ים של שלמה על חולין ג׳:ג׳

מקור משנה חולין ג׳:ג׳

3 וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף. נְקוּבַת הַוֶּשֶׁט, פְּסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, הִכַּתָּהּ חֻלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ, מְקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, נִקַּב הַקֻּרְקְבָן, נִקְּבוּ הַדַּקִּין, נָפְלָה לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְנֵי מֵעֶיהָ, אִם יְרֻקִּים, פְּסוּלִין. אִם אֲדֻמִּים, כְּשֵׁרִים. דְּרָסָהּ, וּטְרָפָהּ בַּכֹּתֶל, אוֹ שֶׁרִצְּצַתָּהּ בְּהֵמָה וּמְפַרְכֶּסֶת, וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת וּשְׁחָטָהּ, כְּשֵׁרָה:

פירוש ים של שלמה על חולין ג׳:ג׳

3 דין ב' עורות יש לו לושט החיצון אדו' והפנימי לבן ואם ניק' זה בלא זה כשר ואם נתחלפו שהפנימי אדום והחיצון לבן טריפה ואם שניהם אדומים נמי טרפה אבל אם שניהם לבנים כשר ואם ניקבו זה שלא כנגד זה אפי' רחוק זה מזה טרפה אבל כשהן מב' רוחו' כשר:

4 אמר רבה ב' עורות יש לו לושט החיצון אדום והפנימי לבן ואם ניקב זה בלא זה כשר ל"ל למימר החיצון אדום כו' משום דאי חליף טרפה פי' שהפנימי אדום והחיצון לבן וכת' הרא"ש וז"ל ואם שניהם אדומי' או שניהם לבנים כ' ב"הע דמסתברא דכשר דאח' מהן לקה וחבירו מגין עליו ואיכא מ"ד דטריפ' וכן נ"ל דלא דמי לנקב קטן דחבריה מגין עליו אבל כאן שכולו לקוי אין מתקיים ע"י השני והנה דע' הרשב"א בת"ה נוטה להתי' אלא שכ' שראה לרבותי' בעלי התו' שנסתפקו בדבר זה וראוי לחוש לדבריה' ע"כ ומאחר שאין לנו להכריע אלא אחר דעת בעלי התו' א"כ נלך אחריה' שלא להטריף אלא כששניהן אדומי' דמ"מ הא' הוא נלקה דחיישינן לדרוסה אבל בשניה' לבנים מה ליקוי יש בכאן ופסול המראות לא תמצא אלא בריאה ומניין לנו להוסיף בטרפות וכ"כ הא"ז שכן משמע בתו' ר"י שירליא"ן שפי' לפני ר"י ומסקי' בסוגיא שאם ניקבו שתי עורות זה שלא כנגד זה דטרפה מאחר דאכלה ביה ופעיה ביה פי' מנשמת גמדא ליה ופשטא ליה וזימני דמיתרמי בהדדי פי' שהנקבים יכוונו זה לזה וכ' הרשב"א נראין הדברים דוקא כשניקבו שני הם מרוח אחד דאיפשר דמיתרמי אהדדי אבל כשהן מב' רוחות א"א בשום פנים דליתרמו אהדדי וכשרה ואין להסתפק בזה ע"כ ומ"מ נר' שאף אם הנקבים רחוקים זה מזה כ"כ שאינו באפשרי דגמדא ופשטה להיותן מתרמי אהדדי אפ"ה אין להכשירן כי אין שיעור לדבר בכמה יהיו קרובים ואין לתת ד"ח לשיעורן א"ל במילתיה דפסיקא: