יהל אור על ספר הזהר א׳:מ״א ב

1 היכלא קדמאה כתיב ותחת רגליו כו'. והן שלש היכלין קדמאין. הראשון כמעשה לבנת הספיר כמ"ש למטה, היכל השני עצם השמים כמ"ש לקמן בדף מ"ב ע"א ואקרון עצם השמים, היכל השלישי לטהר כמ"ש שם ע"ב היכלא תליתאה כו' רוחא דא איהו דכיא בריר מכלהו כו' וכלהו ע"ש האי רוחא דבהו. וכל אלו היכלין הן בנוק' ולכן התפלה עולות בהן שהתפלה הוא במלכות וכמ"ש לקמן דף מ"ה ע"א ח"א מה, א כל אינון היכלין וכל אינון רוחין כו' ורזא דא וישק יעקב לרחל וכו' וסימניך הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ושפירו דאתתא כו' ע"ש כמשרז"ל ע"פ להדפה שאחזה בהוד יפיה. ואלו ג' היכלין הן בנה"י שלה כמש"ש שאר נביאים נטלין תרין היכלין דלתתא תרין רוחין נוגה וזוהר ברזא דכתיב חמוקי ירכיך וגו' לאתקשרא אלין באלין למהוי חד. ר"ל רגלין דדכורא שהם נביאי קשוט ברגלין דנוקבא שהן תרין היכלין נוגה וזוהר. יוסף הצדיק עמודא דעלמא נטיל היכלא דספיר רוחא דאקרי לבנת הספיר. וזהו ותחת רגליו שרגלין דנוקבא הן תחת רגלין דדכורא שנעשית כר לבעלה. ואמר שם ואע"ג דכתיב ותחת רגליו בגין יקרא דלמכא והכי הוא ודאי, והוא מה שאמרתי שהוקשה לו דהול"ל "אצל רגליו" ואמר בגין יקרא דמלכא והכי הוא ודאי, שהיא נעשית כו' כנ"ל וכמ"ש בז"ח ש"ה דף נ"א ע"ד ונ"ב ע"א אמרה לגבי בעלה אמצעיתא דאל"ף משכני עמך כו' דאע"ג דאיהי תחותוי בשחותא לגבי אמצעיתא דאל"ף ושכיבת תחותי' אמרה לאו אנא בכך ואע"ג דאנא לגבך כו' אע"ג דאנא בשחותא לגבך ואנא לא חיישנא אלא למיהוי גבך בשחותא ואת דתשלוט עלי וע"ד אע"ג דאהא יתיר בשחותא לגבך אנא וחילי נגילה ונשמחה בך חדווא ורעווא אית לן למהיוי גבך ולא לאתפרשא מינך דהא כל חדווא ורעווא לאו איהו אלא בך דהא לית חדווה ורעו לאתתא אלא בבעלה ולא באמא ובאבוה הביאני המלך חדריו ולא קבילנא חדוה ורעו אלא בך. וז"ש כאן בגין יקרא דמלכא וכל אלו היכלין הן בבריאה עולמתין דידה והיא מתלבשת בהן בסוד המאור הקטן והן מסלקין לה לבעלה כידוע וזש"ש במאמר הנ"ל אנא וחילי נגילה ונשמחה בך כו':

2 ואמר ויראו את אלהי ישראל הוא גופא דמלכא שהוא אלהי ישראל ודרועין נכללו בגופא שכלל אבהן הוא ישראל בסוד וא"ו שנכלל בו אל"ף כמ"ש בסתרי אותיות בז"ח ובפר' תצוה עי"ש. ואמר "את אלהי ישראל" "את" הוא הנוקבא כמ"ש בפר' בראשית דף ט"ו ע"ב ח"א טו, ב ובכמה מקומות, וכן "ותחת רגליו" בנוקבא כנ"ל לפי שגוונין דז"א סתימין ודנוקבא אתגליין ושם הראיה כמ"ש בפר' בראשית דף י"ח ועלמא דאתגליא איהו עלמא דתתא' ואראה את ה' ויראו את אלהי ישראל וכבוד ה' נראה וירא כבוד ה' כמראה הקשת וגו' כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' ודא איהו רזא ותראה היבשה את קשתי נתתי בענן מן יומא דאתברי עלמא כו' יחודא דלעילא ה' אלהינו ה' גוונין סתימין דלא אתחזיין ע"ש עד תדשא הארץ דשא עש"ה כל המאמר ובפר' וארא דף כ"ג ח"ב כג, א ר"ש הוה יתיב יומא חד כו' אר"א האי קרא דכתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו' מהו וארא, ואדבר מבע"ל, א"ל אלעזר ברי רזא עלאה איהו ת"ח אית גוונין דמתחזיין ואית גוונין דלא מתחזיין כו' וע"ד כתיב וארא דחמו אינון גוונין דאתגליין ומאן גוונין דמתגליין אינון דאל שדי כו' ע"ש כל המאמר. ומסיים שם וע"ד וארא באספקלריא דלא נהרא דאיהו באתגלייא ביה כתיב ראיה באספקלריא דנהרא כתיב ביה ידיעה דכתיב לא נודעתי. ואמר שם דאפילו הידיעה באספקלריא דנהרא לא זכה בי' בר ממשה ואף הגוונין בחג"ת דנוקב' לא אתגליין כ"כ עד נה"י דשם מתגליין ג' גוונים שהן באתגלייא כידוע ולכן לא נתגלו הגוונין רק בג' היכלין אלו ותחת רגליו כנ"ל ובפ' זה כלולין כל היכלין דידה כנ"ל ובפ' פקודי אמר היכלא קדמאה שירותא גו מהימנותא כו'. עמש"ש:

3 רוח דאקרי ספירא כו' לתרין סטרין. ר"ל לבנת הספיר כי ו' היכלות ו"ק הן כל הגוף עם הראש ולכן נקרא ז"א בכללו ו"ק והן כף רגל עם הכף של הרחם א' ור"ל כי התחברות בוקי דאטמא לגוף נקרא כף בסוד ותקע כף ירך יעקב כו'. ולכן אמרו רז"ל אין גיד נוהג בעוף מפני שאין לו כף. א"כ ברחם שם מתחברים כל הכפות וז"ס אצבעותי מור עובר על כפות המנעול בכוונת פורים בסוד ויעבור מרדכי. והבן. וז"ס עשרה עשרה הכף בשקל הקדש כי ב' הכפים של רגלים הם א' שנאמר ורגליהם רגל ישרה וזהו כלילת ב' סטרין של רוח ספירא דנציץ תרין סטרין וזהו ככף רגל עגל שמחולק למטה לשתים והוא א' וכאן הוא רגלי החיות וכאן נאמר וכף רגליהם כו' ונוצצים כעין כו' כנ"ל ושניהם הוא ספירא והכף של הרחם הוא לבנה עטרת היסוד כידוע והיא כלולה מב' הכפות של ספירא וז"ס אתכלילת לבנה בתוך ספיר ולא נראה אלא ספיר בלחודא והוא בעת דביקת ב' רגלין זה בזה תרין סטרין כחד ולא נודע כי באו אל קרבנה כמש"ל ואתחזיין כו'. וז"ס אתדבקות שמש וירח, שמש הוא יסוד ז"א דרגא דברית כידוע, וכן בינה נקר' שמש והוא בית ק"ק ועיין ברע"מ סוד שמש וירח בכ"מ והוא סוד דהתדבקות היכל הא' בשביעי כמ"ש בפר' פקודי ע"ש ונלע"ד משה להבין בזה שלכן הבת לא רוחמה נולדה בין שני הבנים שהם יזרעאל ולא עמי כי הבת היא סוד לבנת ואתכלילת לבנת כו'. והוא טעם נכון מאד כמ"ש כאן רוחא דאקרי לבנה כו' נהורי' כליל חוור וסומק כחדא והוא הכף שסדוקה כשעורה כעין כף רגל עגל גם כן כולל ב' הכפות וזהו כסא של ג' רגלים כי שם ג"כ נקרא רגל כידוע ובשליתה היוצא' מבין רגליה בין רגליה כרע נפל כו' שבע בעילות כו' והוא כולל שנים וזהו ג' רגלים שהן ד' כידוע, וכל אלו הן רגלין דחיות וזהו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכל זה הוא לבנת הספיר, וזהו עשרה עשרה הכף כי הכף של הספיר הוא ו"ד כנ"ל והוא עשרה וכף של לבנ' הוא י' כמ"ש בספרא דצניעותא פרק ג' י' זעירא בגוויה אשתכח וזהו יו"ד של יסוד י' בלבנה ו"ד בספיר, והוא עשרה עשרה ונלע"ד שז"ס משל משלו כו' חדר פרוזדור עלי' חדר ופרוזדור זה אצל זה חדר מבפנים ופרוזדור מבחוץ ועלי' ע"ג והנה חדר הוא יזרעאל כי שם מונח הולד והזרע חדר הורתי ואז אין שם דם ודם החדר טמא וזהו ופקדתי דמי יזרעאל כו' כי כשחוטאים ישראל מטי לגבה טפה דחרדל הנזכר בזוהר בלק דף צ"א ע"א ח"ג צא, א ע"כ כשיש דם בחדר ע"כ יש עוונות בישראל ונפקד עליהם עוונם ואצל החדר הוא הפרוזדור שהיא לא רוחמה לכן נולדה אחר יזרעאל תיכף והעליה הוא בן השני. וכן לעתיד וזרעתי' לי בארץ נגד יזרעאל והוא בחדר הורתי ואז יפסוק דמי יזרעאל ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתם גם כן כסדר הנ"ל:

4 והיכל השני הוא שוקין עד ברכין ושלישי ירכין עד סופן והרביעי בטן והחמישי מקום הלב עם הצואר שנקרא גויה שם מקום השדים והשיי הראש שם הפה והוא כלל הגוף והן ו"ק כמו שחשיב בפ"ב דף מ"ה ע"א ע"ש. ואמר בפ' פקודי דף רנ"ח ע"א ח"ב רנח, א ת"ח נביאים דקאמרן כד מתחברי לתתא תרין דרגין כו' עד ואתעביד מינייהו חלום ושם בריש העמוד כד אתדחו לירכין כדין קיימו לבר כו' ע"ש כל העמוד, ושם בדף רנ"א ע"א ח"ב רנא, א והאי רזא דהיכלא כתיב שררך אגן כו' ושם העונג כמש"ש דף רנ"ב ע"ב והוא אתר אקרי ענג בגין דבהאי אתר כו' וז"ס שלחן בגבורה כידוע ובדף רנ"ג ע"א ח"ב רנג, א ורזא דהיכלא דא כתיב שני שדיך כו', ושם ע"ב היכלא שתיתאה כו' דאקרי מוצא פי ה' כו' ברזא דכתיב כחוט השני שפתותיך כו' ע"ש כל הענין. וכן בפר' בראשית דף מ"ג ע"ב ח"א מג, ב ורזא דא דכתיב בטנך ערמת כו', ובדף מ"ד ע"ב ח"א מד, ב ודא הוא רזא דכתיב שני שדיך כו', ושם רזא דכתיב כחוט השני שפתותיך כו' ישקני מנשיקות פיהו. והיכל הז' אין בו דיוקנא מלבר רק הוא פנימיות כל ג"ר שהן חג"ת ראש ובטן וגויה שהן אמ"ש כידוע, והן חג"ת ג"ס וכן ברגלין לבר מגופא ג' ספירות נה"י ובינה מתפשטת וחופפת על חג"ת כמ"ש כמה פעמים בזוהר רק התפשטותא דילה עד הוד כידוע כ"ז למבין, והוא פנימיות של רב"ג ואיברים פנימים. וז"ש בפר' פקודי דף רנ"ח ע"ב ח"ב רנח, ב היכלא שביעאה דא היכלא פנימאה מכל בני היכלין האי היכלא איהו סתימו דלאו ביה דיוקנא ממש ולית גופא כלל הכא סתימו דגו רזא דרזין, ועי"ש כל היכלא דא עד סופו ותבין. והתחלתו מבית הרחם ושם הוא ארון הברית. וז"ס בית הרחם שנקרא בכ"מ קדש הקדשים שהוא בינה והכף הוא מלכות. וז"ס שאין בין מים העליונים לבין מים תחתונים אלא כמלא נימא. וז"ס בינה ומלכות כאחד בכ"מ ונקודה האמצעית רוחא ונשמתא הוא חכמה ולגו לגו רעותא עלאה דלא אתפס כתר. וז"ס ג"ר שהם נסתרים ומ"מ עיקרן כל אחד מקנן בספירה אחת והן מוח לב כבד שהן פנימיות של ג"ס רב"ג, והן כסדר כתר במוח וחכמה בלב ובינה בבטן, וז"ש בזוהר שכתר הוא בת"ת וחכמה בחסד ובינה בגבורה, וכ"א לגו מחברי' ודוק בזה. וז"ס יוסף הצדיק שנוטל לבנת הספיר והיכל הז' כמש"ש ובפ"ב עי"ש. ואע"ג שסדר הספירות בזוהר ותיקונים באופן אחר כידוע ידוע שבכל עולם משתנה סידורן וכמה בחי' יש כמ"ש בז"ח ש"ה ובספר יצירה שג"ר הן ראש בטן וגויה, ואמר בספר יצירה פ"ד מ"ו שז"ת הן עינים ואזנים וחוטם ופה ועוד כמה בחי' והכל לפי הצטרפות הא"ב כידוע וא"א לבאר זה עה"כ סדור של כאן ואם עיני שכל לך תגלה לך בזה גנזי אוצרות חיים ואסור לגלות זה בפרטות כי סוד עמוק הוא מאד. וידוע שנו"ה כל אחד כלול משנים שלכן שוקין וירכין כוללין גם כן קרסולים וברכים ר"ל שאמרו בגמרא רגלי החיות כנגד כולם נגד היכל א' קרסולי החיות כו' שוקי כו' נגד היכל ב' שכולל ב' ואח"כ רכובי כו' ירכי כו' נגד היכל ג' שכולל גם כן ב' כנלע"ד. מ"ש והן הפרקים שבין היכלא להיכלא וזהו סוד שאמרו בגמרא רגלי החיות כנגד כולן קרסולי כו' שוקי כו' ברכי כו' רכובי כו' גופי כו' שהוא הבטן צוארי כו' שהוא כולל הגויה כידוע ראשי כו' קרני כו' והוא זיון של החיות כמ"ש במעשה מרכבה שהוא מבינה קרני הוד שנתנו למשה מבינה כמ"ש בר"מ קרן היובל והוא היכל הז' ושם הכסא כידוע רגלי הכסא ד' עמודים ד"ס עליונות שבהיכל הז' שעם ו"ת הם ד"ו פרצופין ועליהם הכסא ודוק כ"ז מאד מאד:

5 אית רוח דאקרי ספירא. דרגא דיסוד שמשם גזורות הנשמות של ישראל וז"ס ספיר גזרתם:

6 כספירו דאבן טבא נציץ לתרין סטרין. ר"ל כדמות הספיר שכולל ב' גוונין חוור וסומק כן ההוא רוחא נציץ תרין נהורין לתרין סטרין שיסוד כלול מב' סטרין מנו"ה כידוע ובו ב' צינורות בימין ושמאל, וכאן הוא שניהם בקדושה משא"כ בעץ הדעת טוב ורע כידוע בסוד בני חת וביסוד הוא סוד עץ הדעת טוב ורע שבו וידע אדם כו' ובו חו"ג כאן בקדושה:

7 נהורא חד כו'. לימין והוא חוור נציץ לו"ק:

8 סליק ונחית. כמ"ש למטה רוחא דא דכליל רוחא אחרא סלקא ונחתא כו':

9 ואמר תניין סתים וגליא. כי בשעת התכללותו הוא סתים כמ"ש למטה כד אתו נהורין כו':

10 סתים וגליא. לפי שכל סטר שמאל נכלל בימין כמש"ל לשמאלא אית כו' ודא אתכליל ברוחא קדמאה כו' וכן כאן רק שאלו ב' הן א' לכן נגלה קצת:

11 נהורא תניין סתים כו' מתפרשין ד' נהורין לד' סטרין. והוא לשמאל ולכן אמר לקמן כחיזו דנחשא בטישא בסומקא. והן זו"נ שביסוד, ד"ו פרצופין, זכר ו' קצוות, נקבה ד' רוחות, ו"ד כידוע. וז"ס יסו"ד שנקרא יו"ד ואלו ב' נהורין הן מילואו ו"ד ר"ל כמ"ש בספרא דצניעותא פ"ג יו"ד זעירא בגווה אשתכח היינו יו"ד פשוטה ואלו הב' נהורין הן ו"ד מילוי יו"ד:

12 ואמר בנהורא תניין מתפרשין ד' נהורין משא"כ בראשון שכלולים בא' כידוע בסוד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וא"ו שהוא גנתא ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים ד', כמ"ש באדרא זוטא עיין שם כל המאמר ואפ"ה הן כלולין גם כן באחד כמש"ו וכלהו נהורין חד נהורא כבוצינא כו' וזהו סוד גנת אגוז ועמ"ש בסתרי אותיות:

13 וכולהו נהורין חד נהורא. ר"ל כל ו"ק של מאור הראשון ד"ר של מאור השני כלם יחד הם חד נהורא כמש"ו וכמ"ש בפר' פקודי כמ"ש למטה:

14 כבוצינא דשרגא כו'. ר"ל כאור הנר שמתנוצץ כמה נהורין ממנו למראה העין ואינם רק אור הנר בעצמו רק אור א' ואינם הרבה אלא למראית העין כן כאן ר"ל באור הנר מאיר לו"ק היינו למעלה ולמטה וז"ש סלקין ונחתין וכן לד' רוחות וז"ש אזלין ותייבין שהוא הולכה והבאה שהוא כולל ד' רוחות כמ"ש רז"ל בתנופה ולולב מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו מעלה ומוריד כו' הרי באלו הדברים סלקין כו' אזלין כו' נכללין ו"ק. נ"ל מ"ש:

15 ונציצין כלהו נהורין כחיזו דנחשא בטישא בסומקא. ר"ל מראה של התנצצות אלו האורות כעין נחשת קלל שהוא אדום כי אלו הרוחות הן נק' נחשת כמ"ש בפר' פקודי דף ר"ס ע"א ח"ב רס, א אינון תרין רוחין ימין ושמאל מגו לבנת הספיר כדקאמרן אלין תרין רוחין דקאמרינן התם אינון אקרון תרי טורים ואינון הרי נחשת כו' ע"ש בסוד ארץ אשר כו' ומהרריה תחצוב נחשת והם סוד הררי ציון יסודה. נ"ל מ"ש. וזה נהורא תניין הוא סומק לפיכך מראה הניצוצין נחשת קלל שהוא אדום:

16 דאקרי לבנה ודא אתכליל כו'. וז"ס לבנת הספיר ולבנה הוא נגד עטרת היסוד מלכות שנק' לבנה כידוע ולפי שבעטרת נכללו ב' הצינורות בצינור א' כידוע לכן נכללו אלו ב' נהורין וגוונין כאן בא' כמש"ו נהורא סומק וחוור כחדא כו'.

17 ואמר בגין דנפקא מאינון נהורין קדמאין. ר"ל נהורא של זה הרוח יצא משני נהורין של רוח' דספיר והן חוור וסומק, לכן יצא גם כן חוור וסומק אלא שנכללו כאן בא' והן נגד ב' כוכבים מז' כוכבי לכת לבנה נגד לבנה, ספיר נגד כוכב. והוא ספרא דחמה ונקרא שמש כידוע שיסוד נקרא שמש, וז"ש למטה כנהורא דשמשא כו' כמש"ש אי"ה ובפר' פקודי בהאי היכלא אית רוחא דאקרי כו'. עמש"ש:

18 כד אתו נהורין דדא מטו כו' ואתטמרו בי'. ר"ל נהורין של לבנה בתוך של ספיר והכל בנהורין:

19 כד"א ולא נודע כי כו'. שבסט"א יותרת על הכבד דנוק' אתגברת על דכורא וכל שהוא יותר דין מתגבר והטוב נכללת ברע כידוע ולכן שבע פרות הטובות נכללו ותבלענה כו' ולא נודע כי כו' משא"כ בקדושה שהנוק' נכללת בדכורא ומביא ראיה משם כמו ששם הנכלל? ולא נודע כו' כן כאן:

20 ודא הוא רוחא ברוחא דאינון חד נהורין כו'. לא אמר שכאן נכללו גם כן רוחא ברוחא שלמעלה ל"ק אלא מכלילת הנהורין ולמטה מפרש כלילת הרוחין כד אתכלילת רוחא ברוחא כו' וכמ"ש בפרשת פקודי אלא מפרש ענין הכלילת ואחדות בכ"מ שהוא כזה שנוק' נכנסת כלה בדכורא ונכללת בו ולא נודע שלכן אמרו בכ"מ דדכורא שם לא נזכרת הנוקבא:

21 והכא אינון תרין רקיעין תתאין מאינון רקיעין דאקרון שמים. ר"ל מז' רקיעין שאמרו בחגיגה והן גם כן נגד ע"ס ו' תתאין ו"ק כוללין העט' וערבות בינה כוללת ג"ר ושם כסא הכבוד כו' ושם הוא הסדר בענין אחר כי שם וילון עטרת לכן אינו משמש כלום רק נכנס וכו' בסוד ותקם בעוד לילה , עולימתא שפירתא כו' ואתכסיא ביממא רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות הוא יסוד כידוע בהרבה מקומות רבו מלספר ושניהם בהיכל הזה כי כאן יסוד ועטרת כנ"ל ושחקים הוא נו"ה כמ"ש בזוהר ורע"מ והן שוחקות מן לצדיקים כמ"ש בזוהר לצדיק וצדק הוא יסוד ומלכות, והוא כי מנצפ"ך הם ה' גבורות וג' מהם ממותקות שהן ג' דחג"ת, וב' דנו"ה אינן ממותקות והם אותיות מ"נ כידוע, ולכך צריך לטחינה ובזה יתמתק כי פיזור לדין טוב וברחמים להיפך, וז"ס כנוס לצדיקים נאה כו' פזור כו' וחילוק לחלקים רבים הוא סוד הקטרת הדק היטב ולכן בלע מרור לא יצא שצריך ללועסו כידוע. וזבול ת"ת, ומעון ומכון חו"ג כמ"ש בזוהר, וערבות בינה כנ"ל. ואמרו בגמרא שכולן נקראו שמים ויליף שם מקרא. וז"ש דאקרון שמים:

22 מתרין רוחין אלין מנצצין אתבריאו אינון אופנין דאינון קדישין דדינייהו כדינא צ"ל תרשישין דעינייהו כעינא דחיות כו' כצ"ל. ור"ל שמראיהן כמראה החיות ואינן אופנים הנזכר ביחזקאל כי אותם שביחזקאל הן בארץ עלאה שתחת כסא באותן מדורין הנ"ל וכמו שהחיות כוללין כל ההיכלין כן האופנים כוללין כל המדורין רק כאן אומר אופנים וחיות פרטיים שבכל היכל ואופנים שבכאן נקר' תרשישים סוד הלבנה שהיא על המים ונק' ים וז"ס שאמר למטה כנהורא דשמשא גו מיא והאופנים שהם בארץ הם כעין תרשיש שבכאן והתרשישים הם כעין החיות כמש"ל:

23 כדכתיב מראה האופנים ומעשיהם וגו'. ר"ל דכתיב כעין תרשיש וכנ"ל:

24 ודא הוא דכתיב ודמות החיות מראיהן כו'. ר"ל התרשישים דכאן עליהן נאמר ודמות החיות מראיהן כו' שהן דמות החיות כנ"ל והחיות עצמן הן כלל החיות של כל הששה היכלין ורוח א' להם כמש"ל והתחלקות החיות אינן אלא בפניהם כמ"ש ודמות פניהם כו' לכן חשיב ד' החיות בהיכל הששי:

25 מאן היא דא כו'. ר"ל הרוח הולך בין החיות כמש"ו:

26 ונגה לאש. ר"ל הרוח מאיר לאופנים שהן אש כנ"ל מראיהן כגחלי אש וכמ"ש בפר' פקודי אופנים דמלהטא אשא כו' ובפרשת פקודי אמר כד אתא לאתכללא רוח' כו'. עמש"ש:

27 את אתכליל רוחא ברוחא נפיק מינייהו נהירו דחד חיותא וכו'. ר"ל כד נכללו הרוחין עצמן זה בזה וכמו שהרוח ע"ג נהורין כן החיותא ע"ג האופנים. וענין החיות ואופנים וכל מה שחשיב בההיכלות כולם עומדים בארץ של היכלות כי בכל עולם שמים וארץ והן נפש של ההיכלות, כי הנפש בארץ כידוע ונהורין הן הנפש של ההיכלות והחיות ואופנים הן תולדות הרוחין ונהורין וכולם תחת הנהורין ועיקר הנפש הוא הנהורין. וכן בארץ הזה, וד"ל. והרוחין הן באוירא של ההיכלות והרוחין הן רוח של ההיכלות ועד כאן הן גבול עולם הפירוד אבל מנשמה ולמעלה הוא אלקות כידוע בכל עולמות בי"ע אפילו בארץ הזו התחתונה ואפילו באדם הנשמה שלו למעלה חלק אלוה ממעל:

28 והענין כי ה' פרצופים א"א או"א זו"נ שהן עשר ספירות הן בכל עולם ועולם, וכן בנשמת האדם נרנח"י, וג"ר אין מושגין כלל וכלל בכל עולם ועולם, והתחלת העולם אינו אלא מזו"נ והן נקראין עולם כמ"ש עולם חסד יבנה. וכן האדם נפש ורוח וכן פרצופי אדם זו"נ דו"נ וג"ר של האדם אינן כלל בעולם הזה והן בשמים כמ"ש בז"ח וספר יצירה כי נפש בארץ לכן תשוב אל הארץ בקבר ורוח באוירא לכן הרוח מתלבש באוירא דג"ע, והנשמה בשמים והיא צרורה תחת כסא הכבוד שהן הרקיעין כמ"ש לעיל. ואף שהם ה' מדריגות הן רק ג' כי כל ג"ר חשובין כא' ואין מתפרדין כידוע, לכן אין נחשבין רק נר"ן. וכן בספירות רק א"א זו"נ כידוע בינה כוללת ג"ר והאדם במקום ז"א כידוע וג"ר אינן מושגין אף לז"א כמ"ש באדרא רבא על פסוק אלהים הבין דרכה כו' רק ג"ר של ז"א הן תולין במעשה התחתונים כידוע והם ג"ר נח"י שמשיג ז"א. וכן באדם נח"י שכללם הנשמה היא ג"ר של הרוח של האדם אבל הנשמה עצמה שהיא ג"ר עצמן אינן באים באדם כלל והן אלקות. וזהו סוד איש האלהים. והן בחטאי האדם מסתלקין בסוד המוחין. וכן ט' תחתונות של הנפש מחכמה ולמטה רק שג"ר של הרוח עולין למעלה ואין פגם נוגע בהן רק סילוקן מאדם בסוד שיחת לו לא כו' אבל תשעה תחתונות של הנפש יורדין לקליפה ואין נשאר רק כתר שלה שהיא מלכות של רוח, כידוע בכל כתר שהיא בחינת מלכות עולם שלפניו, והוא עטרת היסוד דדכורא שלכן נקרא עטרת כידוע, וראשיתה מחכמה ולמטה כולה יכול להסתלק שלכן כל החטאים והעונשים נזכרים בנפש ונפש כי תחטא, והאבדתי את הנפש וכו', וסוד האבדון לקליפה וכן הכרת כשכל הט' בחי' מסתלקים אז ונכרתה הנפש מלפני שהן אחוריים. וזהו סוד וחטאי חומס נפשו בכל החטאים מסתלק מעט מעט מנפש אבל ג"ר של הרוח מסתלקין בבת אחת והן נקראין חיי האדם כידוע בסוד מוחין שלכן הרשעים בחייהן קרואין מתים:

29 כלל העולה כי הנשמה עצמה של כל עולם היא אלקות ואינן עולם רק זו"נ של אותו העולם ועל זה נאמר בנים אתם לה' אלהיכם ואמר בזוהר כמו דאית אב ואם לגופא כן לנשמתא, וידוע שג' שותפין באדם וכן לנשמתא והן ג"ר אבא ואבא, חיה נשמה, הן אב ואם לנשמתא. ואריך שותף השלישי. והכל על הנשמה שבאדם נפש רוח של האדם שכללם נק' נשמה וכמה מינים בארץ בנפש הכללית של העולם והן בהמות וחיות והם מתחלקים לנפש ורוח של הנפש וכן ברוח של העולם והן מין אדם שלכן רוח האדם היא העולה למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ וכ"ה בכל העולמות וכאן הנהורין כלל הנפש והרוחין כלל הרוח וזה בארץ וזה באוירא ובהם כמה מינים האופנים וחיות וגלגלים ומלאכים וכל הבחי' שהן בעולמות ובאדם והמשכיל יבין:

30 וכן בכל הנהגות העולם בעולם שנה נפש כי ששת ימי השבוע הן רוח ו"ק של ז"א, וששה הלילות של נוקבא כידוע, ושבת נגד ג"ר ואינן ג"ר בעצמן רק ג"ר של זו"נ, וכן בכ"מ שאומר בזוהר בינה שביעאה בין בימים בין בספי' וכל עניינים הוא בינה של זו"נ והיא ג"ר של זו"נ שבינה כוללת ג"ר כנ"ל והוא ו"ק של בינה שהוא סוד הדעת שלכן נאמר עליה בראשית שהוא שית כידוע. וזהו סוד עמוק וסובב עלי' כל הזוהר ותיקונים וזהו סוד הדעת מפתחא דכליל שית ועוד ב' טיפין של חו"ב דבינה וחכם בבינה הם ג' וז"ת הם חו"ג דדעת שו"ק בסטרא דחסד ומלכות בסט' דגבורה כידוע, והן נוטלין גם כן חו"ג, וכן בז"ת עצמן הן גם כן ג' בסוד המכריע שבהן והן המתפשטין בזו"נ ומצד וחכם בבינה הן ג' מוחין של חכמה והכל על ידי הבינה אם הבנים וזהו סוד הדעת. ובפרשת פקודי כיון דאתבסמו רוחא ברוחא כו'. עמש"ש:

31 דיוקנא דיליה כארי' כו' גדפהא דנשרא. לפי שמעופף אל הנשר וכלול ממנו שלכן הוא ספיר ועמ"ש בז"ח רות. וכנגדן ד' חיות שבדניאל עד היכל הזכות ד' היכלות התחתונים שעד שם מגיע שליטתם וכנגד היכל החמישי היכל אהבה מסט' דחסד לקמן בדף מ"ד ע"א ואתעביד חד חיוותא כו' דיוקנהא כדיוקנא דב"נ כו' נגד זה וארו עם ענני שמיא כבר אנש כו':

32 שליט על אלף ותלת מאה רבוא וכו'. שחיה הזה היא מכלילת ב' רוחין יסוד ועטרת שיסוד בו י"ג תקונים בסוד מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, י"ג מדות. ועטרת הוא ד' וכנגדו י"ג מאות רבוא וכנגד העטרת ד' שורות אופנים וזהו סוד גי"ד י"ג ד', וזהו סוד והמן כזרע ג"ד, שג"ד הוא גמול דלים יסוד ועטר' שיסוד ג' בסוד ג' גווני הקשת ועם טפה דנפיק ממוחא יו"ד הוא י"ג, וכשעייל הטפה לד' נק' י"ד והוא סוד שמא מפרש גבהו עשרה ורחבו ד'. והענין שביסוד ג' אותיות יה"ו והיא משלמת לד' יהו"ה כמ"ש בתיקונים וזהו כזרע ג"ד שהוא יו"ד שבתוכם ועיקר הטפה ביסוד וזהו יסו"ד סו"ד ע' ענפין דמתפשטין וי"ג הן תריסר תחומין י"ב שבטים שהם י"ג עם אילנא שהוא יוסף:

33 בארבע גלגלים כו'. ר"ל שכ"א מן האופנים יש לו ד' גלגלים והוא מ"ש בינות לגלגל ואף על פי שכתוב לאופנים להם קרא הגלגל שלפי פשוטו משמע שהאופנים הן גלגלים הענין אינו כן וקרא הוא כמו וקרא זה אל זה וכמ"ש בתרגום ומקבלין וכו' כידוע, והן מ"ש על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו ואמר במעשה מרכבה שהן הד' גלגלים דרביעין תחות האופנים וז"ש בלכתם ילכו ע"ש:

34 בכל גלגלא כו'. שכל הסמכין הולכין בתלת תלת כמ"ש בפר' פקודי והענין כאן כי הארבע גלגלין הן ברזא ד' אותיות אדנ"י כמ"ש בפר' פקודי ואלין ד' אינון כלילן ברזא דאתוון אדנ"י כו' וכל אות במילוי ג' אתוון והן ג' סמכין ואמר בפרשת פקודי שתלת סמכין הן ברזא דתרין וחד והן י"ב סמכין י"ב אותיות אדנ"י במילוא' והן י"ב שבטין ד' דגלים, כל דגל ג' שבטין בכ"א ב' והחונים עליו כמ"ש בז"ח ש"ה נ"ח ב' בסוד המילואים עי"ש:

35 רוחא דא כו' מינה אתזנו. הכל מרוח לבנת הספיר כנ"ל:

36 אלין ד' אופנים ד' אנפין לכל חד. כמ"ש אצל החיות לא יסבו בלכתן איש אל עבר פניו ילכו לפי שיש לכל אחד פנים לכל צד ונאמר גם כן אצל האופנים לא יסבו בלכתן:

37 וכל אינון אנפין כו' עלייהו. ר"ל שכל הפנים של כל האופנים מסתכלים לד' צדדים של הבזק שגם כן לו ד' פנים, כל הפנים של צד מזרח מסתכלין לצד מזרח של הבזק וכן כלם. וסוד האופנים והגלגלים הן סוד עיגולא וריבועא שהאופנים הם מרובעין כמ"ש בתיקונים והן בד' פנים ובפ' פקודי כיון דאתבסמו כו' ואקרי בזק. עמש"ש:

38 כד נטלין אלין ארבע כו'. ר"ל שנכללין זה בזה הד' בעצמן ואח"כ משלבן דא בדא. ר"ל בד' פנים של החיה הנק' בזק עאלין ד' האופנים והגלגלים כנ"ל:

39 כד נטלין אינון גלגלין משתמע כו'. כמ"ש וקול כנפי החיות כו' וקול האופנים כו' וקול רעש גדול והוא ע"כ של הגלגלים:

40 בכל אינון חיילין דלתתא לזינייהו. כל החיילות למינם שכולם תחת היכל הזה כמש"ו:

41 תחות היכלא דא כו' דרקיעין דלתתא. ר"ל אותן ז' רקיעין שהן בעוה"ז שהן אותן שחשיב בגמרא חגיגה:

42 עד דמטו לככבא דשבתאי. שהן הככבים שהן ברקיע הב' ושם ז' ככבי לכת והן מתפרשין מאלו ז' היכלין ממטה למעלה שבתאי מהיכל זה צדק מהיכל הב', וכן כולם כמ"ש לקמן:

43 כלהו אסתכו כו'. ר"ל כל שבהיכל הזה וכל שתחתיו צופין לההוא רוחא דכליל:

44 דכתיב אל כו'. וכבר אמר למעלה ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם כו' ולא חדש כאן רק שכולם הולכין אחר ההוא רוח וילכו קאי על החיות, וז"ש כי רוח החיה באופנים אותו הרוח בעצמו והחיות בהיכל הזה הוא הבזק שכולל ד' כמ"ש והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק וע"ש שהן כמראה הבזק קורא אותו בזק וזה הפסוק אמר על החיות שבהיכל הזה שכאן הוא רצוא ושוב:

45 רוחא דא דכליל כו' כנהורא דשמשא גו מיא. והענין כי כאן הזו"נ שהן הב' רוחין הן ה"ח וה"ג שהן ה' פעמים אור וה' פעמים מים, ואור הוא אור השמש כי כאן הוא שמש כשמ"ל והוא ספיר ואור המתפשט ממנו הוא אור השמש שהן ה' פעמים אור ה' חסדים. ורוח לבנה ממונה על המים כידוע ונהורא דמתפשט ממנו הוא מים, ה' פעמים מים, ה' גבורות. והתכללות הנהורין זה בזה הוא אור השמש שהן ה' פעמים אור בתוך המים שרץ ושוב:

46 וז"ש סלקא ונחתא נהורי'. ר"ל הנהורא המתפשט מהרוחא והוא בסוד והחיות רצוא כו' ר"ל החיות הוא החיה הנ"ל דכלילא מד' והיא רץ ושוב גם כן כמו הרוחא דנפיק מינה החי' שהכל נמשך אחר שרשו והוא סוד הזיווג דעייל ונפיק היסוד בנוק' צדיק דעייל, צדיק דנפיק. כשעייל נכלל בנוק' וכשנפיק הוא דכורא. וז"ש רצוא בנוריאל בכלל החיות ארגמ"ן ושוב במט"ט בחי' יסוד שד"י, ורצו"א הוא או"ר מי"ם, רמו"ן דמטטרו"ן, ותוכו ט"ט יסוד. גי' ח"י, ור"ל שאינו רץ ושוב אלא כשהוא חי. והבן:

47 לית מאן דקאים כו'. ר"ל רק תפלות שעולה בהיכלות לקשר קשרין דמהימנותא שעל ידם מתקשרין רוחין ברוחין, היכלות בהיכלות, וע"י שלוב השם והוא בסוד אמ"ן, וכאן הוא התחלת הקשרין שהוא היכל הראשון. וז"ש בשירותא דרוחא דא:

48 ואמר בר רעותא דב"נ זכאה וכו'. ר"ל מן התפלה אין עולה ברוחא רק רעותא שהוא רוחניות התפלה ובזה מקשר רוחא ברוחא, שהתפלה עצמה בחינת נפש ובה אתעטף נהורין דביהכלות: