תוספות על נזיר י״ב ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על נזיר י״ב ע״א:ח׳ תוספות על נזיר י״ב ע״ב:ו׳ »

1 נזיר פתח ↗

טַעְמָא דְּאָמַר רַחֲמָנָא ״אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵירֶנּוּ״, הָא לָאו הָכִי — אַפּוֹטְרוֹפּוֹס מֵיפֵר. וְאִילּוּ גַּבֵּי דִידֵיהּ תַּנְיָא: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ ״כׇּל נְדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי מִכָּאן וְעַד שֶׁאָבֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי יְהוּ קַיָּימִין״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. ״הֲרֵי הֵן מוּפָרִין״, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוּפָר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מוּפָר.

2 הכתב והקבלה פתח ↗

אישה יקימנו. לרבותינו דוקא כשכבר נדרה, אבל כשלא נדרה עדיין אין בידו לקיים ולהפר, והאומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום, וכן בהפרה נדרים ע"ה והטעם לדעת הראשונים שם שאין אדם מקיים נדר שלא בא לעולם, והרא"ש בפירושו שם כתב הטעם דקים לן שלא היה בלבו לקיימו שמא תדור דברים שהוא מצטער ובוש עליהם ואינו חפץ בקיומן והוי לי' קיום בטעות, וכ"כ תוס' נזיר י"ב ב', וכ"כ הר"ע ברטנורא שם בנדרים, לפי"ז כשידוע לבעל הנדר שבדעתה לנדור, יש בידו לקיימו אף שלא נדרה עדיין דאין קיומו בטעות, לכן כשאמר הבעל לאשתו הריני נזיר ואת בניחותא וענתה אמן, הוי קיום ותו אין בידו להפר, כמ"ש הר"ע ברטנורא בנזיר פ"ד מ"ב דאף שהקיום הוא קודם שנדרה, מ"מ כיון שידוע לו ואין בו חששא דקיום בטעות שפיר קיומו קיום, ובתוס' רע"ק שם בנזיר תמה ע"ז, הא קיום קודם הנדר אינו כלום. ע"ש. ולדעתי דבריו נכונים דשפיר הוי קיום כיון דאין כאן חששא דטעות:

1 טעמא דכתב רחמנא אישה יפירנו - ניחא ליה לאותובי גם לר' יאשיה דמדר' יונתן מצי לאותובי בהדיא:

2 הרי הן קיימין לא אמר כלום - דהקמה בטעות הוא דשמא תדור בדבר שא"א ליה להקים:

« תוספות על נזיר י״ב ע״א:ח׳ תוספות על נזיר י״ב ע״ב:ו׳ »