תוספתא ברכות (ליברמן) ו׳

1 ברכת הזימון מן התורה, שנ' ואכלת ושבעת וברכת, זו ברכת הזימון. את ה' אלהיך, זו ברכה ראשנה. על הארץ, זו ברכת הארץ. הטובה, זו ירושלם, שנא' ההר הטוב הזה והלבנון. אשר נתן לך ה', זו הטוב והמטיב. מניין שכשם שאתה מברך לאחריו כך מברך לפניו, ת"ל אשר נתן לך, משעה שנתן לך. מניין אף על ההרים ועל הגבעות, ת"ל על הארץ. מנין אף על התורה ועל המצות, ת"ל אשר נתן לך, ואו' ואתנה לך את לוחות האבן. ר' מאיר או' מנין שכשם שאתה מברך על הטובה כך אתה מברך על הרעה, ת"ל אשר נתן לך ה' אלהיך, אליך דיינך, בכל דין שדנך, בין במדת הטוב בין במדת פורענות.

2 הרואה את ע"ז, או' ברוך ארך אפים. מקום שנעקרה ממנו ע"ז או' ברוך שעקר ע"ז מארצנו. יהי רצון מלפניך ה' אלינו שתעקר ע"ז מכל מקומות ישראל ותשיב לב עבדיך לעבדך. הרואה את אכלסין, אומ' ברוך חכם הרזים, לפי שאין פרצופותיהן דומין זה לזה ואין דעתן דומות זו לזו. בן זומא כשראה אוכלסין בהר הבית, או' ברוך מי שברא את אלו לשמשני. כמה יגע אדם הראשון ולא טעם לוגמה אחת עד שזרע וחרש וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל, ואני עומד בשחרית ומוצא אני את כל אילו לפני. כמה יגע אדם הראשון ולא לבש חלוק עד שגזז ולבן ונפס וצבע וטווה וארג ואחר כך לבש, ואני עומד בשחרית ומוצא את כל אילו לפני. כמה אומניות שוקדות ומשכימות, ואני עומד בשחרית ומוצא כל אילו לפני. וכן היה בן זומא או' ארח טוב מהוא או', זכור בעל הבית לטוב. כמה מיני יינות הביא לפנינו, כמה מיני חתיכות הביא לפנינו, כמה מיני גלוסקאות הביא לפנינו, כל שעשה לא עשה אלא בשבילי. אבל ארח רע מהוא או', וכי מה אכלתי לו, פת אחת אכלתי לו, כוס אחת שתיתי לו, כל מה שעשה עשה לצורך אשתו ובניו, ואו' זכור כי תשגיא פעלו וגו'.

3 הרואה את הכושי ואת הבוריק ואת הגיחור ואת הלוקין ואת הכיפיח ואת הננס ואת החרש ואת השוטה ואת השכור, או' ברוך משנה הבריות. את הקיטע ואת החיגר ואת הסומא ואת מוכי שחין, או' ברוך דיין האמת.

4 הרואה בני אדם נאין ואילנות נאות, או' ברוך מי שככה לו בריות נאות.

5 הרואה את הקשת בענן, או' ברוך נאמן בבריתו זוכר הברית.

6 היה מהלך בדרך בין הקברות, או' ברוך יודע מספרכם הוא עתיד לדון, והוא עתיד להקימכם בדין. ברוך נאמן בדברו מחיה המתים. הרואה את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות, או' ברוך עושה בראשית. ר' יודה או' המברך על החמה הרי זו דרך אחרת. וכן היה ר' יודה או' הרואה את הים תדיר ונשתנה בו דבר צריך לברך.

7 ר' מאיר או', הרי הוא או' ואהבת את ה' אליך בכל לבבך, בשני יצריך. ביצר טוב וביצר רע. ובכל נפשך, ואפי' הוא נוטל את נפשך. וכן הוא או', כי עליך הורגנו כל היום. דבר אחר בכל נפשך, בכל נפש ונפש שברא בך, שנ' תחי נפשי וגו', ואו' כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. בן עזיי או' בכל נפשך, תן נפשך על המצות. יש דברים שהן תפילת תיפלה. כיצד כנס מאה כורין, אמ' יהי רצון שיהיו מאתים. כנס מאה חביות אמ' יהי רצון שיהיו מאתים הרי זו תפלת שוא. אבל מתפלל הוא שתכניס בהן ברכה ואל תכניס בהן מאירה.

8 ר' דוסתאי בי ר' יניי אמ' משם ר' מאיר הרי הוא או' ביצחק וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי, דרש יצחק ואמ' הואיל ואין הברכה שורה אלא על מעשה ידי, עימר וזרע, שנ' ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, מאה מנין. מאה שערים, מאה דגנים. מאה שערים ששערו מאה פעמים, נמצא על אחד מאה במה ששיערו.

9 העושה כל המצות מברך עליהן. העושה סוכה לעצמו או' ברוך שהגיענו לזמן הזה. נכנס לישב בה, או' ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה. משברך עליה יום ראשון שוב אינו צריך לברך.

10 העושה לולב לעצמו, או' ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. כשהוא נוטלו, או' ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב. וצריך לברך עליו כל שבעה. העושה ציצית לעצמו, או' ברוך שהחיינו. כשהוא מתעטף, או' ברוך אשר קדש' במצ' וצו' להתעטף בציצית. וצריך לברך עליהן בכל יום. העושה תפלין לעצמו, אומ' ברוך שהחיינו. כשהוא מניחן, ברוך אשר קד' במצ' וצו' להניח תפלין. מאימתי מניחן, בשחרית. לא הניחן בשחרית מניחן כל היום כולו.

11 השוחט צריך ברכה לעצמו. או' ברוך על השחיטה. המכסה את הדם צריך ברכה לעצמו. אומ' ברוך על כיסוי הדם בעפר.

12 המוהל צריך ברכה לעצמו. או' ברוך על המילה. אבי הבן צריך ברכה לעצמו. או' ברוך א' להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. העומדין מה הן אומ', כשם שהכניסתו לברית כן תכניסו לתורה ולחופה ולמעשים טובים.

13 המברך מהו או', אשר קדש ידיד מבטן וחק בשארו שם וח' וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת. ברוך כורת הברית.

14 היה הולך להפריש תרומה ומעשרות, או' ברוך שהגיענו לזמן הזה. כשהוא מפרישן, או' ברוך אש' קד' במצ' וצו' להפריש תרומה ומעשרות. מאימתי מברך עליהן בשעה שמפרישן.

15 עשרה שהיו עושין עשר מצות, כל אחד ואחד מברך לעצמו. היו עושין כולן מצוה אחת, אחד מברך לכולן. יחיד שהיה עושה עשר מצות, מברך על כל אחת ואחת. היה עושה מצוה אחת כל היום, אין מברך אלא אחת. היה מפסיק ועושה, מפסיק ועושה, מברך על כל אחת ואחת.

16 הנכנס לכרך, מתפלל שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. ר' שמעון או' ארבע, שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. בכניסתו מהו אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שאכנס לשלום. נכנס לשלום, או' מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני לשלום. יצא לשלום, או' מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתגיעני למקומי לשלום.

17 הנכנס למרחץ, מברך שתים, אחת בכניסתו ואחת ביציאתו. בכניסתו מהו או', יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום, ואל ירע בי דבר קלקלה. ואם חס ושלום אירע בי דבר קלקלה תהי מיתתי כפרה על כל עונותי, ותצילני מזו ומכיוצא בה לעתיד לבא. יצא בשלום, או' מודה אני לפניך שהוצאתני לשלום, כן יהי רצון מלפניך שתגיעני לביתי לשלום.

18 ר' יהודה או' שלש ברכות חייב אדם לברך בכל יום. ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשאני בור, ברוך שלא עשאני אשה. גוי, שנ' כל הגוים כאין נגדו כאפס ותהי נחשבו לו. בור, שאין בור ירא חטא. אשה, שאין הנשים חייבות במצות. משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמ' לעבדו בשל לי תבשיל, והוא לא בשל תבשיל מימיו, לסוף מקדיח הוא את התבשיל, ומקניט את רבו. להפוך לו חלוק, והוא לא הפך חלוק מימיו, לסוף מלכלך את החלוק, ומקניט את רבו.

19 לא יכנס אדם להר הבית במעות צרורין לו בסדינו ובאבק שעל רגליו ובאפנדתו חגורה עליו מבחוץ, שנ' שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלים. ר' יוסה בי ר' יהודה או' הרי הוא ר' או' כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, על אחת כמה וכמה קולין וחמורין יש לדבר. ורקיקה מקל וחומר. ומה מנעל שאין בו דרך בזוי, אמרה תורה אל תכנס במנעל, קל וחומר לרקיק', שיש בו דרך בזוי.

20 הפותח ביו"ד ה"י וחותם ביו"ד ה"י הרי זה חכם. ביו"ד ה"י וחותם באל"ף למ"ד הרי זה בור. באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"י הרי זה דרך בינוני. באל"ף למ"ד וחותם באל"ף למ"ד הרי זה דרך אחרת.

21 כל חותם ברכות שהיו במקדש היו עד העולם. משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו שיהיו או' מן העולם ועד העולם. מודיעים שהעולם הזה בפני העולם הבא כפרוצדור בפני טרקלין.

22 אין עונין אמן במקדש. ומניין שאין עונין אמן במקדש, שנ' קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ויברכו את שם כבודך. ומניין על כל ברכה וברכה ועל כל תהלה ותהלה, ת"ל ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה ועל כל תהלה ותהלה.

23 בראשונה כשהיתה תורה משתכחת מישראל, היו זקנים מבליעין אותה ביניהן, שנ' והנה בעז בא מבית לחם וגו', ואו' ה' עמך גבור החיל, ואו' אל תבוז כי זקנה אמך עת לעשות לה'.

24 הלל הזקן או' בשעת מכנסין פזר, בשעת מפזרין כנס, בשעה שאתה רואה שהתורה חביבה על כל ישראל והכל שמחין בה, את תהי מפזר בה, שנ' יש מפזר ונוסף עוד. בשעה שאתה רואה שהתורה משתכחת מישראל, ואין הכל משגיחין עליה, את הוי מכנס בה, שנ' עת לעשות לה'. היה ר' מאיר או' אין לך אדם מישראל שאין עושה מאה מצות בכל יום. קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, אוכל פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה שמונה עשרה, ועושה שאר כל מצות ומברך עליהן.

25 וכן היה ר' מאיר או' אין לך אדם מישראל שאין מצות מקיפות אותו. תפלין בראשו, תפלין בזרועו, מזוזה בפתחו, וארבע ציציות מקיפות אותו, ועליהן אמ' דוד שבע ביום הללתיך וגו'. נכנס למרחץ מילה בבשרו, שנ' למנצח על השמינית וגו', ואו' חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם.