צפורן שמיר ר״ט

מאד יכנע האדם להתבונן במה שפי׳ מוהר״ם קורדובירו בי״ג מדות בס׳ תומר דבורה ובקצור נזכיר פה ריש מילין ב׳ גרגרי׳ מי אל חסד כמש״ה חסד אל כל היום וגם אל לשון תוקף וחוזק כמו ואת אילי הארץ לקח וידוע כי אין שום דבר נסתר מהשגחתו ועוד אין רגע שלא יהי׳ האדם ניזון ומתקיים מכח עליון המשפיע עליו והרי תמצא שלא חטא אדם כנגדו שלא יהא הוא יתברך כביכול באותו רגע משפיע לו חיים לחיות ולנוע אבריו ועם היות שהאדם חוטא בכח ההוא המשפיעו לא מנעו ממנו כלל אלא סובל כביכול עלבון כזה שיהיה משפיע בו כחו ותנועת אבריו והאדם מוציא כחו ותנועת אבריו בעת ורגע שהוא נשפע מה׳ לעבוד תורתו ומצותיו ובכחו היה לאסוף שפעו ולפסוק חיותו באותו רגע והיה מת והוא סובל כביכול וז״ש מי אל כמוך תקיף ובעל היכולת ועכ״ז מי אל רב חסד להשפיע חיים ברגע שהאדם חוטא:

וכמה יזדעזע הבעל נפש בקל זיע סגיא לחשוב בזה כי יאמר איך ישתמש בשפע וחיות המשפיע לו הבורא ית׳ לחטוא בו ולנוע איבריו לעשות רצון יצרו שלא כרצון יוצרו וכזאת וכזאת איך ישתמש בכח הדברי אשר נתן לו יתברך לדבר לשון הרע וכל דבר איסור וישתמש במתנה גדולה שנתן לו יתברך והבדילו מהבהמות להכעיסו ח״ו בה בדבריו האסורים וכל פה דובר דברים רעים וחטאים אוי ואבוי וכבר הארכנו בזה בדרושים בס״ד ושם הבאתי אשר ישא משלו הרב בינה לעתים בענין זה: