מקור משנה עירובין ו׳:ב׳
2 אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָמַר לָנוּ אַבָּא, מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי, עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר, מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם:
פירוש תוספתא כפשוטה על עירובין ו׳:ב׳
2 5-6. והיינו מבשלין קדירה של עדשים וכו'. בבאורי הגר"א או"ח סי' שפ"ו ס"ק ה' הביא מכאן ראייה לשיטת הרא"ש פ"ג סי' א' ועיי"ש בקרבן נתנאל אות ק' והטור סי' שפ"ו שאין מערבין בעדשים חיים נגד הב"ח לטור שם ובהגהותיו לרא"ש הנ"ל, שהרי כאן הזכיר ר' יהודה בפירוש שהיו מבשלין את העדשים. ואף בריש פירקין לא הזכירו אלא חבית של תבואה, ואין עדשים חיים בכלל תבואה, ואינם ראויים כלל לאכילה. ופשיטא שראייה גמורה אין כאן, משום שמעשה שהיה כך היה, ולכתחילה בוודאי עדיף יותר לערב בעדשים מבושלים.
3 6. עומד על פתח מבוי ואו' זכיתי לכם וכו'. כלומר, מודיע אחרי שערבו, ואינו מבקש רשות, אלא מודיע שזכו להם, ואם אחד מהם רוצה להשתתף בממונו, הרשות בידו לשלם אח"כ, עיין מ"ש לעיל, שו' 4, ד"ה ובירושלמי.