תוספתא כפשוטה על עירובין ה׳:י״ח

18 46-48. ישראל המחלל את השבת בפרהסיא אין צריך לבטל רשות, וישראל שאינו מחלל את השבת בפרהסיא צריך לבטל רשות. וכ"ה בד ובכי"ע. ובכי"ל יש כאן השמטה באמצע, ואין להסיק כלום מגירסתו. ובקג"נ הגירסא להפך: צריך לבטל וכו' אין צריך לבטל וכו'. ואף בכי"ו נשאר שריד מגירסא זו, אלא שמחקה הסופר ע"י נקודות. וברור שהגירסא הנכונה היא כלפנינו. ואין "צריך" אלא "יכול", עיין מ"ש לעיל ה"י שו' 26–27, סד"ה מבוי שלהן. ובירושלמי פ"ו ה"ב, כ"ג ע"ב: גר תושב ועבד תושב משומד בגילוי פני' עיין בבלי ס"ט א' הרי הוא כגוי לכל דבר. ובבבלי ס"ט ב', ע"ז ס"ד ב', חולין ו' א': וכדתניא ישראל משומד, משמר שבתו בשוק מבטל רשות, שאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות מפני שאמרו ישראל נותן רשות ומבטל רשות וכו'.

19 49. ובגוי עד שעה שישכיר. וכ"ה בד ובקג"נ. וכן בבבלי הנ"ל בהוצאות שלנו: ובגוי עד שישכיר. ובירושלמי פ"ו ה"ג, כ"ג ע"ג: הלכה ישראל מבטל והגוי משכיר. ובכי"ע ובכי"ל כאן: ובגוי עד שישכור. וכ"ה בבבלי בכי"י כאן ובראשונים ובמקבילות עיין דק"ס. ובתנחומא הוצ' בובר, ויצא סי' כ"א: עד שיקח רשותו של נכרי. ובכי"ר שם: עד שישכור רשותו וכו'. ובירושלמי הנ"ל מקשה: ויבטל הוא הגוי? חזר הוא בו. מעתה אפילו משכיר חזר הוא בו? מיכן והילך בגזל הוא משתמש. ועיין בגליון הש"ס שם. ועיין רש"י ס"ח ב' ד"ה והוציאו.

20 49-50. כיצד מבטל רשות, אומ' רשותי נתונה לך, רשותי מבוטלת לך ואין צריך לזכות. וכ"ה בד ובקג"נ. אבל בכי"ע ובכי"ל: רשותי נתונה לך, רשותי קנויה לך, רשותי מבוטלת וכו'. ומסתבר שנוסח זה הוגה ע"פ הבבלי ס"ט ב' ומקבילות. ופרש"י שאו, או קתני.

21 50. ואין צריך לזכות. פירש"י: בקניין סודר.