1אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים, ולא מן העבדים, ולא מן הקטנים. קבל מן האשה, יחזיר לאשה. מתה, יחזיר לבעלה, קבל מן העבד יחזיר לעבד, מת, יחזיר לרבו. קבל מן הקטן, עושה לו בהן סגולה, מת, יחזיר לאביו. וכולן אם אמרו בשעת מיתה ינתן לפלני שהן שלו, יעשה מפורש בפירוש.2הבן שנושא ונותן משל אביו, וכן העבד שנושא ונותן משל רבו, הרי הן של אב, הרי הן של רב. ואם אמרו בשעת מיתה ינתנו לפלני שהן שלו, יעשה מפורש כפירושו.3האומ' תנו מאתים דינר לבית הכנסת, תנו ספר תורה לבית הכנסת, ינתנו לבית הכנסת הרגיל בו, ואם היו שנים והיה רגיל בשתיהן, יתנו לשניהן. האומ' תנו מאתים דינר לעניים, ינתנו לעניי אותה העיר. ר' אחא אומ' לעניי כל ישראל. האומר תנו שדה פלני לעניים, לקט שכחה ופיאה לעניי אותה העיר. לעניי עיר פלנית, לקט שכחה ופיאה לעניי עיר אחרת.4הבן שהיה אוכל משל אביו, וכן העבד שהיה אוכל משל רבו, קוצה ונותן פרוסה לבנו ובתו ולעבדו של אוהבו, ואינו חושש משם גזילו של בעל הבית, שכך נהגו.5לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה, ואין לוקחין פירות, יינות, שמנים, וסלתות, לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן הקטנים. אבא שאול או' לוקחין מן האשה בחמשה דינרין, כדי שתקח בהן כפה לראשה.6גבאי צדק' נוטלין מהן דבר מועט בצדקה, אבל לא מרובה.7אין לוקחין מן הבדדין לא שמן במועט, ולא זתים במועט, אבל לוקחין מהן שמן במדה, זתים במדה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' לוקחין מן הנשים זתים בגליל העליון, שפעמים שאדם בוש להיות יושב על פתח חנותו, ונותן לאשתו ומוכרת. הבן שמוכר בשוק, וכן העבד שמוכר בשוק, מותר ליקח מהן. וכל שאמרו להטמין, אסור.8שומר פירות יושב ומוכר וסלו לפניו, יושב ושוקל וטורטני לפניו, ומותר ליקח מהן, וכל שאמרו להטמין אסור.9אין לוקחין מן הרועין לא מן עזין, ולא גזין, ולא תלושין של צמר, אבל לוקחין מהן תפארין, שהתפארין שלהן. ולוקחין מהן חלב וגבנה במדבר, אבל לא ביישוב. בכל מקום לוקחין מהן ארבע וחמש צאן, ארבע וחמש גזין, אבל לא שתי צאן, ולא שתי גזין. ר' יהודה או' לוקחין מהן ביאתות, אבל לא מדבריות. כללו של דבר, כל שגונב הרועה ואין בעל הבית יודע בו אסור ליקח ממנו, וכל שאי איפשר לו אלא אם כן בעל הבית יודע בו, מותר ליקח אותו.10אין שוכרין בהמה מן הרועים, ולא כלים מבעלי אומניות. אין שואלין בהמה מן הרועין, ולא כלים מבעלי אומניות. הן עצמן מותר לישתמש בהן, וכלים הנמכרין לשם חדשים אסור לישתמש בהן.11אין לוקחין מן הגרדי לא קוצין, ולא עורין, ולא פאנקנין, ולא שירי פקעיות, אבל לוקחין ממנו בגד מנומר, שתי, טוי, ואריג.12אין לוקחין מן הצבע לא אותות, ולא דוגמאות, ולא תלושין של צמר, אבל לוקחין הימנו צמר צבוע, טוי, שתי, ערב. אין לוקחין מן הסורק מוכין, מפני שאינן שלו. מקום שנהגו להיות שלו, הרי אילו שלו. בכל מקום לוקחין ממנו כר מלא מוכין, וכסת מלאה מספחות.13ולוקחין מן הכובס מוכין, מפני שהן שלו. ולא יסרק את הבגד לשתיו, אלא לערבו, ולא יהא נותן בבגד יותר משלש כופין. ושני חוטין העליונין הרי אילו שלו. אם היה שחור על גבי לבן נוטל את הכל, והן שלו.14ישעיה איש טיריאה היה נוהג בחסידות, ונוטל את הכל. אם עתיד להשוותו, אפי' טפח מותר. משויהו לארכו, ואין משויהו לרחבו.15מה שחרש מוציא במעצד, והנפסק במגרה, הרי אילו של בעל הבית, מתחת המקדח, ומתחת הרהיטני, והמגרר במגרה, הרי אילו שלו.16הנותן עורות לעובדן, הקציצין והתלושין הרי אילו של בעל הבית, והיוצא עם שטף המים הרי אילו שלו.17החייט ששייר מן החוט פחות ממלוא מחט, ומטלית פחותה משלש על שלש, והנותן עורות לעבדן, כולן אצל בעל הבית, לעבדן הרי אילו משל בעל הבית.18מסתתי אבנים, מפסקי גפנים, מנקפי הגין, מנכשי זרעים, בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן אסורין משום גזל, אין בעל הבית מקפיד עליהן, מותרין משום גזל. השוכר את הפועל לנקף עמו בהגין, ולזמר עמו במסמרות, מקום שנהגו להיות שלו הרי אילו שלו, ושל בעל הבית הרי אילו של בעל הבית, ואין משנין ממנהג המדינה. סליק פירקא וסליקא מסכתא
