מקור חולין י׳
1 מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל שְׁרָצִים לְגַלּוֹת, וְאֵין דַּרְכָּן לְכַסּוֹת.
2 אִי נָמֵי, טַעְמָא דְּהִנִּיחָהּ מְגוּלָּה וּבָא וּמְצָאָהּ מְכוּסָּה, מְכוּסָּה וּבָא וּמְצָאָהּ מְגוּלָּה, הָא מְצָאָהּ כְּמָה שֶׁהִנִּיחָהּ – לָא טוּמְאָה אִיכָּא וְלָא פְּסוּלָא אִיכָּא.
3 וְאִילּוּ סְפֵק מַיִם מְגוּלִּים אֲסוּרִין, שְׁמַע מִינַּהּ: חֲמִירָא סַכַּנְתָּא מֵאִיסּוּרָא, שְׁמַע מִינַּהּ.
4 תְּנַן הָתָם: שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין אֲסוּרִין מִשּׁוּם גִּלּוּי – מַיִם, וְיַיִן, וְחָלָב. כַּמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ אֲסוּרִין? כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרַחַשׁ מִמָּקוֹם קָרוֹב וְיִשְׁתֶּה. וְכַמָּה מָקוֹם קָרוֹב? אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא מִתַּחַת אוֹזֶן כְּלִי וְיִשְׁתֶּה.
5 יִשְׁתֶּה? הָא קָא חָזֵי לֵיהּ! אֶלָּא, יִשְׁתֶּה וְיַחֲזוֹר לְחוֹרוֹ.
6 אִיתְּמַר: הַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין וְנִמְצֵאת פְּגוּמָה, אָמַר רַב הוּנָא: אֲפִילּוּ שִׁיבֵּר בָּהּ עֲצָמוֹת כׇּל הַיּוֹם – פְּסוּלָה, חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא בָּעוֹר נִפְגְּמָה. וְרַב חִסְדָּא אָמַר: כְּשֵׁרָה, שֶׁמָּא בְּעֶצֶם נִפְגְּמָה.
7 בִּשְׁלָמָא רַב הוּנָא כִּשְׁמַעְתֵּיהּ, אֶלָּא רַב חִסְדָּא מַאי טַעְמָא? אָמַר לָךְ: עֶצֶם – וַדַּאי פּוֹגֵם, עוֹר – סָפֵק פּוֹגֵם סָפֵק לָא פּוֹגֵם, הָוֵי סָפֵק וּוַדַּאי, וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי.
8 מֵתִיב רָבָא לְסַיּוֹעֵיהּ לְרַב הוּנָא: טָבַל וְעָלָה, וְנִמְצָא עָלָיו דָּבָר חוֹצֵץ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּאוֹתוֹ הַמִּין כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ – לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא הָיָה עָלַי קוֹדֶם לָכֵן״. וְהָא הָכָא, דְּוַדַּאי טָבַל, סָפֵק הֲוָה עֲלֵיהּ סָפֵק לָא הֲוָה עֲלֵיהּ, וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי!
9 שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִיכָּא לְמֵימַר: הַעֲמֵד טָמֵא עַל חֶזְקָתוֹ, וְאֵימַר לֹא טָבַל.
10 הָכָא נָמֵי, הַעֲמֵד בְּהֵמָה עַל חֶזְקָתָהּ, וְאֵימַר לֹא נִשְׁחֲטָה! הֲרֵי שְׁחוּטָה לְפָנֶיךָ.
11 הָכָא נָמֵי, הֲרֵי טָבַל לְפָנֶיךָ! הָא אִיתְיְלִידָא בֵּיהּ רֵיעוּתָא.
12 הָכָא נָמֵי אִיתְיְלִידָא בַּהּ רֵיעוּתָא! סַכִּין אִיתְרְעַאי, בְּהֵמָה לָא אִיתְרְעַאי.
13 מֵיתִיבִי: שָׁחַט אֶת הַוֶּשֶׁט וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמְטָה הַגַּרְגֶּרֶת – כְּשֵׁרָה, נִשְׁמְטָה הַגַּרְגֶּרֶת וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַוֶּשֶׁט – פְּסוּלָה.
14 שָׁחַט אֶת הַוֶּשֶׁט ונמצא וְנִמְצֵאת הַגַּרְגֶּרֶת שְׁמוּטָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם קוֹדֶם שְׁחִיטָה נִשְׁמְטָה אִם לְאַחַר שְׁחִיטָה נִשְׁמְטָה, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ: כׇּל סְפֵק בִּשְׁחִיטָה פָּסוּל.
15 כׇּל סָפֵק בִּשְׁחִיטָה לְאֵתוֹיֵי מַאי? לָאו לְאֵתוֹיֵי כְּהַאי גַוְונָא? לָא, לְאֵתוֹיֵי סָפֵק שָׁהָה, סָפֵק דָּרַס.
16 וּמַאי שְׁנָא? הָתָם אִיתְיְלִידָא בַּהּ רֵיעוּתָא בִּבְהֵמָה, הָכָא סַכִּין אִיתְרְעַאי, בְּהֵמָה לָא אִיתְרְעַאי.
17 וְהִילְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב הוּנָא, כְּשֶׁלֹּא שִׁיבֵּר בָּהּ עֶצֶם. וְהִילְכְתָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, כְּשֶׁשִּׁיבֵּר בָּהּ עֶצֶם. מִכְּלָל דְּרַב חִסְדָּא אַף עַל גַּב דְּלָא שִׁיבֵּר בָּהּ עֶצֶם? אֶלָּא בְּמַאי אִיפְּגִים? אֵימָא: בְּעֶצֶם דְּמַפְרֶקֶת אִיפְּגִים.
18 הֲוָה עוֹבָדָא וְטָרַף רַב יוֹסֵף עַד תְּלֵיסַר חֵיוָתָא, כְּמַאן? כְּרַב הוּנָא, וַאֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא? לָא, כְּרַב חִסְדָּא, וּלְבַר מִקַּמַּיְיתָא.
19 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כְּרַב הוּנָא, דְּאִי כְּרַב חִסְדָּא, מִכְּדֵי מִתְלָא תָּלֵינַן, מִמַּאי דִּבְעֶצֶם דְּמַפְרֶקֶת דְּקַמַּיְיתָא אִיפְּגִים? דִּלְמָא בְּעֶצֶם דְּמַפְרֶקֶת דְּבָתְרָיְיתָא אִיפְּגִים!
20 אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: רַב כָּהֲנָא מַצְרֵיךְ בְּדִיקוּתָא בֵּין כֹּל חֲדָא וַחֲדָא. כְּמַאן? כְּרַב הוּנָא, וּלְמִיפְסַל קַמַּיְיתָא? לָא, כְּרַב חִסְדָּא, וּלְאַכְשׁוֹרֵי בָּתְרָיְיתָא.
21 אִי הָכִי, תִּיבְעֵי נָמֵי בְּדִיקַת חָכָם! עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִיסּוּרִין. אִי הָכִי, מֵעִיקָּרָא נָמֵי לָא! הָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא אָמְרוּ לְהַרְאוֹת סַכִּין לְחָכָם אֶלָּא מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל חָכָם.
22 מְנַָא הָא מִלְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן: אוֹקֵי מִילְּתָא אַחֶזְקֵיהּ?
23 אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, אָמַר קְרָא ״וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים״, דִּלְמָא אַדְּנָפֵיק וְאָתֵא בְּצַר לֵיהּ שִׁיעוּרָא! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן אוֹקֵי אַחֶזְקֵיהּ.
24 מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: וְדִילְמָא כְּגוֹן שֶׁיָּצָא דֶּרֶךְ אֲחוֹרָיו, דְּקָא חָזֵי לֵיהּ כִּי נָפֵק!
25 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר, חֲדָא, דִּיצִיאָה דֶּרֶךְ אֲחוֹרָיו לֹא שְׁמָהּ יְצִיאָה, וְעוֹד, אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? וְכִי תֵּימָא דְּפָתַח בֵּיהּ כַּוְּותָא – וְהָתְנַן: בַּיִת אָפֵל אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ!
26 אֲמַר לֵיהּ רָבָא: דְּקָאָמְרַתְּ יְצִיאָה דֶּרֶךְ אֲחוֹרָיו לֹא שְׁמָהּ יְצִיאָה – כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחַ, דִּכְתִיב בֵּיהּ יְצִיאָה, וּתְנַן: יָצָא וּבָא לוֹ דֶּרֶךְ כְּנִיסָתוֹ. וּדְקָאָמְרַתְּ בַּיִת אָפֵל אֵין פּוֹתְחִין בּוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת אֶת נִגְעוֹ – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא אִיתַּחְזַק, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיתַּחְזַק – אִיתַּחְזַק.
27 תַּנְיָא דְּלָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, ״וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת״ – יָכוֹל יֵלֵךְ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְיַסְגִּיר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֶל פֶּתַח הַבָּיִת״.
28 אִי ״פֶּתַח הַבָּיִת״, יָכוֹל יַעֲמוֹד תַּחַת הַמַּשְׁקוֹף וְיַסְגִּיר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִן הַבַּיִת״ – עַד שֶׁיֵּצֵא מִן הַבַּיִת כּוּלּוֹ. הָא כֵּיצַד? עוֹמֵד בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף וּמַסְגִּיר.
29 וּמִנַּיִן שֶׁאִם הָלַךְ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהִסְגִּיר, אוֹ שֶׁעָמַד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְהִסְגִּיר, שֶׁהֶסְגֵּרוֹ מוּסְגָּר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת״, מִכׇּל מָקוֹם.
30 וְרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב,
פירוש ים של שלמה על חולין י׳:ז׳
7 דין כוי גמור חייב בכל המתנות כלאים הבא מן הצבי הבא על התיישה חייב בחצי מתנות ותייש הבא על הצבייה פטור מכל המתנות:
8 ה"ג בספרים מדוייקים ת"ר הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בכלאים ובכוי ר"א אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב במתנות בכוי פטור מן המתנות מכדי ק"ל דלעניין כיסוי הדם ומתנות לא משכחת אלא בצבי הבא על התיישה ובין לר"א ובין לרבנן מספק' להו אי חוששין לזרע האב אי אין חוששין ובש' ואפילו מקצת שה קמפלגי מ"ס שה ואפילו מקצת שה ומ"ס שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן בשלמא ר"א דפטר קסבר שה ולא מקצת שה אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפילו מקצת שה פלגא לישקול ואידך פלגא לימא ליה אייתי ראייה דאין חוששין לזרע האב ושקול אר"ה בר חייא מאי נוהגין נמי דקאמר חייב בחצי מתנות כי אתא רבין אר"י כוי לרבנן חייב בכולהו מתנות דתניא שור מה ת"ל אם שור לרבות את הכלאים שה מה ת"ל אם שה לרבות את הכוי וכתב הר"ן וז"ל פירש רש"י דאף על גב דמספקא לן אי חוששין לזרע האב או לא להכי אהני ליה רבוייה דאפי' לית ביה אלא מקצת שה חייב אף בחצי האחד דבלאו רבויי הוי מיחייב בפלגא דשה אפילו מקצת שה משמע ואהני ריבוייא דאם לאידך פלגא והאי פירש לא נהירא לי דכיון דאיצטריך ריבוייא נפשיט מינה דחוששין לזרע האב דאי אין חוששין אמאי אצטריך קרא לרבוייא ובריש פרק בת' דיומא נמי אמרינן גבי הא דתניא כוי וחצי שיעורא הואיל ואינו בעונש אינו באזהרה ת"ל כל חלב ומוכיחים מיניה דכוי בריה בפני עצמה הוא דאי ספיקא היא וכי איצטריך קרא לרבות ספיקא לפיכך נ"ל דרבין ור"י דמסיק דכוי לרבנן חייב בכולהו מתנות לאו בצבי הבא על התיישה מוקי לה אלא ס"ל דכוי בריה בפני עצמה היא ורבייה קרא לשווי' כבהמה ומיהו מודה לר"ה בר חייא דכוי הבא מן הצבי ומן התיישה אינו חייב אלא בחצי מתנות ומדברי הרמב"ם ז"ל למדתי שכ"כ בפ"ט מהלכות בכורים הכוי אע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות צבי הבא על העז וילדה חייב בחצי מתנות אם שה אפילו מקצת שה ע"כ אבל אינו נראה כן מסוגיא דאותו ואת בנו עכ"ל והנה הטור כתב וז"ל ובעניין מתנות כוי והבא מבהמה וחיה כתב הרמב"ם כוי אע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות צבי הבא על העז וילדה חייב בחצי מתנות דכתיב אם שה אפילו מקצת אבל תיש הבא על הצבייה הולד פטור מכל המתנות ע"כ ואיני מבין דבריו למה מפרישין כל המתנו' כיון שאינו חייב ליתנ' והלא אינן טובלים וא"א הרא"ש ז"ל כתב כוי חייב בכל המתנות דתניא אם שה לרבות כוי ע"כ ונר' שר"ל דווקא בצבי הבא על התיישה דממ"נ יש כאן מקצת שה אבל בתיש הבא על הצבייה פטור דשמא אין חוששין לזרע האב ואין כאן אפילו מקצת שה ע"כ והנה הקאר"ו לא היה לפניו ספר מוגה והיה כתוב לפניו ובעניין מתנות הכוי הבא מבהמה וחיה ולא היה מגי"ה והבא וסבר שהטו' הבין דעת הרמב"ם דהוא איירי בהבא מן הבהמה וחיה וצריך להפריש כולו והחציה יחזק לעצמו דברים שאסור לשמוע כי אף הטור ידע דעת הרמב"ם דהן שתי ענינים דכוי הוא בריה בפני עצמו וכלאים הוא הבא מן הצבי שבא על התיישה אלא שקשה לו מאחר שהוא ספק שהרי לא הכריעו בו חכמים כו' ואם נאמר דאם שה בא לרבות הכוי מנא לן שבא לרבו' את הכוי כה"ג שמא מרבה כוי שבא מצבי הבא על התיישה ואם שור דמרבה כלאים היינו הבא מן העז ומן הרחל אבל מ"מ לא השיג כלום דבע"כ יתורה דאם שה בא לכוי ממש דאי בא לצבי הבא על התיישה א"כ נפשוט מיניה דחוששין לזרע האב דאי אין חוששין אין צריך לריבוי דס"ל שה הוא ואי בא לתייש הבא על הצבייה מכ"ש דשמעינן דחיישינן לזרע האב ואנן מספקא לן וקרא בודאי לא אתא לרבויי ספיקא אלא אתא לכוי שברי' בפני עצמה עוד כתב הקאר"ו וז"ל ומ"ש הטור על הרא"ש ונראה שרצה לומר דווקא בצבי הבא על התיישה וכו' אינו נ"ל דא"כ לא היה שתיק מלפרושי אלא אף בתייש הבא על הצבייה קאמר דחייב מריבוייא דקרא וכמ"ש הר"ן בשם רש"י ז"ל וכן הוא דברי רבינו ירוחם שכ' כוי שהוא ספק בהמה ספק חיה שנולד מתייש וצבייה או בהיפך חייב בכל המתנות ע"כ ואומר אני אף שר"י הסכים עמו לא דיברו נכונה דאי בא לרבות תייש הבא על הצבייה אם כן שמעינן להדיא דחיישינן לזרע האב דאי לא אמאי רבייה קרא בלא טעמא וסברא כי אפילו לפירש רש"י שפירש דאמרינן דקרא רבייה לצבי הבא על התייש' היינו משום דאיכא מקצת שה נוכל לומר דרבייה קרא שאפילו מקצת שה יהא חייב בכל המתנות שאין לחלק המתנות אבל יש לי תמיה אחרת על הטור שהוא סובר שהרא"ש איירי בכוי שבא מן הצבי הבא על התיישה שחייב בכל המתנות ל"נ דא"כ היה לפרש בפ' אותו ואת בנו שכ' דלרבנן לא חייב אלא חצי מתנות ה"ל למיכתב אכן לא ק"ל הכי אלא חייב בכולה מתנות דמרבינן מאם שה כדלקמן או כאן ה"ל למיכתב ומ"ש בפ' או"ב לא חייב אלא חצי מתנות לא ק"ל הכי אלא כהאי ברייתא דמרבינן אף לרבנן דחייב בכולה מתנות ומדכתב הרא"ש הנ"ל סתמא דמרבה כוי למתנות מסתמא לא איירי אלא בכוי גמור שהוא בריה בפני עצמו וכדברי הרמב"ם והר"ן והשתא איכא ג' חלוקים כוי גמור חייב בכל המתנות כלאים הבא מן הצבי הבא על התיישה חייב בחצי מתנות ותייש הבא על הצבייה פטור לגמרי: