תוספתא פסחים ד׳

1 הביא אשמו ולא הביא גזילו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא גזילו אלא תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה הביא אשמו ולא הביא מעילתו לא יהא ממרס בדמו עד שיביא מעילתו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה מצורע שהביא חטאתו קודם לאשמו לא יהא אחד ממרס בדמה עד שיביא אשמו אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה.

2 כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בין הערבים הרי אלו פסולין שאין לך קודם תמיד של שחר אלא קטורת ואין לך מתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים ומחוסרי כפרה כדי שיאכלו בפסחים לערב ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה אומר מחוסרי כפרה מביאין קרבנותיהן עם תמיד של בין הערבים כדי שיאכלו בקדשים לערב.

3 שחטו לשמו ומירק שלא לשמו כשר מפני שהוכשר בשחיטה כיצד שלא לאוכליו שחטו לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית כיצד שלא למנוייו שחטו לבני חבורה אחרת שחטו למולין ולערלין ולטמאין ולטהורין כשר אבא שאול פוסל והדין נותן שיהא פסול הואיל וזמן פוסל וערלה פוסלת מה הזמן עשה בו מקצתו ככולו אף ערלה נעשה בה מקצתה ככולה או כלך לדרך זו הואיל וטומאה וערלה פוסלת מה טומאה לא עשה בה מקצתה ככולה אף ערלה לא נעשה בה מקצתה ככולה נראה למי דומה דנין דבר שנוהג בכל הזבחים מדבר שנוהג בכל הזבחים ואל יוכיח זמן שאינו נוהג בכל הזבחים או כלך לדרך זו דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ואל תוכיח טומאה שהותר מכללה.

4 השוחט את הפסח על החמץ בארבעה עשר עובר בלא תעשה פסח עצמו כשר ויוצא בו ידי חובתו בפסח אחד השוחט ואחד הזורק וא' המקטיר בד"א שיש חמץ לאחד מבני חבורה אין חמץ לאחד מבני חבורה פטור אבל המולק את העוף מבפנים על החמץ בי"ד עובר בלא תעשה.

5 ר"ש אומר הפסח בי"ד לשמו חייב מפני שהוא כשר שלא לשמו פטור מפני שהוא פסול ובמועד לשמו פטור מפני שהוא פסול שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר אימתי בזמן שהן ראויין לבא פסח אבל אין ראויין לבא פסח בין לשמו בין שלא לשמו חייב מפני שהוא כשר אמר רבי שמעון פסח בארבעה עשר לשמו כשר שלא לשמו פסול בחולו של מועד לשמו פסול שלא לשמו כשר ואימתי בזמן שראוי להביא פסח אבל אין ראוי להביא פסח בין לשמו בין שלא לשמו כשר.

6 שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר ר' אליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר אמר רבי יהושע ומה בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשרו אחרים לשמו י"ד שכשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו אמר לו רבי אליעזר לא אם אמרת בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשר הוא לשם אחרים י"ד שכשר לשמו אינו דין שיכשר הוא לשם שמו ולשם אחרים וכן אתה אומר מפני מה כשרו אחרים לשמו בשאר ימות השנה שכן כשר הוא לשם אחרים יכשרו אחרים לשמו בי"ד שאינו כשר לשם אחרים אמר לו ר' יהושע הורעת כח פסח ואתה נותן כח לשלמים חזר ר"א ודנו דין אחר מצינו שהמקדיש פסח באו שלמים ולא מהמקדיש שלמים בא פסח ומה פסח שמהקדישן באו שלמים אינו כשר לשם שלמים שלמים שאין מהקדישן בא פסח דין הוא שלא יכשרו לשם פסח אמר לו רבי יהושע חטאת תוכיח שאין מהקדישה באו שלמים וכשרה לשם שלמים אף אתה אל תתמה על השלמים שאע"פ שאין מהקדשן בא פסח שיכשרו לשם פסח אמר לו ר"א לא אם אמרת בחטאת שכן כשרה לשמה בשאר ימות השנה תאמר בפסח שאינו כשר לשמו בשאר ימות השנה הואיל ואין כשר לשמו בשאר ימות השנה אם שחטו אחרים לשמו בי"ד ה"ז פסול.

7 השוחט את הפסח לאוכלו בי"ד כשר לאוכלו נא שלוק ומבושל כשר השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר שלא לשמו שחטתיו שורת הדין אין נאמן ר' יהודה אומר עד שלא יתחילו בו נאמן משהתחילו בו אינו נאמן.

8 הפסח ששחטו בשחרית בי"ד שלא לשמו ר' יהושע מכשיר כאילו נשחט בשלשה עשר בן בתירא פוסל כאילו נשחט בין הערבים אמר רבי יהושע הואיל ושלשה עשר אינו ראוי ובי"ד שחרית אינו ראוי מה שלשה עשר אם שחטו שלא לשמו כשר אף י"ד שחרית אם שחטו שלא לשמו כשר השיב לסייע דברי בן בתירא לאו אם אמרת בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי תאמר בי"ד שחרית שמקצתו ראוי הואיל ומקצתו ראוי אם שחטו שחרית בי"ד שלא לשמו פסול.

9 פסח ראשון בשלשה בתים ואין השני בשלשה בתים נשחט תמיד של בין הערבים מקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות ובא לו אצל פסח קרעו והוציא את אימוריו אפילו של ארבעה ושל חמשה נתנו במיגס והקטירו על גבי המזבח ובשבת מלביש בגויתו ומניחו ויוצא ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר י"ד שחל להיות בשבת לא היה מפשיט אלא עד מקום חזה כהן הקרוב אצל המזבח שופך שפיכה אחת כנגד היסוד פסול הלוים עומדין על דוכנן וגומרין הלל בשורה אם גמרו שנו ואם שנו שלשו ואע"פ שלא שלשו מימיהן א"ר יהודה מימיהן של כת שלישית לא הגיעו לאהבתי כי ישמע ה' מפני שעמה מועטין והיא היתה נקראת כת עצלנין.

10 כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו הכהנים מדיחין את העזרה שלא ברצון חכמים כיצד מדיחין את העזרה היו פוקקין אותה ומרגילין לה אמת המים עד שנעשית נקיה כחלב רבי יהודה אומר כוס היה ממלא מדמי התערובות וזרקו זריקה אחת על גבי המזבח שאם נתערב דמן של אחד מהן נמצא זה מכשיר אמרו לו והלא אין מתקבל בכלי ודם שאינו מתקבל בכלי פסול לגבי מזבח דבר אחר שהוא דם התמצית ודם התמצית פסול לגבי מזבח אמר להם אם כן למה פוקקין את העזרה והיו כהנים מפקיעין בדם עד ארכובותיהן אמרו לו שבח הוא לכהנים שיהיו מפקיעין בדם עד ארכובותיהן רבי אליעזר בן יעקב אומר כת שלישית הלכה וישבה לה בעזרת הנשים.

11 פעם אחת חל י"ד להיות בשבת שאלו את הלל הזקן פסח מהו שידחה את השבת אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת הרבה מג' מאות פסחים יש לנו בשנה ודוחין את השבת חברו עליו כל העזרה אמר להם תמיד קרבן צבור דוחה את השבת אף פסח קרבן צבור דוחה את השבת דבר אחר נאמר בתמיד במדבר כח מועדו ונאמר בפסח במדבר ט מועדו מה תמיד שנאמר בו מועדו דוחה את השבת אף פסח שנא' בו מועדו דוחה את השבת ועוד ק"ו ומה תמיד שאין חייבין עליו כרת דוחה את השבת פסח שחייבין עליו כרת אינו דין שידחה את השבת ועוד מקובלני מרבותי שפסח דוחה את השבת ולא פסח ראשון אלא פסח שני ולא פסח צבור אלא פסח יחיד אמרו לו מה יהא על העם שלא הביאו סכינין ופסחים למקדש אמר להם הניחו להם רוה"ק עליהן אם אין נביאים הן בני נביאים הן מה עשו ישראל באותה שעה מי שפסחו טלה טמנו בצמרו גדי קשרו בין קרניו והביאו סכינין ופסחים למקדש ושחטו את פסחיהן בו ביום מנו את הלל נשיא והיה מורה להם בהלכות הפסח.

12 פעם אחת בקש אגריפס המלך לידע כמה מנויין של אוכלוסין ואמר להם לכהנים הפרישו לי כוליא מכל פסח ופסח והפרישו לו שש מאות אלף זוגות של כוליות כפלים כיוצאי מצרים ואין לך כל פסח ופסח שלא היו עליו יותר מעשרה מנויין חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה בו ביום נכנסו ישראל בהר הבית ולא היה מחזיקן והיה נקרא פסח מעוכין.