תוספות על נזיר ה׳ א:י״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על נזיר ה׳ ע״א:י״ז תוספות על נזיר ה׳ ע״ב:א׳ »

19 אָמַר לָךְ, הַהוּא לִדְרָשָׁה: ״מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר״ — לֶאֱסוֹר יֵין מִצְוָה כְּיֵין רְשׁוּת, ״כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר״ — מְלַמֵּד שֶׁהַנְּזִירוּת חָלָה עַל נְזִירוּת.

פירוש תוספות על נזיר ה׳ א:י״ט

19 הנהו לדרשא - וכיון דאתיין לדרשא לא מצטרפין למניינא ומנינן להו כ"ט:

20 מלמד שהנזירות חל על הנזירות - דאי נראה דאם אמר הריני נזיר ונזיר לא איצטריך דמישתמע שפיר כשישלים נזירותו הראשון דמתחיל ומונה נזירות שני וכי איצטריך קרא להיכא דאמר הריני נזיר היום ונזיר דהוה לן למימר לא חייל עליה אלא חד נזירות כיון דאמר היום להכי איצטריך קרא מיותר שהנזירות חל על הנזירות: הואיל ואיכא חד מינייהו דלאו לדרשא או אחד או עשרה ולאו דוקא חד מדההוא למניינא כולהון למניינא ונהי דאיכא בהו דרשא מכל מקום אתו למניינא:

« תוספות על נזיר ה׳ ע״א:י״ז תוספות על נזיר ה׳ ע״ב:א׳ »