תוספות על זבחים ק׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור זבחים ק׳
1 לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, כָּאן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר.
2 מֵת לוֹ מֵת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר – יוֹם מִיתָה תּוֹפֵס לֵילוֹ מִדְּאוֹרָיְיתָא. מֵת לוֹ מֵת בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר וּקְבָרוֹ בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר – יוֹם קְבוּרָה מִדְּרַבָּנַן, אֵינוֹ תּוֹפֵס לֵילוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנַן.
3 אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב מָרִי: וְאֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי, אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ: אוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ אֲבָל לֹא בַּקֳּדָשִׁים; נֵימָא לֵיהּ: קָאָמֵינָא לָךְ אֲנָא יוֹם מִיתָה דְּאוֹרָיְיתָא, וְאָמְרַתְּ לִי אֶת יוֹם קְבוּרָה דְּרַבָּנַן?! קַשְׁיָא.
4 אַבָּיֵי אָמַר: לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁמֵּת קוֹדֶם חֲצוֹת, כָּאן שֶׁמֵּת לְאַחַר חֲצוֹת. קוֹדֶם חֲצוֹת, דְּלָא אִיחֲזִי לְפֶסַח – חָיְילָא עֲלֵיהּ אֲנִינוּת. אַחַר חֲצוֹת, דְּאִחֲזִי לְפֶסַח – לָא חָיְילָא עֲלֵיהּ אֲנִינוּת.
5 וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁנֵי לֵיהּ בֵּין קוֹדֶם חֲצוֹת בֵּין לְאַחַר חֲצוֹת? דְּתַנְיָא: ״לָהּ יִטַּמָּא״ – מִצְוָה. לֹא רָצָה – מְטַמְּאִין אוֹתוֹ עַל כׇּרְחוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף הַכֹּהֵן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וְלֹא רָצָה לִיטַּמֵּא, וְנִמְנוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְטִימְּאוּהוּ בְּעַל כׇּרְחוֹ.
6 וּרְמִינְהִי: ״וְלַאֲחוֹתוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? הֲרֵי שֶׁהָלַךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת – יָכוֹל יִטַּמֵּא? אָמַרְתָּ לֹא יִטַּמֵּא.
7 יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא לַאֲחוֹתוֹ, כָּךְ אֵין מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלַאֲחוֹתוֹ״ – לַאֲחוֹתוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.
8 לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כָּאן קוֹדֶם חֲצוֹת, כָּאן לְאַחַר חֲצוֹת?
9 מִמַּאי? דִּילְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ: אִידֵּי וְאִידֵּי אַחַר חֲצוֹת; וְהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא. דְּתַנְיָא: ״לָהּ יִטַּמָּא״ – רְשׁוּת. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חוֹבָה.
10 לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ; דְּרֵישָׁא דְּהָהִיא – רַבִּי עֲקִיבָא קָתָנֵי לַהּ. דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״נֶפֶשׁ״ – אֵלּוּ הַקְּרוֹבִים, ״מֵת״ – אֵלּוּ הָרְחוֹקִים.
11 ״לְאָבִיו״ אֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. ״לְאִמּוֹ״ – הָיָה כֹּהֵן וְהוּא נָזִיר, לְאִמּוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. ״לְאָחִיו״ – שֶׁאִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל וְהוּא נָזִיר, לְאָחִיו הוּא דְּאֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.
12 ״וְלַאֲחוֹתוֹ״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? הֲרֵי שֶׁהָלַךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת – יָכוֹל יִטַּמֵּא? אָמַרְתָּ: לֹא יִטַּמֵּא. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִטַּמֵּא לַאֲחוֹתוֹ, כָּךְ אֵינוֹ מִטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלַאֲחוֹתוֹ״ – לַאֲחוֹתוֹ לֹא יִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה.
13 רָבָא אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי אַחַר חֲצוֹת, וְלָא קַשְׁיָא; כָּאן קוֹדֶם שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלָיו, כָּאן לְאַחַר שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלָיו.
14 אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה לְרָבָא: אַחַר שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ אֶת דָּמוֹ – מָה דַּהֲוָה הֲוָה! אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא: אֲכִילַת פְּסָחִים מְעַכְּבָא, מִדְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ: צָיֵית מַאי דְּקָאָמַר לָךְ רַבָּךְ.
15 מַאי דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא? דְּתַנְיָא: יוֹם שְׁמוּעָה כְּיוֹם קְבוּרָה לְמִצְוַת שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים; וְלַאֲכִילַת פְּסָחִים – כְּיוֹם לִיקּוּט עֲצָמוֹת. אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב.
16 הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא! אָמְרַתְּ יוֹם שְׁמוּעָה כְּיוֹם קְבוּרָה לְמִצְוַת שִׁבְעָה וּשְׁלֹשִׁים, וְלַאֲכִילַת פְּסָחִים כְּיוֹם לִיקּוּט עֲצָמוֹת – מִכְּלָל דְּיוֹם קְבוּרָה אֲפִילּוּ לָעֶרֶב נָמֵי לָא אָכֵיל; וַהֲדַר תָּנֵי: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב!
17 אָמַר רַב חִסְדָּא: תַּנָּאֵי הִיא.
18 רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר: לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁשָּׁמַע שְׁמוּעָה עַל מֵתוֹ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְכֵן שֶׁלִּיקְּטוּ לוֹ עֲצָמוֹת סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְכֵן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת וּקְבָרוֹ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה; וְכָאן לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה.
19 לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה – מַאי דַהֲוָה הֲוָה! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: אֲכִילַת פְּסָחִים מְעַכְּבָא.
20 רַב אָשֵׁי אָמַר: מַאי אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה? הָכִי קָאָמַר: אֶחָד יוֹם שְׁמוּעָה וְאֶחָד יוֹם לִיקּוּט – טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב.
21 וְהָא דְּרַב אָשֵׁי בְּדוּתָא הִיא; מִכְּדֵי עֲלַהּ קָאֵי, ״זֶה וָזֶה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ בְּדוּתָא הִיא.
22 וּמַאי תַּנָּאֵי? דְּתַנְיָא: עַד מָתַי מִתְאוֹנֵן עָלָיו? כׇּל הַיּוֹם. רַבִּי אוֹמֵר: כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבַּר.
23 בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּיוֹם מִיתָה – מִי אִיכָּא דְּלֵית לֵיהּ דְּיוֹם מִיתָה דְּתָפֵיס לֵילוֹ מִדְּרַבָּנַן?!
24 וְתוּ, רַבִּי אוֹמֵר: כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבַּר. הָא קְבָרוֹ – אִישְׁתְּרִי לֵיהּ; וּמִי אִיכָּא דְּלֵית לֵיהּ ״וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר״?!
25 אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אַיּוֹם קְבוּרָה קָאֵי.
26 מַתְקֵיף רַב יוֹסֵף, אֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי: הַשּׁוֹמֵעַ עַל מֵתוֹ – כִּמְלַקֵּט עֲצָמוֹת, טוֹבֵל וְאוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים לָעֶרֶב; מִכְּלָל דְּיוֹם קְבוּרָה – אֲפִילּוּ לָעֶרֶב נָמֵי לָא אָכֵיל; הָא מַנִּי? אֶלָּא תָּרֵיץ: עַד מָתַי מִתְאוֹנְנִין עָלָיו? כׇּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְלֵילוֹ. רַבִּי אוֹמֵר: כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבַּר; אֲבָל נִקְבַּר – בְּלֹא לֵילוֹ.
27 אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה, אָמַר: גַּבְרָא רַבָּה כְּרַב יוֹסֵף לֵימָא הָכִי?! לֵימָא דְּרַבִּי לְקוּלָּא?! וְהָתַנְיָא: עַד מָתַי מִתְאוֹנֵן עָלָיו? כׇּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ נִקְבָּר, אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מִתְאוֹנֵן עָלָיו אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד!
28 אֶלָּא תָּרֵיץ הָכִי: עַד מָתַי הוּא מִתְאוֹנֵן עָלָיו? כׇּל אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּלֹא לֵילוֹ. רַבִּי אוֹמֵר: כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבַּר. וְאִם נִקְבַּר – תּוֹפֵס לֵילוֹ.
29 אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרָבָא; מִדְּקָאָמַר רַבִּי: יוֹם קְבוּרָה תּוֹפֵס לֵילוֹ מִדְּרַבָּנַן – מִכְּלָל דְּיוֹם מִיתָה תּוֹפֵס לֵילוֹ מִדְּאוֹרָיְיתָא;
30 וְסָבַר רַבִּי אֲנִינוּת לַיְלָה דְּאוֹרָיְיתָא?! וְהָתַנְיָא: ״הֵן הַיּוֹם״ – אֲנִי הַיּוֹם אָסוּר וְלַיְלָה מוּתָּר, וּלְדוֹרוֹת בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה אָסוּר. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אוֹמֵר: אֲנִינוּת לַיְלָה אֵינָהּ מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים!
31 לְעוֹלָם דְּרַבָּנַן הִיא,
פירוש תוספות על זבחים ק׳
1 הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו' - תימה היכי דייק מהכא דשחיטת פסח דוחה טומאת מתו שאני הכא שהוא כ"ג ונזיר וכי תימא אי לאו דבאפי נפשיה דחיא מתו לא היה צריך קרא למת מצוה דדחיא שלשתן דכיון דכ"ג ונזיר נדחים משום מת מצוה בשביל שהולך עדיין לשחוט את פסחו לא מימנע א"א לומר כן דהא לכהן הדיוט ונזיר איצטריך קרא אף על גב דכהן הדיוט לחודיה מיטמא למתו ויש פירושים שמוגה בהם משום הך קשיא דלא מיירי הכא בנזיר אלא בהולך לשחוט פסחו לחודיה ולא יתכן כלל דהיינו ברייתא דמייתי בסמוך דמיירי בכהן ונזיר ונראה דדייק משום דקתני הכא אמרת לא יטמא ובכולהו לא קתני הכי משמע לא יטמא משום שחיטת פסחו ולא גרסינן ת"ל לא יטמא ועוד נראה לדקדק אי שחיטת הפסח לחודה לא דחיא טומאת קרובים ה"ל למתנייה ברישא דהולך לשחוט כו' הרי שהיה כ"ג ונזיר והולך לשחוט כו' כמו כהן הדיוט דתני ברישא דמעיקרא תני הקל יותר כי היכי דתני כהן הדיוט קודם לנזיר ואח"כ כ"ג ונזיר:
2 הא רבי ישמעאל הא ר"ע - פי' בקונטרס ואפילו מת לאחר חצות נמי קאמר ר"ע יטמא משום דקסבר לה יטמא מצוה ואין לה תשלומין הילכך מטמאינן ליה וממילא אזל ליה כרת דה"ל טמא דפסח יש לו תשלומין בשני ולא דמי לעשה דהשלמה דאתי עשה דפסח ודחי ליה כדאמר בריש תמיד נשחט פסחים דף נט ושם. אע"פ שיש לו תשלומין בשני:
3 נפש אלו הקרובים מת אלו הרחוקים - בנזיר בפ' כ"ג דף מח: גרס איפכא ועיקר ועושה שם חדא דרשא מלאביו ולאמו:
4 אכילת פסחים מעכבא - פלוגתא היא בפרק כיצד צולין פסחים דף עח: דרבי נתן ורבנן ומשמע מתוך פירוש הקונטרס דסבר לה כמ"ד מעכבא לגבי הא דאפילו למ"ד לא מעכבא דבעינן גברא ראוי לאכילה כדמוכח התם אם כן אכילה היא מצוה וסברא הוא שדוחה אנינות דרבנן א"נ כיון דכתיב איש לפי אכלו למצוה דמצוה בדידיה מבאחריני סברא הוא דדחיא אנינות דרבנן ומעכבא דקאמר לאו דוקא:
5 סמוך לשקיעת החמה - במנחה נקט סמוך נקט נמי הכא סמוך דהוה מצי למימר כאן קודם שקיעה כאן לאחר שקיעה:
6 ואחריתה כיום מר - פסוק הוא בתרי עשר עמוס ח'. ושמתיה לאבל יחיד ואחריתה כיום מר ולא כמו שפירש בקונטרס: