מקור חולין ג׳
1 חֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל, אַב הַטּוּמְאָה הוּא, לְטַמְּיֵיהּ לְסַכִּין, וַאֲזַל סַכִּין וְטַמִּיתֵיהּ לְבָשָׂר!
2 אֶלָּא דְּאִיטַּמִּי בְּשֶׁרֶץ, וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דְּאִיטַּמִּי בְּמֵת, וּכְגוֹן שֶׁבָּדַק קְרוּמִית שֶׁל קָנֶה וְשָׁחַט בָּהּ, דְּתַנְיָא: בַּכֹּל שׁוֹחֲטִים, בֵּין בְּצוֹר בֵּין בִּזְכוּכִית בֵּין בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה.
3 אַבָּיֵי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – לֹא יִשְׁחוֹט.
4 וְאִם שָׁחַט, חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ. אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
5 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ.
6 וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ, אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
7 אֶלָּא, אַכּוּתִי – הָא אָמְרַתְּ: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו שָׁחֵיט אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
8 אָמַר רָבָא: וְיוֹצֵא וְנִכְנָס, לְכַתְּחִלָּה לָא? וְהָתְנַן: הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַּחֲנוּתוֹ וְיִשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר! הָתָם מִי קָתָנֵי ״מַנִּיחַ״? ״הַמַּנִּיחַ״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד.
9 אֶלָּא מֵהָכָא: אֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר.
10 אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
11 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, וְשֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
12 אֶלָּא אַכּוּתִי? הָא אָמְרַתְּ: אֲפִילּוּ יוֹצֵא וְנִכְנָס שָׁחֵיט לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
13 רַב אָשֵׁי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. מְשׁוּמָּד לְמַאי? לֶאֱכוֹל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן, וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן
14 בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ. אֲבָל לֹא בָּדַק וְנָתַן לוֹ – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדֵק סַכִּינוֹ אַחֲרָיו. נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
15 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
16 אֶלָּא אַיִּשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד? אִי דְּבָדַק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, הָא אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה! אֶלָּא דְּלֹא בָּדַק. אִי דְּאִיתֵיהּ לְסַכִּין – לִיבְדְּקֵיהּ הַשְׁתָּא, וְאִי דְּלֵיתֵיהּ לְסַכִּין – כִּי אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ מַאי הָוֵי? דִּלְמָא בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחֵיט! קַשְׁיָא.
17 רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּמְחִין שׁוֹחֲטִין, מוּמְחִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּחְזָקִין.
18 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁיּוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, אֲבָל אֵין יוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם יוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
19 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, וְאִם שָׁחֲטוּ מִבְּעֵי לֵיהּ!
20 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּמְחִין, בְּבוֹדְקִין אוֹתוֹ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ לְקַמַּן דְּלִיבְדְּקֵיהּ.
21 וְאִיכָּא דְאָמְרִי, רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּחְזָקִין שׁוֹחֲטִין, מוּחְזָקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּמְחִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁשָּׁחֲטוּ לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא נִתְעַלֵּף, אֲבָל לֹא שָׁחַט לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים – לֹא יִשְׁחוֹט, שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף. וְאִם שָׁחַט וְאָמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִתְעַלַּפְתִּי״ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
22 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
23 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּחְזָקִין, וְהָאָמְרַתְּ: בְּ״בָרִי לִי״ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן דְּלִישַׁיְּילֵיהּ.
24 רָבִינָא וְרַבָּה בַּר עוּלָּא, כְּאַבַּיֵּי וְרָבָא וְרַב אָשֵׁי לָא אָמְרִי, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְהוּ ״וְכוּלָּן״.
25 כּוּלְּהוּ כְּרַבָּה בַּר עוּלָּא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ הָכָא עִיקָּר – אַדְּרַבָּה, הָתָם עִיקָּר, דִּבְקָדָשִׁים קָאֵי.
26 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: הָתָם עִיקָּר, וְהָכָא אַיְּידֵי דִּתְנָא טָמֵא בְּחוּלִּין תְּנָא נָמֵי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁין – טָמֵא בְּחוּלִּין גּוּפֵיהּ לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ לָאו כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ.
27 כּוּלְּהוּ כְּרָבִינָא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּמְחִין אִין, שֶׁאֵין מוּמְחִין לָא – רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן.
28 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּחְזָקִין אִין, שֶׁאֵין מוּחְזָקִין לָא – לְעִלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.
29 רָבָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי, כִּי קוּשְׁיֵיהּ. אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרָבָא, הָתָם לָא נָגַע, הָכָא נָגַע.
30 רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כְּתַרְוַיְיהוּ, קָסָבַר: כּוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן.
31 אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב אָשֵׁי, לָא סְבִירָא לֵיהּ הָא דְּרָבָא. אֶלָּא רָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ?
32 לִדְבָרָיו דְּאַבָּיֵי קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
33 תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁחִיטַת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
34 כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָצָא בְּיָדוֹ
פירוש ים של שלמה על חולין ג׳:נ״ח
58 דין ביארנו דהאידנא אין אנו בקיאין כלל להקיף ולדמות בנקבים אבל אם נחלף טריפה בין כשרות נוכל להקיף ולדמות ולסמוך ולהשליך הטריפה ולהתיר האחרות ואפילו באיסור דאורייתא סומכין בהיקף כי האי אם החתיכות דומות:
59 ר' יוחנן ור"א דאמרי תרוויהו מקיפין בריאה פי' אם יש שם נקב או פיסוק או קרע או סדוקי לבר מתרי בועי דסמיכי להדדי אמר רבא לא אמרן אלא באותה ערוגה אבל מערוגה לערוגה לא והלכתא אפילו מערוגה לערוגה מדקה לדקה ומגסה לגסה אבל לא מגסה לדקה ולא מדקה לגסה ופי' רש"י מדקה לדקה אפילו בהמה אחרת רק שתהא דוגמת' דקה או גסה ל"א מדקה לדקה מאונא לאונא ומגסה לגסה מאומה לאומא פירש באותה בהמה ולא בבהמה אחרת וזאת נ"ל שאין מקילין כ"כ אבל התו' כ' בשם ר"ח כפי' הראשון דלפי' השני דקאי מאונא ומאומא הול"ל קטנה וגדולה כדא' ר"י גבי כרס ותימא היא בעיני הלא גדולה וקטנה דהתם הוא כמשמעו בקטנה אפילו במין הגס רק של בהמה היא קטנה כגון עגל וגדולה וקטנה אכרס קאי אם הכרס גדולה או קטנה א"כ ה"א ה"ה לענין ריאה שמקיפין מריאה קטנה לריאה קטנה או מריאה גדולה לריאה גדולה לאפוקי משור לעגל קמ"ל דאבהמה גופי' מדבר הדק לדבר הדק דהיינו מאונא לאונא וכן הסכים הרא"ש לפי' זה ומ"מ קשה דהו"לל מאונא לאונא ומאומא לאומא וגם לישנא דקה וגסה לא משמע הכי בכל התלמוד אלא הוא כפ' ר"ח והרי"ף והרמב"ם מצאן לצאן ומשו' לשו' ומ"ש הרא"ש שגבי שמוטה ושחוטה לקמן הוכיחר"י מההוא דשחט הושט ונמצא הגרגרת שמוטה דאין מקיפין מבהמה לבהמה ותימה א"כ קשיין דברי התוס' סתמ' אהדדי דהכא פי' בשם ר"ח דמקיפין מבהמה לבהמה והתם פירשו דאין מקיפין אלא בע"כ נ"ל דלקמן פירש הכי אליבא דר"י דאמ' יביא ויקיף א"כ ק' אהא דאמרו לעיל שחט הושט ונמצאת הגרגרת שמוטה מעשה היה ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה ולא אמרינן שיבי' בהמ' אחרת ויקיף אין זו קושיא מוחלט' מאח' שכבר פירשנו דאין מקיפין אלא מה שנאמר להדיא בתלמוד ולא סמכינן עליה להקל ור"י דאמר יביא ויקיף לחומרא שאין לסמוך על דברי ר"ל שאמר א"א לשמוטה שתעשה שחוטה ותדע שאף התוס' לא החליטו שם שאין מקיפין מבהמה לבהמה או מעוף לעוף שהרי כ' אח"כ ולמאי דגרסי' כאן בספרים יביא בהמ' אחרת ויקיף ק' ואמאי לא הוכיחו משם דל"ג הכי אלא שנוכל לחלק כמ"ש אלא שכתבו ק' וצריך תירוץ קאמ' וכן תירץ הרא"ש גופי' לסברתו דס"ל אין מקיפין מבהמה לבהמה ושם גרס יביא בהמה אחרת ויקיף וחילק בין להקל בין להחמיר כדפרי' וכן הוא עיקר כמ"ש לשם סי' ט"ו אבל מ"מ דוק' לענין שמוטה אבל בשאר דברים מקיפין מבהמה לבהמה ועוף לעוף כמ"ש התוספ' בשם ר"ח תו מסקינן רבה ורבא דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה אר"פ לא אמרו אלא באותה חוליא אבל מחוליא לחוליא לא והלכתא אפי' מחוליא לחולי' ומבר חוליא לבר חוליא אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא פירש"י מקיפין הקנה אם נמצאת פסוקה או קדורה בכאיסר לאחר זמן והא דקאמר באותה חוליא לענין קדורה כאיסר נקט לה חוליא היינו ג' טבעות דטבעת אחת אינו עגול כאיסור וקודרין עוד אחרת באותה חוליא עצמה ומקיפין בר חוליא הוא קלישות הקנה מן הצדדין ומתחתיה שרצועות הבשר מחבר' ראשי הטבעית ואף התנוך הולך ודק מעוביו מאמצעיתו ולצדדין לכאן ולכאן על פני כל הקנה מחוליא לבר חוליא ממקום עוביה של זו למקום קלישתא של זו והרא"ש הביא פירש"י וכ' י"מ חוליא היינו הטבעת ובר חוליא העור שבין הטבעות פי' וקאי אפסוק' הגרגרת לרחבה והטור כת' שיש לחוש לדברי שניהם והרמב"ם פי' בע"א וז"ל אין מדמין אלא מחוליא גדולה לחוליא גדולה ומקטנה לקטנה אבל לא מקטנה לגדולה שכל הקנה חוליות חולי' הוא ובין כל חוליא וחוליא א' קטנה משתיהן ורכה ע"כ ופי' זה הוא בעיני כל השומעים קשה להם להשיגו כי חזרו ובדקו ולא יכלו לעמוד על התמצי' וכ' הרשב"א בחידושיו הא דאמרי' מקיפין בקנה נראה שהוא במקום שא"א שנגע בו סכין בשעת שחיטה שאפי' מותחי' את הקנה לא מתרמו נגד חתך העור א"נ שיש היכר בדבר שלא נעשה בסכין אלא בחתך עץ או קנה דא"לכ הא תליא בסכין דדילמא בשנים וג' מקומות אשתחי' דכשירה בלא הקפה כלל א"נ בנקדרה הקנה עכ"ל כ' הכל בו שהסכימו כל הגאונים דאנן השתא לא בקיאין בהנך הקפו' וכ' הקאר"ו ומהר"י זהו לדעת ה"ג שכ' לקמן גבי דרוסה ונפולה שא"א האידנא בקיאין בבדיקה אבל לדעת רש"י ויש מהגאונים שכ' אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ונוכל לסמוך אבדיקה אף אבדיקה זו סמכינן ול"נ דבשלמא בדיקת דרוסה ונפולה אפש' לכל י"ש ובר שכל אם עיין היטיב אם יש בו מכה ונקב ומקום דריסה אזי פגע בו ויראה השינוי כי בקל אפשר להשיג שינוי המכה בבשר משאר בשר בריא שאין בו מכה אבל להקיף ולראות אם יהיו הנקבים דומים בקל הוא יכול לטעות שידמה במושג הפשיט שהו' כדומה ואינו כן שאם נשתנו הנקבי' בשינוי כשערה יפול בו בטרפו' וצריך חכם גדול ומופלג להשיג ולעיין בהם שאין בהם שינוי במשהו ובפרט האידנא שהמורים מרובים והיודעים מועטים ושמחים להוראה ויהירים וכל מי שיוכל להתיר דבר נפלא הוא המשובח בעיניו ואומר מי כמוני כח דהיתירה עדיף וכן ראיתי ושמעתי בימי משועלים קטנים המחבלים כרם ה' צבאות שהורו הלכה למעשה להיתירה בכמה דברים בלי צורך וטעו ושגו ע"כ אין דעתי כולל להתיר בהקפה וכן המנהג ונר' בעיני אע"פ שא"א בקיאין בהיקף כדי להתיר ספק טריפה אבל היכא שנחלף הטריפה בין הכשירות ולא ידעינן איזה נוכל לסמוך על ההיקף להשליך הטריפ' ולהתיר האחרת כמ"ש בתשובה מעשה בא לפני רבי בקורקבן תרנגולת שניקב' והוסר ממנה ונתערב אותה תרנגולת טריפה בכשרו' והביאם לפני ר' והביאו הקרקבנים ודימו שומן שבקרקבן אל שומן התרנגולת של מקו' חיבור הקרקבן ואידמו לגמרי והכשיר את האחרות על ידי כן וכה"ג פסיק מהרא"י בת"ה על ראש של כבש אחד נמצא טריפה ולא נודע מאיזה כבש ונמצא החתיכות דומים ומכוונים יפה ופסק דיש לסמוך על דמיון החתיכות אפי' באיסור דאורייתא וראייה מבוררת מפרק שני דע"ז גבי חתיכת דג דמספקינא בהו דשמא מדג טמא הוא קאמר תירגמה ר"פ כשהחתיכות שוות א"ה מאי למימרא מ"ד דילמ' איתרמי קמ"לן והתם נמי איסור דאורייתא הוא וסמכינן על חיתוך החתיכות כשהוא שוה ע"כ: