1הפריש מעות כו' לנדבה כו'. ע' בהל' פסולי המוקדשין פ"ה ה"ט דכ' שם דמותר נזיר לאותו נזיר וכ"כ בזה לעיל דיש חילוק דכאן דאמר לקרבנות נזירות ושם מיירי דאמר לנזירותי אך זה רק אם הוא חי אבל מת אין נ"מ. וע' בהך דמנחות דף ק"ח ע"א דנקט שם רק מותר אשם נזיר ורבינו בהל' שקלים פ"ב ה"ב נקט לשון התוספתא שקלים פ"ב סתם קרבנות נזיר. והנה באמת רבינו ז"ל שם בהל' שקלים נקט הטעם משום תנאי ב"ד וע' בדברי רבינו בהל' פסולי המוקדשין שם ה"ח דגבי מנחת חוטא מותר מעות לא לקיץ המזבח רק למזבח נדבה וצ"ל דאף דקי"ל דהלכה היא דמותר חטאת לקיץ צריך לחלק בין בהמה למעות ובמעות הוה רק תנאי ב"ד וה"נ י"ל גבי נזיר דאם אמר לקרבנות דאז הוה גם חטאת ביניהם הלכה שיהיו לקיץ ואם אמר לנזירותי סתם הוה בגדר תנאי ב"ד והגמ' במנחות קאי להלכה ולא מצי למינקט שם כה"ג דכיון דנתנם בשופר הוה כמו שאמר לחובתי שיש עליהם דין מפורשים כמבואר כאן ומש"כ רבינו בהל' שקלים הוא משום תנאי ב"ד וכמבואר בירוש' שקלים פ"ז ע"ש:2ומותר חטאת יוליך לים המלח כו'. והנה לכא' קשה מ"ש מכל חטאת דקי"ל דמותר חטאת לקיץ המזבח. וצ"ל דס"ל לרבינו דכיון דמבואר בירוש' פ"ד דכאן סה"ה דחטאת נזיר אינה נמסרת לגבוה רק בשחיטה ע"ש המותר מה שנשתיר ממנה אין עליו שם חטאת והוה כמו דאמרינן בגמ' במנחות דף ק"ח ע"א גבי עשירית האיפה של כה"ג ע"ש בתוס' דרק עליה יש שם חטאת ולא על המותר שלה וה"נ כן גבי חטאת נזיר ולכך המותר שלה תפול לים המלח וע' בהך דמנחות דף נ' ע"ב בתוס' ד"ה ומחצה אבד ע"ש מ"ש. וע' בירוש' שקלים פ"ז ה"ה ואמר שם הטעם משום דמותר שלה הולך לים המלח וגם לפמש"כ לעיל לחלק גבי מעות בין קביעות להפרשה א"ש ג"כ ולכך במנחות דף ק"ח לא נקט חטאת נזיר וע"ש דף ג' ע"ב דחטאת נזיר אין עליה שם חטאת סתמא ואף דאשם מבואר במנחות דף ד' ע"ב דבא להכשיר וע' שבועות דף ח' ע"א ודף ל"ז ע"א ומנחות דף צ"א ע"ב דשניהם באו להכשיר י"ל כעין דאמרינן בירוש' כאן פ"ד משום דבא על הבטלה כמבואר בכריתות דף כ"ז ע"ש וה"נ כן. וגם י"ל לפי שיטת רבינו דס"ל דזה מיקרי דבר הנדור כיון שבא ע"י נדרו וע' בפ"א מהל' נדרים ע"ש. והנה ע' בתוס' מנחות דף ט"ו ע"ב ודף פ"ח ע"א וכ"מ דהא דלב ב"ד מתנה לא שייך בשל יחיד והנה רבינו ס"ל כמש"כ לעיל דהך דמותרות קרב עולות הוא משום תנאי ב"ד וצ"ל דכיון דהתורה חייבה אותו להביא קרבן שפיר שייך הגדר דלב ב"ד מתנה משא"כ גבי נזיר דהוא הביא עליו זה לא שייך זה כיון דהוא עצמו הביא עליו. א"כ לפ"ז יהי נ"מ אם הפריש ב' קרבנות לאחריות אז שפיר מותרו ירעה ויפול לנדבה וע' בתו"כ פ' ויקרא פי"ב פסקא כ"א דמרבה שם כל שהוא משום חטא ומשום אשמה ואף דחשיב שם גם קרבנות נזיר צ"ל כמש"כ וע' בירוש' כאן מה דמחלק בין מותר לחם נזיר בין מותר נסכיו דמותר לחם ירקב וכן פסק רבינו בהל' פסוהמו"ק ומותר נסכים יקרב. וע' במנחות דף ק"ד ע"א ברש"י ד"ה ואידך ובירוש' שקלים פ"א ה"ה ע"ש:3ואין טעונים לחם כו'. ע' בירוש' כאן דס"ל דגבי בהמה אם הפריש ומת טעון לחם. וע' תוס' מנחות דף ד' ע"ב ודף פ"ט ע"ב ע"ש דלא ס"ל כן וצ"ל דזה תליא אם עיקר הדין של רקיקי נזיר הוה תנופה וע' מש"כ התוס' זבחים דף קי"ז ע"ב ד"ה ואין נוהגין ע"ש. וא"כ יהי' זה תליא בהך דנזיר דף מ"ו ומנחות דף י"ט גבי תנופה בנזיר אי מעכב ע"ש בתוס' ובירוש' שם:4וכן המפריש כו'. מוכח דרבינו ז"ל ס"ל דגבי בהמה בעלת מום וגבי נסכא לא מהני אפי' פירש וגרע ממעות כיון דהם עצמם אינם ראויות ומעות שפיר ראוי וכמש"כ התוס' ב"מ דף מ"ה ע"א ד"ה בכל אשר ותוס' סנהדרין דף מ"ח ע"א דמעות עדיפא מטווי ע"ש וכן מוכח ממש"כ רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ד הי"ד מה דמחלק שם גבי נתן לה מעות באתננה ע"ש משום די"ל דזה מקרי ראוי לקרבן וכמש"כ. וע' בירוש' כאן סה"ד דלא משמע כן רק דהוי כמעות ע"ש. וצ"ל דיש נ"מ בין דבר דבעי הערכה לפדות דאז אין חל עליו שם עצם ההקדש ולכך ס"ל לרבינו דאם ירצה יוכל לשנותן וע' ב"ק דף י"ד ע"ב דמטלטלין יש עליהן שם כסף אך בירוש' פ"א דקדושין ה"ב מפרש דרק אם עשאן דמים אז יש עליהם שם כסף והיינו דר"ל כמו הך דקדושין דף ח' ששם אותם וא"כ נמצא זה תליא בהך מחלוקת אם צריכין לשום וע' לק' פ"ז הי"א מהל' ערכין אין פודין את ההקדש אכסרה ובתוספתא ערכין פ"ז ע"ש וע' בירוש' מעש"ש ספ"ג וספ"ד דשקלים דס"ל דבהמה טמאה לא בעי העמדה והערכה ולא כשיטת רבינו לק' בהל' ערכין פ"ה הי"ב ע"ש ושם אבאר זה וע' במש"כ רבינו בהל' מעה"ק פ"א ה"ח ובהל' מעילה פ"ז ה"ז ומש"כ שם לחלק בין קדשי בדה"ב לקדשי מזבח:5האשה שנדרה בנזיר כו' שאין אדם מקדיש כו'. הנה לשון רבינו כאן צ"ע. וע' מה שפסק רבינו לק' בהל' שגגות פ"ו ה"ו דכל קרבנות שהאשה כו' ע"ש ומשמע דס"ל דקי"ל כר"י גם בנזיר. אך נ"מ דאף דהוא נותן לה הבהמה מ"מ צריכה שתתרצה בהקדישו וגם י"ל דמיירי שהיא הקדישה אותם בלא דעתו ולא דמי לסוטה דשם הוא המתחיב להביא קרבן ולא היא וגם לא משכחת בענין אחר רק אם יש לה בעל וע' תוס' סוטה דף כ"ג ע"א מש"כ בשם הירוש' אך הירוש' ס"ל שם בסוטה דאף לרבנן גם בקרבנות נזיר הוא מחויב וא"כ למה מוקי כאן בירוש' פ"ד במשליטה על נכסיו וצ"ל דרק בחד קרבן לזה משועבד אף לרבנן כיון דתגלחת תלוי בה משא"כ שאר קרבנות ע"כ צריך שיתן לה רשות ובמשנה חשב כל הקרבנות גם י"ל דיש נ"מ בין אם נזרה קודם שנשאת וזה תליא בהגירסות כאן דף כ"ד ונדרים דף ל"ה ע"ש ואף אם נימא דהחיוב של הקרבנות בא ממילא וזמן הגילוח היה בשעת שהיא אשתו וגם הא אינו יכול להפר אך י"ל דמשכחת לה כעין הך דנדרים דף פ"ט ע"א ע"ש וגם י"ל דכיון דהוא יכול להפר ולא הפר לכך הוא מתחייב דהוא גרים לה כעין הך דכתובות דף ע"א וכ"מ וא"כ נמצא כשהפר לה שוב לא נתחייב כלל בזה וא"ש. ובאמת לכאורה ל"ל למימר בהך דנדרים דף ד' ודף פ"ג ונזיר דף כ"ח דלכך יכול להפר נזירות משום עינוי נפש תיפק לה למש"כ התוס' ב"מ דף ק"ד ע"א דהיכא שעי"ז מפסיד הבעל ממון הוה כמו דברים שבינו לבינה ובאמת בירושלמי דנדרים פי"א ה"ב גבי נתנה עיניה ביפה אמרי שם ר"ז ור"ה משום עינוי נפש שלו ר"ל שהיא תאכל היפה ונמצא נפסד וא"כ לר"י לכך יפר הנזירות כדי שלא יהא צריך ליתן לה קרבנות אך לפמש"כ א"ש דאדרבא החיוב הוא בשביל שלא הפר. אך באמת לפי המבואר בגמ' דילן הוא כך דדבר שמכשירה לכ"ע החיוב מוטל על הבעל והוה בגדר מזונות וע' בהך דכתובות דף פ"ז ע"א דגם מס מוטל על הבעל ועל יורשי הבעל ליתן בשביל האשה ע"ש ברש"י ותוס'. וע' בהך דכתובות דף מ"ח ע"א גבי צדקה ודף נ' ע"ב בתוס' ובהך דב"ק דף נ"ט ע"א גבי חיה ע"ש. אך י"ל דזה הוה בגדר רפואה ומ"מ ס"ל לרבנן דאין צריך להביא קרבן עשיר דלא שהוא מחויב בקרבנה רק שהוא מחויב ליתן לה מה שהיא צריכה והוה זה בגדר חוב וכעין זה פליגי בהך דתרומות פ"ו ה"ג גבי פועלים אם עיקר הסעודה הוא לבעה"ב או לפועלים וכן טורח הסעודה וע' בכתובות דף נ"ח ע"א דפליגי שם רשב"ג גבי טורח סעודה על מי גבי אשתו ע"ש. וע' בירוש' מעשרות פ"ג ה"א דאף שאין ב"ד פוסקין לאשה פירות שביעית דאסור לפרוע חוב. מ"מ ניזונת משל בעלה פירות שביעית דאז לא הוה כפורע חובו. וכן יהי' נ"מ להך דקדושין דף ל"ב ובירוש' פ"ה דפיאה גבי מתנות עניים דלאשתו ודאי אסור ליתן ומשמע דלמסקנא דקדושין אף להעדפה מה שאין הבעל מחויב ליתן לה לאשתו אסור. ואף למ"ד דאין יד אשה כיד בעלה כמבואר בתוספתא פ"ד דמעש"ש דאף אם יכולה לפדות מעש"ש מ"מ אסור ליתן לה מעשר עני אך י"ל דרשב"א ס"ל שם כר"י דהיא ג"כ נקראת עשירה אך באמת אינו כן רק כמש"כ דלר"י הוא נתחייב זה ולא בשבילה וי"ל דזה תליא כעין הך מחלוקת דערכין דף י"ז ע"ש בתוס'. והנה אפשר לומר כך דע' בזבחים דף ו' ע"ב ויומא דף ס"א בתוס' לכא' נראה דס"ל דנתינת השמן על הבהונות מעכבו מלאכול בקדשים וליכנס למקדש ע"ש וע"ש דף ל"ג ע"א דאמר שם רק דם אשמו ודם חטאתו וע"ש דף מ"ד דמשמע שם ג"כ דלא מעכבו בקדשים. וע' בהך דמנחות דף כ"ח ע"א מה דמקשה דאמאי לוג שמן של מצורע פסול שלא לשמה ואמאי לא תירץ דזה ראיה לרב דס"ל שם דף ד' דאשם מצורע פסול שלא לשמו משום דבא להכשיר ולא הכשיר וכה"ג מקשה התוס' שם דף מ"ח ע"ב ד"ה כבשי ע"ש וע"כ משום דאין זה מעכב להיות מחוסר כפרה וע' פ"ה מהל' מחוסרי כפרה ה"ז דנקט והוכשר ושם פ"ד דמשמע דאף דגבי מצורע אשם קודם לחטאת מ"מ גבי הלוג לא איכפת לן אם תקדם החטאת וע' בזבחים דף צ' ע"ב בתוס' ד"ה חוץ ובערכין דף י"ז ע"ב בתוס' ד"ה ר"י. והנה מבואר בזבחים דף ל"ג דגבי אשם מצורע לא הוה תיכף לסמיכה שחיטה ע"ש משום דאסור לכנוס וא"כ קשה גבי חטאת נמי נימא כן וא"כ לתירוץ הראשון שם משום דתיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא יהי גם בזה כן. אך באמת כך דהנה המעין בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ג ה"ט ופ"ד ה"ד ובהל' פסולי המוקדשין פ' י"ח ה"ד מבואר דס"ל דגבי קדשים טבו"י ומחוסר כפורים בלאו וגבי ביאת מקדש ט"י במיתה ומחו"כ רק איסורא בעלמא לבד מן יולדת דמשמע מדברי רבינו בפ"ה מהל' מטמא מו"מ דחיבת ע"ש בה"ד וע' מש"כ רבינו בהל' סנהדרין פי"ט ה"ב ע"ש שכתב להיפך וע' בהך דיבמות דף ע"ד ע"ב בתוס' שם וסנהדרין דף פ"ג. ובאמת זה תליא כך ע' בהך דפסחים דף ל"ה ע"א דקרי לה מעלה ר"ל דלא נשאר עליהם שם טמא רק הוה דין חדש וע' בירוש' חלה פ"ג ה"ז דזה הוה מחלוקת ר"י ור"ל אם עדין נשאר עליו שם טמא או הוא דבר חדש וזהו כונת רש"י חולין דף קכ"ח ע"א ד"ה ומהדר ור"ל כך דגבי טבו"י כ"ז שלא נגע בהדבר אין שום טומאה עליו ובזה א"ש מה דמבואר במס' טהרות פ"א מ"ח גבי היתה שלישית והשיך כו' דכולן טהורות ע"ש בר"ש שכתב הטעם דכיון שאם פירשו לא נשארה בהם טומאה גם עכשיו הן טהורות והוא תמוה דהרי מבואר במס' כלים פי"ט מ"ז גבי כרע להיפך דמ"מ בשעה שהוא מחובר טמא הכל וכן שם פי"ט מ"ה גבי מיטה ע"ש אך באמת הטעם משום דמבואר בנדה דף ז' וכ"מ דטבו"י הוי כמו שלישי וכמו דמבואר גבי טבו"י דנשוך אינו חיבור ה"נ גבי שלישי וע' בסוטה דף כ"ט ע"ב וכ"מ. וע' בירוש' פ"ג דמעש"ש ה"ב דמשמע דמעש"ש שלקח בדמיו תרומה ונטמא בטבו"י דאין עליו שם טמא וכן מבואר בירוש' סוטה פ"ה ה"ב ע"ש. והנה גבי מחוסרי כפרה י"ל דתליא בזה. אם לכך יש עליו שם איסור משום דצריך להביא קרבן או להיפך משום שיש עליו שם איסור לכך מביא קרבן להכשירו וכפשטות הגמ' בנדרים דף ד' ובזבחים דף מ"ד ע"ב ומנחות דף ד' ע"ב ושבועות דף ח' וכריתות דף כ"ה ודף כ"ו דנקט שמכשירתה לאכול בקדשים. אך באמת זה תליא בהך מחלוקת דכריתות דף ח' גבי ר"ע וריב"נ דמר מדמי לה לטבילות ומר מדמה לה לחטאת ר"ל דהקרבן הוא הטהרה והקרבן הוא התיקון ולכך הוא מתוקן בקרבן אחד ומר סבר דאדרבא ע"י שאינו מביא הקרבן לכך אינו מתוקן וכמו גבי חטאת דרק עכשיו שהתורה חיבתו חטאת עי"ז כל זמן שלא הביא החטאת יש עליו שם חטא אף בשוגג וע' בהך דשבועות דף ח' ע"ב להגין עליו מן היסורים וע' רש"י מעילה דף י"א ע"ב דלכך חטאת שמתו בעליה תמות משום דמיתה מכפרת ואף דיוהכ"פ לא מכפר היינו משום דיכול להביא הקרבן. וע' בהך דכריתות דף כ"ו דהוה גדר ממונו ור"ל דנהי דעל החטא כיפר יוהכ"פ מ"מ על הציווי שציותה התורה להביא חטאת לא כיפר ונ"מ דהנה בכריתות דף ז' למ"ד דאם אמר לא יתכפר לי חטאתי אינה מכפרת ומ"מ נראה דהחטאת כשרה ולא הוה כמו שלא לשמה וראיה מהך דזבחים דף מ"ו ע"ב דאם בעלים מחשבים גם בחטאת ואשם לא איכפת לן ואמאי הא לא גרע מלא יתכפר לי וע"כ דהקרבן כשר רק דלא כיפר על העבירה וזהו מה שצריך להתודות על קרבנות כמבואר ביומא דף ל"ו ורש"י ערכין דף כ"א ע"ב ע"ש. וע' בהך דברכות דף כ"ג ע"א אל תהיו ככסילים שמביאין כו' ולכך מבואר בתוספתא הובא בדברי הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' שגגות פ"ב ה"ד דאם שכח באיזה חטא אז אף דהקרבן כשר מ"מ לכשיודע לו צריך שיביא חטאת אחרת לכפר על העבירה ובזה אם עבר יוהכ"פ אח"כ שפיר מכפר דהקרבן כבר הביא והחטא נתכפר ביוה"כ אך זה יהי' תליא בשני התירוצים דכריתות דף כ"ה ע"ב ע"ש וזהו ג"כ מה דר"ל בגמ' דזבחים דף ו' כיפרו על מה שבאו ר"ל עולה שמכפרה על חייבי עשה אם ג"ז כיפר על העשה ולק' אאריך בזה ולכך מבואר בסנהדרין דף מ"ז דאם אכל חלב כו' ונשתטה דאין אנו יכולים להביא קרבן בשבילו וע"ש ברש"י דכ' משום לרצונו וקשה דהא אדרבא בנדרים דף ל"ו ע"א אמרינן דלכך אינו יכול להביא קרבן חלב על חבירו שלא מדעתו משום דשוטה איננו יכולים להביא קרבן בשבילו. אך באמת הטעם דעיקר החיוב שעליו הוא משום הקרבן וכאן כיון דאינו בן דעת אין עליו החיוב והנה ע' בדברי רבינו ז"ל בהל' מחו"כ דס"ל דאינו יכול להביא קרבן על יולדת תוך מלאת של ולד אחר והטעם דהרי מבואר בנזיר דף מ"ה ע"א ובתו"כ פ' תזריע ופ' מצורע גבי זב ובירוש' פ"ח דנזיר ה"י גבי נזיר עד אימתי יכולין להביא קרבן בזמן שהן ראוין לבוא אל פתח אהל מועד וע' בירוש' נדה פ"ג ה"ד גבי סנדל דמבואר ג"כ כן וע' נזיר דף ס"ד ע"ב ותוס' שם דף מ"ז ע"ב ד"ה וחכמים. וא"כ אם נימא דהקרבן מעכב לטהרו ר"ל דהטומאה היא ע"י הקרבן א"כ הוה כבתוך מלאת וע' בהך דכריתות דף ט' ע"ב דלדברי חכמים מנינין מאחרון וה"נ בהך דשם דף ח' ע"א אינה יכולה להביא הראשון קודם שתביא האחרון ולכך אומרת על האחרון כמבואר בגמרא שם. וכיון דזה רק שתהי' ראויה לביאת מקדש וזה הוה רק גרם משום חיוב הקרבן ולכך ס"ל לרבינו דפטור אם נכנס דזה לא הוה רק מעלה ודבר חדש משא"כ באכילת קדשים אדרבא הקרבן מתקן הטומאה שעליה ולכך לוקה אם אכלה הקדשים ולכך א"ש לשון רבינו שכ' בהל' מחו"כ פ"א ה"ה שהרי אדם כו' ומאכילן בזבחים ור"ל כך דלביאת מקדש אדרבא האיסור מה שלא הביאה קרבן וזה לא שייך גבי קטנים ושוטים משא"כ גבי אכילת קדשים דהקרבן בא לתקן הטומאה שעליהם לכך שייך זה גם בהן ולכך הוא מביא עליהם וכן הוא בירוש' פ"ב דסוטה וכע' הך דחולין דף ל"א ע"ב גבי כונת חברתה כונה מעליתא היא ע"ש. ולכך גבי מצורע דיש אשם וחטאת ואשם הוא מכשירו לביאת מקדש והחטאת מכשירתו לאכילת קדשים אך כ"ז שלא הביא אשם פסולה החטאת כמבואר במנחות דף ה' ע"א וכ"מ ולכך מוכרח להביא אשם תחילה גם י"ל עוד טעם משום דלא חזי לפתח אהל מועד על החטאת וע' בערכין דף י"ז ע"ב דס"ל לר"י דלמיקבע בעניות ועשירות אזלינן בתר אשם מפני שהוא מכשירו וא"כ לר"י דמרבה מן זאת תורת המצורע בנדרים דף ל"ה ע"ב דמביא על קטנים ועל אשתו גם אשם מרבה והוא ס"ל דהוה קרבן שלו וא"כ הוה כמו עני והעשיר דהוא ס"ל דאשם קבע ולכן צריך להביא קרבן עשיר. ולכך ג"כ גבי חטאת מצורע לא אמרינן דאין בה תיכף לסמיכה שחיטה משום דבחטאת העיכוב רק באכילת קדשים ולא ליכנס למקדש וכמש"כ. אך ר"ש ס"ל דאזלינן בתר חטאת למיקבע בעניות והוא ס"ל דהמכשיר הוא חטאת ג"כ וס"ל ג"כ דמחוסר כפורים דזב כזב דמי וע' בהך דכריתות דף י' ע"א והאשם הוא רק משום דכ"ז שלא בא האשם עדיין אינו יכול להקריב החטאת וכמבואר בהך דמנחות הנ"ל והחטאת מעכבת מלאכול בזבחים וזה מביא על אשתו ועל בניו הקטנים ולכך לא שייך בזה לאמר דהוה כמו עני והעשיר ומ"מ יכול להקריב שניהם בלי דעת הבעלים וכמבואר בנדרים הנ"ל ע"ש. אך כל זה בקרבנות המכשירים אבל בקרבן חיוב בזה פליגי ר"י ורבנן דלר"י ג"ז בעלה מביא עליה ולרבנן לא אך בקרבן נזיר פליגי הבבלי וירושלמי פ"ב דסוטה דהירושלמי ס"ל דג"ז מקרי מכשירה ואף לרבנן מוטל על הבעל והבבלי ס"ל דרק לר"י חייב הבעל ומ"מ אף לשי' הירושל' לא הוה כמחוסר כפרה דמביא ומקדיש שלא מדעתה והטעם דהחיוב ע"כ מדעתה דכ"ז שלא קבלה עליה נזירות אינה חיבת וגם בהך דמדיר את בנו בנזיר כ"כ דשם גם חיוב הקרבן מוטל על האב וגם הא הבן יכול למחות וגם לפמש"כ לעיל דיש נ"מ בין אם החיוב בא ע"י הקרבן ולגבי נזיר ג"כ האיסור של הני ג' דברים הוא מחמת הקרבן ובאמת זה הוי מחלוקת בהך דכריתות דף ח' ע"ב בהך דראב"י אם נזיר מקרי מחוסר כפרה וזה ג"כ כונת הגמרא בנדרים דף ד' ע"ב מה דמחלק בין יולדת לנזיר וא"צ לחלק בין רשות למצוה כמש"כ הר"ן שם. אך הבבלי לא ס"ל כן וס"ל דלרבנן א"צ להביא וי"ל דזה תליא בהך דזבחים דף קי"ז ע"ב אם נזירות הוה חובה או לא לענין הקרבנות ע"ש וכ"כ בזה. אבל בנדרים ונדבות לכו"ע פטור הבעל כמש"כ התוס' וע' בתוספתא רפ"א דערכין ובתוס' שם דבערכין הבעל פטור ואף אם נימא דערכין לא הוה בגדר נדר רק דין וראיה מדנידון בהשג יד וכמש"כ רבינו לקמן בהל' ערכין ומ"מ פטור הבעל. ובאמת לפמ"ש אתי שפיר מה דלכאורה סתרי אהדדי הך דמנחות דף צ"א ע"ב דמבואר שם דחטאת מצורע באה לכפר ובסוטה דף ט"ו מבואר דלאשתרויי בקדשים אתי ולא לכפר וע' בשבועות דף ח' ע"א וזבחים דף ט' ע"ב אך באמת כך דלפמש"כ דאשם מצורע בא להכשירו ליכנס למקדש והוא הגורם להאיסור וחטאת דמצורע להכשירו לאכול בקדשים והוא מתקן האיסור וזה ר"ל לכפרה וזהו כונת רבינו ג"כ בפ"א מהלכות מחו"כ ע"ש והנה נ"ל דהא דמרבינן בהך דנזיר דף כ"ט ע"א חטאת העוף הבאה על הספק זה הוה כמו גדר קרבן בפ"ע ע' תוס' שבועות דף ח' ע"א ד"ה ואימא ותוס' זבחים דף ס"ח ע"א דהפסוק הוא שיהא מחויב להביא וע' רש"י כריתות דף ז' ע"ב ודף כ"ו ע"ב ועי' במש"כ הר"א ז"ל בהשגות בהלכות מעה"ק פי"ח ה"ו משמע שם מדבריו דהתורה הקילה להביאה על הספק משום דאין למזבח אלא דמה ולכך מבואר בהך דכריתות דף ח' והובא בדברי רבינו פ"א מהלכות מחו"כ ה"י דלא יצא בקרבן של לידה ודאית על לידת ספק משום דזה הוי כמו קרבן בפ"ע רק בתורת ספק וראיה דהא מבואר בתוספתא דקרבנות פ"ו דאם אכלו מטמא בבית הבליעה בספק ע"ש וע' מש"כ רש"י חולין דף קל"ד ע"א ד"ה קרבן ובדברי רבינו בהלכות שגגות פי"א סה"ב דהטעם רק משום תיקוני גברא וע' בירושלמי פ"ח דפסחים ה"ג גבי זרק דם חטאתו ואשמו בהש"מ כיפר ובהך דהוריות דף ד' ע"א דנקט חטאתו ובירושלמי שם פ"ג ה"ב ע"ש ובתוספתא כריתות פ"ב מבואר דאם היו מחוסרי כפרה מביא חטאת העוף ספק אם זרק בהש"מ אך י"ל דלכך נקט מחוסרי כפרה משום דאל"כ הא פסול משום אחר תמיד של בין הערבים ע' בתו"י בהוריות שם ובפסחים דף נ"ט ע"א ובכ"מ וע' פסקי תוס' כריתות סוף פרק דם שחיטה אם לאחר שהביאה חטאת העוף הבאה על הספק נודע לה שילדה ודאי יצאה בזה ע"ש. לכן נ"ל דכה"ג אין מעכב האשם לחטאת העוף הבאה על הספק דזה הוי גדר קרבן אחר וכמש"כ ובזה ליכא עיכובא דמנחות הנ"ל ובזה יש לישב הגירסא דפסחים דף נ"ט ע"א וא"ש לשון רבינו בהלכות מחו"כ פ"א ה"ג דנקט שם גבי קרבן עני חטאת קודמת לאשם משום דמשכחת לה כה"ג וע' בהך דנדה דף ע' וא"כ לפ"ז יכול' לאכול קדשים משום חטאת העוף הבאה על הספק וליכנס למקדש אינו יכול בלא אשם וכמש"כ. והנה הא דאמרינן בנזיר דף ס' ובכ"מ והא בעי אשם הוא משום מה דאמרינן בירושלמי כאן פ"ח דגבי נזיר כתיב וגילח פתח אהל מועד דכ"ז שאינו ראוי לבוא אל אהל מועד אינו ראוי לגלח אך זה רק אי ס"ל דמחוסר כפורים דזב כזב דמי גם בביאת מקדש משא"כ רבינו ז"ל דפסק דלענין ביאת מקדש מחוסר כפורים הוה רק איסורא בעלמא שוב לא איכפת לן וא"ש דברי רבינו לקמן פ"י ה"ח ט' וע' מש"כ רבינו בהלכות שגגות פ"ג הי"א ומש"כ התוס' כאן דף מ"ז ופסחים דף פ' ע"ב דקרבנות נזיר אינו יכול לשלחם בטומאה לד"ה ע"ש:6האשה שנדרה כו' הרי זו מביאה כו'. הטעם משום דפסקינן כמ"ד מיגז גייז כמבואר כאן דף כ"ב ודף י"ט וע' מה דס"ל לרבינו לעיל בה' נדרים פי"ב הי"ט ופי"ג הט"ו ע"ש דס"ל דמיגז גייז וע' מש"כ רבינו לעיל ספ"ד ומלשון רבינו ז"ל כאן משמע דצריכה להביא אף אשם נזיר טמא ודלא כרש"י כאן אך יהיה נ"מ אם צריכה לגלח וכ"כ בזה ועי' בירושלמי כאן פ"ד דמבואר שם בה"ד דאשם נזיר מביא מחמת הך דכריתות דף כ"ז דבא על הבטלה ע"ש וע' בהך דנדרים דף פ"ג ע"א דאמר שם טעם דאין קרבן לחצי נזירות ע"ש בר"ן וברא"ש דלשיטת הרא"ש משמע דאף למ"ד מיגז גייז ג"כ א"צ להביא וע' בהך דשבועות דף ל"ז ע"א ומנחות דף ג' ע"ב דקרבנות נזיר טמא הוה רק מכשיר שתחול עליו נזירות בטהרה וע' בשבועות דף ח' ודף כ"ו ובכ"מ דמבואר ג"כ דהוה בגדר מכשיר וא"כ אמאי מביאה כאן וצ"ל דקאי אאשם לחוד וכמש"כ ודלא כשיטת הגמ' בנזיר רק כהך דנדרים דף פ"ג הנ"ל וע' במנחות דף ד' ע"ב במה דס"ל לרב שם דגם מכשיר היכא שלא הכשיר כמו שלא לשמה אז אינו יכול להקריבו כלל אך אנן לא קי"ל כן וע' במש"כ רבינו בפיה"מ רפ"א דמנחות דפי' כרב ע"ש ובהך דזבחים דף ו' ע"א גבי שלא לשמו מכח לשמו קאתי ושם דף קט"ו ע"א ובאמת זה תליא במש"כ לעיל אם הקרבנות ג"כ בכלל הנזירות וע' בהך דכריתות דף י"ב ע"ב ובדברי רבינו לקמן הי"ז שכתב שם הטעם דהוה כאומר נשאלתי על נזירותי ובירושלמי פ"ח דנזיר אמר שם תנאי היה בלבי כשאטמא תפקע נזירותי ור"ל כך דהנה ע' במש"כ רבינו בהלכות שגגות פ"ג ה"א ופי"א ה"ח ע"ש בהשגות ובהל' אבות הטומאה פט"ו הי"א והנה לכאורה קשה מה בין אומר לא נטמאתי לגבי נזיר לבין לא נטמאתי גבי ביאת מקדש והנה שם כתב רבינו לשון לא נטמאתי מעולם וע"ש בהשגות וצ"ל כך דהיכא דהוא מכחישן בעיקר חיוב הקרבן נאמן כל היכא דיש לנו לתלות באיזה סבה אף דלא מתרץ דיבוריה וגבי ביאת מקדש אף דגבי טומאה בלא קרבן נאמן הוא שם משום כך דהא בקרא כתיב או הודע ולא שיודיעוהו אחרים ע' בתו"כ פ' ויקרא פ"ה אך אם אומרים לו העדים שהוא יודע שחייב קרבן ע"ז ודאי נאמנים וע' תוס' יבמות דף פ"ח ע"א וע' בהך דכריתות דף כ"ד ע"א גבי אשם תלוי שהוזמו עדיו ואפרשה על פי עדים וקשה היכא משכחת לה הא הוא נאמן וכן מבואר בתו"כ פ' ויקרא דגם באשם תלוי כן לדידן וצ"ל דמיירי כאן כגון שהעידו עליו עדים שהוא הודה בפני אחרים שאכל ספק חלב וכן נמי אם העידו עליו עדים שהוא יודע הדבר שעשה אך לגבי טומאה כיון דאין נ"מ בין אם הוא יודע בין אם הוא אינו יודע שנטמא לא הוה זה בגדר עדות וכמש"כ התוס' ביבמות הנ"ל וכעין מש"כ הבעל המאור ז"ל בספ"ב דר"ה דעדים אינם נאמנים רק בדבר ששייך לעדות לכך ס"ל לרבינו דאינם נאמנים וזה רק בטומאה לבדה משא"כ בטומאת ביאת מקדש דקי"ל דצריך ידיעה בתחילה שהוא טמא וא"כ הידיעה נ"מ לדין וזה לא הכחיש אותם בעצם הקרבן דזה רק גרם לקרבן דעיקר החיוב הוא הכניסה למקדש לכך ס"ל לרבינו דע"ז אינו נאמן והנה גבי נזיר ג"כ אם נימא דהקרבן על הטומאה אז הוי הכחשה בגוף הקרבן היכא די"ל איזה סיבה אבל אם נימא דהקרבן הוא רק להתחיל נזירות טהרה וא"כ לא הוי הטומאה רק גורם לזה לכך מוקי בירושלמי דרק לכשמתרץ תנאי היה בלבי לכשאטמא תפקע נזירותי ואם כן הטומאה גורמת שלא יתחייב עוד נזירות ושוב לא שייך קרבן וע' בהך דנדרים דף ט' ע"ב גבי מה דאמר שם לכשנטמאים הם מתחרטים ר"ל דאז בטל הנדר ולא נשאר רק הדין ולכך סותר הימים שקדמו וע' מש"כ בזה לקמן פ"י ה"ב והנה לפמ"ש לעיל בה"ט דרבינו פוסק כר' יהודה דהבעל צריך להפריש קרבנות נזיר בעד האשה בהך דין דהפר לה אם הבעל צריך להביא קרבן טומאה שלה כיון דזה לא הוה בגדר נזירות כלל. וע' בהך דתמורה דף י' ע"א מה דמקשין שם על מה דאמר שהפרישה לאחרים ואמר סד"א דגבי נזיר בעי דוקא שיהא שלו וע"כ ר"ל דלא דמיירי שנתן במתנה להנזיר דא"כ הוה שלו ומאי נ"מ רק דר"ל כך כגון שהקנן לו רק אם יצטרכו לקרבנות והקדישן ג"כ כן וא"כ אם נימא דאינו יוצא בהן שוב שייכין להראשון אך אם יוצא בהן הם שייכין להשני וכמבואר כאן דף כ"ד וע' במה דמבואר בתוספתא סוף חולין דהמוצא קן לא יטהר בהם את המצורע משום דכתיב ולקח וע"כ דר"ל אם לא זכה בהן רק לשם זה וע' בתוס' סוכה דף ט' ע"א ד"ה ההוא ושם דף י"ג ע"ב ד"ה אם דצריך שיהיה שלו ושלא יהיה דבר המקבל טומאה קודם שנעשה סוכה וע' בהך דסוטה דף מ"ג ע"ב גבי חוזר עליו ממערכי המלחמה דצריך שיבא לידו בתורת קנין ולא ע"י גזל וכד' וע' בירושלמי ערלה פ"א ולקחתם ולא מן המצוה ורש"י סוכה דף ל"ה ע"א ועי' בהך דשבועות דף י"ד ע"א דהיכא דצריך כפרה צריך שיהא חסרא ממונו וע' בירושל' חגיגה פ"א דמבואר שם דעולת ראיה וחגיגה אינו יוצא רק שיהי' משלו ע"ש ובתוספתא שם וא"כ י"ל לגבי אשם של נזיר כה"ג דאינו בא לא בשביל הכשר ולא בשביל כפרה א"צ כלל שיהא שלו והנה באמת הא דקי"ל בערכין דף כ"א דחטאת ואשם לכ"ע צריך דעת ע"ש ברש"י אך י"ל דהטעם הוא משום דאינו בא בנדבה משא"כ בעולה ושלמים ויהיה נ"מ לגבי פסח דאף דקי"ל בנדרים דף ל"ו דאם הפריש ק"פ על חבירו לא עשה ולא כלום זה רק אם הוא יש לו כבר פסח אבל אם המנה את חבירו על פסח שלו י"ל דשפיר מהני אם אח"כ נתרצה וע' בירושלמי פסחים פ"ח דמשמע שם דר"י פליג על דר"א וס"ל דיכול להפריש על חבירו שלא מדעתו ור"ל כמש"כ דהיינו להמנות ולא להקדיש וע' בהך דשבת דף קמ"ח ע"ב גבי רועה הרגיל דאז יכול להקדיש בשביל חבירו פסח וע' בהך דפסחים דף פ"ח ע"ב דנקט ג"כ אצל רועה הרגיל ע"ש ובירושלמי שם דמבעי ליה אם הרב יוצא בהקדש העבד שלא מדעת הרב כיון דמחויב ליתן לו חלק בפסח ע"ש ונ"מ ג"כ במה דאמרינן בערכין שם דצריך שידע בשעת הפרשה אם ר"ל דבל"ז לא חל ההקדש כלל או משום דבעי ע"ז דעתיה וכבר הארכתי בזה בח"א. וכן נ"מ לפי הטעם שכתבו התוס' שם דלכך צריך דעת בשעת כפרה משום סמיכה וא"כ מה ראיה דיכול להפריש אמחוסרי כפרה שלא מדעת מהא דמביא על בניו ובנותיו הקטנים הא קטנים אימעטו מסמיכה ואין בהם קפידא וכמבואר במנחות דף צ"ג ע"א. אך באמת שם לא משום דאמרינן דניחא להו רק דא"צ דעתם כלל ולא מהני לא הקפידא ולא הרצון שלהם וע' בירושלמי פ"ב דקדושין ה"א דאמר שם גבי שחיטת פסח כה"ג אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו ר"ל שדעתו לא מעלה ולא מורדת כלל וע' במש"כ רבינו בהלכות מחו"כ פ"ג ה"ו ויראה לי כו' כדי להאכילן. וכן נ"מ להך דכאן גבי קרבנות אשתו בנזיר אם ר"ל דהחיוב מוטל עליו שהוא יקדיש אותם או רק דהבהמה צריך ליתן לה וע' כאן דף כ"ד דמשמע שם דהיא מקדישה אותם דאל"כ היך יכול להפר לה וכמש"כ התוס' שם ד"ה איכא אך י"ל דקי"ל נשאלין על ההקמה. גם י"ל כיון דע"כ עפ"י דין צריך ליתן לה הקרבנות לא הוי קיום ול"ד למש"כ התוס' שם וגם למקרי נתרצה בנזירותה וי"ל דזה תליא בהך דנדרים דף ע' גבי קיים ליכי שעה גם י"ל לפמש"כ הר"ן ז"ל בנדרים דף פ"ה ע"א דאף אם נשאל על הדבר ונעקר מעיקרו מ"מ מה דנ"מ לממונות שבא ע"י הנדר לא פקע ע"ש וה"נ כיון שע"י קיום הנזירות נקנה לה הבהמות שלו והוה שלה שוב לא פקע הקנין ע"י שאלה וה"נ כן:7האומר הריני נזיר כו' הרי הקרבנות ספק כו'. כ"כ בזה לעיל ספ"א והנה מלשון רבינו כאן נראה דר"ל הך אם צריך לחזור ולהקדישם לאחר שילדה כיון דספק נזירות להקל הוה כמו פטורה ודאי ואין עליה שום גדר חיוב כלל א"כ הוה כמבואר בירושלמי כאן בכ"מ דבעינן שיהא ניזרו קודם לקרבנו ועי' בירושלמי שבועות פ"ד וספ"ח גבי שבועת העדות כה"ג דכ"ז דאין עליו החיוב לא מהני ההפרשה ולא חל ההקדש וע' בהך דזבחים דף ו' ע"א גבי חטאת דקודם הפרשה דוקא אם נתחייב אז מכפר ובאמת לכא' תמוה היך מדמה שם עולה לחטאת הא גבי חטאת הטעם משום דלא חל ההקדש כלל קודם החטא וע' מש"כ התוס' שבועות דף ד' ע"ב ד"ה ונעלם משום דחטאת לכ"ע בעי ידיעה וע' שבת דף ע"א ע"ב בתוס' ובעל המאור שם דהא יש תנא בכריתות דף כ"ג דאף חטאת יכולין להפריש על תנאי וע' בכריתות דף ז' ע"ב דהיכא דלא משום כפרה רק משום תיקון גם ר' יוסי מודה דיכולין שנים להביא על תנאי וזהו באמת כונת הגמ' בהך דנדרים דף ל"ה ע"ב דמחו"כ א"צ דעת ר"ל כה"ג דא"צ שידע דהוא מחוסר כפרה ור' יוחנן לשיטתיה בכריתות שם או דר"ל לפ"מ דס"ל לר' יהושע בכריתות דף י"ט ע"ב ובכ"מ דצריך שידע באיזה חטא חטא גבי מחו"כ לא בעי זה וכמבואר בנדה דף כ"א ע"ב אליבא דרב יהושע ע"ש וא"כ י"ל דלכך לא מצי להקדיש החטאת קודם שידע משום דלא מכפר ליה וע' תוס' ב"ק דף ס"ו ע"ב ד"ה דגזל ובירושלמי דהוריות פ"ג דל"ש כפרה רק אחר שנודע לו החטא וע' תוס' שבועות דף ח' ע"ב ד"ה מאי ע"ש. ויהי' נ"מ למ"ד דאשם תלוי בא בנדבה דאם הקדיש אשם תלוי קודם שידע שחטא ואח"כ נודע לו שחטא אי מהני אך י"ל דכיון דקי"ל דאין דבר שבחובה בא אלא מן החולין לא מתכפר לו בההוא אשם תלוי שהפריש קודם וע' בהך דתמורה דף כ' ע"ב גבי תמורת אשם דהוי מחלוקת שם אם יכול להתכפר בו משום דהוה דבר הבא בעבירה וע' בתו"י יומא דף נ' ע"ב שכתבו דאינו יוצא בתמורת פסח משום דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. וע' בהך דכריתות דף כ"ז גבי אם אדם מתכפר בכינוס חומשין ובשבח הקדש וזה ג"כ תלוי בזה וע' בהך דמעילה דף ט' ע"ב גבי הנהנה מדמי חטאת דצריך שיוסיף הקרן והחומש על הדמים ויקח מהן חטאת שמינה דזה לא איכפת לן אם אינו בא מן החולין וכעין דאמרינן בהך דקדושין דף ל"ב ע"ב גבי העדפה דנותן לו אף ממ"ע ובאמת זהו ג"כ כונת הגמ' דב"ק דף ט' ע"ב עד כאן משלו כו' ר"ל עד מה שצריך ע"פ דין צריך שיהיה דוקא משלו מכאן ואילך משל הקב"ה ר"ל אף ממעות צדקה וכה"ג וזהו ג"כ מה דאמר בחולין דף קל"א ע"א גבי ט' נכסי כהן דמותר ליקח מהן ס"ת ע"ש ברש"י מה שדחק אך ר"ל דגבי ס"ת בעי ג"כ משלו כמבואר בהך דסנהדרין דף כ"א ע"ש. ובאמת זהו ג"כ ר"ל הך דזבחים דף ו' מד"א שם כיפרה על מה שבאה ע"ש בתוס' דדחקו עצמן. אך ר"ל כך דנהי דצריך להביא עולה אחרת מחמת הנדר מ"מ אם העולה ששחט שלא לשמה אי מכפרת על עשה או כיון דעכשיו ששחט שלא לשמה ולא יצא ידי נדר א"כ החיוב הוא רק ע"פ דין לא יכפר שוב וזה יהי תליא בהך דשם דף ה' ע"ב אם עולת יולדת מכפרת על עשה ע"ש. והנה במה דאמר שם דהעולה מכפרת גם על העשה של היורשין לכא' קשה אם נימא דאין עולה מכפר על עשה דלאחר הפרשה הא לגבי היורשים הוי כלאחר הפרשה וזה דוחק לאמר דאתיא כמד"א שעבודא דאורייתא והם מפרישים את הקרבן. אך י"ל דרק אם הוא הפריש אז י"ל דאין דעתו על להבא משא"כ גבי יורשים דהוא מופרש ועומד וע' תוס' שבועות דף י"ג גבי שעיר המשתלח ודף י' ע"א ד"ה מהו וה"נ י"ל דזה הוה כמו נאבד והוי כמו הפרשה חדשה וע' בירושלמי יומא ספ"ח דמבואר שם דיכול אדם להפריש עולות לכפר על בניו וע' בהך דכתובות דף ע"ב ע"א גבי הך דבעון נדרים. וי"ל דזה ג"כ מחמת הטעם דכתבתי לעיל דבעינן חסרא ממונא וע' במה דמבואר בתוספתא דמנחות פ"י דלכך גבי שומרי ספיחים בשביעית היו נוטלים שכרם מלשכה משום שצריך שיחסר ממון מהלשכה לצורך הקרבנות ושביעית נוהג אף בהקדש כמבואר בירושלמי ספ"ז דפיאה אם כן הפירות אין בהם קנין ואם כן לא חסרי ממונא לכך על כל פנים צריך שיתנו מהלשכה דמי השמירה וזהו כונת התוספתא שם בין מרובה בין מועט עכ"פ חסרא ממונא. וע' תוס' מנחות דף פ"ד ע"א דכתבו חד טעם משום דגבי הקדש לא שייך איסור דשימור בשביעית אך דבריהם תמוהים מהך דב"מ דף קי"ח ע"א דלמד"א הבטה בהפקר קניא מתחלה קנה אותה השומר ואח"כ נותנה לציבור וא"כ שוב נאסרה ביד השומר ואיך מוסרה אח"כ לציבור. וא"כ אם נימא דכל היכא דפטור מצד ספק הוה פטור ודאי ואין בו שום צד חיוב וכעין שכתב הרשב"ם ב"ב דף קכ"ו ע"ב גבי יכיר ע"ש וכן הדין גבי ספק נפשות להקל דהוה בגדר פטור ודאי ולא מצד ספק ובזה א"ש מ"ש התוס' ב"ב דף נ' ע"ב וכ"מ וזהו באמת כונת הגמ' בסנהדרין דף מ"ב ע"א גבי מד"א שם נזדקן הדין דרק בדיני נפשות כן ולא בד"מ ע"ש ברש"י אך כך דהנה זה ודאי בד"מ אם היה ספק לב"ד ופסקו דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולאח"כ כשיתברר חוזר הדין ולא הוי כמו הך דטעה בשיקול הדעת וכד' דזה אינו פסק כלל גבי ממונות וזה תליא בהך אם תקפו כהן מוציאין מידו משא"כ גבי ד"נ אם זיכו אותו מחמת דנסתפק להם הדין זה הוה כמו פסק גמור לזכות ואין מחזירין אותו לחוב והוה כמו יצא מב"ד זכאי בגדר ודאי וע' תוס' חולין דף כ"ב ע"ב וכ"מ וע' בירושלמי סנהדרין ספ"ג דהוה מחלוקת אם גבי ד"מ יכולין להוסיף יותר על ע"א וע' בתוספתא שם ובהשגות פ"ט מה' סנהדרין וזהו באמת מה דפליגי אם ספק של תורה להחמיר מן התורה ר"ל אם זה הוי גדר דין שאסור מן התורה או רק בגדר חסרון ידיעה וכעין מה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהלכות מעה"ק פי"ח ה"ו גבי אשם תלוי בחוץ ע"ש. א"כ א"א לקרוא שם להקרבנות רק לאחר לידה ב' ומותרין בגיזה ועבודה או הפטור רק מתורת ספק ויש בו עדיין קצת חיוב ושפיר חל שם קריאת קרבנות קודם הלידה וע' מש"כ רבינו בהלכות איסורי מזבח פ"ב הט"ז ג"כ כה"ג אם צריך לקרוא שם לפדיון בהמת בע"מ לאחר שנתברר שהיא בעלת מום או די גם קודם רק מעת שנפל בה המום וע' ביבמות דף נ"ג ע"א גבי חליצה פסולה ותנאי דאף דניתרת לשוק מ"מ יש בה עדיין קצת זיקה לענין אם קדשה ע"ש בתוס' וע' תוס' נזיר דף כ"ב ע"א ד"ה מר זוטרא ע"ש דמחלקי גם כן כה"ג וע' בירושלמי דמאי פ"א ה"ג מה דאמר שם וכולן שנקרא שם כו' מה שעשה עשוי אף דנפטרים ולפי מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פי"ג מהלכות מעשר הי"ט. ועי' בירושל' מעש"ש פ"ג ה"ח דמעש"ש שנטמא בולד הטומאה ופדה ואח"כ נטמא באב הטומאה ופדה במעות אחרות אי לוקה על הפדיון הב' ע"ש וכ"כ בזה בהל' אסו"ב גבי חלל ועי' נזיר דף י"ח ע"א גבי הך דר"י ור"ל ובתוס' ב"ב דף נ' ע"א ד"ה קסבר מה דמחלקים כה"ג גבי קנין פירות ותוס' גיטין דף מ"ז ע"ב ד"ה מתה דכיון דמעיקרא הוה שלו לפירות משו"ה לאחר מיתה מביא וקורא וע' ב"ק דף מ"ט ע"ב מה דמחלק בין היכא דשייך במקצת ע"ש:8מת אחד כו' וסופר כו'. ע' כאן בגמ' דאמר נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאין וכ"כ בזה דס"ל דהוה כאילו בשעת נזירות קבע נזרו עליהם וע' בהך דזבחים דף ס"ז ע"ב קבע נדרא ע"ש ושם דף ק"י ע"א גבי קביעותא דמנא דהוה מחלוקת וע' בספרי פ' נשא פ' ל"ח דאם קבע נזרו שיגלח על ק' עולות דמחויב לעשות כן ועמש"כ התוס' תמורה דף י"ד ע"ב ד"ה סמי וה"נ ס"ל לר' יהושע כן ולכך צריך להביא בב"א אך אנן לא ס"ל כן רק דקרבנות הוין ממילא ולכך יכול להביאן לחצאין וע' מש"כ התוס' כאן דף י' ע"ב ד"ה ב"ש:9כיצד יולד להם כו' ע' בהשגות דס"ל דזה לא הוה רשות הרבים רק אם הג' ג"כ נכנס לספק טומאה וע' בהך דפסחים דף פ"א ע"ב גבי טומאת התהום ובהך דגיטין דף מ"ו ע"א גבי רבים ובירוש' שם פ"ה ה"ה ע"ש והנה בירוש' דסוטה ספ"ו אמר דאם היו ג' עדים מלבד ממי שקינא יש כאן סתירה ואין כאן טומאה וכ"כ בזה לעיל בח"א דהטעם משום שבטל דין רה"י וע' בהך דב"מ דף כ"ו ע"א גבי הך דר"נ ע"ש בתוס' ד"ה אפילו תימא ובירוש' שם ובכ"מ:10במה דברים אמורים כו' שזה שאמר כו' כ"כ בזה לעיל דזה תליא אם זה דמביא קרבן הוא בשביל הטומאה או בשביל שתחול עליו נזירות טהרה וע' במש"כ רבינו לק' בהל' אבות הטומאה פט"ו הי"א ע"ש. אך שם הטעם משום דיכול לאמר טבלתי וכאן לא שייך זה ונ"מ אם כאן מביא נזירות טהרה כיון דאם נימא דנשאל על נזירותו לא שייך בו נזירות ולכך אמר בירוש' כאן דאומר שהתנה שאם יטמא תפקע הנזירות ותחול עליו נזירות אחרת וגם אם זה הוה כמו לעצמו המבואר בכריתות דף י"ב ע"ב ונ"מ אם הנזיר היה כהן דהוא עצמו יכול להקריב קרבנותיו וכעין דאמרינן בירוש' הוריות פ"א ה"ב הורו ב"ד שחלב מותר דלא נדחית חטאתו ואם היה כהן הוא עצמו יכול להקריבו ע"ש. וע' במש"כ רבינו לק' בהל' ק"פ פ"ד ה"א דאמר שם אם רצה להחמיר על עצמו מביא ק"פ ע"ש בהשגות ור"ל כך דמיירי שם שזה שאומר ששחטה שלא לשמה הוא אחד מבני חבורה והוא בעצמו מביא פ"ש וזה יכול להמנות עליו וע' מש"כ התוס' שבת דף ע"ב ע"א ד"ה בעל דיכול לעבור ולהביא קרבן וזה ג"כ כונת הגמ' בסנהדרין דף פ"ט ע"ב גבי אברהם ואליהו דמקשי שם היכי סמכו עליו ועבדי שחוטי חוץ ואמאי לא מקשה כן אהך דזבחים דף קי"ט ע"ב גבי מנוח אף דהוא לא היה נביא רק דשם הוא עשה לעצמו ושפיר מצי מקריב משא"כ גבי אליהו דהוה בפרסום וכמו הך דכריתות הנ"ל וכמש"כ:11מת שהיה מושכב כו' כ"כ דר"ל בענין שאינו סותר הנזירות וכן גבי ק"פ להך דעה בהלכות ק"פ פ"ו ה"ב דיכול להביא ק"פ ביום ז' וגבי טומאת התהום נ"מ דאם י"ל שלא נגע בבירור אז אף קודם זריקה וקודם תגלחת מ"מ לא סתר אבל אם ודאי נגע בטומאת התהום אז רק לאחר תגלחת בנזיר ולאחר זריקה בפסח אזי יצא וכ"כ בזה לעיל ספ"ו:
