תוספות על מעילה י״ז ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על מעילה י״ז ע״ב:ב׳ תוספות על מעילה י״ז ע״ב:ה׳ »

4 כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם: מִנַּיִן לְדַם הַשֶּׁרֶץ שֶׁהוּא טָמֵא? עִקֵּם פִּיו רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמַר: ״וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא״. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן: מֵעֲקִימַת שְׂפָתֶיךָ אַתָּה נִיכָּר שֶׁתַּלְמִיד חָכָם אַתָּה, אַל יַחְזוֹר הַבֵּן אֵצֶל אָבִיו.

פירוש תוספות על מעילה י״ז ב:ד׳

4 עקם פיו - מיהר להשיב:

5 אל יחזור הבן אצל אביו - בירושל' מפרש שאחזתו אסכרא וכשנזכר ר' שמעון על שהתנה להשיבו אל אביו חזר ונתפלל עליו ונתרפא:

« תוספות על מעילה י״ז ע״ב:ב׳ תוספות על מעילה י״ז ע״ב:ה׳ »