מקור חולין י״א
1 כְּגוֹן דְּקָיְימִי דָּרָא דְּגַבְרֵי וְאָמְרִי: כִּדְקָאֵי קָאֵי.
2 מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא? מְנָלַן?! דִּכְתִיב: ״אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת״.
3 רוּבָּא דְּאִיתָא קַמַּן, כְּגוֹן תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת, וְסַנְהֶדְרִין – לָא קָא מִיבַּעְיָא לַן.
4 כִּי קָא מִיבַּעְיָא לַן, רוּבָּא דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן, כְּגוֹן קָטָן וּקְטַנָּה, מְנָלַן?
5 אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר סִימָן זְמַן שֶׁבַח מְכַנֵּשׁ:
6 אָתְיָא מֵרֵישָׁא שֶׁל עוֹלָה, דְּאָמַר קְרָא: ״וְנִתַּח אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ״, אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ, וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים, וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא.
7 מִמַּאי? דִּילְמָא דְּפָלֵי לֵיהּ וּבָדֵק לֵיהּ, וְאִי מִשּׁוּם ״אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ״ וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחָתֵיךְ לֵיהּ לִגְמָרֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּלַיִיף לֵית לַן בַּהּ.
8 מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אָמַר: אָתְיָא מִשְּׁבִירַת עֶצֶם בְּפֶסַח, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ״, וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
9 מִמַּאי? דִּלְמָא דְּמַנַּח גּוּמַרְתָּא עֲלֵיהּ, וְקָלֵי לֵיהּ, וּבָדֵיק לֵיהּ, דְּתַנְיָא: הַמְחַתֵּךְ בְּגִידִים וְהַשּׂוֹרֵף בַּעֲצָמוֹת – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם.
10 רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אָתְיָא מֵאַלְיָה, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה תְּמִימָה״, וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נִפְסְקָה חוּט הַשִּׁדְרָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
11 וְכִי תֵּימָא דְּמִתַּתַּאי פָּסֵיק לַהּ, ״לְעֻמַּת הֶעָצֶה״ אָמַר רַחֲמָנָא, מְקוֹם שֶׁהַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת.
12 מִמַּאי? דִּלְמָא דְּפָתַח לַהּ וּבָדֵיק לַהּ, וְאִי מִשּׁוּם ״תְּמִימָה״ – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחַתְכַהּ לִגְמָרֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּלַיִיף – לֵית לַן בַּהּ.
13 רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: אָתְיָא מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״הָעֲרוּפָה״ – כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה תֶּיהְוֵי, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא טְרֵפָה הִיא! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
14 וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא מִינַּהּ, הָא אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקָדָשִׁים.
15 רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא אָמַר: אָתְיָא מִפָּרָה אֲדוּמָּה, דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״וְשָׁחַט… וְשָׂרַף״, מָה שְׁחִיטָתָהּ כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה, אַף שְׂרֵיפָתָהּ כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה, וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא טְרֵפָה הִיא! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
16 וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? ״חַטָּאת״ קַרְיַיהּ רַחֲמָנָא.
17 רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אָתְיָא מִשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם״, שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, וְלֵיחוּשׁ
18 דִּילְמָא חַד מִינַּיְיהוּ טְרֵיפָה הוּא? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
19 וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ? הָא אֵין גּוֹרָל קוֹבֵעַ לַעֲזָאזֵל אֶלָּא בְּדָבָר הָרָאוּי לַשֵּׁם. וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, וְהָתְנַן: לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הֶהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים.
20 רַב מָרִי אָמַר: אָתְיָא מִמַּכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא קַטְלֵיהּ, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא לָאו אָבִיו הוּא? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא, וְרוֹב בְּעִילוֹת אַחַר הַבַּעַל.
21 מִמַּאי? דִּלְמָא כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִין! אֲפִילּוּ הָכִי, אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַעֲרָיוֹת.
22 רַב כָּהֲנָא אָמַר: אָתְיָא מֵהוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: קַטְלֵיהּ, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא טְרֵפָה הֲוָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
23 וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, הָא קָא מִינַּוַּול, וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם אִיבּוּד נְשָׁמָה דְּהַאי – נִינַוְּולֵיהּ, וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם סַיִיף נֶקֶב הֲוָה.
24 רָבִינָא אָמַר: אָתְיָא מֵעֵדִים זוֹמְמִין, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם וְגוֹ׳״, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָךְ דְּאַסְהִידוּ בֵּיהּ טְרֵפָה הֲוָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
25 וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, וְהָתַנְיָא: בְּרַבִּי אוֹמֵר: לֹא הָרְגוּ – נֶהֱרָגִין, הָרְגוּ – אֵין נֶהֱרָגִין.
26 רַב אָשֵׁי אָמַר: אָתְיָא מִשְּׁחִיטָה עַצְמָהּ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: שְׁחוֹט וֶאֱכוֹל, וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב קָא שָׁחֵיט? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
27 אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתָא לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְאָמְרִי לָהּ רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי, וַאֲמַר לֵיהּ: וְדִלְמָא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר, הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר.
28 דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, לְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא, הָכִי נָמֵי דְּלָא אָכֵיל בִּישְׂרָא? וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי,
פירוש ים של שלמה על חולין י״א:ט׳
9 דין אותו השיעור שנותן לכהן צריך שיהיה השיעור אחר הליבון שאם ילבנו כהן ויעלה לשיעור ראשית הג"ז וא"צ הישראל ללבן תחילה ואם לא הספי' ליתן לכהן עד שצבעו פטור אבל אם לבנו ולא צבעו חייב ואם גזז ראשונה ומכרה שנייה ומכרה חייב היה הצמר מעצמו שחור או אדום חייב:
10 מתניתי' מלובן ולא צואי כי' שלא נתלבן עדיין תניא לא שיתלבננו ויתן לו אלא שילבננה כהן ויעמוד על חמש סלעים פי' הא דקתני מתניתין חמש סלעים לא שיהא על הישראל מוטל ללבנו אלא אשיעור' קפיד דליתיב ליה בהכרע שכשיתלבן יהא בו חמש סלעים ונפטרות כל הגיזים לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור לבנו ולא צבען חייב וכתב התוס' רש"י פי' משום דהוי כמו מזיק מתנות כהונה או אוכלן דפטור וה"נ גוזל ותימא דא"כ מאי קמ"ל ר"ח כיון דמתני' היא ובפירש"י הראשונים במכתב ידו פי' קודם שגזז חמש צאן דהיינו כדי חיוב צבע מה שגזז שלא בא לידי חיו' עד שצבעו כולו ושוב העביר עליו קולמוס ומחקו ונראה דקמ"ל ר"ח שלא נפרש מתני' כפי' שמחק בקו' אלא משום דמזיק מתנ' כהונה שקנאן בשינוי והרשב"א הבי' נמי זה בחידושיו וכ' עליו אני תמה אמאי אינו חייב דהא משתרשי ליה ואי נמי גרע מפירעו בחובו ע"כ ונראה דלא דמי דהתם בשעת הגזילה משתרשי ליה אבל הכא בשעת צביעה עדיין לא מישתרשי ליה שהרי עדיין לא נהנה מהן וז"ל הר"ן ואע"ג דלא אמרי' שינוי קנה אלא לעניין שאינו מחזיר לו גוף הגזלה אבל מ"מ צריך להחזיר לו דמים אפ"ה מהני שינוי לפוטרו לגמרי אף מדמי צמר דכיון שפקעה מצותו ליכא חיוב' דממונא גבי' וה"ל ממון שאין לו תובעין ע"כ ומסקי' בסוגיא איתמר גזז ומכר ראשונה ר"ח אמר חייב נתן בר הושיעא אמר פטור ר"ח אמר חייב דהא גזז נתן בר הושיעא אמר פטור בעידנ' דקא מלא שיעורא בעינן צאנך וליכא תנן הלוקח גז צאנו של נכרי פטור מראשית הגז הא צאנו לגזז חייב אמאי כל חד וחד בתר גיזה נפק' ליה מרשותי' תרגמה ר"ח אליבא דר' נתן בר הושעיא כגון שהקנן לו כל ל' יום פי' שיהי כל הגופים קנויים לו עד תשלום כל הגיזים וכ' הרא"ש ונראה דהלכה כר"ח דפשטא דמתניתין אתיא כוותיה וכ"כ הר"ן בשם הר"ז הלוי והרמב"ם תפס לו שיטה אחרת וכתב היו לו חמש צאן וגזז אחת מהן ומכר גיזתה ואח"כ גז שלישית ומכר גיזתה הכל מצטרפות לראשית הגז לאחר כמה שנים ובסוגי' לא משמע הכי דאיירי במכירת גיזה אבל במכירת הבהמה גם עיקר הדין מילתא דתמיה לי מאחר שמכר הגיזה קודם שבא לידי חיוב נר' בודאי דפטור דלא גרע מצובעו אלא שלא טוב עשה בעמיו ואם הוא כמערי' ראוי היה לקונסו שמפקיע מתנות כהונה וז"ל הר"ן והרמב"ם יש לו שיטה אחרת בהך פלוגתא דר"ח ור"נ בר אושעיה ולא נתחוורי לי דברי' וכת' הרמב"ם היה הצמר מעצמו שחור או אדום חייב בראשית הגז דסתם צמר לבן הוא ופשוט הוא: