תוספות על מנחות מ״ב ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

תוספות על מנחות מ״ב ע״ב:י״ג » « תוספות על מנחות מ״ג ע״א:א׳

1 פסקי תוספות פתח ↗

מצא חוטי תכלת שזורין ומופסקין כשירים ואין נקחים אלא מן המומחה: ד"ה ואין:

1 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות ציצית פתח ↗

חצר שמוכרין בה תכלת והיו מוחזקין בכשרות לוקחין ממנה סתם וא"צ בדיקה והרי היא בחזקתה עד שתחשד וכו'. עיין בריטב"א ע"ז ל"ט שפי' בשם הרמ"ה שמדבר בפונדק שמביאין מהעולם תכלת למכור שמעמידין בחזקתה דאלו בחצר דעלמא אם עדיין יושבין הראשונים עליה פשיטא ואם דרים אחרים אמאי בחזקתה וכי חצר גורמת עיי"ש: וגם זה צריך פירוש כיון דתכלת אינה ניקנת אלא מהמומחה למה נסמוך מה שמביאין מהעולם ואם הנודעים בכשרות יקשה כמו כן בפשיטא ואם אחרים הם למה נסמוך עליהם: וי"ל עם מ"ש בתוספות מנחות מ"ב ע"ב בד"ה ואין נקחין אלא מן המומחה שיש ריעותא שמא הוא צבעם ואינו בקי. אבל אם נמצאו בשוק רוב המצויין אצל תכלת מומחין ולכך מכשירין המוצא חוטי תכלת במסכת עירובין צ"ו וכה"ג בשחיטה חולין י"ב עכ"ל וכמו כן בזה שאינו בריעותא הוי כמוצא תכלת ובחזקתה עד שתלד ריעותא וזה עד שתחשד וכו':

2 ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פתח ↗

ומזוזה אינה צריכה העבדה לשמה. כ' הכ"מ כבר נשאל רבינו ע"ז מחכמי לוניל והשיב כו', ועי' בתוס' במנחות דף מ"ב ע"ב ד"ה תפילין יש להם בדיקה, פירש בקונטרס בחסרות ויתירות ואפ"ה אין נקחין אלא מן המומחה שמא לא עיבדן לשמן אבל ספרים ומזוזות לא בעי עיבור לשמן. וכן פ' הרמב"ם דמזוזה לא בעי לשמה, ולא פירש מנא ליה, ושמא מהכא ע"ש, ועיין בירושלמי פ"ג דיומא ה"ו עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר ועי' בש"ך שם שהעתיק את דברי רבינו בכאן וכ' ולא מצאו לו ראיה, ולפי הנמצא כתוב בתשובתו לחכמי לוניל גם ממנו נשכח טעמו, אבל לפי דברי הירושלמי ראייתו מבוררת דפסק כת"ק דרשב"ג ע"ש:

2 מעדני יום טוב על מנחות פתח ↗

והרמב"ם ז"ל כתב דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה. ולא פירש מנא ליה ושמא מהא דתניא בפרק התכלת תפילין אין נקחין אלא מן המומחה מזוזה נקחת מכל אדם ומפרש הטעם משום דתפילין צריכים עיבוד לשמה ומזוזה א"צ עיבוד לשמה כ"כ התוספות בפרק התכלת סוף מנחות דף מ"ב ולפי מה שאכתוב גירסת הרי"ף שבברייתא זו לקמן בסוף הלכות תפילין מזוזה נמי אינה נקחת מכל אדם ומסתמא דרכו של הרמב"ם כרי"ף. וא"כ א"ל כדברי התוס' ולקמן בסוף הלכות תפילין אכתוב עוד בזה ובמגדל עוז כתוב דבתשובה לחכמי לוני"ל כתב הוא ז"ל שהטעם מפני שלא נשמע במזוזה עיבוד לשמה והיכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר וא"ת מ"ש ס"ת ותפילין צריכין עיבוד לשמה לפי שעצמו של ס"ת ועצמן של תפילין הן המצוה ולפיכך הוצרכו לעשות להם חשיבות יתירה והוצרכו לעבדן לשמה לפי שיזהר בעיבודן למען יעמדו ימים רבים ועצמה של מזוזה אינה המצוה ולא תחשב מצוה אלא מפני הבית חייב ואם אין בית אין מזוזה אבל ס"ת ותפילין חובת הגוף התדירה עכ"ל:

2 מעשה רקח על הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פתח ↗

הלל הזקן היה אומר אלו משל אבי אמא. הכי איתא בירושלמי פ"ב דעירובין אבל התוספות פרק התכלת מנחות דף מ"ג ד"ה והא דתנן כתבו דאיתא במכילתא נאמר כאן ימימה ונאמר להלן ימים תהיה גאולתו מה להלן י"ב חדש אף כאן י"ב חדש מגיד שצריך לבדוק תפילין אחת לי"ב חדש דברי בית הלל בית שמאי אומרים אין צריך בדיקה שמאי אומר אלו תפילין של אבי אמא ובפ' המוצא תפילין ירושלמי נמי תניא תפילין צריך בדיקה אחת לי"ב חדש דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אין צריך וכו' עד כאן ולכאורה משמע דפליג אירושלמי עם המכילתא דאין לומר דבתוספתא נפל ט"ס שהרי הרב ב"י או"ח הביא דברי התוספות ככתבם עיי"ש ואפשר לי לומר דלא פליג הירושלמי עם המכילתא כלל דשאני ב"ה וב"ש עם הלל ושמאי דב"ה וב"ש שהם התלמידים הם נחלקו בדבר זה אמנם הלל ושמאי גופייהו לא נחלקו כלל וס"ל דאין צריכים בדיקה ונמצאו ג"כ דברי רבינו מכוונים.

1 ואין ניקחים אלא מן המומחה. שיש ריעותא שמא הוא צבעם ואינו בקי אבל אם נמצאו בשוק רוב מצויין אצל תכלת מומחין הן ולכך מכשירין המוצא חוטי תכלת פ' המוצא תפילין עירובין צו: וכה"ג אמר בחולין גבי שחיטה דף יב.:

2 תפילין יש להן בדיקה. פי' בקונט' בחסירות ויתרות ואפי' הכי אין נקחין אלא מן המומחה לעבדן לשמן אבל ספרים ומזוזות לא בעי עיבוד לשמן וכן פי' ה"ר משה בר מיימון דמזוזה לא בעיא לשמה ולא פירש מנא ליה ושמא מהכא וקשה דפ' הניזקין גיטין דף נד: משמע דספר תורה בעי עיבוד ושמא הכא בשאר ספרים איירי ונראה לפרש תפילין יש להם בדיקה בחסירות ויתירות ואפ"ה אין ניקחין שגנאי לסותרן אבל לעיבוד לשמה לא חיישינן שהכל בקיאין בו והא דתניא בהמוצא תפילין עירובין דף צז. הלוקח תפילין מן השוק בודקה אחת אחת בדיעבד איירי ולפי' הקונטרס נראה לי לפרש דבדיעבד לא חיישינן והכי תניא בתוספתא דמסכת ע"ז אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה ואם לקח ממי שאינו מומחה ומצא בידו שנים או שלשה צמדים בודק ממנו תפילין אחד של יד או של ראש בצמיד הראשון וכן שני וכן שלישי והא דתנן שם דף צה. המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אע"פ שלא בדקן התם משום כבוד דתפילין לא חיישינן א"נ מוצא שאני דרוב מצויין אצל תפילין מומחין הן ובמכילתא איתא נאמר כאן ימימה ונאמר להלן ויקרא כ״ה:כ״ט ימים תהיה גאולתו מה להלן י"ב חדש אף כאן מגיד שצריך לבדוק תפילין אחת לי"ב חדש דברי ב"ה ב"ש אומרים אין צריך בדיקה שמאי אומר אלו תפילין של אבי אימא ופרק המוצא תפילין ירושלמי נמי תניא תפילין צריך בדיקה אחת לי"ב חדש דברי רבי רשב"ג אומר אין צריך וכל הני דמצרכי בדיקה סבירא להו בחזקת תפילין הכתוב מדבר ולא קי"ל הכי מיהו בשימושא רבה איכא שמצריך לבדקן פעמיים בשבוע והני בדיקות לא הוו משום חסירות ויתירות אלא שמא בלו ונתקלקלו ובמזוזה אשכחן בדיקה דאמרינן במס' יומא דף יא. שנבדקת פעמיים בשבוע ויש לחלק:

1 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

כיצד בעת שירבה זה נאמר שמא הראשון מקרן וכו' ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר על זה וכו'. אין סומכין וכו' אדם מומחה וכו'. נראה שצריכין לידע שהוא מומחה ומאי שנא משחיטה וכיו"ב איסורי דאורייתא בליכא לפנינו לברורי סומכין על רוב המצוין מומחין הן והנה למ"ש בהמ"מ בפ"א מאישות בדרבנן לא שייך חזקת כשרות עיי"ש והנה יקשה האיך נסמוך על איסורי דרבנן בשאין מכירין ועל כרחך דהוי עכ"פ ספק מחצה על מחצה הזהירין דכמ"ש בהמ"מ דלא וכו"ע זהירין וא"כ מאי שנא עירובין דלא נסמוך אלא בידוע שהוא מומחה ומ"ש מכל ספק דרבנן ועי' בתוס' מנחות מ"ב ע"ב בד"ה ואין עיי"ש והנה אח"ז כתב רבינו היו לנו תחומי שבת מוחזקין וכו' נראה דסמכין על המוחזק לעירוב כמ"ש ברא"ש ריש הל' מקואות בשם תוספתא שחזקת מקואות כשירות עיי"ש והיינו מטעם רוב וכמו כן לפ"ז בעירובין ג"כ דסמכין על רוב ומ"ש באם אין מכירו שהוא מומחה והנה צריכין לפרש דלכתחילה צריכין לידע שהוא מומחה ולשון אין סומכין אין נראה כן ולפרש שאין סומכין על שאינו בקי הנודע לנו לכאורה מלתא דפשיטא אשר נראה מהאי טעמא כמובא בהגהות מיימוני ובתוס' שם בשם ר"ת פי' אחר בהאי דאין סומכין אלא מן המומחה עיי"ש. ועם כל זה צריכין דעת רבינו באם מכירין שאינו מומחה ואשמעינן דצריך בקיאות לזה ובשאין מכירין וליכא לברורי סמכינן על רובא ומידי ספיקא לא נפקא דלקולא בדרבנן:

1 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

החוטין עמ״א. יש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם פה. הר״מ ז״ל פ״ה מציצית ה״ז לפי נוסחא א׳ ובפי״ט משבת הכ״ד פסק דחיישינן לתכלת אפי׳ שזורין ופסוקין ותפילין אפילו ברצועות שמא קמיעא ושמא אגלימא צבעיה ושם בה׳ שבת יש ג׳ דיעות א׳ שיטת הר״מ ז״ל דכל שאין קשורים שמא קמיע ופסק כרבא עירובין צ״ז א׳ לחומרא דחדשות עם רצועות אלא שאין ניכר הקשר חיישינן שמא קמיע ואפי׳ להחשיך א״צ עליהם וישנות פסק לחומרא כאבוה דשמואל בר רב יצחק דבעינן נמי מקושרין עכשיו דאל״כ לא הוי דרך מלבוש אף לפ״ז לא מוכח דרבא פסק כרבה לחומרא וע״ש תוס׳ ד״ה וכי צ״ו ב׳ ולפ״ז אפי׳ מוצא תפילין עם רצועות חדשות ולא ניכר הקשר חיישינן שמא קמיע הוא. ורי״ף ורא״ש וטור בס״א סמ״ב דתפילין עם רצועות חדשות שאין ניכר הקשר תו ליכא למיחש לקמיע ואפ״ה מקושרים בעינן דאל״כ לאו דרך מלבוש ומפרשין רבא סבר חדשות שאין בהם רצועות עוברת במעברתא וישנות רצועות עוברת אע״פ שאין קשורים הוי דרך מלבוש ולא חיישינן ברצועות לקמיע ופסק נמי כאבוה דשמואל דמקושרים בעינן לשבת שיהא מלבוש דברי הרי״ף תחלתן עם סופן נראים קצת כסותרים בעירובין וע״ש ודעת שלישית המ״מ בה׳ שבת שם והכ״מ הביאו בציצית שם דחזר הר״מ ופסק כאבוה דשמואל בציצית ותפילין וא״כ כמו שצוה להגיה בציצית היה שנגיה בה׳ שבת אבל הב״י בש״א החזיק בפסק הטור ורי״ף ורא״ש ור״מ דכרבא קיי״ל ופסק בש״א כטור ורא״ש דבאין רצועה קמיע ולא כר״מ דביש רצועות בלא קשר לא חיישינן לקמיע וא״כ מעתה בתפילין בלא רצועות וחוטי ציצית שזורין ופסוקים אפ״ה חיישינן שמא לא טווין לשמן דבפלס א׳ הם אבל בסי׳ כ׳ כתב הבי׳ דהשמיטו הפוסקים דין זה משמע בתכלת אתמר אבל לבן אין לנו והיינו בלבן ע״ג חוטים בלא שזורים נמי כשר וא״י למה ואם לומר שזורים אע״פ שאין מופסקים היה להם להזכיר זה גם א״י החילוק בין לבן לתכלת וי״ל דקאי לנוסחא א׳ דהטור בש״א פסק כן והבן: והנה בעירובין צ״ו ב׳ המוצא תכלת לשונות פסולים חוטין כשרים ומסיק בשזורין ומופסקין ואמאי נקט לשונות לפלוג בחוטין וי״ל לדיוקא תכלת לשונות פסול הא לבן כשר ולא בעינן שועין לשמן דלא כמרדכי ואגור עב״י וכאן בהג״ה או יאמר דציצית שוא״ת וכתבנו בסימן ח׳ בט״ז ח׳ ובמקומות אחרים דסייג לא הורשו בשוא״ת בעשין עכ״פ והר״מ לשיטתיה בפ״ט מטומאת מת כל ספק מ״ה שריא רק דרבנן גזרו ובציצית ספק לא גזרו בשוא״ת ולא יברך רק על טלית כשר משא״כ בזמן תכלת דכלאים דוחה אסור במוצא בשוק שמא יעשה בכלאים ומדרבנן אסור בקום ועשה ולכן אמרו תכלת לרמוז בזמן דאיכא תכלת וה״ה לבן בעת ההיא משא״כ עתה ולכן השמיטו אם נאמר דסוברים דספק מ״ה שריא. שוב ראיתי תכלת דנקיט לרבותא דל״ת דשמא אין מומחה צבעם קמ״ל רוב מצויין מומחים עתוס׳ מנחות מ״ב ב׳ ד״ה ואין יע״ש היטב. ושפתא גלימא לאו רוב. ומ״ש מ״כ תפילין בזה״ז לכאורה ש״ס ולבוש כתב צ״ל שכ״כ בש״א סמ״ב דל״ש השתא שיעשה קמיע כעין תפילין ועסי׳ ל״ט ס״ט ובתוס׳ מנחות מ״ב ב׳ ד״ה תפילין ואי״ה שם יבואר אי אמרינן רוב מצוין בתפילין או י״ל דתקנה בבדיקה יע״ש:

2 פסקי תוספות פתח ↗

תפילין אין נקחין אלא מן המומחה: ד"ה תפילין:

2 ב"ח פתח ↗

ותפילין שהוחזקו בכשרות אין צריכין בדיקה לעולם טעמו כדכתב רב עמרם דכיון שהאויר שולט בהם אין מתעפשות ולא הביא דברי ר"ע אלא מפני שכתב עוד דאם אין מניחן אלא לפרקים צריכין בדיקה ולפרקים דצריך בדיקה מסתמא ס"ל כמ"ש השאלתות דפעמיים בשמיטה צריכין בדיקה כדאשכחן במזוזה דנבדקת פעמיים בשבוע. ואע"ג דבמכילתא תניא דכל תפילין צריכין בדיקה כל י"ב חדש דילפינן בג"ש כתיב הכא מימים ימימה וכתיב התם ימים תהיה גאולתו מה התם י"ב חדש אף כאן י"ב חדש פירשו התוס' בפרק התכלת ריש מנחות דף מ"ג דהך ברייתא אתיא כהני תנאי דבחוקת תפילין הכתוב מדבר ולא קי"ל הכי אלא בחוקת הפסח הכתוב מדבר הילכך א"צ לבדוק כלל כל זמן שהן בחזקתן שחפוי עור הבתים קיים ולא נשרו במים אבל כל היכא דאיתרע חזקתייהו דנעשה עור הבתים מרופט ונקרע או נשרו במים וכיוצא בזה פשיטא דאסור להניחן עד שיבדוק אותן מיד שמא נמחק הכתב ונתקלקל ומ"ש ר"ע לארבעים או לחמשים שנה נראה דלפי שהשאלתות כתב דצריכין בדיקה פעמיים בשבוע נקט ר"ע חמשים שנה שהוא פעם אחת ביובל כלומר דלא מיבעיא דלא בעי בדיקה פעמיים בשבוע אלא אפי' פעם אחת ביובל לא בעי בדיקה והוא הדין אפי' ביותר מחמשים שנה:

2 תועפות ראם פתח ↗

דלא כהרמב"ם פ"א מהל' תפילין הי"א שכ' דמזוזה א"צ העבדה לשמה ועיין בקובץ תשובות הרמב"ם סי' כ"ה ובשירי קרבן יומא פ"ג ה"ו ועיין מנחות מ"ב ב' תוד"ה תפילין ובהגמי"י להרמב"ם שם כ' להקשות ע"ד רבינו הרא"ם דא"כ גם גט ליבעי עיבוד לשמה ועיין מנחות ל"ב ב' תוד"ה כתבה שכ' וצ"ע אמאי לא ילפינן לי' גט כתיבה כתיבה כו' ובס' נחל איתן להרמב"ם שם דחה ג"כ דברי רבינו וז"ל דשאני התם לענין דקדוק חסר ויתיר דזה מוכח מכתיבה אבל עיבוד לשמה הוא רק בע"פ וכה"ג אין דנין בג"ש כמו שמוכח ממש"כ רש"י בשבת קל"ב א' עכ"ל ואני אומר דרבינו ס"ל כמש"כ הרמב"ן במלחמות פ"א דסוכה דהא דס"ת הקלפים בעי עיבוד לשמה הוא מדכתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם עיי"ש וא"כ לאו מתורה שבע"פ הוא ושפיר יליף כתיבה כתיבה מס"ת ובלא"ה עיין בפסחים פ"א ב' שמבואר דילפינן גז"ש מהלכה ועיי"ש בצל"ח.

תוספות על מנחות מ״ב ע״ב:י״ג » « תוספות על מנחות מ״ג ע״א:א׳