תוספות על נדרים ע״ח ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים ע״ח ב:ד׳
4 אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַשּׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט, מֵפֵר אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. מֵתִיב רָבָא: אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב — בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם. אֲבָל שָׁמַע וְקִיֵּים, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.
פירוש תוספות על נדרים ע״ח ב:ד׳
4 השותק ע״מ למקט - שתצטער אשתו ובדעתו לבטל לה אחרי כן:
5 אימתי אמרו מת הבעל כו' - היינו ברייתא דאייתינן ריש פרקין לעיל נדרים סח.: