מקור חולין י״א
1 כְּגוֹן דְּקָיְימִי דָּרָא דְּגַבְרֵי וְאָמְרִי: כִּדְקָאֵי קָאֵי.
2 מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא? מְנָלַן?! דִּכְתִיב: ״אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת״.
3 רוּבָּא דְּאִיתָא קַמַּן, כְּגוֹן תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת, וְסַנְהֶדְרִין – לָא קָא מִיבַּעְיָא לַן.
4 כִּי קָא מִיבַּעְיָא לַן, רוּבָּא דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן, כְּגוֹן קָטָן וּקְטַנָּה, מְנָלַן?
5 אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר סִימָן זְמַן שֶׁבַח מְכַנֵּשׁ:
6 אָתְיָא מֵרֵישָׁא שֶׁל עוֹלָה, דְּאָמַר קְרָא: ״וְנִתַּח אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ״, אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ, וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים, וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן זִיל בָּתַר רוּבָּא.
7 מִמַּאי? דִּילְמָא דְּפָלֵי לֵיהּ וּבָדֵק לֵיהּ, וְאִי מִשּׁוּם ״אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ״ וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחָתֵיךְ לֵיהּ לִגְמָרֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּלַיִיף לֵית לַן בַּהּ.
8 מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אָמַר: אָתְיָא מִשְּׁבִירַת עֶצֶם בְּפֶסַח, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ״, וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
9 מִמַּאי? דִּלְמָא דְּמַנַּח גּוּמַרְתָּא עֲלֵיהּ, וְקָלֵי לֵיהּ, וּבָדֵיק לֵיהּ, דְּתַנְיָא: הַמְחַתֵּךְ בְּגִידִים וְהַשּׂוֹרֵף בַּעֲצָמוֹת – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת עֶצֶם.
10 רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אָתְיָא מֵאַלְיָה, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה תְּמִימָה״, וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נִפְסְקָה חוּט הַשִּׁדְרָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
11 וְכִי תֵּימָא דְּמִתַּתַּאי פָּסֵיק לַהּ, ״לְעֻמַּת הֶעָצֶה״ אָמַר רַחֲמָנָא, מְקוֹם שֶׁהַכְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת.
12 מִמַּאי? דִּלְמָא דְּפָתַח לַהּ וּבָדֵיק לַהּ, וְאִי מִשּׁוּם ״תְּמִימָה״ – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּחַתְכַהּ לִגְמָרֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּלַיִיף – לֵית לַן בַּהּ.
13 רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: אָתְיָא מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״הָעֲרוּפָה״ – כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה תֶּיהְוֵי, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא טְרֵפָה הִיא! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
14 וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא מִינַּהּ, הָא אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקָדָשִׁים.
15 רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא אָמַר: אָתְיָא מִפָּרָה אֲדוּמָּה, דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״וְשָׁחַט… וְשָׂרַף״, מָה שְׁחִיטָתָהּ כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה, אַף שְׂרֵיפָתָהּ כְּשֶׁהִיא שְׁלֵמָה, וְלֵיחוּשׁ דִּילְמָא טְרֵפָה הִיא! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
16 וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? ״חַטָּאת״ קַרְיַיהּ רַחֲמָנָא.
17 רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: אָתְיָא מִשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם״, שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, וְלֵיחוּשׁ
18 דִּילְמָא חַד מִינַּיְיהוּ טְרֵיפָה הוּא? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
19 וְכִי תֵּימָא, מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ? הָא אֵין גּוֹרָל קוֹבֵעַ לַעֲזָאזֵל אֶלָּא בְּדָבָר הָרָאוּי לַשֵּׁם. וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, וְהָתְנַן: לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הֶהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵבָרִים אֵבָרִים.
20 רַב מָרִי אָמַר: אָתְיָא מִמַּכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא קַטְלֵיהּ, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא לָאו אָבִיו הוּא? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא, וְרוֹב בְּעִילוֹת אַחַר הַבַּעַל.
21 מִמַּאי? דִּלְמָא כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִין! אֲפִילּוּ הָכִי, אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַעֲרָיוֹת.
22 רַב כָּהֲנָא אָמַר: אָתְיָא מֵהוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: קַטְלֵיהּ, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא טְרֵפָה הֲוָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
23 וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, הָא קָא מִינַּוַּול, וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם אִיבּוּד נְשָׁמָה דְּהַאי – נִינַוְּולֵיהּ, וְנֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם סַיִיף נֶקֶב הֲוָה.
24 רָבִינָא אָמַר: אָתְיָא מֵעֵדִים זוֹמְמִין, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם וְגוֹ׳״, וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָךְ דְּאַסְהִידוּ בֵּיהּ טְרֵפָה הֲוָה? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
25 וְכִי תֵּימָא דְּבָדְקִינַן לֵיהּ, וְהָתַנְיָא: בְּרַבִּי אוֹמֵר: לֹא הָרְגוּ – נֶהֱרָגִין, הָרְגוּ – אֵין נֶהֱרָגִין.
26 רַב אָשֵׁי אָמַר: אָתְיָא מִשְּׁחִיטָה עַצְמָהּ, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: שְׁחוֹט וֶאֱכוֹל, וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְקוֹם נֶקֶב קָא שָׁחֵיט? אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: זִיל בָּתַר רוּבָּא.
27 אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתָא לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְאָמְרִי לָהּ רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב שִׁימִי, וַאֲמַר לֵיהּ: וְדִלְמָא הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר – אֶפְשָׁר, הֵיכָא דְּלָא אֶפְשָׁר – לָא אֶפְשָׁר.
28 דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, לְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא, הָכִי נָמֵי דְּלָא אָכֵיל בִּישְׂרָא? וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי,
פירוש ים של שלמה על חולין י״א:ד׳
4 דין דראשית הגז מפרישין מחדש על הישן וממין גיזה זו על מין גיזה אחרת הלוקח גז צאנו של גוי אינו חייב בראשית הגז אבל אם לקח עיקר הצאן שיהיה שלו עד שיגזוז חייב בראשית הגז היה לו רחלות שחורות ולבנות או זכרים ונקבות ומכר שחורו' או זכרים ושייר אצלו לבנות או נקבות הוי שפיר שיור ומוכר חייב ואם ירצ' המוכר יקנה מהלוקח מהשחורי' או מהזכרים שיעור כדי להפריש כדי שלא יצטרך להפריש כן היפה על הרעה:
5 מסקינן בסוגיא תניא ר' אילעאי אומר מתנות אין נוהגין אלא בארץ וכן היה ר"א אומר ראשי' הגז אינו נהוג אלא בארץ מ"ט דר"א אמר רבא יליף נתינ' נתינה מתרומה מה תרומה בארץ אין בח"ל לא אף ראשית הגז בא"י אין בח"ל לא מסיק אי מה תרומה מחדש על הישן לא אף ראשית הגז מחדש על הישן לא אין והתניא היו לו שתי רחילות גזז והניח גזז והניח ב' ג' שנים אין מצטרפות הא חמש מצטרפות והתניא אין מצטרפות אלא ש"מ הא ר' אילעאי והא רבנן אי מה תרומה גדל בחיוב חייב גדל בפטור פטור אף ראשית הגז נמי גדל בחיוב חייב בפטור פטור וגבי תרומה מנלן דתניא וישראל שלקח שדה בסוריא מגוי עד שלא הביאה שליש חייב משהביא שליש ר"ע מחייב בתוספ' וחכמי' פוטרי' וכ"ת אין ה"נ והתנן הלוקח גז צאן נכרי פטור מראשית הגז הא צונו לגזוז חייב חייב מתניתין דלא כר"א אי מה תרומה ממין על שאינו מינו לא אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו לא וגבי תרומה מנלן דתניא היו לו שתי מיני תאנים שחורות ולבנות וכן שני מיני חיטין אין תורמין ומעשרין מזה על זה אף ראשי' הגז ממין על שאינו מינו לא אין והתנן היו לו ב' מיני שחופות ולבנות מכר לו שחופות אבל לא לבנו' זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו אלא מעתה סיפא דקתני זכרי' אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו ה"נ דב' מיני נינהו אלא עצה טובה קמל"ן דליהיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון ה"נ עצה טובה קמ"ל דליתיב ליה מתרווייהו לפי שהלבנות טובות מן השחופות ויקנה מן הלוקח בשעיר שחופות וליתנה לו לכהן אבל אם ירצה יכול המוכר ליתן משלו על השחופות ומשני הא אוקימנא מתני' דלא כר"א ופירש הרשב"א בחידושיו וז"ל נ"ל דה"פ הא אוקמינא אידך מתני' דהלוקח גז צאן מן הנכרי דלא כר' אילעאי כלו' וכי היכי דאוקמינא האי דלא כר"א כי היכא דלא תקשה לו נוקי נמי הא מתני' דשחופות ולבנות דלא כר"א אי מה תרומה בעינן ששיריה ניכרין אף ראשית הגז ששיריה ניכרין אין והתניא האומר כל גרני תרומה כל עיסתי חלה לא אמר ולא כלום הא כל גוזזי ראשית דבריו קיימין ותניא אידך לא אמר כלום אלא לאו ש"מ הא רבי אילעאי והא רבנן ש"מ ונראה דבכל הני שמעתה לא ק"ל כר' אלעאי אלא כרבנן וכן פסק הרמב"ם והסמ"ג אחריו וכן יראה מדעת הטור שהרי פסק באותו דלוקח גז צאן נכרי פטור הא צאנו לגזז דחייב ולא כרבי אילעאי ואע"ג דק"ל כרבי אלעאי דראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ אלמא דיליף נתינה נתינה מתרומה וא"כ לכל מילי מדמינן היכא דאפשר לא ס"ל האי טעמא דנתינה נתינה ילפינן לכל מיל' כמו שנפרש לקמן ואף שאין זה ראייה כל כך שהרי הר"ן כתב דאפילו אם ק"ל בכולהו כרבי אילעאי אפ"ה אפשר דבגז צאנו מחמירין כרבנן כו' מ"מ יש להוכיח מדברי הטור להדיא שסובר כרבנן שהרי בההיא דשחופות ולבנות כתב שהמוכר חייב ומקרי שפיר שיור ודרך עצה טובה אם ירצה המוכר יקנה מהלוקח כו' והיינו ממש כרבנן וי"מ על דברי הרמב"ם שכתב וז"ל היו שני מיני גיזה כגון גיזה לבנה וגיזה שחופה או גיזת זכרים וגיזת נקבות ומכר מין זה והניח המין האח' זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו זה נותן על מה שלקח וזה נותן על מה שמכר ע"כ ועלה על דעת המתמיהי' שהרמב"ם פי' המשנה משום שהם שני מינים וזהו אליבא דר"א ואנו ק"ל כרבנן דמפרישין ממין על מין אח' וכמ"ש אח"כ מפרישין מחדש על הישן וממין גיזה זו על מין גיזה אחר ותמה אני על תמיהם א"כ תשובתו בצידו שלא כיון ג"כ אלא לעצה טובה והעתיק המשנה כצורתה ועוד שהרי כתב ג"כ נקבות וזכרים שא"א לטעות שהטעם מפני שנ' מינין כמו שמוכח בסוגיא: