תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:י״ג

« תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:י״ב תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:י״ד »

1 מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — יְמַעֵט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ.

2 וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט. וְאִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט.

3 גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. מַאי שְׁנָא גַּבֵּי סוּכָּה דְּתָנֵי ״פְּסוּלָה״ וְגַבֵּי מָבוֹי תָּנֵי תַּקַּנְתָּא?

4 סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא, תָּנֵי ״פְּסוּלָה״. מָבוֹי דְּרַבָּנַן, תָּנֵי תַּקַּנְתָּא.

5 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּאוֹרָיְיתָא נָמֵי תָּנֵי תַּקַּנְתָּא. אֶלָּא, סוּכָּה דִּנְפִישִׁין מִילֵּיהּ — פָּסֵיק וְתָנֵי ״פְּסוּלָה״. מָבוֹי דְּלָא נְפִישִׁי מִילֵּיהּ — תָּנֵי תַּקַּנְתָּא.

6 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חֲכָמִים לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וְרַבִּי יְהוּדָה לֹא לְמָדָהּ אֶלָּא מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם.

7 דִּתְנַן: פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל גׇּבְהוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה וְרׇחְבּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְשֶׁל אוּלָם גׇּבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרׇחְבּוֹ עֶשְׂרִים אַמּוֹת.

8 וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, דְּרַבָּנַן סָבְרִי: קְדוּשַּׁת הֵיכָל לְחוּד וּקְדוּשַּׁת אוּלָם לְחוּד. וְכִי כְּתִיב ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ — אַהֵיכָל כְּתִיב.

9 וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: הֵיכָל וְאוּלָם קְדוּשָּׁה אַחַת הִיא. וְכִי כְּתִיב: ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ — אַתַּרְוַיְיהוּ הוּא דִּכְתִיב.

10 וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי קְדוּשַּׁת אוּלָם לְחוּד וּקְדוּשַּׁת הֵיכָל לְחוּד. וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה — דִּכְתִיב: ״אֶל פֶּתַח אוּלָם הַבַּיִת״.

11 וְרַבָּנַן: אִי הֲוָה כְּתִב ״אֶל פֶּתַח אוּלָם״ — כִּדְקָאָמְרַתְּ. הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״אֶל פֶּתַח אוּלָם הַבַּיִת״ — הַבַּיִת הַפָּתוּחַ לָאוּלָם.

12 וְהָא כִּי כְּתִיב הַאי, בְּמִשְׁכָּן כְּתִיב!

13 אַשְׁכְּחַן מִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ, וּמִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם פְּתִיחַת דַּלְתוֹת הַהֵיכָל — פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ — בִּזְמַן שֶׁפְּתוּחִין וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵן נְעוּלִים, וְהָא כִּי כְתִיב הָהִיא, בְּמִשְׁכָּן כְּתִיב! אֶלָּא, אַשְׁכְּחַן מִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן וּמִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ.

14 בִּשְׁלָמָא מִקְדָּשׁ דְּאִיקְּרִי מִשְׁכָּן, דִּכְתִיב: ״וְנָתַתִּי אֶת מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם״. אֶלָּא מִשְׁכָּן דְּאִיקְּרִי מִקְדָּשׁ מְנָלַן? אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב: ״וְנָשְׂאוּ הַקְּהָתִים נוֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בּוֹאָם״ —

15 הָהוּא בְּאָרוֹן כְּתִיב. אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״.

16 בֵּין לְרַבָּנַן וּבֵין לְרַבִּי יְהוּדָה לֵילְפוּ מִפֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר, דִּכְתִיב: ״אוֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת״, וּכְתִיב: ״וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף״, וּכְתִיב: ״וְלַכָּתֵף הַשֵּׁנִית מִזֶּה וּמִזֶּה לְשַׁעַר הֶחָצֵר קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה״, מָה לְּהַלָּן חָמֵשׁ בְּרוֹחַב עֶשְׂרִים, אַף כָּאן חָמֵשׁ בְּרוֹחַב עֶשְׂרִים!

17 ״פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר״ אִיקְּרִי, פֶּתַח סְתָמָא — לָא אִיקְּרִי.

18 וְאִיבָּעֵית אֵימָא, כִּי כְתִיב: ״קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לַכָּתֵף״ — בְּגוּבְהָה הוּא דִּכְתִיב.

19 גּוּבְהָה?! וְהָא כְּתִיב: ״וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת״! הָהוּא מִשְּׂפַת מִזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה.

20 וְרַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר? וְהָא תְּנַן: וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט, וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה!

21 אָמַר אַבָּיֵי: פְּלִיג בְּבָרַיְיתָא, דְּתַנְיָא: וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט.

22 וְלִיפְלוֹג בְּמַתְנִיתִין? פְּלִיג בְּגוּבְהָה, וְהוּא הַדִּין לְרֻחְבָּה.

23 וְאַכַּתִּי, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר? וְהָתַנְיָא: מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה יְמַעֵט, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה. וְתָנֵי בַּר קַפָּרָא: עַד מֵאָה.

24 בִּשְׁלָמָא לְבַר קַפָּרָא גּוּזְמָא. אֶלָּא לְרַב יְהוּדָה מַאי גּוּזְמָא? בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה אַרְבָּעִים — גָּמַר מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, אֶלָּא חֲמִשִּׁים מְנָא לֵיהּ?

25 אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא מַתְנִיתָא אַטְעִיתֵיהּ לְרַב, דְּתַנְיָא: מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, יוֹתֵר מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל — יְמַעֵט. הוּא סָבַר: מִדְּרַבָּנַן מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכַל גָּמְרִי, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחוֹ שֶׁל אוּלָם גָּמַר. וְלָא הִיא, רַבִּי יְהוּדָה מִפִּתְחָא דְמַלְכִין גָּמַר.

26 וְרַבָּנַן, אִי מִפִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל גְּמִירִי — לִיבְעוֹ דְּלָתוֹת כְּהֵיכָל, אַלְּמָה תְּנַן: הֶכְשֵׁר מָבוֹי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֶחִי אוֹ קוֹרָה!

27 דַּלְתוֹת הֵיכָל לִצְנִיעוּת בְּעָלְמָא הוּא דַּעֲבִידָן.

28 אֶלָּא מֵעַתָּה, לָא תַּיהֲנֵי לֵיהּ צוּרַת הַפֶּתַח, דְּהָא הֵיכַל צוּרַת הַפֶּתַח הָוְיָא לוֹ, אֲפִילּוּ הָכִי עֶשֶׂר אַמּוֹת הוּא דִּרְוִיח. אַלְּמָה תְּנַן: אִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת — אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט!

29 מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא לְרַב, הָא מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב: אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט. וַאֲמַר לֵיהּ: אַתְנְיֵיהּ ״צָרִיךְ לְמַעֵט״.

30 אֶלָּא מֵעַתָּה

פירוש תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:י״ג

13 43-44. נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב וכו'. הרישא היא פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ג. וכל הברייתא בירושלמי פ"ג ה"ג, כ"א ע"א, וסוכה פ"ב ה"ד, נ"ב ע"ד, ובבלי כאן ל"ג א'. ופירשו בירושלמי ובבבלי שיש בו באילן רוחב ד' טפחים והוא עומד בר"ה, ונותן העירוב נתכוין לקנות שביתה למטה, והוי ליה עירובו ברשות היחיד והוא ברשות הרבים. אלא שקשה היה לו לבבלי לשיטתו שהנותן עירובו יש לו ד' אמות, הרי אף אם נתכוין לשבות למטה עדיין הוא ועירובו במקום אחד. ולפיכך העמידוהו ל"ב סע"ב ואילך באילן הנוטה חוץ לארבע אמות, ומאי למעלה ומאי למטה דהדר זקיף וכו'. ועיי"ש בתוספות ד"ה דהדר. ועיין במאירי שם כ"ד סע"א מן הספר סד"ה ולמדת. אבל בירושלמי אין זכר מזה, ופירשו כפשוטו שאין עירובו עירוב מפני שעירובו ברשות היחיד והוא בר"ה, ואינו יכול ליטלו. ואף הרי"ף וס' העתים, עמ' 73, והר"מ השמיטו את כל האוקימתא, עיין בבעל המאור ובמאירי במקומו כ"ג ע"ד מן הספר ומ"ש הרב המגיד בפ"ו מה' עירובין ה"ח ובמרכבת המשנה שם.

14 44-45. למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב. וכ"ה במשנתנו הנ"ל, והוסיפה הברייתא: ואסור ליטלו וכו'. ופירשו בירושלמי: ראוי הוא לעבור על השבות ולאכול. כלומר, מכיוון שהוא ועירובו במקום אחד מדאורייתא, אלא שכל החסרון הוא מפני שאסור ליטלו משום שמשתמש באילן בשבת, ראוי הוא לעבור על השבות, ואין העירוב בטל. ובבבלי פירשוה כרבי הסובר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, ונמצא שבשעת קניית העירוב בין השמשות היה מותר לו ליטול את העירוב והיא סעודה הראויה לו באותה שעה.

15 45-47. נתנו בכלכלה ותלאה באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב, למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב, ואסור ליטלו דברי ר'. וכ"ה בירושלמי כאן וסוכה הנ"ל ובשרי"ר, עמ' 96, אלא שבמקום "דברי ר' " כתוב שם: למטה משלשה מותר. ובכי"ע ובכי"ל כאן: למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור ליטלו, בתוך עשרה מותר ליטלו דברי ר'. ובבבלי הנ"ל: נתנו בכלכלה ותלאו באילן אפילו למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב, ואסור ליטלו דברי רבי וכו'. ופירשה ר' ירמיה ל"ג ב': שאני כלכלה הואיל ויכול לנטותה ולהביאה לתוך עשרה. ובירושלמי הנ"ל: וקשייא אם עירובו עירוב יהא מותר לטלטלו, אם אסור לטלטלו לא יהא עירובו עירוב. ר' אחא בשם ר' חיננא ראוי הוא להופכה ולבטל רשות היחיד שבה. א"ר יוסה הדא אמרה ספסל שהוא נתון ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה מכיון שהוא ראוי להפכו ולבטל רשות היחיד שבו, הדא אמרה שעירובו עירוב ומותר לטלטלו. ור' אחא מסתייע בדברי ר' יוסה שהוכיח כן ממשנתנו. נמצאנו למדים שגירסת כי"ע וכי"ל מוגהת ע"פ הבבלי ומסקנת הירושלמי, וגירסת כי"ו וד מקויימת ע"י הפיסקא בירושלמי שאין להגיהה בשום אופן שהרי כן הוא גם במקבילה בסוכה ובשרי"ר כאן. וברייתא זו סברה שאעפ"י שהוא יכול להפוך את הכלכלה ולבטל רשות היחיד שבה, מ"מ כל זמן שלא עשה כן הרי הוא בר"ה ועירובו ברשות היחיד, מה שאין כן אם עירובו למטה מעשרה, ששניהם ברשות אחת מדאורייתא, ואין כאן אלא חסרון בנטילת העירוב מחמת שבות. ובבבלי שבת קנ"ה רע"א שנינו: נעץ יתד באילן ותלה בה כלכלה למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב, למטה מי' טפחים עירובו עירוב. והיא כעין ברייתא שלנו לפי גירסת כי"ו וד. ואעפ"י שמתוך הסוגייא שם מוכח שהברייתא היא כחכמים כאן, ולמטה מעשרה טפחים עירובו עירוב, מפני שתלה את הכלכלה ביתד, ומותר להשתמש בצדי צדדים של האילן, מ"מ אם תלה את הכלכלה ביתד למעלה מעשרה, אעפ"י שמותר לו להפך את הכלכלה שהרי אינו משתמש באילן, אין עירובו עירוב מפני שהוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד, עיין ברש"י ובמאירי שם. ועיין בהגהות מצפה איתן ומהר"א הורוויץ שם.

16 47-48. וחכמים או' כל שאסור ליטלו אין עירובו עירוב. וכ"ה בד, בכי"ל ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע בטעות: וחכמ' אומ' עירובו עירוב. ויש כאן השמטה. ובירושלמי לא נזכרו דברי החכמים.

17 48. אחד העירוב ואחד כל הכלים. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע נשמטה המלה "הכלים". ובבבלי חסירה בבא זו. ופירושה שאעפ"י שכאן אינו משתמש באילן גופא אלא בצדדיו בכלכלה שתלויה בו אסור להשתמש בצידי אילן בין להטיל שם עירוב ובין לתלות שם כלי.

18 48-49. שרשי אילן שהן גבוהין מן הארץ שלשה טפחים וכו'. וכ"ה הסדר בד, כי"ע וכי"ל. אבל בקג"נ כל הברייתא עד שו' 53, חסרה כאן, וישנה בסוף פירקין. וכגירסת כי"ו כ"ה גם בד כי"ל וקג"נ. וכ"ה בברייתא שבבבלי כאן ק' א'. וכן יוצא ממשנתנו שם פ"י מ"ח. אבל בכי"ע: שגבוהין מן הארץ עשרה טפחים וכו'. ועיין מ"ש לעיל שבת פ"י, שו' 50–51, ד"ה לא יתלה אדן, ולעיל הערה 75. ולעצם העניין על איסור שימוש באילן, עיין מ"ש לעיל סוף שבת.

19 49-50. או שיש חלל תחתיהן שלשה טפחים אע"פ שהן שוין לארץ מרוח אחת לא ידרוס ויעבר עליהן ממקום למקום. המלים "לא ידרוס וכו' למקום" אינן בברייתא שבבבלי. ולפי גירסת כי"ע לעיל "עשרה טפחים" הוא מאמר המוסגר, שאם יש חלל תחתיהן שלשה טפחים, לא ידרוס עליהן משום חשש תלישה, עיין בירושלמי כאן פ"י ה"ח, כ"ו ע"ב, וביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א, ובבלי כאן ק' ב'.

20 51-52. ואין נתלין באילן ואין נסמכין על האילן וכו'. וכ"ה בבבלי ק' א' בכי"י ובראשונים, עיין דק"ס, עמ' 390, הערה פ'.

« תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:י״ב תוספתא כפשוטה על עירובין ב׳:י״ד »