תוספתא כפשוטה על סוטה 15 פרקים

תוספתא כפשוטה על סוטה ט״ו:א׳

« תוספתא כפשוטה על סוטה י״ד:י׳ תוספתא כפשוטה על סוטה ט״ו:ב׳ »

1 תוספות על גיטין פתח ↗

איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד - הכא משמע דלאבני אפוד בעי שמיר ובפ"ק דקידושין דף לא. גבי עובדא דדמא בן נתינה בקשו ממנו אבנים לאפוד וזה היה בבית שני מדקאמר לשנה נולדה לו פרה אדומה כו' דבבית ראשון לא עשו פרה כדאמר שניה עשה עזרא ואם כן היה שמיר בבית שני ואין להקשות דבפרק בתרא דסוטה דף מח. תנן משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים ומשחרב בית המקדש בטל שמיר דהיינו בית המקדש שני מדנקט בית המקדש סתם והתם בגמרא נקט בית המקדש ראשון על מילי אחריני ועוד מדלא ערבינהו בהדי אורים ותומים והוי ליה למיתני משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים והשמיר דמשמתו נביאים הראשונים היינו משחרב בית המקדש ראשון בטלו אורים ותומים וצריך לומר ששמרוהו מימי שלמה עד חורבן בית שני הקשה ה"ר אלחנן במסכת ע"ז בפ' ר' ישמעאל עבודה זרה דף נב: גבי אבני מזבח ששקצום אנשי יון ליתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא לינסרינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא ולינסרינהו ע"י שמיר ואומר ר"י דע"י שמיר אין נעשין חלקות דחגירת צפורן פוסלת במזבח והך סוגיא אתיא כמ"ד בסוטה דף מח: דאיצטריך שמיר לאבני בית המקדש והא דכתיב מגוררות במגירה מוקי לה באבני ביתו:

1 רד"ק על מלכים א׳ פתח ↗

אבן שלמה מסע נבנה. כמו שהסיעו אותן מן ההר ושם היו פוסלין אותן במדות גזית אבל משהביאו האבנים לבית לא היו פוסלים מהם דבר אלא היו בונים אותן שלמות כמו שהביאו אותן מן ההר ויש מרבותינו זכרונם לברכה שאמרו כי אף בהר לא היו פוסלין אותן בשום כלי ברזל אלא בתולע אחת הנקרא שמיר וכשהיו נותנין אותו על גבי אבנים מתפתחות לפניו ואמרו והשמיר כמין שעורה הוא והיו נותנין אותו לתוך קנה של עופרת מלא מוכין ומלא סובין ואם היה נותנו אפילו על ההר היה בוקעו ובו היה שלמה חולק אבני כל בית המקדש ומי הביאו לשלמה הנשר הביאו לו מגן עדן שנאמר וידבר על הבהמה ועל העוף מה דבר לעוף שאל לו היכן השמיר קבוע והלך הנשר והביאו לו מגן עדן וזה אחד מן הדברים שהשליט הקדוש ברוך הוא הרך בקשה ובו פסל משה אבני האפוד של משכן ובו פסל את הלוחות הראשונות ולוחות האחרונות וזה מדרך הקבלה היה אצלם מימי משה רבינו ואין להרהר אחריו:

2 סוטה פתח ↗

וְלֹא יָרַד טַל לִבְרָכָה וְנִיטַּל טַעַם פֵּירוֹת וְכוּ׳. תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: טׇהֳרָה — בִּטְּלָה טַעַם וָרֵיחַ, מַעֲשֵׂר — בִּיטֵּל שׁוֹמֶן דָּגָן.

3 סנהדרין פתח ↗

נָטַל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו וְהִנִּיחָן עַל לִבּוֹ, אָמַר: אוֹי לָכֶם שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַיי, שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי סִפְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּגְלָלִין! הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי, וְהַרְבֵּה תּוֹרָה לִימַּדְתִּי. הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי, וְלֹא חִסַּרְתִּי מֵרַבּוֹתַי אֲפִילּוּ כַּכֶּלֶב הַמְּלַקֵּק מִן הַיָּם. הַרְבֵּה תּוֹרָה לִימַּדְתִּי, וְלֹא חִסְּרוּנִי תַּלְמִידַי אֶלָּא כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת.

3 סוטה פתח ↗

מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בָּטְלָה הַחׇכְמָה. תָּנוּ רַבָּנַן: מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִגְנַז סֵפֶר תּוֹרָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּטְלָה עֵצָה וּמַחְשָׁבָה, מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא בָּטְלוּ זְרוֹעֵי תוֹרָה וְנִסְתַּתְּמוּ מַעְיְינוֹת הַחׇכְמָה.

3 בראשית רבה פתח ↗

וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר בראשית כו, כו, מְגֹרָר, מְלַמֵּד שֶׁנִּכְנְסוּ לִסְטִים לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהָיוּ מְקַרְקְרִים בּוֹ כָּל הַלָּיְלָה. דָּבָר אַחֵר, מִגְּרָר, מְגֹרָר, מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ בוֹ צְמָחִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר איוב ב, ח: לְהִתְגָּרֵד בּוֹ. בראשית כו, כו: וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ הָיָה שְׁמוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר סִיעַת מְרַחֲמוֹהִי. בראשית כו, כו: וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר פִּיכֹל שְׁמוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר פֶּה שֶׁכָּל צִבְאוֹתָיו נוֹשְׁקִים לוֹ עַל פִּיו.

4 הוריות פתח ↗

רָאוּי לְהוֹרָאָה וְכוּ׳. כְּגוֹן מַאן? אָמַר רָבָא: כְּגוֹן שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: כִּי הַאי גַוְונָא מֵזִיד הוּא!

5 רש"י על סוטה פתח ↗

חפו ראשם - שגברה יד עזי פנים ממזרים שהם עשירים ואלו עניים נדלדלו אנשי מעשה אין חש להם:

6 תלמוד ירושלמי תענית פתח ↗

הלכה: שִׁמְעוֹן בַּר בָּא אָמַר. אֲתַא עוֹבִדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְהוֹרֵי כְרִבִּי יוֹסֵה. וַהֵוָה רִבִּי לָעְזָר מִצְטָעֵר. אָמַר. שָׁבִקִין סְתָמָא וְעָבְדִין כִּיחִידָיָא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי לָהּ רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. כַּד שְׁמַע דְּתַנֵּי לָהּ רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר אָמַר. יְאוּת סַבָּא יָדַע פִּרְקֵי גַרְמֵהּ. רִבִּי מָנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רִבִּי מַחֲלוֹקֶת וְחָזַר וְשָׁנָה סְתָם. הֲלָכָה כִסְתָם. אָמַר לֵיהּ. וְלֹא רִבִּי. דִּילְמָא חוֹרָן. מָה הֵן. אִין דְּאַשְׁכַּח רִבִּי מַתְנֵי מַחֲלוֹקֶת וְחָזַר וְשָׁנָה סְתָם. הֲלָכָה כִסְתָם. אָתָר דְּלָא אַשְׁכַּח רִבִּי מַתְנֵי מַחֲלוֹקֶת. אֶלָּא אֲחֵרִים שָׁנוּ מַחֲלוֹקֶת וְרִבִּי שָׁנָה סְתָם. לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתְּהֵא הֲלָכָה כִסְתָם. וֵאָתָא רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בַּא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. וַאֲפִילוּ אֲחֵרִים שָׁנוּ מַחֲלוֹקֶת וְרִבִּי שָׁנָה סְתָם הֲלָכָה כִסְתָם. וְלָמָּה הוּא מוֹרֶה לָהּ כִּיחִידָיָיא. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יַנַּא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵין מַחֲלוֹקֶת אֶצֶל סְתָם. אֲבָל אִם יֵשׁ מַחֲלוֹקֶת אֶצֶל סְתָם לָא בְדָא הֲלָכָה כִסְתָם. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. הָדָא דַתְּ אָמַר בֵּיָחִיד אֶצֶל יָחִיד. אֲבָל בְּיָחִיד אֶצֶל חֲכָמִים לֹא בְדָא הֲלָכָה כִסְתָם.

6 איכה רבה פתח ↗

שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, אָמַר רַב חִסְדָּא בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָיְתָה אֵימַת סַנְהֶדְרִין עַל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ אוֹמְרִין דְּבַר נְבָלָה בַּשִּׁיר, אֲבָל מִשֶּׁבָּטְלוּ הַסַּנְהֶדְרִין הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בַּשִּׁיר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא בָּרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהָיְתָה צָרָה בָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל הָיוּ פּוֹסְקִים כְּנֶגְדָּהּ שִׂמְחָה, מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְּרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה כד, ט: בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן. מִשֶּׁפָּסְקוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחוֹלֵנוּ.

6 שבת פתח ↗

לַגִּיגִית — תִּיקָּצֵץ, יָד מְסַמָּא, יָד מַחְרֶשֶׁת, יָד מַעֲלָה פּוֹלִיפּוּס. תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּת חוֹרִין הִיא זוֹ וּמַקְפֶּדֶת עַד שֶׁיִּרְחוֹץ יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פּוּךְ מַעֲבִיר בַּת מֶלֶךְ, וּפוֹסֵק אֶת הַדִּמְעָה, וּמַרְבֶּה שֵׂיעָר בָּעַפְעַפַּיִים. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: פּוּךְ מַעֲבִיר בַּת מֶלֶךְ, וּפוֹסֵק אֶת הַדִּמְעָה, וּמַרְבֶּה שֵׂיעָר בָּעַפְעַפַּיִם.

7 תלמוד ירושלמי סוטה פתח ↗

אָמַר רַב חִסְדָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָיְתָה אֵימַת סַנְהֶדְרִין עֲלֵיהֶן וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בְשִׁיר. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁאֶין אֵימַת סַנְהֶדְרִין עֲלֵיהֶן הֵן אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בְשִׁיר.

7 שבת פתח ↗

מִפְּנֵי מָה מוֹעֲדִים שֶׁבְּבָבֶל שְׂמֵחִים? — מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בְּאוֹתָהּ קְלָלָה, דִּכְתִיב: ״וְהִשְׁבַּתִּי כׇּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חׇדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ״. וּכְתִיב: ״חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטוֹרַח״. מַאי ״הָיוּ עָלַי לָטוֹרַח״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא דַּיָּין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁחוֹטְאִין לְפָנַי, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לֵידַע אֵיזוֹ גְּזֵירָה קָשָׁה אָבִיא עֲלֵיהֶן! אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין לְךָ כׇּל רֶגֶל וָרֶגֶל שֶׁלֹּא בָּאתָה בּוֹלֶשֶׁת לְצִיפּוֹרִי. וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֵין לְךָ כׇּל רֶגֶל וָרֶגֶל שֶׁלֹּא בָּא לִטְבֶרְיָה אַגְמוֹן וְקֹמְטוֹן וּבַעַל זְמוֹרָה.

7 תלמוד ירושלמי תרומות פתח ↗

דִּיֹּקְלוֹט חֲזִירָא מְחַוְּנֵיהּ טַלְיֵי דְרִבִּי יוּדָה נְשִׂיָיא. אִיתְעַבִּיד מֶלֶךְ נְחַת לְפַמַּיָיס. שְׁלַח כְּתָבִין בָּתָר רַבָּנִין תַּיהֲווֹן גַּבַּיי בְּמַפְקֵי שׁוּבְתָא מִיַּד. אָמַר לֵיהּ לִשְׁלוּחֵיא לֹא תִתֵּן לָהוֹן כְּתָבִין אֶלָּא בֶּעָרוּבְתָא עִם מְטַמְּעֵי שִׁמְשָׁא. וְאָתָא שְׁלִיחָא גַבְּהוֹן בֶּעָרוּבְתָא עִם מְטַמְּעֵי שִׁמְשָׁא. וַהֲוָה רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא וְרִבִּי שְמוּאֵל בַּר נַחְמָן נַחְתִּין לְמִיסְחֵי בְּדֵימוֹסִין דְּטִיבֵּרִיָּא. אָתָא אנגיטריס גַּבְּהוֹן וּבְעָא רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא לְמִינְזַף בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַרְפֵּי לֵיהּ לְנִיסָּיוֹן מִיתְחַמֵּי. אָמַר לוֹן מַה רַבָּנִין עָבְדִין תַּנּוּן לֵיהּ עוּבְדָא. אָמַר לוֹן סְחוֹן. דְּבָרְיֵיכוֹן עַבִּיד נִיסִּין בְּמַפְקֵי שׁוּבְתָא. טָעַן יַתְהוֹן וְאָעִיל יַתְהוֹן. אָמְרוּ לֵיהּ הָא רַבָּנִין לְבַר. אָמַר לָא יֵיחֱמוּן אַפַּיי עַד דְּאִינוּן סַחְיָין. הֲוָה הַהִיא בֵּי בָּנֵי אֲזִיָיהּ שִׁבְעָה יוֹמִין וְשִׁבְעָה לֵילְוָון. נְפַק וְאַצְנָהּ קָדֳמֵיהוֹן וְעָלְלוּן וְקָמוּן לֵיהּ קַדְמֵיהוֹן. אָמַר לוֹן בְּגִין דְּבָרְיֵיכוֹן עַבִּיד לְכוֹן נִיסִּין אַתּוּן מְבַזִּין מַלְכוּתָא. אָמְרִין לֵיהּ דִּיֹּקְלוֹט חֲזִירָא בְזִינָן. דִּיֹּקְלֶיטִיאָנוּס מַלְכָּא לָא בְזִינָן. וַאֲפִילוּ כֵן לָֹא מַכְסֵי לָא בְּרוֹמֵי זְעִיר וְלָא בְּחָבַר זְעִיר.

8 רש"י על סוטה פתח ↗

זהורית המוזהבות - טלית צבועה שני ובו קבועין טסי זהב עד שמעמידין אותה כמין כיפה:

1 1-2. משחרב בית המקדש, בטל שמיר ונופת צופים. פיסקא ממשנתנו פ"ט מי"ב. ובכי"ע הפיסקא מקוצרת וחסר שם "ונופת צופים". ובתרגום השבעים תרגם נופת צופים תהלים י"ט, י"א: κηρίον, כלומר, יער כמו בשה"ש ה', א': יערי עם דבשי, וכשם שתרגמו ש"א י"ד, כ"ז יערת דבש, ועיין בתיסוורוס של Schleusner לתרגום השבעים ערך κηρίον. וכן בתרגום שה"ש פ"ד, י"א: זלחן ספותהון יערת דובשא, כלומר, שפתותיהם של כהנים נוטפות יערת דבש, והיינו נופת, או נופת צופים. וכן תרגם ת"י נופת צופים תהלים י"ט, י"א: כבריתא חליאתא. ובתרגום משלי ט"ז, כ"ד שהוא תרגום סורי: כבריתא דדובשא "צוף דבש". ועיין במלונו של בן יהודה ערך יער וערך יערה, ועיי"ש ערך צוף, עמ' 5426, הע' 1. והארכתי בדברים ידועים, מפני המחלוקת שבתלמודים כאן. ובירושלמי כאן פ"ט סהי"ד, כ"ד ע"ב: ונופת צופים. אמ' ר' לעזר דבש הבא בצפייה. א"ר יוסא בי ר' חנינה סולת צפה על גבי נפה, לושה בדבש וחמאה. ובבבלי מ"ח ב': מאי נופת צופים. אמ' רב סולת שצפה על גבי נפה, ודומה לעיסה שנילושה בדבש ושמן, ולוי אמ' שתי ככרות הנדבקות בתנור ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו, ור' יהושע בן לוי אמר דבש הבא מן הציפיא. מאי משמע, כדמתרגם רב ששת דברים א', מ"ד כמא דנתזן דבריאתא ושייטן ברומי עלמא, ומתיין דובשא מעישבי טוריא. ומכאן ברור שפירשו "ציפיא", צופים. ואשר לירושלמי, הרי הגירסא "בצפייה" בטוחה, וכן בכי"ר: דבש בצפייה. כלומר, דבש בצופים. וכן במדרש שה"ש הוצ' גרינהוט, עמ' ל"ו: ד"א נופת שה"ש ד', י"א. אמר ר' אלעזר בדבש של צופים הכתוב מדבר, דכתיב דבש וחלב תחת לשונך שם, ומהוא נופת, דבש הבא בצפיה. ועיין שהש"ר פ"ד, י"א. וכן בתנחומא בובר כי תשא, ט': ר' אלעזר אומר נופת זה הדבש של צופים, יש דבש שהוא נקרא נופת צופים, שהוא מעולה מכל דבש שבעולם. ומכאן משמע שר' אלעזר פירש צופים ובארמית צפייא יערות הדבש, כמו שפירשו כמה קדמונים, עיין בן יהודה, ערך צוף, עמ' 5426, והוא מתאים לתרגומים. ור' יהושע בן לוי בבבלי פירש שהוא דבש הבא מעשבים מיוחדים הגדלים בהרים ברמות צופים? עיין ש"א א', א', עיין בתוי"ט למשנתנו, ובפיה"מ להר"מ במקומו. ונראה שחז"ל פירשו בטל "נפת צופים" שבטל הטעם של נפת צופים עיין הלשון בריש מי"ג ובתוי"ט שם. ורב בבבלי ור' יוסי בר' חנינא בירושלמי תארו את טעמו של נפת צופים שהיה דומה לסולת צפה על גבי נפה לושה בשמן ודבש. ולוי אמר שנפת צופים הוא שתי ככרות הנדבקות לתנור וכו', כלומר, שתי חלות דבש הנדבקות בכוורת ותופחות מעל לתאים של הדונג ומגיעות זו לזו, והוא דבש זך בלי קצרים. ואין כאן אלא מליצה, שהרי את חלות הדבש היו רודים כשם שרודים ככרות מן התנור, ועיין היטב בפירש"י. ולפנינו דרשות בעלמא על המלה "צופים", כן נ"ל לפרש מתוך דוחק, משום שקשה להניח שחז"ל פירשו שמשחרב בית המקדש לא היה קיים כלל נופת צופים, ושרב, לוי ור"י בר חנינא כיוונו לפירוש המלה "צופים" כפשוטה. ולפי פירושנו הכוונה בדומה לשאר דברים שניטלו טעמם מיום שחרב בית המקדש, כגון "ניטל טעם הפירות" שבמשנה שם ולהלן בתוספתא ועיין גם בבלי סנהדרין ע"ה א'. ועיין מ"ש Forbes על נופת צופים ועל דובשא דטורא בספרו Studies in Ancient Technology ה"ה, עמ' 86. ואשר לביטול השמיר, עיין בתוספות גיטין ס"ח א', ד"ה איכא, וזבחים נ"ד ב', ד"ה אבנים.

2 2-4. אמ' ר' יודה מה טיבו של שמיר זה, בריה היתה מששת ימי בראשית. ירושלמי פ"ט הי"ד, כ"ד ע"ב. ובמשנת אבות פ"ה מ"ו, במכילתא בשלח, ויסע, פ"ה, עמ' 171, בספרי דברים פיס' שנ"ה, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 418, באבות דר"ן נו"ב פל"ז, מ"ח ע"א, בבבלי פסחים נ"ד א', בפרקי ר"א רפי"ט, בת"י במדבר כ"ב, כ"ח, בפרקי דרבי הוצ' שענבלום, מ' ע"ב, נמנה השמיר בתוך עשרת הדברים שנבראו בע"ש בין השמשות, ולא הזכירו את בריית השמיר בשם ר' יהודה. ובבבלי כאן מ"ח ב' מתחילים דברי ר' יהודה בתפקידו של השמיר בבניין ביה"מ, ואח"כ הביאו ברייתא סתמית: ת"ר שמיר זה ברייתו כשעורה, ומששת ימי בראשית נברא וכו', ומלשון זה "ברייתו כשעורה", משמע שמדברים על בעל חי קטן, ולפיכך פירשו שהכוונה לתולעת קטנה כפיה"מ להר"מ כאן: בעל חי שחוקק באבן. אבל בוי"ר פכ"ב, ד' ומקבילה בקה"ר מוכח שהשמיר היה מין עשב מלשון שמיר ושית?, שהרי מסופר שם שהדוכיפת השתמשה במין עשב ששרף את המסמר. ולפי האגדה בבבלי גיטין ס"ח ב' היה השמיר בידי תרנגול הבר, ואמרו שם: "והיינו דמתרגמינן נגר טורא", ובהעתקה שבמדרש תהלים פע"ח, י"ב, הוצ' בובר, קע"ז ע"א: והיינו דמתרגמינן דוכיפת נגר טורא וכ"ה בתרגומים, ועיי"ש במדרש תהלים סוף אות י"א. ובמכילתא לס' ויקרא שפרסם מהרי"ן אפשטין בסה"י לכבוד קרויס, עמ' 33: דוכיפת זו חורשת שבשדות, ועיין מ"ש בתרביץ ש"ח, עמ' 367. ומכל האגדות הנ"ל מוכח שהדוכיפת היתה נוקבת הרים. ועיין מ"ש הר"ל גינצבורג באגדות היהודים ח"ה, עמ' 53, הערה 165, ח"ו עמ' 299, הערה 82, והערה 85, ועיין מ"ש מ' גרינבאום בספרו Gesammelte Aufsatze וכו', עמ' 31 ואילך, שהביא ספרות רבה של הגויים מימי הבינים ועוד, בעניין זה, ועיי"ש עמ' 35, הערה 2 וגינצבורג שם ציין לגרינבאום, ועיין מ"ש בדב"ר הוצ' ליברמן, עמ' 27, הערה 9. ולפי כ"ז מוכח שמין העשב שהשתמשה בו הדוכיפת שמיר הוא לפי האגדה. אבל במדרש תהלים פע"ח, י"א, הוצ' בובר, קע"ו ע"א: והשמיר שהוא כמין שעורה במקום "שמיר זה ברייתו כשעורה" שבבבלי, ולפי לשון זו יתכן לפרש שהוא מין צמח. אבל עיין ברד"ק מ"א ו', ז', וכנראה שסמך על גירסת הבבלי בסוטה. ועיין סעדיאנא, עמ' 50, אוה"ג, עמ' 271.

3 4-6. כשנותנין אותו על גבי אבנים, ועל גבי קורות, מתפתחות לפניו וכו'. המלה "אותו" חסרה בכי"ו, אבל ישנה בד, בכי"ע. ומתוך לשון התוספתא ברור, שהכל הוא מדברי ר' יהודה. וכ"ה גם בירושלמי: וכיון שהיו מראין אותו לאבנים היו מתפתחות לפניו וכו'. והכל הוא מדברי ר' יהודה. אבל בברייתא שבבבלי מ"ח ב' חסר כל זה בדברי ר' יהודה, ומובאת שם ברייתא אחרת בעניין אבני החושן, ואמרו שם: אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ, והן נבקעות מאליהן, כתאינה זו שנבקעת בימות החמה וכו'. ובפסיקתא רבתי פל"ג, קנ"ה ע"א: וכיוון שהיו מראים אותם לשמיר היו כמוג הזה. אבל במדרש תהלים פע"ח, הוצ' בובר קע"ו ע"א: ואם היה נותנו על ההר, או על הצורים, היה יורד ובוקע וכו'. ועיין מ"ש לעיל, הערה 5.

4 9-12. כיצד עושין אמ' לו, כורכין אותו במוכין של צמר, ונותנין אותו לתוך טנא של עופרת מלא סובין של שעורין. וכע"ז בירושלמי שם. ובבבלי בברייתא של אבני החושן הנ"ל: במה משמרין אותו כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני של אבר מליאה סובי שעורין. ובמדרש תהלים פע"ח אות י"א הנ"ל בד' קושטא: נתון לתוך כלי מלא מוכין של עופות. והנכון הוא בהגהות כת"י שלי, בפי' הרד"ק מ"א ו', ז', ובילקוט במקומו: והיה נתון לתוך כלי ברד"ק הנ"ל: לתוך קנה של עופרת מלא מוכין ומלא סובין, ולא נזכר שם שהסובין של שעורים היו. ועיין מ"ש לעיל שו' 2–4, רד"ה ובבבלי, וד"ה אבל במדרש.

5 12-13. ובו בנה שלמה את בית המקדש וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"ט הי"ד, ובבלי מ"ח ב'. וסובר ר' יהודה שאף אבני בית המקדש אסור לתקן בכלי ברזל ואפילו בחוץ, ואבנים גמומות פסולות לבניין בית המקדש, וכמו שמוכח בבבלי גיטין ס"ח א', עיי"ש בתוספות, ד"ה איכא. ובמדרש תהלים פע"ח: ובו חלק שלמה כל אבני מזבח מפני שכתוב בהן לא תניף עליהן ברזל דברים כ"ז, ה'. ומתוך הראייה שהביאו משמע שמדברים באבני מזבח. אבל הראשונים מניחים כדבר פשוט שהשמיר אינו מחליק, ומשאיר פגימות, ואין להשתמש בו לאבני מזבח, והיו בונים אותו באבנים שלמות מתחילת ברייתן עיין מדות פ"ג מ"ד. והגירסא הנכונה היא בהוצ' בובר, קע"ו ע"א: כל אבני בית המקדש. וכ"ה בכ"י שברשותי, ובילקוט שמעוני במקומו, ובילקוט המכירי שם, עמ' 31, ובהגהות כ"י שברשותי, ובפי' הרד"ק למ"א פ"ו, ז'. והוא כשיטת ר' יהודה כאן. ועיין מ"ש להלן בסמוך. מסורת זו חדרה גם לספרות הסלאבונית שתורגמה מיוונית, לספר Толковая Палеа Palea interpretata, עיין מ"ש Н. С. Тихонравов בספרו сочиненiя וכו' מוסקבה 1898, עמ' 171 ואילך.

6 15-16. ר' נחמיה או' מגוררות במגרה היו מבחוץ וכו'. בסמ"ג לאווין סוף ר"צ, פ"ב רע"ד: ותני' במכילת' ובתוספתא דסוטה, לא נשמע בבית, אבל נשמע בחוץ. ועיין הלשון בירושלמי ובבבלי הנ"ל. והלשון במכילתא הוא: בו כלומר, במזבח אי אתה בונה גזית, אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדש הקדשים, ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו מ"א ו', ז', בבית אינו נשמע, אבל בחוץ נשמע. והוא כר' נחמי' כאן. וכן במכילתא דרשב"י סוף יתרו, עמ' 157: בונה אתה את ההיכל והעזרות באבנים שנפגמו או שנגממו. ועיין בבלי תמיד כ"ו ב', במפרש שם ובפי' הרא"ש והמיוחס להראב"ד שם, ובחי' הריטב"א יומא י"ט א', ד"ה לשכת הגזית ובערוך ערך גזת, ומ"ש לעיל ח"ה, עמ' 1161, הערה 47. ועיין מ"ש בתכלת מרדכי להגר"מ גימפל יפה בפירושו לרמב"ן על התורה סוף יתרו. ודווקא שנפגמו או שנגממו בחוץ, אבל נפגמו, או נגממו, בפנים אין להן תקנה, וטעונות גניזה, כמפורש לעיל מגילה פ"ב סהט"ז, עמ' 352. ועיין מ"ש על כ"ז לעיל ח"ה, עמ' 1161.

7 17. אבנים יקרות. וכ"ה במקרא מ"א ז', ט'. ובכי"ע: אבנים של' =שלמות, והוא באשגרה מדברים כ"ז, ו', יהושע ח', ל"א.

8 22. אמ' ר' נראין דברי ר' יהודה וכו', ירוש' ובבלי הנ"ל. ובירושלמי יבמות פ"ד הי"א, ו' ע"א: כל מקום ששנה רבי נראין עדיין המחלוקת במקומה עומדת חוץ מעיגול של דבילה וכו', עיין מ"ש ע"ז בתרביץ ש"ב, עמ' 111, ומ"ש מהרי"ן אפשטין בספרו מבואות לספרות התנאים, עמ' 208, והוא שלא כשיטת הבבלי ברוב המקומות.

1 רש"י על פסחים פתח ↗

השמיר - כמין תולעת היה ואין כל דבר קשה עומד בפניו שלא יתפרק ובו בנה שלמה את הבית במסכת גיטין דף סח.:

1 מפרש על תמיד פתח ↗

אמר אביי דמתקנן ומייתן מעיקרא - קודם שיביאו האבנים בעזרה היו מתוקנות ע"י ברזל ומייתי אבנים גדולות ואבנים דקות כדכתיב בקרא מלכים א ז׳:י׳-י״א דהכי היו עושים אבני עשר אמות ואבני ח' אמות ואבני י' אמות אותן שתי אמות שבולטות לצורך איצטוואות הן בולטות וחוץ לעזרה מותר לחותכן ולהשוותן בברזל אבל משבאו לעזרה אסור להניף עליהם ברזל והא דכתיב שם ו ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו היינו בעזרה אבל חוץ לעזרה לא היינו דקמתרץ דמתקני ומייתי מעיקרא כן מוכח במכילתא דאמרי התם לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובבית קדשי קדשים הא מה אני מקיים ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל וכו' בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע כי חרבך הנפת עליה ותחלליה ר' שמעון בן אלעזר אומר המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצרם אינו דין שיבא מקצר על המאריך:

2 מדרש תהילים פתח ↗

אלהים שופט צדיק. תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו סימן קללה ואין טל יורד לברכה וניטל טעם הפירות. ר"י אומר שומן הפירות בטלה. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הטהרה בטלה. והריח והמעשרות בטלו. והשומן והדגן. וחכמים אומרים הזונות והמכשפים נטלו את כל אלו משחרב בית המקדש שנאמר ואל זועם בכל יום. אמר ר' זעירא ראשון ראשון קיים. א"ר אחא בזכות מה אנו עומדין בזכות ברכת כהנים:

3 מגילה פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה אֶלָּא מְעוּמָּד. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, יָרַד חוֹלִי לָעוֹלָם וְהָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה מְיוּשָּׁב. וְהַיְינוּ דִּתְנַן: מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּטַל כְּבוֹד תּוֹרָה.

3 חגיגה פתח ↗

כִּי קָא נִיחָא נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן: מַאי תֶּיהְוֵי עֲלַן מִמִּינָאֵי? אָמַר לָהֶם: ״אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חׇכְמָתָם״. כֵּיוָן שֶׁאָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים — נִסְרְחָה חׇכְמָתָן שֶׁל אוּמּוֹת הָעוֹלָם.

3 תלמוד ירושלמי סנהדרין פתח ↗

כְּתִיב וַיִּחַר אַף יְי בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְי אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיי נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. אָמַר לוֹ. הוֹשֵׁב אֶת רָאשֵׁיהֶם דַּיָינִים עֲלֵיהֶם וְיִהְיוּ הוֹרְגִים בַּחַטָּאִים נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. כַּמָּה הֵם שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁבַע רִיבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. שָׂרֵי אֲלָפִים שֵׁשׁ מֵאוֹת. שָׂרֵי מֵאוֹת שֵׁשֶׁת אֲלָפִים. שָׂרֵי חֲמִשִּׁים שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף. שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת שִׁשִּׁים אֶלֶף. נִמְצְאוּ שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע רִיבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. אָמַר לוֹן. כָּל חַד מִינְּכוֹן יִקְטוֹל תְּרֵיי. נִמְצְאוּ הֹרְוגִין חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה רִיבּוֹא וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וּמָאתַיִם. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָינִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה. מָהוּ לְעֵינֵי מֹשֶׁה. כְּאִינַּשׁ דָּמַר. הָא גַו עֵינָךְ מֹשֶׁה. אֲמַר לוֹ. אֵין צִפּוֹרָה מִדְיָנִית וְאֵין טְלָפֶיהָ סְדוּקוֹת. זוֹ טְהוֹרָה וְזוֹ טְמֵיאָה. וְהָיָה שָׁם פִּינְחָס. אָמַר. אֵין כָּאן אָדָם שֶׁיְּהַרְגֶּנּוּ וִיהָרֵג עַל יָדָיו. אֵיכָן הֵם הָאֲרָיוֹת. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. דָּן גּוּר אַרְיֵה. בִּנְיָמִן זְאֵב יִטְרָף. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פִינְחָס שֶׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה כְּלוּם. מִיָּד עָמַד פִּינְחָס מִתּוֹךְ סַנְהֶדְרִין שֶׁלּוֹ וְלָקַח אֶת הָרוֹמַח בְּיָדוֹ וְנָתַן אֶת הַבַּרְזֶל תַּחַת פַּסִּיקִיָיא שֶׁלּוֹ. הִתְחִיל מִסְתַּמֵּךְ עַל עֵץ שֶׁלָּהּ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחוֹ אָמְרוּ לוֹ. מֵאַיִין וּלְאַיִין פִּינְחָס. אָמַר לָהֶן. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי אֶצֶל שִׁבְטוֹ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן בְּכָל מָקוֹם. אָמְרוּ. הַנִּיחוּ לוֹ שֶׁמָּא הִתִּירוּ פְרוּשִׁים אֶת הַדָּבָר. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁשָּׁה נִיסִּים. הַנֵּס הָרִאשׁוֹן. דַּרְכָּן לִפְרוֹשׁ זֶה מִזֶּה וְהִדְבִּיקָן הַמַּלְאָךְ זֶה לָזֶה. הַנֵּס הַשֵּׁינִי. כִּיוֵּין אֶת הָרוֹמַח כְּנֶגֶד הַקֵּיבָה שֶׁלָּהּ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זִכְרוּתוֹ נִרְאֵית מִתּוֹךְ קֵיבָה שֶׁלָּהּ מִפְּנֵי הַנּוֹקְרָנִין שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים. אַף הוּא בֵּין כְתֵיפָיו נִכְנַס עִמָּהֶן וְעָשָׂה אֶת צְרָכָיו. הַנֵּס הַשְּׁלִישִׁי. סָתַם הַמַּלְאָךְ אֶת פִּיהֶן וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לִצְווֹחַ. הַנֵּס הָרְבִיעִי. לֹא נִשְׁמְטוּ מְן הַזַּיִין אֶלָּא עָמְדוּ בִמְקוֹמָן. הַנֵּס הַחֲמִישִּׁי. הִגְבִּיהַּ לוֹ הַמַּלְאָךְ אֶת הַשְּׁקוֹף כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶן בֵּין כְּתֵיפָיו. הַנֵּס הַשִּׁישִּׁי. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אֶת הַנֶּגֶף שֶׁהוּא מְחַבֵּל בָּעָם מָה עָשָׂה. הִשְׁלִיכָן לָאָרֶץ וְעָמַד וְנִתְפַּלֵּל. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְיַעֲמֹד פּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. כְּשֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לִנְקוֹם נִקְמַת מִדְיָן מָצְאוּ שָׁם בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר. וְכִי מַה בָא לַעֲשׂוֹת. בָּא לִיטּוֹל שָׂכָר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁמֵּתוּ מִיִּשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ בַשִּׁיטִּים. אֲמַר לֵיהּ פִּינְחָס. לָא דְבָרְיָיךְ עֲבַדְתְּ וְלָא דְבָלָק עֲבַדְתְּ. לָא דָבָרְיָיךְ עֲבַדְתְּ. דָּמַר לָךְ. לָא תֵיזִיל עִם שְׁלוּחֵי בָלָק וַאֲזַלְתְּ. וְלָא דְבָלָק עֲבַדְתְּ. דַּאֲמַר לָךְ. אַיְזִיל לַיַיט יִשְׂרָאֵל וּבֵרַכְתְּנוֹן. אַף אֲנִי אֵינִי מְקַפְּחָךְ שְׂכָרָךְ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל חַלְלֵיהֶם. מָהוּ עַל חַלְלֵיהֶם. שֶׁהָיָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל חַלְלֵיהֶם. דָּבָר אַחֵר. עַל חַלְלֵיהֶם. מַה חַלְלֵיהֶם אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ אַף הוּא אֵין בּוֹ מַמָּשׁ. דָּבָר אַחֵר. עַל חַלְלֵיהֶם. שֶׁהָיָה צָף כְּנֶגֶד כָּל חַלְלֵיהֶם. וְהָיָה פִינְחָס מַרְאֶה לוֹ אֶת הַצִּיץ וְהוּא שׁוֹקֵעַ וְיוֹרֵד. דָּבָר אַחֵר. עַל חַלְלֵיהֶם. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְלֹא קִיפְּחוּהוּ. דּוֹאֵג אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה הָיָה. בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁאֲלוּ אֶת דָּוִד. לֶחֶם הַפָּנִים מָהוּ שֶׁיִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לָהֶם. סִידּוּרוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַׁבָּת לֹא לִישָׁתוֹ וְלֹא עֲרִיכָתוֹ דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. וְהָיָה שָׁם דּוֹאֵג וְאָמַר. מִי הוּא זֶה שֶׂבָּא לְהוֹרוֹת לְפָנַיי. אָמְרוּ לוֹ דָּוִד בֶּן יִשַׁי הוּא. מִיָּד הָלַךְ וְנָתַן עֵצָה לְשָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְהָמִית אֶת נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּיצָּבִים עָלָיו סוֹבּוּ וְהָמִיתוּ אֶת כֹּהֲנֵי יְי כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וגו׳ עַד וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנָיו. מִי הָיוּ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא הָיוּ. אָמְרוּ לֵיהּ. כְּלוּם אִית לָךְ עֲלֵינָן אֶלָּא הָדֵין זוֹנָרָה וְהָדֵין כלינירין. הָא טְרֵיפִין לָךְ. וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלוֹחַ אֶת יָדָם בְּכֹהֲנֵי יְי. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹיֵיג. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי. לְדוֹיֵג כְּתִיב. אָמְרוּ לוֹ. נִתְפַּשְׂתָּה כְדָג. אַתָּה עָבַרְתָּה רַבְּתָה. סוֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנֵי יי. וַיִּסֹּב דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי וַיִּפְגַּע בַּכֹּהֲנִים וגו׳. לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אֵין מְמַנִּין שְׁנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים כְּאַחַת. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ כוּלָּם רְאויִין לִהְיוֹת כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. כֵּיצַד נִתְרָחֵק. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אָמַר. אֵשׁ יָצְאָה מִבֵּית קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים וְלִיהֲטָה סְבִיבוֹתָיו. וְחָרָנָה אָמַר. תַּלְמִידִים וַותִּיקִים נִזְדַּוְוגוּ לוֹ וְהָיוּ לְמֵידִים וְהוּא שָׁכַח. לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁינּוּ אֵל. אֲחִיתוֹפֶל אָדָם גּיבּוֹר בַּתּוֹרָה הָיָה. כָּתוּב וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא. תִּשְׁעִים אֶלֶף זְקֵינִים מִינָּה דָּוִד בְּיוֹם אֶחָד וְלֹא מִינָּה אֲחִיתוֹפֶל עִמָּהֶן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אָלֶף. וַיֹּסֶף תַּלְתִּין. עוֹד תַּלְתְּין. וּפְשׁוּטֵיהּ דְקִרְיָיה תַּלְתִּין. הֲרֵי תִשְׁעִין. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא דָוִד לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יי לֹא נְשָׂאוֹ כַתּוֹרָה. וַיַּרְכִּיבוּ אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים עַל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וגו׳. וַהֲוָה אֲרוֹנָא טְעִין כָּהֲנַיָא לְרוּמָא וּטְרִיף לוֹן לְאַרְעָא. טְעִין כָּהֲנַיָיא לְרוּמָא וּטְרִיף לוֹן לְאַרְעָא. שְׁלַח דָּוִד וְאַיְיתֵי לַאֲחִיתוֹפֶל. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אַתְּ אֲמַר לִי מַה לְדֵין אֲרוֹנָא דּוּ טְעִין כָּהֲנַיָיא לְרוּמָא וּטְרִיף לוֹן לְאַרְעָא. טְעִין כָּהֲנַיָיא לְרוּמָא וּטְרִיף לוֹן לְאַרְעָא. אֲמַר לֵיהּ. שְׁלַח שְׁאוֹל לְאִילֵּין חֲכִימַיָּא דִמְנִיתָא. אֲמַר דָּוִד. מָאן דִּיְדַע לְמִיקְמְתָה וְלָא מִקְימָהּ יְהֵא סוֹפֵיהּ מִתְחַנְקָא. אֲמַר דָּבָר קוֹמוֹי וְהוּא קָאִים. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נוֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְי שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. עַל כָּל צְעִידָה וּצְעִידָה שׁוֹר וּמְרִיא וּבְסוֹף שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵלִים. וְחָרָנָה אָמַר. עַל כָּל צְעִידָה וּצְעִידָה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵלִים וּבְסוֹף שׁוֹר וְּמרִיא. אֲמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַאֲחִיתוֹפֶל. מִילָּה דִּמְיָינְקַיָיא אָמְרִין בִּכְנִישְׁתָּא בְּכָל יוֹם לָא אֲמַרְתְּ לֵיהּ. וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ. וְדָא אֲמַרְתְּ לֵיהּ. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁבָּא דָוִד לַחְפּוֹר תֵּימֶלְיוֹסִים שֶׁלְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ חָפַר חֲמֵשׁ עֶשֶׂר מָאוָון דְּאַמִּין וְלֹא אַשְׁכַּח תְּהוֹמָא וּבְסוֹפָא אַשְׁכַּח חַד עָצִיץ וּבְעָא מִירְמִיתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לֵית אַתְּ יְכִיל. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. דֲּנָא הָכָא כְּבִישׁ עַל תְּהוֹמָא. אֲמַר לֵיהּ. וּמִן אֵימַת אַתְּ הָכָא. אֲמַר לֵיהּ. מִן שַׁעְתָּא דְּשַׁמַּע רַחֲמָנָא קָלֵיהּ בְּסִינַי אֲנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ רְעָדַת אַרְעָא וּשְׁקוֹעַת וַאֲנָא יְהִיב הָכָא כְּבִישׁ עַל תְּהוֹמָא. אַף עַל גַּב כֵּן לָא שְׁמַע לֵיהּ. כֵּיוָן דְּרִימֵיהּ סְלִיק תְּהוֹמָא וּבְעָא מַטְּפָא עַלְמָא. וַהֲוָה אֲחִיתוֹפֶל קָאִים תַּמָּן. אֲמַר. כְּדוֹן דָּוִד מִתְחַנֵּק וַאֲנָא מְלִיךְ. אֲמַר דָּוִד. מָאן דַּחֲכַם דִּיְדַע מְקִימְתֵּיהּ וְלָא מֵקִים לֵיהּ יְיֵא סוֹפֵיהּ מִתְחַנְקָא. אֲמַר מַה דַאֲמַר וְאוּקְמֵיהּ. הִתְחִיל דָּוִד אוֹמֵר שִׁירָה. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. שִׁיר לְמֵאָה עוֹלוֹת. עַל כָּל מֵאָה אַמָּה הָיָה אוֹמֵר שִׁירָה. אַף עַל גַּב כֵּן הֲוָה סוֹפֵהּ מִתְחַנְקְה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא הִיא דְמַתְלָא אָמְרָה. צָרִיךְ בַּר נַשׁ חֲשִׁישׁ עַל לְוָוטֵייהּ דְּרַבָּה אֲפִילוּ עַל מַגָּן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק. מְגִילָּה שֶׁמָּסַר שְׁמוּאֵל לְדָוִד אֲמָרָהּ אֲחִיתוֹפֶל בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. וּמַה הֲוָה אֲחִיתוֹפֶל עֲבִיד. כַּד הֲוָה בַּר נַשׁ אֲזַל מִמְלַךְ בֵּיהּ בְּמִילָּה הֲוָה אֲמַר לֵיהּ. אַיְזִיל עֲבִיד כֵּן וְהָכֵן. וְאִין לֵית אַתְּ מְהֵימָן לִי אֲזֵל וּשְׁאִיל בְּאוּרִים וְתוּמִּים. וַהֲוָה אֲזַל שְׁאַל וּמַשְׁכַּח לֵיהּ כֵּן. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַעֲצַת אֲחִיתוֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל וגו׳ אִישׁ קְרֵי וְלָא כְתִיב. לֹא יָכְלוּ הַכְּתוּבִים לִקְרוֹתוֹ אִישׁ. כֵּיצַד נִתְרָחֵק. וַאֲחִיתוֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ וגו׳. שְׁלֹשָה דְבָרִים צִוָּה אֲחִיתוֹפֶל אֶת בָּנָיו. אָמַר לָהֶם. אַל תִּמְרְדוּ בְמַלְכוּת בֵּית דָּוִד. דְּאַשְׁכַּחְנַן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נְסִיב לוֹן אַפִּין אֲפִילוּ בְּפַרְהֶסִיָּא. וְאַל תִּשְׂאוּ וְתִתְּנוּ עִם מִי שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ. וְאִם הָיְתָה הָעֲצֶרֶת בְּרוּרָה זִרְעוּ חִטִּים יָפוֹת. וְלָא יָדְעִין אִם בְּרוּרָה בְטַל וְאִם בְּרוּרָה בְשָׁרָב.

6 ראש השנה פתח ↗

אִיתְּמַר, רַב וְרַבִּי חֲנִינָא אָמְרִי: בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרִי: לֹא בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית.

6 תלמוד ירושלמי סוטה פתח ↗

בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ נִפְרָעִין אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבַד. אֲבָל עַכְשָׁיו נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. בָּרִאשׁוֹנָה כָּל צָרָה שֶׁהָיְתָה בָאָה עַל הַצִּיבּוּר הָיוּ פּוֹסְקִין שִׂמְחָה כְנֶגְדָּהּ. וּמִשֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּיוֹת. מִשֶּׁבָּטְלוּ אֵילּוּ וָאֵילּוּ שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לָאֵבֶל מְחוֹלֵינוּ. וְכִי מַה הָיְתָה סַנְהָדְרִין גְּדוֹלָה מוֹעֶלֶת. אֶלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אוֹתוֹ. בְּכָל מִיתָה שֶׁיִּרְצוּ. מָשְׁלוּ מָשָׁל. לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁקִּילְקֵל בְּעִיר. מָסְרוּ לְבַעַל הָאַגְמוֹן וַחֲבָשׁוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הָאַגְמוֹן. מָסְרוּ לְבַעַל הַזְּמוֹרָה וַחֲבָשׁוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הַזְּמוֹרָה. מָסְרוּ לְבַעַל הָרְצוּעָה וּסְטָרוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הָרְצוּעָה. מָסְרוּ לְשִׁלְטוֹן וְהִטִּילוֹ לְקָמִין. כָּךְ צָרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת.

7 רות רבה פתח ↗

וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וגו' רות ד, ד, אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מִיכָּן שֶׁאֵין רְשׁוּת לַקָּטָן לֵישֵׁב עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַגָּדוֹל רְשׁוּת. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, מִיכָּן לְבַיִת זֶה שֶׁהֵן מְמַנִּין זְקֵנִים בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת שֶׁלָּהֶן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי מִכָּאן לְבִרְכַּת חֲתָנִים בַּעֲשָׂרָה. אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן פָּזִי, לֹא סוֹף דָּבָר בָּחוּר לִבְתוּלָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ אַלְמָן לְאַלְמָנָה עַד שֶׁתִּהְיֶה בַּעֲשָׂרָה.

7 עבודה זרה פתח ↗

וְלֵימָא לֵיהּ מֵימָר בְּהֶדְיָא! אָמַר: שָׁמְעִי בִּי חֲשִׁיבִי דְּרוֹמָאֵי וּמְצַעֲרוּ לִי. וְלֵימָא לֵיהּ בְּלַחַשׁ! מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל״. הֲוָה לֵיהּ הָהוּא בְּרַתָּא דִּשְׁמַהּ ״גִּירָא״, קָעָבְדָה אִיסּוּרָא. שַׁדַּר לֵיהּ ״גַּרְגִּירָא״, שַׁדַּר לֵיהּ ״כּוּסְבַּרְתָּא״, שַׁדַּר לֵיהּ ״כַּרָּתֵי״, שְׁלַח לֵיהּ ״חַסָּא״. כֹּל יוֹמָא הֲוָה שדר מְשַׁדַּר לֵיהּ דַּהֲבָא פְּרִיכָא בְּמַטְרָאתָא, וְחִיטֵּי אַפּוּמַּיְיהוּ. אֲמַר לְהוּ: אַמְטִיוּ חִיטֵּי לְרַבִּי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי: לָא צְרִיכְנָא, אִית לִי טוּבָא. אֲמַר: לִיהְווֹ לְמַאן דְּבָתְרָךְ, דְּיָהֲבִי לְבָתְרַאי דְּאָתוּ בָּתְרָךְ, וּדְאָתֵי מִינַּיְיהוּ נִיפּוֹק עֲלַיְיהוּ. הֲוָה לֵיהּ הָהִיא נְקִרְתָּא דַּהֲוָה עָיְילָא מִבֵּיתֵיהּ לְבֵית רַבִּי, כֹּל יוֹמָא הֲוָה מַיְיתֵי תְּרֵי עַבְדֵי, חַד קַטְלֵיהּ אַבָּבָא דְּבֵי רַבִּי, וְחַד קַטְלֵיהּ אַבָּבָא דְּבֵיתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: בְּעִידָּנָא דְּאָתֵינָא לָא נַשְׁכַּח גְּבַר קַמָּךְ. יוֹמָא חַד אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא דַּהֲוָה יָתֵיב. אָמַר: לָא אָמֵינָא לָךְ בְּעִידָּנָא דְּאָתֵינָא לָא נַשְׁכַּח גְּבַר קַמָּךְ? אֲמַר לֵיהּ: לֵית דֵּין בַּר אִינִישׁ. אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא לֵיהּ לְהָהוּא עַבְדָּא דְּגָנֵי אַבָּבָא דְּקָאֵים וְלֵיתֵי. אֲזַל רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא, אַשְׁכְּחֵיהּ דַּהֲוָה קְטִיל, אֲמַר: הֵיכִי אַעֲבֵיד? אִי אֵיזִיל וְאֵימָא לֵיהּ דִּקְטִיל — אֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה, אֶשְׁבְּקֵיהּ וְאֵיזִיל — קָא מְזַלְזֵילְנָא בְּמַלְכוּתָא. בְּעָא רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְאַחְיֵיהּ וְשַׁדְּרֵיהּ. אָמַר: יָדַעְנָא זוּטֵי דְּאִית בְּכוּ מחייה מְחַיֵּי מֵתִים, מִיהוּ בְּעִידָּנָא דְּאָתֵינָא לָא נַשְׁכַּח אִינִישׁ קַמָּךְ. כֹּל יוֹמָא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ לְרַבִּי, מַאֲכֵיל לֵיהּ, מַשְׁקֵי לֵיהּ. כִּי הֲוָה בָּעֵי רַבִּי לְמִיסַּק לְפוּרְיָא, הֲוָה גָּחֵין קַמֵּי פּוּרְיָא, אֲמַר לֵיהּ: סַק עִילָּוַאי לְפוּרְיָיךְ. אֲמַר לֵיהּ: לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְזַלְזוֹלֵי בְּמַלְכוּתָא כּוּלֵּי הַאי. אֲמַר לֵיהּ: מִי יְשִׂמֵנִי מַצָּע תַּחְתֶּיךָ לָעוֹלָם הַבָּא. אֲמַר לֵיהּ: אָתֵינָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: וְהָכְתִיב ״לֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו״! בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״לֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו״ — יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְבֵית עֵשָׂו״, בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו. אֲמַר לֵיהּ: וְהָכְתִיב ״שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכׇל נְשִׂיאֶיהָ״! אֲמַר לֵיהּ: ״מְלָכֶיהָ״ — וְלֹא כׇּל מְלָכֶיהָ, ״כָּל נְשִׂיאֶיהָ״ — וְלֹא כׇּל שָׂרֶיהָ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״מְלָכֶיהָ״ וְלֹא כׇּל מְלָכֶיהָ, ״כָּל נְשִׂיאֶיהָ״ וְלֹא כׇּל שָׂרֶיהָ. ״מְלָכֶיהָ״ וְלֹא כׇּל מְלָכֶיהָ — פְּרָט לְאַנְטוֹנִינוּס בֶּן אַסְוִירוּס, ״כָּל נְשִׂיאֶיהָ״ וְלֹא כׇּל שָׂרֶיהָ — פְּרָט לִקְטִיעָה בַּר שָׁלוֹם. קְטִיעָה בַּר שָׁלוֹם מַאי הָוֵי? דְּהָהוּא קֵיסָרָא דַּהֲוָה סָנֵי לִיהוּדָאֵי, אֲמַר לְהוּ לַחֲשִׁיבֵי דְּמַלְכוּתָא: מִי שֶׁעָלָה לוֹ נִימָא בְּרַגְלוֹ, יִקְטָעֶנָּה וְיִחְיֶה אוֹ יַנִּיחֶנָּה וְיִצְטַעֵר? אָמְרוּ לוֹ: יִקְטָעֶנָּה וְיִחְיֶה. אֲמַר לְהוּ קְטִיעָה בַּר שָׁלוֹם: חֲדָא, דְּלָא יָכְלַתְּ לְהוּ לְכוּלְּהוּ, דִּכְתִיב: ״כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם״. מַאי קָאָמַר? אִלֵּימָא דְּבַדַּרְתְּהוֹן דְּבַדַּרִית יָתְכוֹן בְּאַרְבַּע רוּחוֹת, הַאי ״כְּאַרְבַּע רוּחוֹת״ — ״לְאַרְבַּע רוּחוֹת״ מִבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא, כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל. וְעוֹד, קָרוּ לָךְ מַלְכוּתָא קְטִיעָה. אֲמַר לֵיהּ: מֵימָר שַׁפִּיר קָאָמְרַתְּ, מִיהוּ כֹּל דְּזָכֵי מַלְכָּא שָׁדוּ לֵיהּ לְקָמוֹנְיָא חֲלִילָא. כַּד הֲוָה נָקְטִין לֵיהּ וְאָזְלִין, אֲמַרָה לֵיהּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא: וַוי לֵיהּ לְאִילְפָא דְּאָזְלָא בְּלָא מִכְסָא. נְפַל עַל רֵישָׁא דְּעוּרְלְתֵיהּ קַטְּעַהּ, אֲמַר: יְהַבִית מִכְסַי חֲלֵפִית וַעֲבַרִית. כִּי קָא שָׁדוּ לֵיהּ, אֲמַר: כֹּל נִכְסַאי לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו. יָצָא רַבִּי עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: ״וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו״ — מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: קְטִיעָה בַּר שָׁלוֹם מְזֻומָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים. אַנְטוֹנִינוּס שַׁמְּשֵׁיהּ לְרַבִּי, אַדַּרְכָּן שַׁמְּשֵׁיהּ לְרַב. כִּי שְׁכֵיב אַנְטוֹנִינוּס, אָמַר רַבִּי: נִתְפָּרְדָה חֲבִילָה. כִּי שָׁכֵיב אַדַּרְכָּן, אָמַר רַב:

« תוספתא כפשוטה על סוטה י״ד:י׳ תוספתא כפשוטה על סוטה ט״ו:ב׳ »