ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות תרומות י״א

1 אבל סכין את הקטן בשמן תרומה בתוך שבעה שהנולד כל שבעה אינו חשוב ערל. וכתב הכ"מ בר"פ הערל דף ע"א בעיא דאיפשיטא ע"כ ודבריו תמוהין שהרואה יראה בגמ' שם דבעיא זו לא איפשיטא כלל, וכ"כ התוס' להדיא שם דף ע'. ד"ה הערל ע"ש, אבל טעם רבינו הוא דפסק כהירושלמי שם בפ' הערל ה"א דאיתא שם ר"א בשם ר' תנחום בר"ח אין ערלה אלא משמיני והלאה ע"כ, וכיון דלהירושלמי מיפשט פשיטא ליה הא לא שבקינן מאי דפשיטא ליה להירושלמי משום מאי דמבעיא ליה לתלמודא דידן, וכ"כ בש"ק ומרה"פ שם:

1 במל"מ ד"ה עוד ראיתי לדקדק כתב ולא ידעתי כוונת מרן במ"ש שנהנה בהיתר כו' אך אם לא נעשה בהיתר לא וכגון ישראל שסך עצמו בשמן תרומה לא הותר לישראל אחר להתעגל ע"ג כו', ונעלם ממנו דברי התוס' ישנים ביומא פ"א ע"א ד"ה זר, שכתבו בשם הרח"כ דאין נראה לחלק בין סך בה כהן שנעשה הדבר בהיתר לבלעה זר ע"ש, ובתוס' מנחות דף ס"ט. ד"ה דבלע: