מהא דמייתי כל הכשר בריאה פסול בכוליא ומתקיף לה רב תנחום כללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא וק"ל אמאי לא מותי' והרי לובן דכשר בריא' וכש' בכולי' וצ"ע ע"כ וכ' הקאר"ו והשתא מ"ש הטור בשמו דלובן לקות' היא אע"ג דכ' בתר הכי דק' ליה אמאי לא מותי' והרי לובן דכשר בריאה ופסול' בכוליא אין זה כדאי להוצי' ממאי דפסק ברישא דלובן בכולי' הוי לקו' אבל מ"ש ואם היא ירוקה כשרה א"י מנין לו שהרי סתם וכ' כל שינוי מרא' הוי לקות' ולא הזכיר ירוקה לענין כוליא אלא לענין ריאה עכ"ל והנ' מה שהקשה העיטור לדבריו לא ק' אלא לפי מה שסובר מראה לובן כשר בריאה ומה שאמר התלמוד ריאה דדמי' לאופתא כו' א"ד בחזותא כו' סובר שפי' שדומה לריאה בדמותא שאין לה חתיכי דאונות אבל לפי מה דק"ל דאף לובן פסול בריאה לק"מ ומה שהקשה על הטור מניין להעיטור טור שמכשיר בירוקה פשיטא הוא שהרי אפי' בריאה שנוטה ללבוני כשרה בירוקה כ"ש בכולי' שקרוב' יותר לירקות מריאה ועוד מדאמרי' לקמן ירוקים ואדומים גבי בני מעיים אין פסולין אלא בנפלה לאור משמ' דאין זו לקותא כדפרי' לעיל וא"ל א"כ אדומין נמי לישתרי בכליו' אין ה"נ וכ"ש מריאה וכ"פ הרוקח להדי' כוליא שהאדימ' דכשרה ומה שאמר העיטור כל שינוי מראה הוי ליקותא היינו כל מה שהוא שינוי מראה לכל הפחות בריאה חוץ מלובן לפי סברהו שאינו שינוי מראה בריאה אפ"ה הוי שינוי מראה כאן לפי שאין מראה הכליו' נוטה ללבנוני ולדידן שוה ממש לריאה ואף מה שפי' לעיל בסי' פ"ג גבי טחול דאין לפוסלו בשום מראה היינו משום דלא אשכחן לשם שיפסול בו שום לקותא אבל בכליות דאשכחן בהו שפוסל לקותא והוא דמטיא למקום חריץ ה"ה במראה ומ"ה תפס העיטור כל שינוי מראה לקותא היא אבל מ"מ קש' עלי המעשה מניין לו להוסיף בטריפות כי לקותא משמע מוגלא כפירש"י או מסמסה כפי' הרי"ף אבל מנין לפסול בשינוי מראה שיהא בכלל לקותא וכן כל שאר המחברים לא הזכירו ומ"מ לא באתי להכשירו מאחר שאין לי ג"כ ראייה לסתור דבריו דשמא בכלל לקותא היא ובפרט מאחר שבעל הטור תפס דבריו ומ"מ לא עדיף מלקותא שיגיע המראה בלובן עצמו אפילו התחיל המראה מבחוץ דבלקותא בעינן שיגיע במקום חריץ עצמו וא"ת א"כ מה נעשה בלובן שהרי החריץ כבר הוא לבן מה בכך היכ' דא"א א"כ כולה חשבי' לקות' אף שאין ניכר השינוי מראה מ"מ מאחר שנהפך כל הכוליא לשינוי מראה אפי' אם שוה ללובן הכוליא טריפה אבל לפי דעתי א"א שלא ישתנה ג"כ הלובן של כוליא במקצת: