מסכת שמחות ט׳

1 על כל המתים כולן אינו קורע אלא על רבו שלמדו חכמה רשב"א אומר חכם שמת כל שעומדים בשעת מיתתו קורעים עליו כל שאין עומדין עליו בשעת מיתתו אין קורעין עליו

2 הכל חולצים על חכם ועל תלמיד חכם שמת חולצין לפניו את הימין אב ב"ד שמת חולצין לפניו את השמאל נשיא שמת חולצין לפניו ב׳ ידים מעשה כשמת ר"א חלץ לפניו ר"ע שתי ידיו והיה מכה על לבו והדם שותת וכן היה אומר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.

3 על כל המתים כולן אינן חולצין אלא על אביו ועל אמו ואם אין ראויין לחלוץ אף על אביו ועל אמו לא יחלוץ מעשה כשמת אביו של ר"ע חלצו לפניו והוא לא חלץ.

4 על כל המתים כולן קורע בסכין על אביו ועל אמו אינו קורע בסכין.

5 על כל המתים כולן אינו מגלה לבבו על אביו ועל אמו מגלה.

6 על כל המתים כולן. אינו מבדיל קמי שפה על אביו ועל אמו מבדיל קמי שפה א"ר יהודה כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה הרי זה קרע של תיפלה רבי יהודה אומר כל קרע שהוא בתחילה קורע שלשה אצבעות ותוספתו כל שהוא. אין קורעין אלא עד הטיבור הקטנים אחרים קורעים להם הקורע לשם כבוד הרי זה מאחה מיד. אפיקרסין אין מעכבין את הקריעה רבי בנימין משום ר"ע אומר קורעין אפיקרסין.

7 על כל המתים כולם הוא קורע את העליון על אביו ועל אמו אע"פ שיש עליו מאה קורעין. האשה אינה קורעת אלא את העליון רבי יהודה אומר האשה קורעת את הפנימי והופכתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את השאר

8 על כל המתים שולל לאחר ז׳ ומאחה אחר ל' ועל אב ואם אינו מאחה לעולם. האשה שוללת לאחר ז׳ ומאחה אחר ל׳ ר"י אומר האשה שוללת מיד ומאחה אחר ג'

9 על כל המתים כולן הוא דוחק את המטה ואינו מרבה בעסקו על אביו ועל אמו המרבה בעסקו ואינו דוחק הרי זה משובח אבל אם היתה שעת דוחק או ליל שבת או גשמים יורדין דוחק אף על אביו ועל אמו את המטה ואינו מרבה בעסקו.

10 על כל המתים כולן אסור ללבוש כלים מגוהצים עד שלשים יום על אביו ואמו אסור עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו.

11 על כל המתים כולן אסור בתספורת עד שישלמו שלשים יום על אביו ועל אמו ישלח פרע עד שיגערו בו חביריו.

12 על כל המתים כולן אסור בסחורה עד שישלמו לו שלשים יום על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ואמרו לו צא עמנו.

13 על כל המתים כולן אסור לילך לבית המשתה עד שישלמו לו ל׳ יום על אביו יעל אמו אסור כל שנים עשר חדש אלא א"כ היתה לשם שמים:

14 אמרו לו מת אביו וקרע והיא אינו אלא אמו יצא אמו וקרע והוא אינו אלא אביו לא יצא מת אביו וקרע והוא אינו אלא אחד מן הקרובים יצא אחד מן הקרובים והוא אינו אלא אביו לא יצא

15 מי שמתו אביו ואמו קורע קרע אחד לשניהם רבי יהודה בן תימא אומר קורע על זה בפני עצמו ועל זו בפני עצמה מי שמתו עשרה בניו כאחת קורע קרע אחד על כולן משקרע בישרו אותו שמת בנו וקרע הרי זה קורע והולך עד שהוא מגיע לטיבור הגיע לטיבור הופך את הקרע לאחוריו מת בנו וקרע הרי זה מבדיל בין הקרע ג' אצבעות וקורע

16 אין קורעין אלא בין שתי הקורע למטה מן הצדדין לא יצא רבי יהודה אומר יצא אמר רבי יהודה מעשה בימי חרסום שהיו קורעין למטה מן הצדדין אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה. פוחח אינו קורע רבי יהודה אומר קורע את הברסיס ואת הבדרסים ואת הפלמוט ואת השלל ואת החרוד לא יצא הקורע את המאחוי יצא איזהו מאחוי כל שיאחהו כל צרכו.

17 אלו קרעין שאין מתאחין על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו חכמה ועל שריפת התורה ועל חורבן הבית ועל שמועות רעות ועל קללת השם והרואה את ירושלים מן הצופים ועל המלך ועל הנשיא ויש אומרים אף על כהן גדול ונביא ועל אב בית דין על שריפת התורה לא ששמע שנשרפה אלא א"כ עומד עליה והיא נשרפת על חרבן הבית אפילו שמע שחרב הבית ועל שמועות הרעות שהן קשין כחרבן הבית. הרואה את ירושלים מן הצופים חייב לקרוע נכנס בתוכה הרי זה מוסיף על הקרע עלה מוסיף לקרוע עלה להודיעו על פרק ופרק חייב לקרוע עלה וישב בה קורע קרע אחד ויוצא.

18 הלוקח חלוק קרוע לחבירו אינו רשאי לאחות אלא אם כן הוא יודע שהוא מן הקרעים המתאחין המוכר חלוק לחבירו צריך להודיעו שהוא מן הקרעין המתאחין או שאין מתאחין וכן כל הקרעין שאין מתאחין אסור למכרן לנכרים לתופרן ולהפכן מלמטה דברי ר"ש ורבי אליעזר מתיר ר"ג אומר השואל חלוק מחבירו לילך ולבקר בו את אביו הלך ומצאו שמת הרי זה קורע ומאחהו ומחזיר לו את חלוקו. לקחו הימנו סתם אינו יוצא לקרוע

19 היוצא בחלוק קרוע לפני מטתו של מת הרי זה גוזל את המת מרובה גזילת המת מגזילת החי שהגוזל את החי הוא יכול לפייסו ולהחזיר לו את הגזלות הגוזל את המת אינו יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו הקורע על מתו וחזרה בו נשמה אם לאלתר מת יצא ואם לאחר זמן מת לא יצא כיוצא בדבר אתה אומר מכבד אביו ואמו במותן כאילו כבדן בחייהן משום שהמכבדן בחייהן משום יראה ומשום ירושה והמכבדן במותן אין מכבדן אלא לשם שמים

20 כל המציל כלים מן המת הרי זה גוזל את המת יש מציל ויש שאינו מציל אם עד שלא הגיע לארון מציל ואם משהגיע לארון אינו מציל אבל מלמדין לאדם שלא יהא חובלן והלא אמרו כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום בל תשחית דברי ר"מ ר"א בר צדוק אומר מנוולו רבן גמליאל אומר מרבה עליו רימה רבי נתן אומר היא כסותו שיורדת עמו לשאול היא באה עמו לעתיד לבוא שנאמר איוב ל״ח:י״ד תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש: