מקור חולין ג׳
1 חֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל, אַב הַטּוּמְאָה הוּא, לְטַמְּיֵיהּ לְסַכִּין, וַאֲזַל סַכִּין וְטַמִּיתֵיהּ לְבָשָׂר!
2 אֶלָּא דְּאִיטַּמִּי בְּשֶׁרֶץ, וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דְּאִיטַּמִּי בְּמֵת, וּכְגוֹן שֶׁבָּדַק קְרוּמִית שֶׁל קָנֶה וְשָׁחַט בָּהּ, דְּתַנְיָא: בַּכֹּל שׁוֹחֲטִים, בֵּין בְּצוֹר בֵּין בִּזְכוּכִית בֵּין בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה.
3 אַבָּיֵי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – לֹא יִשְׁחוֹט.
4 וְאִם שָׁחַט, חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ. אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
5 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ.
6 וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ, אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
7 אֶלָּא, אַכּוּתִי – הָא אָמְרַתְּ: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו שָׁחֵיט אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
8 אָמַר רָבָא: וְיוֹצֵא וְנִכְנָס, לְכַתְּחִלָּה לָא? וְהָתְנַן: הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַּחֲנוּתוֹ וְיִשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר! הָתָם מִי קָתָנֵי ״מַנִּיחַ״? ״הַמַּנִּיחַ״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד.
9 אֶלָּא מֵהָכָא: אֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר.
10 אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
11 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, וְשֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
12 אֶלָּא אַכּוּתִי? הָא אָמְרַתְּ: אֲפִילּוּ יוֹצֵא וְנִכְנָס שָׁחֵיט לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
13 רַב אָשֵׁי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. מְשׁוּמָּד לְמַאי? לֶאֱכוֹל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן, וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן
14 בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ. אֲבָל לֹא בָּדַק וְנָתַן לוֹ – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדֵק סַכִּינוֹ אַחֲרָיו. נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
15 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
16 אֶלָּא אַיִּשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד? אִי דְּבָדַק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, הָא אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה! אֶלָּא דְּלֹא בָּדַק. אִי דְּאִיתֵיהּ לְסַכִּין – לִיבְדְּקֵיהּ הַשְׁתָּא, וְאִי דְּלֵיתֵיהּ לְסַכִּין – כִּי אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ מַאי הָוֵי? דִּלְמָא בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחֵיט! קַשְׁיָא.
17 רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּמְחִין שׁוֹחֲטִין, מוּמְחִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּחְזָקִין.
18 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁיּוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, אֲבָל אֵין יוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם יוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
19 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, וְאִם שָׁחֲטוּ מִבְּעֵי לֵיהּ!
20 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּמְחִין, בְּבוֹדְקִין אוֹתוֹ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ לְקַמַּן דְּלִיבְדְּקֵיהּ.
21 וְאִיכָּא דְאָמְרִי, רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּחְזָקִין שׁוֹחֲטִין, מוּחְזָקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּמְחִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁשָּׁחֲטוּ לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא נִתְעַלֵּף, אֲבָל לֹא שָׁחַט לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים – לֹא יִשְׁחוֹט, שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף. וְאִם שָׁחַט וְאָמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִתְעַלַּפְתִּי״ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
22 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
23 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּחְזָקִין, וְהָאָמְרַתְּ: בְּ״בָרִי לִי״ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן דְּלִישַׁיְּילֵיהּ.
24 רָבִינָא וְרַבָּה בַּר עוּלָּא, כְּאַבַּיֵּי וְרָבָא וְרַב אָשֵׁי לָא אָמְרִי, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְהוּ ״וְכוּלָּן״.
25 כּוּלְּהוּ כְּרַבָּה בַּר עוּלָּא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ הָכָא עִיקָּר – אַדְּרַבָּה, הָתָם עִיקָּר, דִּבְקָדָשִׁים קָאֵי.
26 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: הָתָם עִיקָּר, וְהָכָא אַיְּידֵי דִּתְנָא טָמֵא בְּחוּלִּין תְּנָא נָמֵי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁין – טָמֵא בְּחוּלִּין גּוּפֵיהּ לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ לָאו כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ.
27 כּוּלְּהוּ כְּרָבִינָא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּמְחִין אִין, שֶׁאֵין מוּמְחִין לָא – רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן.
28 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּחְזָקִין אִין, שֶׁאֵין מוּחְזָקִין לָא – לְעִלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.
29 רָבָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי, כִּי קוּשְׁיֵיהּ. אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרָבָא, הָתָם לָא נָגַע, הָכָא נָגַע.
30 רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כְּתַרְוַיְיהוּ, קָסָבַר: כּוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן.
31 אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב אָשֵׁי, לָא סְבִירָא לֵיהּ הָא דְּרָבָא. אֶלָּא רָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ?
32 לִדְבָרָיו דְּאַבָּיֵי קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
33 תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁחִיטַת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
34 כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָצָא בְּיָדוֹ
פירוש ים של שלמה על חולין ג׳:י״ז
17 דין ניטל הכבד ולא נשתייר ממנו כזית במקום מרה ומקום תליתא טרפה ואם נשתייר כזית במ"מ ובמ"ת שהיא מעורה ודבוקה תחת הכליות כשרה ושיעור זה גם בשור הגדול ובעוף הכל לפי גדלו ולפי קטנו ואם אותן ב' כזית הם מרודדים או מתלקטים חצי זית כאן וחצי זית כאן טרפה ואם יבש הכבד כולו שלא נשתייר כזית במ"מ וכזית במקום חיות' טריפ' ואם התליע הכבד אפי' במ"מ ובמקום שהיא חיה כשרה ואם נחסרת הכבד מתחילת ברייתה כשרה:
18 פיסקא ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום הא נשתיי' כלום כשרה והא תנן אלו כשרו' כו' שאם נשתייר כזית בכב' כשרה ומשני הא ר"ש דמכשיר והא ר' חייא דמטריף עד שישאר בכזית וק"ל כסתמא וכר"ח ומסיק תלמוד' מאחר דפליגי אמוראי אי בעינן כזית במקום מרה או במקום שהיא חיה מ"ה בעי' תרווייהו דהיינו כזית במ"מ וגם כזית במ"ח דהיינו במ' תליי' כשהיא מעורה ודבוקה תחת הכליות כ"פ רש"י שזה הפי' הוא עיקר ולא כי"מ שפי' במקום שהי' תלוי' בטרפש' דהיינו ביותרת הכבד וכ"פ הרמ"בם ועיקר וכ' הטור סי' מ"א שזה השיעור אפי' בשור הגדו' וממילא אעוף הכל לפי גדלו וקטנו והו' דעת הרשב"א וכ"כ הר"ן בעי ר"י מתלקט מהו פי' רש"י שאינו במקום א' אלא חצי זית כאן וח"ז כאן כרצועה מהו מרודד כלומר מרוקע גרוע מרצועה תיק"ו ואזלינן לחומרא כ"ד המפרשי' והרמב"ם כ' ספק ונ"ל שהיא טרפה והרב' תמהו מה חידש בזה הלא כל ספק דאוריית' לחו' ונ' דה"פ י"א שהוא ספק א"כ ממילא כשיש כזית שלם במ"מ או במ"ח והכזית השני הוא מתלקט או מרודד כו' כשרה, שהרי אינ' אלא ספיקא וא"כ איכא ס"ס בדבר דהא דבעינן ב' כזית מכח דלא ידעי' באיזה מקום הוא עיקר חיות' והוא כ' דטריפ' כי מאחר דלא נפשטה הבעיי' חשבין האי מתלקט או מרודד כאילו אינו לגמרי וא"כ ליכא כאן ב' זיתים ומטרפין וקרוב לזה כ' ב"י בפירו' ואם יבש הכבד כ' הרא"ש לקמן גבי ריאה שיבש' במקצת בשם ה"ג שאם יבש הכבד טריפה משו' דכל יבש כנטול דמי והוא שיבש כולו דלא נשתייר כזי' במ"מ וכזית במ"ח ודוקא עד שנפרכת בצפורין דלא עדיף מריאה שיבשה כדלקמן והטור כ' יבש כזית במקום שהיא חיה טרפה משמע אפי' הכבד כולו קיים וא"י ממה לקח זה הלא גבי גלוד' דלקמן דבעינן שישתייר כסלע ע"פ כל השדרה או על ראשי פרקים ומקום טיבורו והת' הוא דאיבעיא להו ניטל כסלע במקום שדרה או בראשי פרקי' כו' וכל העור קיי' מהו כו' ומדלא איבעי להו הכא ניטל כזית במ"מ וכולו קיים מהו ש"מ דאין טרפות בכבד אלא בניטל כו' ונשתייר כזית רק שיהיה כזית במקו' עילוי דהדרא בריא ועוד לישנא דנשתייר משמע דבא לו' דאפי' שיור מהני וכ"ש בדאיכא רובא ואמתני' דגלודה ליכא להקשות כה"ג דסתמא קתני במתניתין גלודה פסולה אלא שברייתא קתני שאם נשתייר בו כסלע כשרה וכן הרשב"א והר"ן לא כ' אלא שאם יבש הכבד ולא נשתייר כזית במ"מ ובמ"ח אבל לעולם אם הכבד כולו קיים או רובו ואותן ב' זיתים ניטלו או יבשו כשר ועיין לקמן בדין הוריקה הכבד כו' בסי' צ"ט וכ"ז כת' להלכה אבל לא למעשה ואם התליעה הכבד מסקי' לקמן דכשר' אפי' התליע נמי במ"מ ובמ"ח ומסיק שאם נדלדלה הכבד פי' שנעקרה במקומות הרבה ומעור' עדיין בטרפשא כשרה והטור כ' בז"ה נדלדל' הכבד ממקום שהוא מחובר בו ועדיין היא מחובר' בטרפשא כשר' עוד כ' הטור וז"ל כ' הרמב"ם קני הכבד והם המזרקי' שבו הדם מתבשל אם ניקב א' מהם טרפה ול"נ דהא מכשרי' אפי' בניטל כולו חוץ חוץ מכזי' במ"מ ובמ"ח ע"כ וכן הרבה משיגי' עליו ולכן דבריו בטלים בזה והיכ' שנחסר' הכבד מתחל' ברייתה לדעת הרמב"ם הוא כשר שכ' בפ"ח דה"ש כל אבר שנ' בו אם היה חסר טריפה כך אם ניטל טרפ' אבל אבר שנ' בו אם ניטל טרפה אינה נאסר' אלא אם נחתך אותו אבר אבל אם נבראת חסרה אותו אבר ה"ז מותרת שא"ל תאמר כן נמצאת החסיר' והנטולה א' וכל אבר שנ' בו אם ניטל מותרת ק"ו אם חסר מתחילת ברייתא ולא נברא שהיא מותרת א"כ ה"נ גבי כבד אע"פ שניטלה טריפ' אם נחסרה מתחילת ברייתה כשרה אבל בנחסר המרה מתחילת ברייתה אין להכשיר מטעם זה שהרי כ' נמי כלל אחר בפ"ו כל אבר שאמרו חכמים בו שאם ניקב במשהו טריפה כך אם ניטל בחולי או ביד בין שנבראת בב' איברים כו' ומהררא"י הביא דבריו וכלליו לפסק הלכה בסי' ע"ז ואף שהרשב"א כ' עליו ולא נ"ל כן שהרי הכבד אחד מהמנויי' בניטלים וכל עצמינו לא אסרנו נטילת הכבד אלא מפני המרה ואם נברא' בלא כבד טריפה שגם היא חסרת המרה היא ולא מנו נטולה וחסורה אלא ללמדך שא' ניטל ביד וא' חסר מן התולד' טריפה שלא ליתן פתחון פה לבע"ד לחלוק ולומר דדוקא שחסר' מתולדתה אבל ה"ל וניטל כשרה או להיפך עכ"ל מ"מ נ"ל סברת הרמב"ם עיקר דלפי דבריו לא היה לו למנות חסורה ונטול' בתרתי אלא בחדא ולומר ז' מיני טריפו' וכו' א"ו דב' מילי נינהו גם כל היכא דליכא הכרע מן התלמוד' ראוי לתפוס דברי חכמים וידוע שהיה מן החכמים הגדולים ובעל סברא ובפרט בענייני הטריפות שחכמת הרפואה והטבע מסייע לברור דבר אמת מה שאינו מבורר להדיא מן התלמוד: