תוספות על שבועות ט׳ ב:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על שבועות ט׳ ע״ב:ח׳ תוספות על שבועות ט׳ ע״ב:י׳ »

1 חידושי חתם סופר על שבועות פתח ↗

בשלמא דר"ח לא מכפרי אדרגלים כו'. יש לישב לשון בשלמא דקאמר הנה הת"ח כ' לעיל ט' ע"ב לישב קו' תוס' ד"ה וניכפר ציץ כו' כ' ז"ל דליכא למידרש עון א' ולא ב' אלא פעם אחד או בר"ח או בציץ אבל ב' פעמים ליכא למידרש דכיון דאיצטרך למכתב בחד מינייהו עון ע"כ באידך נמי נכתוב בהאי לישנא משום גז"ש עון עון. אלא מסברא דרשינן עון דכתיב גבי ר"ח דלגבי ציץ לא איצטרך דהרי כבר כתיב אותה ע"ש. והנה המהרש"א כ' לעיל בתוס' ד"ה רב אשי וכו' דר"מ דריש נמי אותה נושא עון ולא אחר אך ס"ל דקאי אציץ ולא ארגלים משום הקישא דמועדיכם ע"ש והא"ש דקאמר בשלמא דודאי אי הוה קשיא מר"ח דיכפר ארגלים ועון דר"ח לא הוה דרשינן אלא הוה דרשינן עון דגבי ציץ א"כ היה קשה דנכפר ר"ח אדרגלים אזי לא היה קשה נכפר רגלים אדר"ח דאיכא למימר אותה נושא עון ולא אחר ואין לומר דילמא אציץ קאי מיעוטא ולא ארגלים דאיכא הקישא ז"א דהא גבי ציץ כבר תי' עון אם כן אייתר אותה ע"כ למעט רגלים. אבל באמת מר"ח לק"מ דעון דכתיב גבי ר"ח דרשינן דמשו"ה אינו מכפר נמי אציץ א"כ קשה בהפך נכפר רגלים אדר"ח וא"ל אותה כתי' ז"א דלמעוטי אציץ היא דממעט אבל לא לאפוקי מהקישא דרגלים. ומשני אפ"ה אותה כתיב וצ"ל דס"ל כדרב אשי דציץ אימעט מקדשים ולא עדה עדה ולא קדשים ודו"ק:

2 שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבועות פתח ↗

מה להלן עון הקריבים כו'. בבבלי פריך אי מה להלן עולין כו' כתב תוס' וא"ת אמאי לא משני כדמשני בסמוך ואין אחר נושא עון ע"כ ונראה אי לא כתיב עון העדה ה"א תרווייהו מכפרי על עולין א' אאין בה ויש בה ואחד אאין בה ואין בה בשעת הקרבה כדמצינו שחילק הכתוב בהן וצריכי שני כפרות אע"ג דשניהן אינן בני קרבן ומלקות ה"נ כן בעולין שהקריבן בטומאה אבל השתא דכתיב עון העדה על כרחך לומר דר"ח מכפר אטהור שאכל את הטמא אמרינן נמי דהציץ מכפר על העולין בכל ענין דמהיכא תיתי לן לחלק. תו פריך הבבלי ונכפר ציץ אדידיה ואדר"ח ונ"מ לטומאה שאירע בין זה לזה. וקשה כי פריך מתחלה ונכפר ר"ח אדידיה ואדציץ קאמר נ"מ היכא דנשבר הציץ ה"נ הל"ל נ"מ דדמיא ליה ממש היכא דלא עבד קרבן דר"ח או נמצא בו פסול. וע"ק כי אמרינן נ"מ לטומאה שאירעה בין זה לזה כלומר עון בטומאה דהיינו טהור שאכל את הטמא בין זה לזה נמצא דר"ח לא בא אלא על טמא שאכל את הטהור בשעת הקרבתו וזה דוחק כמ"ש דף ח' תו' בד"ה ונכפר חיצון כו' ע"ש ולדבריהם צ"ל כשקרב ר"ח מכפר הוא על כל טהור שאכל את הטמא עד עתה. א"כ טפי יש לו לומר נ"מ אי לא עבד ר"ח. כל זה דלא כמ"ש המהרש"א. גם מ"ש בסוף דבריו אבל האי נ"מ דלא עבד ר"ח לא הוה נ"מ אלא בטומאה שאירעה בשעה שהיה ראוי ליקרב ר"ח כמו שכתבתי לעיל ע"כ ר"ל כמ"ש תוס' שם בסמוך בד"ה ונכפר ר"ת כו' ע"ש וזה תימא דהתם איירי שירצה ר"ח אעולין קאמרו תו' שפיר שאינו מרצה אלא בשעת הקרבה אבל הכא שיכפר הציץ גם על טהור שאכל את הטמא ודאי על כל הנעשה עד עכשיו מכפר. וכתב תוס' שם בד"ה ונכפר ציץ כו' וא"ת אמאי לא משני עון אחד הוא נישא ולא ב' עונות וי"ל גבי ציץ כתיב עון הקדשים וטומאת בשר ועולים תרווייהו עון קדשים ועוד כו' ע"ש ותירוצם ק"ק הא מדכתיב עון ולא עונות דייק דאינו נושא אלא אחת ורבים דקדשים אינו מורה כלל על מיני עון שהם רבים ונראה כיון דעין דר"ח לא ידעינן מהו אלא מציץ ה"ל כאלו כתיב בגופיה והא דכתיב עון לשון יחיד בא למעט לשאר טומאות דקדשים. ולא דמיא לפנימי דכתיב ביה מפורש אחת ממעטינן מיניה כל מילי. עוד כתב תוס' בד"ה אמר קרא אותה אפירכא קמייתא לא מצי לשנויי הכי דאותה אעון העדה קאי כו' ע"ש. וקשה הא דכתיב אותה ליכא למעוטי שלא יכפר ר"ח על עון שמכפרים עליו אחרים וכמ"ש תוס' דף ח' בד"ה כפרה כו' כל שעיקר כפרתו אינה מתכפרת אלא בו אין לחוש ע"ש ואפשר שזהו כוונת תוס' בתירוצם ודוחק. תו גרסי' בבבלי שם ר"א אמר העדה עדה ולא קדשים כו' וכתב תו' נראה דלא פליגי וע"כ איצטרך דרשא דאותה משום פירכא דרגלים כו' ודרשא דר"א לרשב"י דלא דריש אותה ע"כ. ומפירש"י שה מבואר דסובר דפליגי דאי ס"ד דאית ליה לר"א דרשא דאותה קשיא ה"א יתירה דהעדה ודהקדשים ל"ל אלא ודאי ר"א לית ליה דרשא דאותה ודקשיא ונכפרו רגלים אדר"ח י"ל קסבר ר"א דבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש ור"ח גופא מציץ בג"ש ילפי ודמכפרי רגלים אטומאת מקדש וקדשיו ה"ל גילוי מילתא בהנך דכתיב בהו לכפר וסוכות דלא כתיב ביה לכפר יליף מחיצון בהיקש כמ"ש לעיל בד"ה שעירי הרגלים כו' ע"ש. ועמ"ש לקמן בפרקין בד"ה רשב"י כו':

1 וניכפר ציץ אדידיה ואדר"ח. וא"ת ואמאי לא משני דעון אחד הוא נושא ולא ב' עונות וי"ל דגבי ציץ כתיב עון הקדשים וטומאת בשר ועולין הוו תרוייהו עון הקדשים ועוד עון הקדשים משמע שפיר ב' עונות דקדשים משמע קדשים הרבה:

2 אמר קרא אותה. אפירכא קמייתא לא מצי לשנויי הכי דאותה אעון העדה קאי ודוקא בטומאת בשר אין אחר נושא עון:

« תוספות על שבועות ט׳ ע״ב:ח׳ תוספות על שבועות ט׳ ע״ב:י׳ »