תוספות על נזיר מ״ב א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נזיר מ״ב א:ד׳
4 מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: הַאי בְּנָזִיר טָמֵא כְּתִיב! מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא: מִכְּדֵי נָזִיר טָמֵא דִּבְתַעַר מְנָלַן — מִנָּזִיר טָהוֹר יָלֵיף, לַיְתֵי נָזִיר טָהוֹר וְלֵילַף מִנָּזִיר טָמֵא: מָה טָמֵא כִּי שַׁיַּיר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — וְלָא כְּלוּם עֲבַד, הָכָא נָמֵי, כִּי שַׁיַּיר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת — וְלָא כְּלוּם עֲבַד.
פירוש תוספות על נזיר מ״ב א:ד׳
4 מתקיף לה ר' יוסי בר' חנינא האי בנזיר טמא כתיב - דכתיב ביום השביעי יגלחנו דמשמע כולו וברייתא משתמעא אף בנזיר טהור שיהא שתי שערות מעכבות:
5 מחכו עלה במערבא - בפ' קמא דסנהדרין דף יז: אמר מחכו עלה במערבא היינו ר' יוסי בר' חנינא והכא אשכחן מחכו על דבריו:
6 מכדי נזיר טמא דבתער מנלן מנזיר טהור יליף דבתער וליתי נזיר טהור ולילף מנזיר טמא - דשתי שערות מעכבות: