תוספתא כפשוטה על עירובין ו׳:ג׳

3 7. היין כדי לשתות בו מזון שתי סעודות. וכ"ה "לשתות" אף בד, בכי"ע ובכי"ל. אבל בקג"נ: כדי לאכל בו וכו'. ובירושלמי פ"ג ה"א, כ' ע"ד פאה פ"ח ה"ה, כ' סע"ד: תמן תנינן חצי לוג יין וכו', אמר ר' אלעזר וכן לעירוב. ובבבלי כ"ט א': משום דקתני חצי לוג יין, ואמר רב מערבין בשתי רביעיות של יין =חצי לוג וכו', ומי בעינן כולי האי, והתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר יין כדי לאכול בו פירש"י: לשרות בו פת מזון ב' סעודות, חומץ כדי לטבל בו, זיתים ובצלים כדי לאכול בהן, כי קאמר בחמרא מבשלא. ולפ"ז בסתם יין, שאינו מבושל, שיעורו כדי לשתות בו מזון שתי סעודות, והיינו שתי רביעיות, אבל יין מבושל שיעורו כדי לאכול בו, כדי לטבל בו מזון ב' סעודות, והוא פחות מיין שאינו מבושל ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, סוף עמ' 152 ואילך. ועיין היטב בריטב"א שם. ונראה שגירסת קג"נ תוקנה ע"פ הבבלי הנ"ל, והנכון כלפנינו, שאם לא כן למה לא כללה הברייתא את היין ואת השמן יחד. ושמא מפני שאין שיעורן שוה, ובשתי סעודות אוכלין ומטבלין ביותר יין מאשר בשמן. וברשב"א פ"א א' שייך לפ' ב', עיי"ש ל"ח ע"ד מן הספר הביא בשם הראב"ד שאם משתתפין במשקין צריך שיהא לכל אחד ואחד רביעית, ואפילו הן רבוא. וכן הביא בשמו בריטב"א פ' ב' ובמאירי כ"ט א' בשם גדולי המפרשים בפ' חלון. ועיין בס' עצי אלמוגים סי' שפ"ו ס"ק ט"ו, קצ"ט ע"א, שתמה על הראב"ד הנ"ל מהבבלי עירובין כ"ט א' שאמרו שם שמערבין בשתי רביעיות יין, והרי להראב"ד צריך רביעית לכל אחד ואחד, ומאי שנא שתים דנקט. ותירץ: וסבירא ליה כלומר, להראב"ד דכל מה שנאמר בפרק בכל מערבין לעניין שיעור המשקין בשתי סעודות, לא נאמר אלא לעניין עירובי תחומין, דשם אין הטעם משום איסור הוצאת שבת, אלא לקנות שביתה במקום סעודתו וכו', אבל בפרק הדר דמיירי משתופי מבואות, לכן צריך שיעור רביעית וכו'. ברם מתוך התוספתא שלנו מוכח שאפילו בשיתופי מבואות שנו שתי סעודות, ובהכרח נקטו כאן שתי סעודות, משום שבכגון דא אפילו הם רבוא אינו צריך להוסיף, כדין אוכלין של שתי סעודות ששנו במשנתנו פ"ז מ"ח.

4 7-8. והשמן כדי לוכל בו מזון שתי סעודות. בבבלי הנ"ל ליתא. אבל בירושלמי פ"ג ה"א, כ' ע"ד פאה פ"ח ה"ה, כ' סע"ד: תני מערבין בשמן מזון שתי סעודות.

5 8. והחומץ כדי לטבל בו מזון שתי סעודות. ירושלמי הנ"ל, בבלי כ"ט א' הנ"ל. ופירשו בירושלמי: כדי לטבל ירק הנאגד מזון שתי סעודות. ובבבלי שם: כדי לטבל בו מזון שתי סעודות של ירק פירש"י: שכל הסעודה של ירק וכו', איכא דאמרי וכו', ירק הנאכל בשתי סעודות פירש"י: ירק הנאכל בב' סעודות בפת. ועיין בתוספות שם ד"ה חומץ ובשלטה"ג בשם קונטרס הראיות להריא"ז.

6 8-9. תחלתו וסופו כשיעור הזה. כדעת הת"ק במשנתנו פ"ז מ"ז: נתמעט האוכל מוסיף ומזכה.

7 9. ר' שמעון אומ' תחלתו כשיעור הזה אע"פ שאין סופו וכו'. בבא זו של ר' שמעון חסרה בכי"ע ובכי"ל, אבל ישנה גם בד ובקג"נ. והיא דעת ר' יוסי במשנתנו פ"ז מ"ט: אמר ר' יוסי במה דברים אמורים בתחלת הערוב, אבל בשירי הערוב כל שהוא.

8 10. כלה החפץ מודיע ואין צריך לזכות. וכ"ה בד ובקג"נ. ובכי"ע בטעות: כל החפץ וכו'. ובכי"ל בטעות: כלה החומץ וכו'. ולעיל, שו' 4, ד"ה נתוספו, שערנו שנתחלפו הגירסאות משם לכאן, ומכאן לשם, וצ"ל: כלה החפץ מזכה ואין צריך להודיע. אבל כבר אמרנו שקשה להגיה נגד כל הנוסחאות. ובמשנתנו הנ"ל: נתמעט האוכל מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע. ופירשוה בבבלי פ' ב': איבעית אימא ממין אחד, מאי נתמעט, נתמטמט. ופירשו הר"ח ורש"י שהוא כלה לגמרי. וכנראה שפירושו כאן מודיע שכלה, ואינו מחוייב לזכות משלו, אעפ"י שכלה בפשיעה שגררוהו העכברים, עיין בירושלמי פ"ז ה"ז, כ"ד ע"ג. ובמשנתנו אמרו שאם הוא רוצה מוסיף ומזכה, ואינו צריך להודיע ולבקש רשות מהם, אפילו לר' מאיר הסובר שאין מערבין לאדם אלא מדעתו, מפני שכבר נתרצו מתחילת העירוב. עיין להלן בבבלי שם.