תוספות על נדרים צ׳ ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים צ׳ ב:ז׳
7 גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: אָמְרָה לְבַעְלָהּ ״טְמֵאָה אֲנִי״, מַהוּ שֶׁתֹּאכַל בִּתְרוּמָה? רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אוֹכֶלֶת, שֶׁלֹּא תּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ. רָבָא אָמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, אֶפְשָׁר דְּאָכְלָה חוּלִּין.
פירוש תוספות על נדרים צ׳ ב:ז׳
7 אמרה לבעלה טמאה אני מהו שתאכל בתרומה - למשנה אחרונה מיבעינן ליה דאמרה אכלה בתרומה דלא מהימנא לאסור לבעל ומיבעיא לענין תרומה אי מהימנא ליאסר בתרומה כדאמר ביבמות דף לה. דאפילו באונסי' אשת כהן אסורה לאכול בתרומה:
8 שלא להוציא לעז - כיון שאינה אוכלת בתרומה ודאי מחמת זנות נפסלה:
9 אפשר דאכלה חולין - ולא ירגישו העולם שמחמת זנות נמנעת לאכול בתרומה: