תוספתא כפשוטה על סוטה י״ג:ח׳

8 104-107. מעשה בכהן אחד מצפורי שנטל חלקו וחלק חבירו, ואע"פ כן לא עלה בידו אלא כפול. השלמתי ע"פ ד וכי"ע, ואף בלי ההשלמה הפירוש כן. ובירושלמי ובבבלי הנ"ל, לא נזכר כלל מה עלה בידו, עיין מ"ש להלן בסמוך. ובכי"ע: מעשה בציפורי שנטל וכו', וצ"ל: בציפוריי =בציפוראה, כלומר, כהן מציפורי. והיה, כנראה, ממשמר ידעיה, עיין ירושלמי תענית פ"ד ה"ח, ס"ח ע"ד, קה"ר פ"ז, י"א, וברייתא של משמרות הכהנים.

9 107-108. והיו קורין אותו בן החמסן עד היום. בד ובכי"ע: בן חמסן, אלא שבכי"ע נקודה על הסמ"ך, ובגליון: צ, כלומר, קרי: חמצן. וכן בבבלי הנ"ל: והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו וכו' מאי קרא אלקי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ תהלים ע"א, ד' וכו'. ובערוך ערך חמץ ב': בר"ג דפרק טרף בקלפי ובפ' האיש מקדש וכו' ובתוספתא דסוטה מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו וכו'. אבל בירושלמי הנ"ל: והיה נופל לכל אחד ואחד מהן עד כאפון וכו', מעשה בכהן אחד בציפורין שנטל חלקו וחלק חבירו, והוא היה נקרא בן האפון עד היום, הוא שדוד אמר פלטיני מיד רשע מיד מכף מעוול וחומץ. ובעה"ש ערך חמץ ב' הנ"ל שער שאף בן האפון פירושו בן האפול, כפי שיוצא מתחילת דברי הירושלמי "עד כאפון" במקום "כפול" שבמקבילות, ואף "בן חמצן" פירושו בן האיפול, בן פול, מן הארמית "חימצין". ואשר לעצם העניין, עיין מ"ש הנצי"ב בהעמק שאלה ריש סי' ד', עיי"ש מה שהאריך בהבדל בין גזלן לחמסן. ונראה לי יותר שקראו לו בן חמצן =חמסן, משום שלא חטף אלא כפול. וכן אמרו בירושלמי ב"מ פ"ד רה"ב, ט' ע"ג ובמקבילה בב"ר פל"א, ה', עמ' 279: ומה היה חמסן, הוה בר נש טעין קופה מליאה תורמוסין, והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה, דבר שאינו יוצא בדיינין. ובמדרש מאור האפלה, עמ' נ"ט: איזחו חמס זה החוטף ממון מיד אחרים, מה בין חמס לגזל שהגזל לוקח אותו מיד בעליו בחזקה, והחומס חוטף אותו מבעליו. וכנראה שהכוונה לחוטף ממון שאינו יוצא בדיינים, ועיין חולין קל"ג א', ועיין בהעמק שאלה הנ"ל ריש סי' ד'. ולפ"ז "בן האפון" הוא החמצן =החמסן שחטף כפול, דוגמת החמס של דור המבול שחטפו תורמוס, תורמוס. ונראה שאף לפי הירושלמי והבבלי לא עלה בידו אלא כפול כמפורש בתוספתא בשני החלקים יחד, ולעגו חביריו על אותו בעל ידים יפות, שלא עלה בידו אלא כפול, ועיין תוספות קידושין נ"ג א', ד"ה מאי.

10 108-109. שנה שמת בה שמעון הצדיק וכו'. בבלי יומא הנ"ל ל"ט ב', מנחות ק"ט ב', ירושלמי יומא פ"ה ה"ג, מ"ב ע"ג, וי"ר פכ"א, י"ב, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תצ"ג.

11 113-114. שנה זו נכנס עמי ולא יצא וכו'. וכ"ה בירושלמי ובוי"ר הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: והיום במנחות הנ"ל: שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים, נכנס ולא יצא עמי. ועיין בעין יעקב ביומא בסוף מועד בליקוטיו מן הירושלמי סי' מ"ח שהעיר על שינוי הלשון בין הבבלי והירושלמי, עיי"ש. ובמנחות בכי"ר גם בסיפא: "ונכנס עמי ויצא עמי", ולפי זה ההבדל הוא רק בצבע הבגדים, אבל קרוב לוודאי שיש שם ט"ס.

12 114-115. לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת. כ"ה "חלה" בד, בכי"ע ובבבלי יומא ומנחות הנ"ל, וכן עיקר, ובאו ללמדנו ששמעון הצדיק מת מיתה של חיבה, כמפורש בירושלמי בכורים פ"ב ה"א, ס"ד רע"ד מס' שמחות פ"ג ה"ט: לשבעה מיתה של חיבה. ובירושלמי ובוי"ר הנ"ל לא נזכר באיזה זמן בשנה מת.

13 115-116. משמת שמעון הצדיק נמנעו אחיו מלברך בשם. בכי"ע: ונמנעו חביריו מלברך בשם והמלים "משמת שמעון הצדיק" חסרות שם. ובד: "משמת שמעו' הצדיק פסקו מלברך בשם. בספרי' א' נמנעו אחיו מלברך בשם". ובבבלי יומא ומנחות כגי' כי"ע. ופירש בתוספ' רי"ד ביומא שהכוונה לשם של בן ארבעים ושתים אותיות, ולפ"ז הכוונה לברכת כהנים גרידא, אבל בהזכרת כה"ג ביוה"כ לא נמנע מלהזכיר את השם בן מ"ב אותיות, כבקידושין ע"א א' ומקבילות שציין לו הרי"ד. ובתוספות כאן ל"ח א', ד"ה הרי, פירשו משום שלא זכו הכהנים לגילוי שכינה. וברש"י כת"י מנחות ק"ט ב' לפי שטמ"ק שהביא בדק"ס שם, עמ' 266, הערה ס': ונמנעו אחיו הכהנים מלברך את העם בשם המפורש, שלא היו יודעין לאומרו בקדושה ובטהרה.