מקור חולין י״א
1 כְּגוֹן דְּקָיְימִי דָּרָא דְּגַבְרֵי וְאָמְרִי: כִּדְקָאֵי קָאֵי.
2 מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא? מְנָלַן?! דִּכְתִיב: ״אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת״.
3 רוּבָּא דְּאִיתָא קַמַּן, כְּגוֹן תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת, וְסַנְהֶדְרִין – לָא קָא מִיבַּעְיָא לַן.
4 כִּי קָא מִיבַּעְיָא לַן, רוּבָּא דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן, כְּגוֹן קָטָן וּקְטַנָּה, מְנָלַן?
5 אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר סִימָן זְמַן שֶׁבַח מְכַנֵּשׁ:
6 אָתְיָא מֵרֵישָׁא שֶׁל עוֹלָה, דְּאָמַר קְרָא: ״וְנִתַּח אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ״, אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ, וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים, וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא.
7 מִמַּאי? דִּילְמָא דְּפָלֵי לֵיהּ וּבָדֵק לֵיהּ, וְאִי מִשּׁוּם ״אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ״ וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחָתֵיךְ לֵיהּ לִגְמָרֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּלַיִיף לֵית לַן בַּהּ.
8 מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אָמַר: אָתְיָא מִשְּׁבִירַת עֶצֶם בְּפֶסַח, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ״, וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
9 מִמַּאי? דִּלְמָא דְּמַנַּח גּוּמַרְתָּא עֲלֵיהּ, וְקָלֵי לֵיהּ, וּבָדֵיק לֵיהּ, דְּתַנְיָא: הַמְחַתֵּךְ בְּגִידִים וְהַשּׂוֹרֵף בַּעֲצָמוֹת – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם.
10 רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אָתְיָא מֵאַלְיָה, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה תְּמִימָה״, וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נִפְסְקָה חוּט הַשִּׁדְרָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
11 וְכִי תֵּימָא דְּמִתַּתַּאי פָּסֵיק לַהּ, ״לְעֻמַּת הֶעָצֶה״ אָמַר רַחֲמָנָא, מְקוֹם שֶׁהַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת.
12 מִמַּאי? דִּלְמָא דְּפָתַח לַהּ וּבָדֵיק לַהּ, וְאִי מִשּׁוּם ״תְּמִימָה״ – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחַתְכַהּ לִגְמָרֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּלַיִיף – לֵית לַן בַּהּ.
13 רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: אָתְיָא מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״הָעֲרוּפָה״ – כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה תֶּיהְוֵי, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא טְרֵפָה הִיא! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
14 וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא מִינַּהּ, הָא אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקָדָשִׁים.
15 רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא אָמַר: אָתְיָא מִפָּרָה אֲדוּמָּה, דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״וְשָׁחַט… וְשָׂרַף״, מָה שְׁחִיטָתָהּ כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה, אַף שְׂרֵיפָתָהּ כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה, וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא טְרֵפָה הִיא! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
16 וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? ״חַטָּאת״ קַרְיַיהּ רַחֲמָנָא.
17 רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אָתְיָא מִשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם״, שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, וְלֵיחוּשׁ
18 דִּילְמָא חַד מִינַּיְיהוּ טְרֵיפָה הוּא? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
19 וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ? הָא אֵין גּוֹרָל קוֹבֵעַ לַעֲזָאזֵל אֶלָּא בְּדָבָר הָרָאוּי לַשֵּׁם. וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, וְהָתְנַן: לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הֶהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים.
20 רַב מָרִי אָמַר: אָתְיָא מִמַּכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא קַטְלֵיהּ, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא לָאו אָבִיו הוּא? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא, וְרוֹב בְּעִילוֹת אַחַר הַבַּעַל.
21 מִמַּאי? דִּלְמָא כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִין! אֲפִילּוּ הָכִי, אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַעֲרָיוֹת.
22 רַב כָּהֲנָא אָמַר: אָתְיָא מֵהוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: קַטְלֵיהּ, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא טְרֵפָה הֲוָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
23 וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, הָא קָא מִינַּוַּול, וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם אִיבּוּד נְשָׁמָה דְּהַאי – נִינַוְּולֵיהּ, וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם סַיִיף נֶקֶב הֲוָה.
24 רָבִינָא אָמַר: אָתְיָא מֵעֵדִים זוֹמְמִין, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם וְגוֹ׳״, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָךְ דְּאַסְהִידוּ בֵּיהּ טְרֵפָה הֲוָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
25 וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, וְהָתַנְיָא: בְּרַבִּי אוֹמֵר: לֹא הָרְגוּ – נֶהֱרָגִין, הָרְגוּ – אֵין נֶהֱרָגִין.
26 רַב אָשֵׁי אָמַר: אָתְיָא מִשְּׁחִיטָה עַצְמָהּ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: שְׁחוֹט וֶאֱכוֹל, וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב קָא שָׁחֵיט? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
27 אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתָא לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְאָמְרִי לָהּ רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי, וַאֲמַר לֵיהּ: וְדִלְמָא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר, הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר.
28 דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, לְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא, הָכִי נָמֵי דְּלָא אָכֵיל בִּישְׂרָא? וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי,
פירוש ים של שלמה על חולין י״א:ז׳
7 דין דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ונוהג בטרפה ואם היה צמר קשה ואינו ראוי ללבישה פטור מראשית הגז התולש צמר רחלים בידו ולא גזו חייב בראשית הגז וכ"ש שוטף ובארנו דמעש' אינו נוהג בטריפה:
8 מתניתין חומר בזרוע ולחיים וקיבה מבראשית הגז שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בבקר ובצאן במרובה ובמועט ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ואינו נוהג אלא במרובה כמו שנפר' ופריך וליתני חומר בראשית הגז שנוהג בטריפות מה שאין במתנות אמר רבינא הא מני ר"ש היא דתניא ר"ש פוטר את הטריפ' מראשית הגז מ"ט דר"ש יליף צאן צאן ממעשר מה מעשר טריפה לא אף ראשית הגז טרפה לא והתם מנלן דכתיב כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה עוברת ונילף צאן צאן מבכור מה בכור אפילו טריפה אף ראשית הגז אפי' טריפה מסתברא פשוט מפשוט עדיף ליה למילף ומדקאמר הא מני ר"ש משמע דיחידאי היא ואין הלכה כן אלא אף הטריפה חייבת בראשית הגז וכן איתא בתוספתא שנוהג' בטריפה אבל לא במתה וכן פסק הרמב"ם אבל במעשר כ"ע מודו דאינו נוהג בטריפה דכתיב כל אשר יעבור תחת השבט למעוטי היכא דנחתכה מן הארכובה ולמעלה וכתבו התוס' תימא מן הארכובה ולמטה נמי אינה עוברת ושמא אין ה"נ דאין נכנסת לדיר להתעשר ודוחק ע"כ ולי נרא' דמוקמינן קרא דלא יעבור למעוטי דבר המסתבר דהיינו טריפה והא דבעינן רחלות אר"ח משום דאתיא גיזה גיזה כתיב הכא ראשית גז צאנך תתן לו וכתב התם ומגז כבשי יתחמם מה להלן כבשים אף כאן כבשים ונילף גיזה גיזה מבכור דתניא לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה מניין ליתן האמור של זה בזה ת"ל לא תעבוד ולא תגוז אמר קרא תתן לו ולא לשקו אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב אלא כדאמר ריב"ל לקמן דכתיב אחר ראשית הגז כי בו בחר ה' אלהיך מכל שבטיך לעמו' לשרת דבר הראו' לשירו' ה"נ דבר הראוי לשירו' בגדי כהונה לשירו' הוא תכלת דהיינו עמרא אלא גיזה גיזה למאי אתא לכדתני' דבי ר' ישמעאל דתנא דבי ר"י כבשים שצמרן קשה פטורי' מראשית הגז שנ' וגז כבשי' יתחמם והרמב"ם נתן טעם לדבר וז"ל היה צמרן קשה ואינו ראוי ללבישה פטורים מראשית הגז שאין זו מתנה לכהן אלא, כדי ללבוש ממנו כיון שזיכה לו הב"ה בתרומות שהן לחמו ויינו וזיכה לו במתנות בהמה וקדשי מקדש שהבשר שלו וזיכה לו בראשית הגז ללבוש ובגזל הגר והחרמי' ושדה אחוזה ופדיון בכורות להוצאותיו ושאר צרכיו שהרי אין לו חלק בנחלה ובבזה ע"כ תו מסקינן תניא חדא גוזז את העזים ושוטף את הרחלים פטור ותניא אידך הגוזז את העזים פטור ושוטף את הרחלים חייב ל"ק הא רבנן והא ר' יוסי דתניא לקט קצירך ולא לקט קוטף רי"א אין לקט אלא הבא מחמת קציר ומסיק דמודה רא"י במידי דאורחיה בעקירה עם השרשים כגון עדשים וכן מידי דאורחיה בתלישה כגון פולין דתניא קוצר אין לי אלא קוצר עוקר מניין ת"ל לקצור תולש מניין ת"ל בקוצרך והך ברייתא ע"כ לר"י אתיא דדייק לישנא דקרא ומ"ה אמר אין לי אלא קציר כו' ומ"מ גבי ראשית הגז הלכה כרבנן דהיו רבים לגבי' וכ"פ הרמב"ם התולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב בראשית הגז וא"כ כ"ש שוטף דתלישה כלל לאו אורחיה בכך אבל קשה על הרמב"ם שגבי ראשית הגז פסק כרבנן וגבי לקט פסק כר' יוסי כמ"ש בה' מ"ע בפ"ד היה קוצ' ביד בלא מגל הנופל מתוך ידו אינו לקט והר"ן ג"כ תמה בזה ול"נ שדעת הרב דהכא פסק כרבנן משום דהוי רבים לגבי ר"י וגבי לקט פסק כר"י דהא ברייתא נקט דבריו בלשון ת"ק ואומר אח"כ שרי"א כו' ועוד ברייתא אחריתא דתניא קציר אין לי אלא קציר כו' אתי ג"כ לר' יוסי כדפי' אלמ' דסתם תנא דברייתא כמותו ועוד מדשקלי וטרי כל הני אמוראי כגון רב אחא בריה דרבא ורבינא עם רב אשי במה שמודה ר' יוסי במידי דאורחיה בכך אלמא דהכי הלכתא וטעמא רבה איכא בינייהו דגבי לקט לא ה"ל למיכתב ולקט קצירך אלא ולקט לחוד מ"ה מפרשים דדוק' לקט הבא מן הקציר קאמר אבל בראשית הגז ליכא שום משמעות בקרא לדיוקא מיניה גיזיה אין אבל תלישה לא ונהי דר"י פליג בכל עניין ודייק לישנ' דקרא ורבנן פליגי אפי' היכא דאיכא משמעות בקרא דדוקא קאמר אפ"ה אמרינן לא קפיד קרא בהכי ולישנא דקרא הוא למיכתב הכי לקט קצירך מ"מ אנו פסקים אלא כר"י בהא דסתם תנא דברייתא כוותיה ובאידך כרבנן דהיו רבים לגבי ר' יוסי מאחר שיש טעם לחלק ביניהם: