תוספתא כפשוטה על ברכות ה׳:ב׳

2 3. ור' יהודה. חסר בירושלמי ובבבלי בכמה דפוסים עיין דק"ס שם עמ' 307, הע' ל'. ועיין מהר"ם חלאוה שם, ק' רע"א. אבל ישנו בבבלי בכי"מ ובה"ג הנ"ל ובכמה מן הראשונים. וכן נכון, כפי שמוכח מן העניין, עיין בבעה"מ ובתוספ' שם. ולפ"ז ברור שהתחילו בהיתר.

3 4. ברבי וכו'. וכ"ה בד ובבבלי הנ"ל, וכן גרס הרשב"ם פסחים הנ"ל בתוספתא. ובירושלמי חסרה המלה "ברבי". ובה"ג ד"ב עמ' 43: ר' רצונך וכו'. והוא שיבוש, שרשב"ג לא היה קורא לר' יוסי רבי, וצ"ל שם: ברבי, כגי' ד"ו. וכן קרא רשב"ג לר' יוסי בכ"מ.

4 5. נפסיק וכו'. כל הראשונים פירשו שהפסקה זו פירושה עקירת השלחן וברכת המזון. אבל בה"ג ה' קדוש והבדלה הנ"ל כתב: ר' יהודה אומר מפסיקין, סבירא ליה דמפסיק מסעודתיה ומקדש וגמר סעודתיה, והדר מברך ברכת המזון. ר' יוסי אומר אין מפסיקין, סבירא ליה דגמר סעודתיה ומברך והדר מקדש. וברור מתוך לשונו שלר' יהודה אינו מברך ברה"מ בהפסקה, ולפיכך אמר "והדר מברך ברכת המזון", כלומר, דווקא אח"כ מברך וכן מפורש בד"ב עמ' 44: ואחר מברך, אחר גמר הסעודה, אבל לא בהפסקה שאם ברך מקודם, הרי פשיטא שצריך לברך אח"כ. ולפ"ז אין בין ר' יהודה ושמואל עיין מ"ש בהערה 3, אלא שלר' יהודה צריך עקירת שלחן, ולשמואל אינו עוקר את השלחן, אלא פורס מפה כדי לכסות את הפת, ולשניהם אינו מברך ברכת המזון לפני קידוש. וכן משמע מרהיטת הלשון של הברייתא בבבלי שם ק"ב סע"א: בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום, מביאין לו כוס של יין ואומר עליו קדושת היום, ושני אומר עליו ברכת המזון דברי ר' יהודה. ופירושו כמשמעו שעל השני אומר ברכת המזון כשגומר אח"כ את סעודתו. וכן מוכח מדברי התוספתא להלן, עיין מש"ש.

5 7. לא נפסיק. תוספ' פסחים ק' א' ד"ה שהיו.