תוספות על מעילה י״ג ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על מעילה י״ג ע״ב:ב׳ תוספות על מעילה י״ג ע״ב:ד׳ »

1 חידושי חתם סופר על סוכה פתח ↗

של מע"ש וכו' ואם נטל כשרה למ"ד מפני שאין בה היתר אכילה וכו'. הנה כל אתרוג משהופרש למצותו אסור באכילה ליומי' כמבואר וא"כ לא הוה פרי להרמב"ם ופסול כל ז' וצ"ל כל שמצותו גורם לו לית לן בה רק שיהי' ראוי לאכילה בלא מצותו ופעם א' לא הי' לאחד אתרוג בחש"מ ומצא א' תלוי לנוי סוכה שהוקצה למצותו ואסור כל ז' והתרתי לצאת בו דהא דנוי סוכה אסור כל ז' אתי' מדם שלא יכסנו ברגל שלא יהי' מצות בזוית עליו והכא אינו ביזוי אלא מעלין בקודש שמתחלה לא היה אלא נוי למצוה ועכשיו נעשה מצוה עצמה ומודי' ומשבחים עליו אע"ג דמתחלה הי' נוי לסוכה דאורייתא ועכשיו מצוה דרבנן לולב בחש"מ מ"מ גופי' דמצוה עדיף ועיי' יש"ש פ"ק דב"ק גבי הידור מצוה וכבר כתבתי לעיל ר"פ אפי' אי ואנוהו דאורייתא היינו שתהיה המצוה עצמה מהודרת אבל להדרה מבחוץ כגון נוי סוכה אינו אלא מדת חסידות נמצא משום איסור תשמיש בנוי סוכה ליכא מאי תאמר עכ"פ לית בי' היתר אכילה דהוקצה למצות נוי סוכה ואינו פרי י"ל מכיון שהנחנו דמעלין בקודש נמצא מיד שהפרישה לנוי סוכה אינו מפרישו לנוי לחוד אלא ממנו ולמעלה וכאלו הפרישו מיד גם לאתרוג ואותו איסור אכילה שמחמת מצותו איננו מפסיד מהיותו פרי ועי' ח"ס חא"ח סי' קפ"ד: ועיי' מס' מעילה י"ג ע"ב ותוס' ד"ה ערבה וק' הא עכ"פ אסור בהנאה ולפמ"ש תוס' לעיל בלולב וערבה שאינו עומד לאכילה לכ"ע מודי' בעי' דין ממון וצ"ע וי"ל דלמ"ד דנפקא לי' מדכתי' ערבי א' ללולב וא' למקדש א"כ אותה של מקדש נמי בעי לכם אלא שזה אינו מפסיד כיון שהאיסור הנאה מפני שהוא למקדש א"כ אותו איסור הנאה אינו מפסיד למקדש כנ"ל וכיון דבחד תיבה מפיק מקדש ולולב מדכתי' ערבי א"כ יוצא נמי ידי לולב ואפשר ת"ק דר"א בן צדוק לא ס"ל דנפקא לי' מערבי וע"כ אוסר ללולב ועיי' שעה"מ דדחיק במאי פליגי והא"ש:

2 מעילה פתח ↗

עֲרָבָה – לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: נוֹהֲגִין הָיוּ הַזְּקֵנִים שֶׁנֶּהֱנִים מִמֶּנּוּ בְּלוּלְבֵיהֶן.

3 ערבה היו מקיפין המזבח - ולא נהנין ולא מועלין לפי שלא קדשו:

4 נהנין היו מהם זקנים בלולביהם קסבר מצות לאו ליהנות ניתנו:

« תוספות על מעילה י״ג ע״ב:ב׳ תוספות על מעילה י״ג ע״ב:ד׳ »