יהל אור על ספר הזהר א׳:מ״ב ב

1 אינון ד' חיוון סלקין כו' חיותא. ר"ל כשמאיר רוחא שבהיכל הזה לחיותא אז סלקין הד' חיות שתחתיה שכלהו סוכין לההוא רוחא כמ"ש בהיכלא קדמאה כולהו אסתכו לההוא רוחא דכתיב אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת כו' וכן הוא בכל היכל והיכל ובפרשת פקודי כד מתיישבן רוחא ברוחא כו' . עמש"ש:

2 ד' גלגלין לכל חד וחד כו' ואסתכיין לאמצעיתא. ר"ל לכל גלגל ג' סמכין שהן י"ב סמכין לכל חי' והגלגלין כ"א מסתכל לצדו של החיה שעומד בו של מזרח מסתכל לצד מזרח של החיה, וכן כולם. והגלגלים כולם מסתכלין לאמצעית החיה שכולם מסתכלין לחיה שעליהם וד' החיות מסתכלין לחיה שעלייהו וחיה לרוח כל אחד מסתכל אל שעליו:

3 וז"ש וכולהו סמכין תריסר נטלין מגו אמצעיתא. כמ"ש בז"ח דף ל"ג ע"ב דחיות נטלין למטלין לון כגוונא דא ארון כו'. והגלגלין מסתכלין אל הצדדין והסמכין מסתכלין האמצע ונטלין מגו אמצעיתא בגין דאמצעיתא נטיל הכל כמ"ש וההוא אמצעיתא סגר ופתח ר"ל ברצונו הולכין ועומדין ולכך נטלי הסמכין לגלגלין. וז"ש ותלת סמכין נטלין ליה ואסתכיין לאמצעיתא וההוא אמצעיתא נטיל לסמכין נמצא כולם נטלין ממנו:

4 וכל גלגלא כו'. כמ"ש וקול רעש גדול כמש"ל:

5 אלין ארבע כו' כלהו אשתלבו דא בדא. כמש"ל בהיכל הראשון שנכללין זה בזה בסוד ד' יסודות הממוזגים וכמ"ש למטה:

6 ועאלין אינון אופנים דלתתא כו' באלין. ר"ל האופנים של היכל הראשון שהן תחת החיה ששם והן ד' האופנים שלהן ג"כ לכל א' ד' גלגלים ותריסר סמכין ונכללו באלו ד' החיות שתחת החיה הזו ומקודם צריכין להכלל החיות עצמן זה בזה ואח"כ להכלל באופנים שכבר נכללו גם כן בעצמן כנ"ל בסוד ה' אחד ושמו אחד, וכ"א נכלל במינו. וכן חיה דשם בחיה דכאן ורוחא ברוחא כמש"ו:

7 רוחא דא דאתכליל כו'. ר"ל רוחא דהיכל הזה שנכלל ברוחין דלתתא ודבסטר שמאלא סלקא לאתאחדא בהיכלא תליתאה ברוחא דבי' והכל על ידי תפלת הצדיקים מרעותא די בהון כמש"ל שהרוחין נטלין רעותא לבד:

8 דכד סלקא ועאלת בההוא היכלא כו'. ר"ל כאשר התפלה עולה בהיכל הזה וסלקא עמו הרוחין ונהורין וכל שבהיכל הראשון ונכללו ברוחא של היכל הזה והרוח עולה למעלה להיכל השלישי וז"ש נטיל כלא:

9 וכלא נטלין בהדה. ר"ל כל האופנים והחיות והשרפים ונהורין וגלגלין וסמכין של הב' היכלות כלהו נטלין בהדי התפלה ונוסעין עמה וז"ש נטיל כלא ר"ל התפלה מסיע את הכל והכל נוסעין עמה עד שנכללין כלם ברוח שבהיכל הזה:

10 וז"ש עד דאתכלילו כו'. וכ"ז בתפלה אבל הרוחא ברעותא ובכוונת הייחוד:

11 וז"ש וההוא רוחא נטלא ברעותא כו' להיכלא תליתאה. נמצא הכל תולה בכוונת הייחוד ורעותא דב"נ:

12 כלילין דא בדא כדקדמאי כו'. ר"ל כמו אותן שבהיכלא קדמאה כמש"ש:

13 אשא במיא וכו'. ר"ל הקדמאי:

14 והכי הני כולהו כו'. ר"ל כמו בהיכלא קדמאה אשא במיא כו' ה"נ כאן:

15 ומתאחדן דא בדא. ר"ל החיות בעצמן אלו באלו שנתאחדו ונעשו אחד:

16 ומשלבן דא בדא. ר"ל החיות באופנים שהן מקבילות הלולאות אחת אל אחת בסוד שילוב ב' השמות כנ"ל:

17 וכן כמה חיילין כו' באינון תתאי. ר"ל בעולמות שלמטה שכולם נבראו זה מזה וזה דוגמת זה, ונקראו בשמות שלמעלה ג"כ עד שמגיעין לרקיעין עד הרקיע התחתון שבו הככבים עד ככב הצדק ממטה למעלה כנ"ל. וז"ש עד דמטו כו':

18 ותמן כמה ממנן על עלמא. ששם ג"כ דוגמת ההיכל שממנו מקבל הכוכב. והן ז' רקיעין וז' ככבים נגד ז' היכלות, ובכולם ממונין על העולם ובשעת התפלה מתאחדים כולם ממטה למעלה כמו שעולה התפלה ממטה למעלה, וכל כוכב ורקיע עולה עם היכל שלו עד שנכללין ברוחא דהיכלא ואח"כ עולין להיכל שעליו ואז נעשה בהיכל הזה גם כן עם כל מה שבו וכל העולמות ורקיע וכוכב המקבלין ממנו, וכו בכולם עד שעולין כולם להיכל השביעי ושם נעשו כל העולמות וכל היכלין ורקיעין וכוכבים וכן מדורין וכל אשר בעולם כולם אחד ואז ה' אחד ושמו אחד:

19 וז"ש וכד רוחא דא אתכליל כו' עד הכא. ר"ל עד היכל הזה לבד:

20 ואמר עד דאתחדא ברוחא דתמן. ר"ל כאשר נכלל מהכל אז עולה אל היכל השלישי ועומד שם עד שנשלם רוחא דשם ובפרשת פקודי האי חיותא שלטא על ד' אחרנין כו'. עמש"ש:

21 הכא הכרעה לאתדבקא במארי'. שכאן הברכים, וכן חשיב בכל היכל מעשה אחר, ובהיכלא קדמאה הוא מעשה התפלה כידוע בסוד ח"י ברכאן לח"י עלמין, וברכות לראש צדיק, ובכל ששה היכלות הוא מעשה ובהיכל הז' רק רעותא בלבד, ושם הוא רעותא והן ז' דברים בז' היכלות. ואע"ג דסלקא בכל ההיכלין מ"מ עיקרו כל אחד בהיכל שלו ונכללין כל הרוחין ברעותא דב"נ בהיכל הז' ושם אין שם רק רוחא ועל אלו ב' היכלין אמר הכתוב כי תעבור במים בהיכל הא' לבנת שממונה על המים ושם ממונה טהריא"ל על הנשמות כנ"ל אתך אני. כי תלך במו אש בהיכל ב' ששם טבילות הנשמות בנהר דינור לא תכוה רק תעלה מן הרחצה. וכן להבה לא תבער בך מהשרפים שהן בהיכל הזה דאוקדין כו'. חנון יחנך כו' בשמעך ענך זהו שב' גלגלים של מזרח ומערב נקראו חניא"ל עניא"ל. וזהו שמסיים כי עם בציון ישב בירושלים. נלע"ד מ"ש:

22 היכלא תליתאה כו' ובג"כ אקרי טהר כו'. ר"ל וז"ש לטהר שהוא בהיכל הזה כמש"ל:

23 ואע"ג דאיהו דכיא מכלא לא אתחזי כו'. ר"ל שגוון חשוך אינו נראה משא"כ בדבר המאיר מכל מקום אינו נראה עד שרוחין ונהורין תתאין נכללין בו לפי שבו אין גוון כלל רק הוא אור שמאיר לגוונים ואין אור מאיר בלתי גוונין. וכן אין הנר מאיר בלתי פתילה ושמן ויש בנר גוונים תכלתא וחוורא ויש אור מאיר חוצה לה בלתי גוון והכל ע"י התאחדו הגוונים של אור בפתילה. וכן כאן ברוחין תתאין הן גוונים כנ"ל ורוחא שבהיכל ב' הזהר הוא גוון חוורא של הנר דמאיר מגו סומקא וכן הוא מאיר מגו רוחא של היכל קדמאה כמש"ל וכאן הוא האור כנ"ל שאף שמתאחד בגוונים מ"מ אין לו גוון רק שנראה האור שלו:

24 וז"ש כיון דעאלין בגוי' כדין אחזי נהורי' ולא גוון חד מכלהו. ואמר לא אתחזי עד דאלין כו'. לא הרוח בעצמו שהרוחין אינן נראין בכל ההיכל אלא על נהורין. וז"ש כיון דעאלין בגויה כדין אחזי נהורי' כו'. וז"ס כעצם השמים לטהר שהן ב' היכלין נו"ה ולכן לא אמר וכטהר שהן תרי פלגי דגופא. וז"ש מיום שחרב בהמ"ק לא נראו שמים בטהרתה דאשתאר חד כרוב והוא הוד אבל נצח נסתלק כידוע. וז"ש בריש אדרא רבא עד אימת נתיב בקיומא דחד סמכא. שע"י התורה ורזין דאורייתא משיבין לה קצת הארה מבעלה דאסתלק בהדי כרוב חד ואז קיימא על תרין סמכין ושמים הוא היכל הוד כנ"ל וכשמתחבר עם נצח אז נראה בטהרתה כמ"ש לטהר:

25 והענין כי הנבואה פסק מיום שחרב בהמ"ק שהוא מנצח והוד בחבורם, ולא נשתייר רק חלום שהוא מהיכל שני שמים, וזהו גם כן על ידי התלבשו ביצירה ובס"א ודרגין תתאין ולא חלום של נבואה. וז"ש שנאמ' אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם ושק וקדרות ידוע ולכן מסיים הפסוק אדני ה' נתן לי לשון למודים לדעת כו'. שהוא הנבואה מלמודי ה' נו"ה עלאין ואין העולם קיים אלא על הבל פיהם של תינוקות בית רבן שהן דרגין דנצח והוד בסוד וכל בניך למודי ה' והן קיימין של העולם, ולכן מיום שחרב בהמ"ק נמסרה הנבואה לתינוקות ואינן דרגין דהיכלות אלא ביצירה בנער מט"ט שהוא רבן של התינוקות כידוע, ושם עץ הדעת טוב ורע והתורה בעוה"ר נמסרה לחצונים בסוד עץ הדעת טוב ורע והוא בעשייה מקום הס"ס והכל בהוד לבד וז"ש שמים, ולכן נמסרה הנבואה גם כן לשוטים בסוד מלך זקן וכסיל וענין של זקן וכסיל כי כל זמן שאין מוסיף חכמה מטפש והולך וחסר כידוע בסוד אל אחד דאסתרס ולא עביד פרין שהוא החדוש כמ"ש לא יהיה שכלך עקר וכ"ז שאין עושה פירות הקרן מתמעט והולך וכידוע בעשב ‏ הגונב האור שמתמעט והולך משא"כ ואורח צדיקים כאור כו'. ומט"ט נקרא נער דמתחדש בחדתותי דסיהרא כל פעם באור חדש כידוע. וזה זקן. ולכן הוא כסיל. וזהו סוד זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת עליהן וזקני ע"ה כו', ושם הוא הנבואה עכשיו זה נער וזה זקן וכסיל, ולכן זה מוסר לנערים וזה לכסילים ונערים ושוטים שניהם מסטרא דש"ך גבורות אלא שנער ממותק יותר בסוד נערה, משא"כ בשוטה שעם ה' הוא ש"ך אבל בלא ה' שבט לגו כסילים. וזהו סוד לא נראו שמים בטהרתו שמתלבש בנערים וכסילים וזהו אלביש שמים קדרות פי' שחרות קדרות בנערים בסוד הילדות והשחרות הבל. ושק כו' הוא בכסילים בסוד כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק וכידוע ובפרשת פקודי היכלא תליתאה כו' מב"ד דמלכא. עמש"ש:

26 כד אשתלים האי רוחא כו' אפיק מניה נהורא. והוא אהדיא"ל הנ"ל:

27 דכליל בתלת נהורין. כמ"ש בפרשת פקודי דמשחא דרבותא אתכליל בתלת גוונין לכן הנהורא כליל בתלת נהורין:

28 אינון תרין נהורין כו'. ר"ל תרי נהורין שיוצאין ממנו:

29 ונצצין. שמתפשטין נצוצין מהם:

30 בההוא נציצא. ר"ל באותם הניצוצות שמתפשטין משני המאורות:

31 אתחזון עשרין ותרין נהורין משניין דא מן דא. שהן כ"ב אתוון כמש"ל ולכן הן משונות זו מזו כמו האותיות שלכל א' צורה מיוחדת:

32 וכלהו חד נהורא ועאלין בגו ההוא חד נהורא. הוא ההוא נהורא הראשון דכליל ב' הנהורין כנ"ל:

33 ההוא נהורא כליל לון ולא נהיר בר בזמנא כו'. כמש"ל ואע"ג דאיהו דכיא מכלהו לא אתחזי עד דאלין תתאי כו' ר"ל דלא אחזי נהורי' כנ"ל ואמר כד אשתלים האי כו':

34 אתנהיר ההוא כו' נצצין ואתחזון. הנצוצין כנ"ל:

35 כחושבן כ"ב אתוון דאורייתא. וענין של הנהורין הוא כמ"ש בפרשת פקודי שהנהורין הן מההוא רבות משחא דעלמא דאתי ושם הוא סוד כ"ה כמ"ש בז"ח בסתרי אותיות ה' ע"ג זהר חדש ד, א "מהכא אשתכחו רתיכין דסלקין על את ה"א מתתא לעילא כ"ה רתיכין ורזא דא יברכו כ"ה כו'" עי"ש, ואמר בפר' תרומה דף קל"ט ח"ב קלט, א ברזא דמשכנא על י"ג מינים דמשכנא מכאן ולהלאה משיכו דמשח רבות קדשא לאמשכא עלייהו כו' וכלהו סלקי לכ"ה אתוון ברזין עלאין דייחודא ולקביל אלין גליף ואתקין משה כ"ה אתוון ברזא דפסוקא דייחודא דכתיב שמע ישראל כו' וע"ד כ"ה זינין לאשלמא תקונא דמקדשא כו' ובגין דמשכנא אשתלים ברזין אלין אקרי כ"ה בייחודא דשלימו דמשכנא וע"ד וחסידך יברכוכה כתיב כו' כ"ה לקבל כ"ב אתוון ואורייתא ונביאים וכתובים דאינון כללא חדא ורזא חדא כו':

36 והוא הג' נהורין תנ"ך וכ"ב הם הכ"ב נהורין דנפקי מנהון שהם כ"ב אתוון והן הניצוצין שהן האותיות דנפקין מגו ניצוצא כידוע בסוד בוצינא דקרדינותא וז"ש דאינון כללא חדא ורזא חדא. שכולם נכללין כאחד בגו ההוא נהורא כמש"ל וכלהו חד נהורא ועאלין בגו ההוא חד נהורא, שהן הכ"ב אותיות שהן כולם כלולים בתנ"ך שם:

37 וז"ש אתנהיר ההוא נהורא ואפיק אלין תרין נהורין. והוא כליל מהם כמש"ל נהורא דכליל בתלת נהורין, שהנהורא חדא הוא נגד אורייתא ותרין נהורין דנפיקי מניה הן נביאים וכתובים שהתורה כולל נביאים וכתובים כמ"ש בתז"ח דף ע"ט ע"ג ואורייתא כללא דנביאים וכתובים כו' ואמר שם אשתכחו תלת אוירין ואתכלילו בחד אלין שראן בתלת קשרין דקאמרן ושארי מבוצינא פשיטו לאתפשטא ומדיד לאורכא ופותיא לעומקא ורומא לאינון עשרין ותרין מפתחין עלאין ומדיד עשרים ושנים אתוון והן כ"ה הנ"ל תלת אוירין וכ"ב אתוון מגו בוצינא כנ"ל שהן הניצוצין ונהורין נפקין מגו אוירין כידוע, ונפקו מגו ההוא רוחא ברזא דאוירא כמ"ל:

38 ואמר וכל רזא ועומקא וסתימו דילהון לקבל תלת אוירין ג' קשרין ה' אלהינו ה', וכלא ברזא למשה מסיני, ור"ל כל הכ"ב כלילין בתלת אוירין כנ"ל וכלם ברזא דעלמא דאתי כנ"ל וכמש"ש וכלא ברזא דא"ס כו' ובטש בגרונא דמתמן נפיק אוירא אחרא לבר אשתכחו תלת כו' כנ"ל, והן אתוון דיחודא דעלמא דאתי כמ"ש בפרשת תרומה דף קל"ד ח"ב קלד, א עי"ש, וז"ש בז"ח שם ג' קשרין ה' אלהינו ה' שבהם כ"ב אתוון ותלת וכלהו כלילין בתלת אלו ג' קשרין והכל ברבות קדשא דנגיד מעלמא דאתי שממנה יצאו כ"ב אתוון כמ"ש בז"ח שה"ש דף נ"ז ע"ד ונ"ח ע"א בשעתא דאתוון נפקו מגו עלמא דאתי כו' ובזוהר ותקונים וכן תנ"ך כידוע שהיא ימא דאורייתא ונביאים מבינה וכ"ז ידוע בהרבה מקומות וכאן הוא הרבות קדשא והן הכ"ה נהורין וכאן הוא סוד התורה דאתגלי מגו עלמא דאתי שבחג"ת נכללו הכל כמ"ש בריש בראשית דף ט"ז ע"ב ח"א טז, ב ובשאר מקומות ושם בטמירו וכאן נתגלו הנהורין בסוד גוונין דאתגליין. וזש"ש בפר' תרומה יעקב בעא לאתקנא לתתא ברזא דייחודא ואתקין בכ"ד אתוון ואינון בשכמל"ו ולא אשלים לכ"ה אתוון בגין דעד לא אתתקן משכנא כיון דאתתקן משכנא ואשתלים מלה דהוה נפיק מניה כד אשתלים לא מליל אלא בכ"ה אתוון לאחזאה דהא אשתלים דא כגוונא דלעילא דכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ר"ל שבאלו התיבות כ"ה אותיות. ויקרא אל משה לא חשיב שהן תקונא דמשרייין דשכינתא כמ"ש בריש ויקרא והן עשר אותיות שהן עשר אמירן ול"ב שבילן דנפקין מינה שהן ל"ה תיבין דויכלו ל"ב וג' שהן כ"ב אתוון וג' הנ"ל ועשר אמירן וכן ל"ב אלקים דבראשית וג' אלקים דויכלו שהג' הוא תלת גוונין דרבות קדשא דעלמא דאתי ולכן הן ביום השבת בויכלו:

39 והענין שלא אשתלים כי כ"ה וכ"ה הן נ' שערי בינה שהן אתוון דעלמא עלאה ואתוון דעלמא תתאה, אתוון רברבין ואתוון זעירין, והן כ"ב אותיות דאל אדון על כל המעשים ביום שבת אתוון רברבין דעלמא דאתי, וכ"ב דאל ברוך בחול, אתוון זעירין, כמ"ש בפר' תרומה דף קל"ב ח"ב קלב, א ע"ש. והן כ"ה דמתגלין כאן בהיכלות שהן דעלמא תתאה וכ"ה דמתגלין בדכורא שהן דעלמא עלאה ושער א' מנו"ן השערים הוא נעלם והוא אות אלף בסוד אלף בינה שהיא שער החמשים כידוע שמ"ט מתפשטין בדו"נ כידוע וא' נשאר בה בסוד אל"ף פל"א, והוא אלף של נוקבא אלף זעירא, ובהתחבר עלמא עלאה בתתאה אז נשלמת בכל הכ"ה וזהו האלף הוא כללות כל כ"ב אתוון וזהו סוד ונרגן מפריד אלוף וזה האל"ף הוא כללא דכל ו"ק בעלה כמ"ש בסתרי אותיות ובפ' תצוה והנרגן שמשלח מדנים בין איש לאשתו מפריד אלוף נעוריה וזהו אלוף האלף מלא וא"ו שמבינה נפיק אלף ובו נתמלא בוא"ו והבן:

40 ולכן בימי יעקב שע"כ לא נתחברו עלמא עלאה בתתאה עד שהוקם המשכן בסוד אלה פקודי המשכן משכן ב' משכנים כמ"ש בתז"ח דף ע"ב ע"ג ותרין משכנות אינון דאתרמיזו בהאי קרא אלה פקודי המשכן משכן העדות משכן עלאה מי ודא עלמא עלאה, משכן תתאה מה ודא עלמא תתאה, ובסוד מי זאת עולה מן המדבר כמ"ש בפ' בראשית דף י' ע"א פתח ר"א ואמר מי זאת עולה מן המדבר מי זאת כללא דתרין קדושין דתרין עלמין בחבורא חדא וקשורא חדא, עולה ממש למיהוי קדש קדשין דהא קדש קדשין מי ואתחברת בזאת בגין למיהוי עולה דאיהו ק"ק מן המדבר דהא מן המדבר ירתא למיהוי כלה ולמיעל לחופה. והוא ביום שהוקם המשכן ביום כלת משה כלת כתיב. וז"ש למיהוי ק"ק שיהא שוה לה והוא באות הזאת שהאלף הוא האור דחסיר בסיהרא דלית לה מגרמה כלום וכשנשלמה א הן ב' מאורות הגדולים ויש לה אור בפ"ע ואינה צריכה לאלףך דיליה:

41 ואמר שם תו מן המדבר איהי עולהכד"א ומדברך נאוה בההוא מדבר בלחישו דשפוון כו'. וז"ש בפרשת תרומה שם וכיון דאתתקן משכנא ואשתלים מלה כו' כד אשתלים לא מליל אלא בכ"ה אתוון כו' וזהו א' זעירא דויקרא לאחזאה דאשתלים ההוא אלף. וז"ש בשעתא דישראל קא מייחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון דאינון שמע ישראל כו' ובשכמל"ו דאינון כ"ד אתוון ויכווין כל חד בהו כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין חבורא חד מ"ט תרעין ברזא דיובלא. והן אתוון רברבין ואתון זעירין. וכדין אצטריך לסלקא עד ולא יתיר. ר"ל לא יותר, רק כ"ד שהן מ"ט ששער הנו"ן אין בידינו. וכדין אתפתחו תרעין כו' דאמר מר שמע ישראל ובשכמל"ו כללא דכל אורייתא כלה. ששמע ישראל הוא תנ"ך וכ"ב אתוון ובשכמל"ו תורה שבע"פ שכוללת כל תורה שבכתב והוא סוד חבור תורה שבכתב ותורה שבע"פ. וזהו סוד שמשה לא אמר בשכמל"ו שבימיו שלטא שמשא והוא היה ברזא דשמשא ובמקום דאית דכורא לא מדכרין את הנוקבא, שנוקבא נכללת בדכורא. אבל בימי יעקב שלטא נוקבא שהוא נטיל ביתא לתתא כמ"ש בפרשת בראשית. וזהו סוד שאומרים בלחישו בשביל הסט"א כמ"ש בפרשת תרומה שהריחה ציקי קדירה והן עולמתין דילה והיכלין דסלקין לה ושם צריך לחישו מפני הסט"א כידוע. ולכן מחליפים "אחד" ב"ועד", דלית שם אות א' ועד עד ולא יתיר כנ"ל:

42 וז"ש דודאי כללא דכל אורייתא דעילא ותתא ודא איהו רזא דאדם שלימא בדכר ונוקבא ורזא דכל מהימנותא כו':

43 ולבתר מתהדרין וכלילן בההוא נהורא. ר"ל אח"כ חוזרין ונכללין בנהורא הראשון סוד התורה:

44 כל אינון נהורין תתאי כו'. ר"ל כל הנהוראין דהיכלות דלתתא כלילן באלו הכ"ב נהורין והשנים דנפקו מנהון. וכלהו כ"ד כלילין בהאי נהורא הראשון והנהורא כליל ברוחא של היכל הזה:

45 ולא קאים לאתיישבא אלא כו'. ר"ל שרוחא דא לא קאים לאתיישבא אלא בהיכל רביעי. שכל הנהורין ורוחין כלם תיאובת' לסלקא לעילא מדרגין דילהון, וזהו זיעתן של חיות והן רצוא ושוב, ולכן הנהורין תתאין כלילן בעלאין והנהורין ברוחין ורוחא דא ברוחא דלעילא, וזהו תיאובתא דילהון ובפרשת פקודי האי נהורא כליל בתלת נהורין כו. עמש"ש:

46 אלין נהורין דנפקו כו'. ר"ל הב' נהורין הנ"ל שמנצצין מתחברין כלהו כ"ב נהורין דנצצין. וחזר ושנה כאן לפי שר"ל היאך החיותא נפקא מגו הניציצין כמש"ו:

47 בשעתא דנפקי מגו ההוא נהורא חדא ודחיין לאתנצצא נפקא כו'. ר"ל כאשר הב' נהורין יוצאין מנהורא חדא הנ"ל ומתנוצצין ומתחברן הנציצין אז מתוך התחברות הניציצין יוצא חיותא חדא כו':