צרור המור על התורה, ויקרא א׳:א׳

1 עורה נרדם משנתך וראה אברם כי קרא קומה וראה כי נראה בהר ה' ואזי קרא לטוש שכלך כי נגדך סודות ספר ויקרא ויקרא אחר שהוקם המשכן ושכן עליו הענן ולא יכול משה לבא אל אהל מועד. הוצרך עתה לומר ויקרא אל משה לתת לו רשות ליכנס. לפי שתכלית עשיית המשכן לא היתה אלא לדבר עמו. כדכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך. ונועדתי היא הקריאה. ודברתי כנגד וידבר. ולפי שלמעלה כתב כי ענן ה' על המשכן. שזה הפסוק הוא הנאמר בסוף ואלה המשפטים. וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן וגו' ומראה כבוד ה' כאש אוכלת. להורות שחזרו ישראל לקדמותן. ולפי שכתב שם ויקרא אל משה ביום השביעי. כן כתב בכאן ויקרא אל משה. להורות על שלימות משה. ולפי שזאת הקריאה היא קריאה יותר משובחת ומעולה מכל הקריאות הקודמות. כתב בכאן ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. להורות שזה המקום היה יותר מוכן מכל המקומות הקודמות שנאמר שם קריאה. כי בסנה לפי שלא היה מוכן אמר וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו ה' מתוך הסנה. ובמעמד הר סיני כתיב ומשה עלה אל האלהים. ולפי שהתנועע לעלות סייעו אותו ויקרא אליו ה'. ובקריאה הזאת לא מצאנו דבר מזה אלא התחיל בויקרא אל משה. להורות על מעלתו שאחר כל אלו ההשגות וההכנות היה משפיל עצמו ולא רצה ליכנס. והלך וישב לו כמי שהשלים כבר שליחותו. לזה הוצרך הש"י לקוראו לפי שהוא היה בורח מן השררה. וזהו ויקרא אל משה וידבר. וזו מעלה גדולה יותר מהראשונות. כי בראשונה בסנה אמר ויקרא אליו אלהים. ואחר שהכין עצמו יותר אמר ויקרא אליו ה' מן ההר. ואחר שנתנה התורה על ידו קרא לו מתוך הענן שהוא גדול השבח מן ההר. ואחר שהראה לו הש"י כבודו והודיעו מדותיו. ועשה המשכן והקימו על פי ה' וכבודו מלא את המשכן. אז קרא לו ממקום יותר נבחר מאהל מועד. ולכן קראו בשמו למעלה גדולה. ולהורות שקריאה זו היתה למעלה מכל הראשונות. לא אמר בכאן ויקרא ה' אליו. אלא ויקרא אל משה. מי שקראו שהיא מעלה עליונה ואח"כ וידבר ה' אליו. וז"ש לכל הדיברות ולכל האמירות ולכל הצויים קדמה קריאה לשון חבה. להורות שהוא קודם במעלה ובזמן. כי הדיבור והאמירה והצוואה מקומה ידוע מי מדבר עמו. אבל הקריאה אין אנו יודעים מי קרא ונעלם ממנו. לפי שהיא מעלה עליונה יותר ממעלת הדיבור. וזהו ויקרא אל משה וידבר ה' אליו. ואולי שלזאת הסבה אמר ויקרא אל משה אל"ף זעירא. להורות שהקריאה היתה מצד אלף של שם אהי"ה. ולפי ששם אהיה הוא סוד נקודה קטנה של יו"ד. לפי שכמעט לרוב דקותה אינה נישגת. וזה לרוב העלמו של שם אהיה. וזהו שאמרו אלף קטנה לפי שהיו"ד היא הקטנה של כל האותיות מושמת בראש האלף כזה . ואולי הטעם שזאת האלף קטנה הוא מה שכתבתי למעלה. שמשה בענותנותו הרחיק עצמו מהשררה והיה בורח ומקטין עצמו עד שהוצרך ה' לקוראו. ולזה כתב בכאן ויקרא אל משה באלף קטנה. וזהו שאמרו במדרש משלי יש זהב ורוב פנינים. כיון שראה משה שהתנדבו במשכן זהב ורוב פנינים דכתיב אבני שוהם והוא לא התנדב. הלך וישב לו ואמר כבר נגמרה מלאכת המשכן למה אני צריך. א"ל הקב"ה חביב אתה לפני מכל כסף וזהב שבעולם. דכתיב יש זהב ורוב פנינים וגו'. וכתיב נבחר שם מעושר רב מכסף ומזהב חן טוב. דכתיב ויקרא אל משה:

2 ובמדרש הנעלם אמרו מה טעם ויקרא אל"ף זעירא. לפי שמלך שהולך לבית עבדיו אינו דרך כבוד לו. וראוי לבא שם בהחבא. וכן בכאן הש"י הוצרך לירד מכסאו שהם השמים. והלך לישראל לומר ועשו לי מקדש והלך לשכון בתוכם. ראוי לבא בהחבא באל"ף זעירא. ד"א למה אלף זעירא לפי שכבוד הש"י וקדושתו הוא בארץ ישראל לפי שהיא ארץ קדושה. וכשהוצרך לצאת מהיכלו ולילך חוצה לארץ כביכול הוא ממעט כבודו. ולכן נכתב ויקרא באלף זעירא. ועוד אמרו שם מאהל מועד למה נאמר. אלא וידבר אליו מעסקי אהל מועד שעתיד ליחרב בהמ"ק. וזהו ויקרא אל משה כמו שאמר ויקרא ה' אלהים לבכי ולמספד. ובמקום גילה שם תהא רעדה. ומה תיקון לזה אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. לרמוז שבזכות הקרבנות יתקיימו בארץ. ע"ד שאמרו בפסוק קחה לי עגלה משולשת. אמר לפניו תינח בזמן שבהמ"ק קיים. אבל אח"כ מה תיקון יש להם. זכירת הקרבנות מכפרת. והתענית ג"כ הוא מזבח כפרה. והיינו דכתיב אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. כי יקריב קרבן לה' לא נאמר. אלא כי יקריב מכם קרבן לה'. שהקרבן הוא מהאדם. וזהו בתענית שמתמעט החלב והדם: