תוספות על נדה י״ט ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על נדה י״ט ע״א:ט״ז תוספות על נדה י״ט ע״ב:ו׳ »

1 פסקי תוספות פתח ↗

דם ירוק כאתרוג טהור: ד"ה הירוק: דף יט ע"ב

1 הכתב והקבלה פתח ↗

ירקרק. ירוק שבירוקים רש"י ממתני' דנגעים פי"א מ"ד ובת"כ והוא מדלא אמר ירוק, כפל האותיות לרבוי ולהפלגה שיהיה חוזק הירקות שבהצטרף כל הירוקים הוא ירוק מהם. ואמרו בתוספתא פ"א מנגעים ואיזה הירוק שבירוקים ר"א אומר כשעוה וכחלמון סומכוס אומר ככנף טווס וכהוץ של דקל הגר"א שם במשנה. וע"ש בר"ש לפי"ז ירקרק הוא מראה כרכום הנקרא געלב כמו ונהפכו כל פנים לירקון ירמיה למ"ד שהוא מראה פנים כרכום געלבזוכט והמתרגמים ירקרק גרין אינו מדויק. ומראה כנף טווס שאמרה התוספתא אינו בטווס המצוי בינינו, כי לזה כמה גוונים משונים, דנוצותיו ממעל צבעם ירקרק חרוץ גאלדגרין נוצץ בזוהר אדמוני, ראשו חזהו וצוארו כמראה תכלת לאזור בלויא וקצה נוצת זנבו צבעים שונים כליל כל יופי, וממנו אמרו בילמדנו פ' תזריע, בוא וראה הטווס הזה שס"ה מיני צבעונים יש לו, ובודאי כיונו למין טווס שאיננו רק במראה ירקרק, כי כן מצאנו הטווס נקרא בשני שמות, הבנים, יחזקאל כ"ז ט"ו קרנות שן והבנים, דתרגומו טווסין ערש"י ור"ש ב"מ שם ותכיים, מ"א י' כ"ב קופים ותכיים, דתרגומו טווסין. ונקרא גם דוכיפת, לרש"י חולין ס"ג א', שלעזו פאון שלבייא, ווילדער פפויא, וכיון דמוכרחים אנו לומר דטווס שאמר סומכוס הוא מין שאינו מצוי בינינו, לא ידענו בבירור דפליגי אדר' אלעזר פן ישנו טווס שמראהו געלב. וכן כהוץ של דקל, שהוא ענף או עלה של תמרה פאלמבלאטט אינו מבואר אם כשהוא לח הוא במראה גרין, וכשייבש הוא כמראה נוטה לגעלב. והרב בכ"מ פי"ב מצרעת תמה על הרמב"ם שפסק בזה כסומכוס, ובתוס' נדה י"ט ב' סתם ירוק הוא כאתרוג לא ככרתי:

2 תועפות ראם פתח ↗

ואע"ג כו' שלקה. חסר בנדפס והנה בירושלמי פ"ב דנדה ה"ו אמרו מנין לה' דמים טמאין מה"ת אמר ריב"ל והיא גלתה את מקור דמיה. וטהרה ממקור דמיה. דם יהיה זובה בבשרה. והא ואשה כי יזוב זוב דמה מינהון הוא אלא שבא עליה בימי זיבתה ועשה אותה זבה ופי' שם בפ"מ דם יהיה זובה בבשרה והא ואשה כי יזוב זוב דמה מינהון הוא כלומר הני קראי לא מרבי מידי דמנהון הן מדמיה שהוזכר. ולא בא הכתוב כאן אלא לגופן כדמסיים ואזיל אלא שבא עליה כו' ולא נהירא לי פירושו דתיבת והא שבירושלמי הו"ל לכתוב קודם דם יהיה זובה בבשרה כיון דאתרוייהו קאי ומאי שנא דסמיך להפסוק ואשה כי יזוב זוב דמה אתמהה גם סיום הירושלמי אלא שבא עליה בימי זיבתה כו' לא מצי אתיא על הפסוק דם יהיה זובה בבשרה דההוא בנדה כתיב ולא בזבה והנראה לי לפרש דריב"ל פליג ארב ור' יוחנן שאמרו שם בירושלמי מקודם ד' דמים הן אדום הוא שלוקה ונעשה שחור וכר"ח בבבלי י"ט א' וריב"ל יליף החמשה מיני דמים מדמיה דמיה הרי כאן ד' ודם יהיה זובה בבשרה הרי חמשה דמראה אודם ממש שאין למעלה ממנו אין אנו צריכין לרבות מדמיה דמיה דהוא הוא הנקרא דם דכתיב דם יהיה זובה בבשרה אלא מש"כ ואשה כי יזוב זוב דמה ע"ז אמר הירושלמי מינהון הוא אלא שבא עליה בימי זיבתה כו'. ובזה יתבאר מש"כ התוס' נדה י"ט ב' ד"ה ל"ל פי' ל"ל ד' דוקא אלא נפקא ליה החמישי מקרא אחרינא דר"ל דעקביא בן מהללאל ס"ל כריב"ל דחשיב דם יהיה זובה בבשרה לאחת והיינו מראה אודם ממש ודמיה דמיה הרי כאן ד' ושחור אדום הוא אלא שלקה וא"כ מרבינן מדמיה דמיה כקרן כרכום. וכמימי אדמה. וכמזוג. והירוק. וא"כ אפשר שכפי הכתוב ביראים הנדפס יתפרש דברי רבינו ע"פ הירושלמי ודו"ק.

2 הירוק עקביא בן מהללאל מטמא. האי ירוק היינו כאתרוג ולא ירוק ככרתי דאין זה נוטה לאדמומית וסתם ירוק כן הוא כדאמר בלולב הגזול סוכה דף לד: ושם ירוק ככרתי מכלל דסתם ירוק לאו הכי הוא:

3 לית ליה. פירוש לית ליה ד' דווקא אלא נפקא ליה החמישי מקרא אחרינא:

« תוספות על נדה י״ט ע״א:ט״ז תוספות על נדה י״ט ע״ב:ו׳ »