תוספתא כפשוטה על ברכות ג׳:כ״ד

24 92. כולל וכו'. הברייתא קשה מאד, מפני שהלשון כולל את הראשונה מוכיח שכולל את הברכה בברכה אחרת עיין מ"ש להלן בהכ"ה, והרי אמרנו ברישא שברכות אבלים הן לא יותר מג' ברכות. ולא עוד אלא שקשה להבין למה אינו חותם בברכה שלישית. ולפיכך נראה ש"תחיית המתים" "תנחומי אבלים" ו"גומלי חסדים" הם שמות הברכות של ברכת המזון לאבלים עיין מ"ש להלן, וכשאמרו אותן אחר בה"מ לא ברכו אותן במיוחד אלא קבעון בברכת המזון - ברכת המזון של אבלים. וברייתא זו באה להשלים את משנתנו פ"ה מ"ב: והבדלה בחונן הדעת וכו' ר"א אומר בהודאה. כלומר, אעפ"י שאם אומרה על הכוס היא ברכה בפני עצמה, אבל בתפילה היא כלולה בברכה אחרת, וכ"ה גם בברכת אבלים בברה"מ. וע"פ זה נבין את הברייתא שבבבלי כתובות ח' ב': עשרה כוסות תיקנו חכמים בבית האבל וכו' וארבעה לאחר אכילה אחד כנגד הזן, ואחד כנגד ברכת הארץ ואחד כנגד בונה ירושלם ואחד כנגד הטוב והמטיב וכו'. וכבר התקשו: מה עניין ד' כוסות לד' ברכות המזון עיין ריטב"א במקומו, אבל אם נניח שברכות האבלים היו כלולות בברה"מ, הרי הדברים מובנים שתקנו כוס לכל ברכה כמו שנהגו אח"כ בשני כוסות, אחד לברה"מ ואחד לברכת אבלים, עיין מס' סופרים פי"ט ה"ח, עמ' 334, מפני שעניינה מיוחד עיין להלן. וכן אמרו בירוש' כאן פ"ג ה"א, ו' ע"א: עשרה כוסות וכו' אילו שלשה שלאחר המזון: אחד לברכת המזון, ואחד לגמילות חסדים, ואחד לתנחומי אבלים. ובמס' שמחות פי"ד הי"ד, עמ' 209 הנוסחא יותר מדוייקת: אחד לברכת אבלים, ואחד לתנחומי אבלים, ואחד לגמילות חסדים. ומ"ש בברייתא שבבבלי "ד' כוסות" הוא מפני שנתנו כוס מיוחד לברכה על המזון. ושלשה דברים אלו הן ג' ברכות של ברה"מ לאבל. וע"פ זה נבין גם את הברייתא שלנו: כולל את הראשונה בתחיית המתים, והיינו בברכת הזימון לאבלים. וכן אנו מוצאים בנוסח ברכת הזימון לאבל ידיעות המכון לחקר השירה העברית ח"ה סי' מ"ט עמ' צ"ג: נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו וכו' ברוך אתה ה' מעורר ברחמים יצורים אשר יצר את האדם בחסד ובצדקה. ואעפ"י שאין לפנינו נוסח א"י ממש, שהרי בא"י אמרו: נברך מנחם אבלים על המזון שאכלנו וכו' עיין לעיל הע' 64, מ"מ מסתבר שתמצית הנוסח הוא ע"פ מנהג א"י, ובמקום החתימה "מעורר ברחמים יצורים" אמרו בארץ ישראל: ברוך אתה ה' מחיה המתים. ובברכה זו של ברכת המזון כולל את הברכה הראשונה של ברכת אבלים. ובפי' ספר יצירה לר"י הברצלוני עמ' 126: "אבל שאר השלשה ברכות אין אומר בהם שום חידוש אלא כשאר ימות השנה, ואפילו ברוך מנחם אבלים אין אומרים בהם. והאומר שום דבר חדוש בשאר הג' ברכות הרי זה טועה, ואינו במטבע של ברכות". ומכאן שנהגו לשנות אף בג' ברכות ראשונות של ברכת המזון.

25 93. שניה וכו'. ברכה שלישית שבברה"מ לאבל פתחה: נחם ה' אלקינו את אבילי ציון וכו', עיין אוה"ג כתובות, עמ' 34 סדור רב סעדיה עמ' ק"ה ובהערות שם, ידיעות המכון להקה"ש העברית ח"ה עמ' ק"א, ועיין להלן.

26 עמו בעירו. וכ"ה בד ובתוה"א להרמב"ן הנ"ל. אבל בכי"ע: ועירו. והנה ברכה שלישית שבברכת המזון פתחה: נחמינו וכו', וחתמה: המנחם עמו בבנין ירושלים. ונראה שהתוספתא שמרה לנו נוסח חתימה עתיקה של ברכת אבלים שהניחוה גם בברכת המזון לאבלים, והיא: מנחם עמו בעירו. ומסתבר שההקבלה בברכת חתנים היתה: משמח עמו בעירו. וכן באמת בנוסח שבע ברכות של רב סעדי' סדורו עמ' ק"ח: משמח עמו בירושלים ועיי"ש עמ' תכ"ז. וע"פ זה יתבאר לנו מקום סתום בירושלמי שנתקשו בו מאד המפרשים. וכן שנינו שם: תני אומרים ברכת חתנים כל שבעה. ר' ירמיה סבר מימר מפקין כלתא כל שבעה. א"ל ר' יוסי והא תני ר' חייה אומרים ברכת אבלים כל שבעה. אית לך מימר מפקין מיתא כל שבעה. מאי כדון. מה כאן מנחם עמו אף כאן משמח עמו. מה כאן מזכירין, אף כאן מזכירין. והסוגיא קשה בין מצד הלשון ובין מצד העניין. ולפיכך נ"ל שר' ירמיה סבר מימר שמוציאין את הכלה מחדרה =מחופתה כל שבעה, כדי שיאמרו כל שלש הברכות עיין מ"ש לעיל סוף ד"ה או' שלש כביום ראשון. והשיב לו ר' יוסי: וכי אפשר להוציא את המת כל שבעה, כדי שיאמרו ג' ברכות כל שבעה, אתמה. אלא כשם שאומר בבית האבל בשאר הימים "מנחם עמו" כלומר, מנחם עמו בעירו, אף כאן, בכלה, אומר "משמח עמו". וברכה זו נהגו לומר כל שבעה עיין בבלי כתובות ח' א'. וכן מסתבר, שברכת מחיה המתים היא בזמן תוקפו של אבל דוקא, ובברכת גומלי חסדים לא היתה חתימה, וממילא נשארת הברכה של תנחומין, שהיא ברכה כללית. ושוב מחזק ר' יוסי את דבריו: מה כאן מזכירין, כלומר מזכירין את המת אף כאן מזכירין כלומר, את הכלה, ומסתפקים בזכר גרידא, ואין צורך להוציא את הכלה מחופתה.

27 94. בגמילות וכו'. אף כאן הכוונה היא לברכת הטוב והמטיב, שעיקר נוסחתה היתה: גומלנו יגמלנו עיין מ"ש בתס"ר ח"א עמ' 27 ומ"ש להלן פ"ו ה"א, ובברכת המזון של אבל היא כללה גומלי חסדים. ומשום זה אינו חותם בה משום שאין לברכה זו חתימה לעיל פ"א ה"ז ומש"ש. ואפשר שהיה חותם בה כשאמרה בפני עצמו ביום ראשון ושני ולא כללה בברכת המזון, עיין מ"ש בריש הלכה זו, ונוסח החתימה היה מעין: ברוך אתה ה' גומל שכר טוב לגומלי חסדים.

28 המפטיר וכו'. כלומר, המפטיר את המת בבית הקברות אינו חותם. ושמא מפני שכבר חתמו מחיה מתים בכניסתם לבית הקברות עיין להלן פ"ז ה"ו ובירושלמי פ"ט ה"ג, י"ג ע"ד ובבלי נ"ח ב'.