תוספות על עירובין נ״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על עירובין נ״ה ע״ב:כ״ג תוספות על עירובין נ״ז ע״א:ג׳ »

2 עירובין פתח ↗

וְהָא תַנְיָא: נִרְאֶה צְנוֹן — נִרְאֶה סַם הַמָּוֶת! לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בֶּעָלִין, כָּאן — בָּאִמָּהוֹת. כָּאן — בִּימוֹת הַחַמָּה, כָּאן — בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

10 חכמת שלמה פתח ↗

תוס' בד"ה ואין בין כו' ומחצה הקטנות שבליל כו' כצ"ל:

10 רש״ש פתח ↗

תוס' ד"ה ואין. עיין כה"ד הן כפי הסכמת התוכנים לחשוב ששה שעות בינונית היינו שכל שעה היא חלק א' מכ"ד במעל"ע קודם חצי היום וכן ו' שעות בינונית שאחריו ליום אף בתקופת טבת וכן משם והלאה ללילה אף בתקופת תמוז אין התחלה לקושייתם ולשונם ג"כ מגומגם בקושייתם:

10 ארץ חמדה פתח ↗

בראשית כח כז ויאמר שלחני כי עלה השחר. במס' חולין דף צ"א ע"ב א"ל גנב אתה או קוביוסטוס שאתה מתיירא מן השחר א"ל מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה מסייע לרבי חנינא דאמר רבי חנינא ג' כתות של מה"ש אומרים שירה בכל יום. הרבה עמדו בזה איך יש מכאן ראיה לר' חנינא ונראה דאי' בברכות שלש משמרות הוה הלילה ופירש"י נגד ג' כתות שאומרים שירה ועיין בפירש"י פ' בשלח. ואם כן למ"ד ד' משמרות הוה הלילה אם כן ד' כתות אומרים שירה בכל יום ולעולם בשמים יום ולילה שוים כמבואר בס' ל"ח בפ' תשא משום דלגבי הקב"ה לילה כיום יאיר ממילא אי אמרינן ג' כתות מגיע לכל כת ד' שעות דהלילה בזמן ששוה עם יום חשבינן לי"ב שעות ואי באמת ד' כהות אומרים שירה מגיע לכל כת ג' שעות כי הם אומרים שירה כל הלילה כמבואר בילקוט ואי' בס' ב"ש דאותו זמן שנתחבק יעקב עם המלאך היה בזמן תקופת תמוז דאז היום ח"י שעות והלילה וא"ו שעות כמבואר בתוס' עירובין ואותו היום זרחה השמש ב' שעות קודם והי' הלילה רק לארבע שעות כמבואר במדרש אותן ב' שעות ששקעה בעבורו זרחה בעבורו והיום היה ארוך כ' שעות א"כ מאד ראיה ברורה לר"ח דרק שלש כתות אומרים שירה בכל יום ולא ד' כתות וכאן שעבר ד' שעות מהלילה ואמר המלאך שהגיע זמנו לומר שירה יקשה ממ"נ אם היה מכת ראשונה כבר חלף הזמן אם מכת שני' גם כן חלף שעה אחת כיון דד' כתות אומרים מגיע לכל כת ג"ש וש"מ דרק ג' כתות אומרים ומגיע לכל כת ד' שעות ושפיר אמר שלחני שאז מתחיל שירה של כת שניה. ובזה יסולק ג"כ קושית מהרש"א בחגיגה דמשמע התם דהמלאכים חשין ביום מפני כבודן של ישראל והכא משמע דביום אומרים ולפי' הנ"ל ל"ק כלל:

17 חכמת שלמה פתח ↗

אחר ד"ה מנא ה"מ כו' צ"ל ד"ה בר אדא שם האיש:

21 חכמת שלמה פתח ↗

בא"ד לפי מה שהעיר גדולה או קטנה כצ"ל והס"ד:

21 תוספות יום טוב על משנה אהלות פתח ↗

שהמרובע יתר על העגול רביע. דהא כל עגול שרחבו אמה יש בו היקף ג' ואם היה מרובע אמה על אמה היה לו היקף ד' אמות. אמה לכל רוח נמצא מרובע רב יתר על העגול רביע רש"י פ"ק דערובין דף יד. ותוספות פ"ה דף נו ד"ה כמה האריכו לבאר ג"כ שיש כן בשטח עצמו לפי שאין הוכחה מן ההיקף אל השטח עצמו כמו שבארו זה בפ"ק דסוכה ד' ח ובכאן אין להאריך בזה לפי שאין אנו צריכין לדעת אלא ההיקף:

22 חכמת שלמה פתח ↗

בא"ד ושים הארוך בצד הקצר. נ"ב כזה :

1 כאן בעלין כאן באמהות כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים - פ"ה דעלין קשין ואמהות יפין אמהות שרשין בימות החמה יפין שמצננין הגוף בימות הגשמים קשין משמע לפירושו דעלין לעולם קשין ואפי' אמהות אינן יפין אלא בימות החמה ותימה דבפרק קמא דע"ז דף יא. אמר גבי אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ונראה לפרש דכאן בימות החמה וכאן בימות הגשמים כלומר עלין ואמהות חד מעלי בימות החמה וחד מעלי בימות הגשמים ואית ספרים דגרסי ואיבעית אימא הא והא בעלין אבל באמהות לעולם מעלו:

2 ואין בין תקופה לתקופה אלא צ"א יום ושבע שעות ומחצה - וקשה לר"י דאם יש לעולם בין ביום קצר ובין ביום ארוך י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה אם כן אין התקופות שוות ולעולם האחת ארוכה מהאחרת שאם תפול תקופת ניסן בתחלת ליל ד' תפול תקופת תמוז בז' שעות ומחצה בלילה ותקופת תשרי בג' שעות ביום הרי במקום ז' שעות ומחצה הקטנות שבליל תמוז שלא נפלה תקופת תמוז בתחלת לילה אנו משלימין לה צ"א יום וז' שעות ומחצה בלילי תשרי שהן בינוניות וגם בז' ומחצה שבסוף תקופת ניסן העודפות על צ"א היו קצרות ובתקופת תמוז היו בינוניות ואם נאמר שהשעות לעולם שוות וביום ארוך ובלילה ארוך י"ח שעות ובלילה קצר ו' או להפך לא משכחת הא דאמרת אין תקופת ניסן נופלת אלא כו' אין תקופת תמוז נופלת אלא כו' וכן שארי התקופות כולן וגם לא משכחת הא דאמרינן בפרק מפנין בסופו שבת דף קכט: דבתלתא בשבתא ובמעלי שבתא קאי מאדים בזוגי ובשאר יומי לא קאי ולפי זה משכחת לה נמי דבשאר יומי קאי ובהאי לא קאי:

3 פלגא הוי - פירוש מגרש דתחומין הוי פלגא דתחומין ולא רצה לדקדק ולהקשות דמגרש דתחומין והקרנות כך וכך הוי מתחומין וקרנות משום דפעמים הוי תלתא או רביע או חומש מן התחומין ומן הקרנות לפי מה שהעיר גדולה או קטנה:

4 משכחת לה במתא - הקשה השר מקוצי דמשכחת לה מגרש רביע דתחומין וקרנות במתא דהוי ח' אלפים על ח' אלפים ומגרש הוי ל"ו ותחומין וקרנות ומתא הוו קמ"ד פעמים אלף על אלף וי"ל דערי מקלט אינן גדולים כל כך כדאמר בפרק אלו הן הגולין מכות דף י. ערים הללו אין עושין אותם לא גדולות ולא קטנות ומהר"י אומר שמתרץ האמת דהשתא קמ"ל דמגרש אינו מרובע כדמסיק ולרבינא קמ"ל דאין מגרש לקרנות ולרב אשי דאין מגרש אלא לקרנות אבל בכה"ג לא היה משמיענו שום חידוש:

5 כמה מרובע יתר על העגול רביע - ואור"י דהא רביע בין בהיקף בין בגוף הקרקע כדאמר הכא נמצא מגרש רביע וכן משמע גבי ים שעשה שלמה לעיל עירובין דף יד: ועל ההיקף יש להוכיח בהדיא כדפ"ה דכל שברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים ובטפח מרובע יש בהיקפו ד' טפחים ועל הקרקע שבפנים יש להוכיח נמי שאם תקיף טפח עגול סביב בחוטין דקין עד הנקודה האמצעי' שבעגול ותחתוך מן הנקודה ולמטה כל החוטין לב' ותפשטם יהיה העליון ארוך ג' טפחים והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהוא חצי טפח מן החוט העליון תחתוך שוב כל החוטין לשנים ושים הארוך בצד הקצר נמצא הרבוע אורכו טפח וחצי ורחבו חצי טפח דהיינו שלש חתיכות של חצי טפח על חצי טפח ובטפח מרובע יש ד' חלקים של חצי טפח על חצי טפח:

6 אביי אמר משכחת - ואם תאמר לפי מה דמוקי לה לקמן במתא עגולה קשה דתחומין הוו טפי כמו שאנו מרבעין העיר ולא הוי מגרש רביע מהם ויש לומר דלא קאמר מגרש רביע אלא מתחומין שבחוץ לריבוע העיר:

2 עבודה זרה פתח ↗

נִתְפָּרְדָה חֲבִילָה. אוּנְקְלוֹס בַּר קְלוֹנִימוּס אִיגַּיַּיר, שַׁדַּר קֵיסָר גּוּנְדָּא דְּרוֹמָאֵי אַבָּתְרֵיהּ, מַשְׁכִינְהוּ בִּקְרָאֵי, אִיגַּיּוּר. הֲדַר שַׁדַּר גּוּנְדָּא דְּרוֹמָאֵי אַחֲרִינָא אַבָּתְרֵיהּ, אֲמַר לְהוּ: לָא תֵּימְרוּ לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. כִּי הֲווֹ שָׁקְלִי וְאָזְלִי, אֲמַר לְהוּ אֵימָא לְכוּ מִילְּתָא בְּעָלְמָא: נִיפְיוֹרָא נָקֵט נוּרָא קַמֵּי אַפִּיפְיוֹרָא, אַפִּיפְיוֹרָא לְדוּכָּסָא, דּוּכָּסָא לְהֶגְמוֹנָא, הַגְמוֹנָא לְקוֹמָא, קוֹמָא מִי נָקֵט נוּרָא מִקַּמֵּי אִינָשֵׁי? אָמְרִי לֵיהּ: לָא. אֲמַר לְהוּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְקַט נוּרָא קַמֵּי יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ״וַה׳ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וְגוֹ׳״. אִיגַּיּוּר כּוּלְּהוּ. הֲדַר שַׁדַּר גּוּנְדָּא אַחֲרִינָא אַבָּתְרֵיהּ, אֲמַר לְהוּ: לָא תִּשְׁתַּעוּ מִידֵּי בַּהֲדֵיהּ. כִּי נָקְטִי לֵיהּ וְאָזְלִי, חֲזָא מְזוּזְתָּא דְּמַנְּחָא אַפִּתְחָא, אוֹתֵיב יְדֵיהּ עֲלַהּ, וַאֲמַר לְהוּ: מַאי הַאי? אֲמַרוּ לֵיהּ: אֵימָא לַן אַתְּ. אֲמַר לְהוּ: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם יוֹשֵׁב מִבִּפְנִים, וַעֲבָדָיו מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, וְאִילּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲבָדָיו מִבִּפְנִים וְהוּא מְשַׁמְּרָן מִבַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ יִשְׁמׇר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם״. אִיגַּיּוּר תּוּ לָא שַׁדַּר בָּתְרֵיהּ. ״וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ, שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַל תִּקְרֵי ״גּוֹיִם״ אֶלָּא ״גֵּיִים״, זֶה אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָּסְקוּ מֵעַל שׁוּלְחָנָם לֹא חֲזֶרֶת וְלֹא קִישּׁוּת וְלֹא צְנוֹן, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, דְּאָמַר מָר: צְנוֹן מְחַתֵּךְ אוֹכֶל, חֲזֶרֶת מְהַפֵּךְ מַאֲכָל, קִישּׁוּת מַרְחִיב מֵעַיִים. וְהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן קִישּׁוּאִין? מִפְּנֵי שֶׁקָּשִׁין לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם כַּחֲרָבוֹת! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּרַבְרְבֵי, הָא בְּזוּטְרֵי. יוֹם הַלֵּידָה וְיוֹם הַמִּיתָה. מִכְּלָל דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: לָא שְׁנָא מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂרֵיפָה, וְלָא שְׁנָא מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵיפָה — פָּלְחִי בַּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, אַלְמָא שְׂרֵיפָה לָאו חוּקָּה הִיא. מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי: שְׂרֵיפָה חוּקָּה הִיא. וְהָא תַּנְיָא: שׂוֹרְפִין עַל הַמְּלָכִים, וְלֹא מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, וְאִי חוּקָּה הִיא, אֲנַן הֵיכִי שָׂרְפִינַן? וְהָכְתִיב: ״וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵּלֵכוּ״! אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא שְׂרֵיפָה לָאו חוּקָּה הִיא, אֶלָּא חֲשִׁיבוּתָא הִיא, וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: רַבִּי מֵאִיר סָבַר — לָא שְׁנָא מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂרֵיפָה, וְלָא שְׁנָא מִיתָה שֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵיפָה — פָּלְחִי בַּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְרַבָּנַן סָבְרִי — מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׂרֵיפָה חֲשִׁיבָא לְהוּ וּפָלְחִי בַּהּ, וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵיפָה לָא חֲשִׁיבָא וְלָא פָּלְחִי בַּהּ. גּוּפָא: שׂוֹרְפִין עַל הַמְּלָכִים, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים וְגוֹ׳״, וּכְשֵׁם שֶׁשּׂוֹרְפִין עַל הַמְּלָכִים, כָּךְ שׂוֹרְפִין עַל הַנְּשִׂיאִים. וּמָה הֵם שׂוֹרְפִין עַל הַמְּלָכִים? מִיטָּתָן וּכְלֵי תַּשְׁמִישָׁן, וּמַעֲשֶׂה שֶׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, וְשָׂרַף עָלָיו אוּנְקְלוֹס הַגֵּר שִׁבְעִים מָנֶה צוֹרִי. וְהָאָמְרַתְּ: מָה הֵן שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶם — מִיטָּתָן וּכְלֵי תַּשְׁמִישָׁן! אֵימָא: בְּשִׁבְעִים מָנֶה צוֹרִי. וּמִידֵּי אַחֲרִינָא לָא? וְהָתַנְיָא: עוֹקְרִין עַל הַמְּלָכִים, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי! אָמַר רַב פָּפָּא: סוּס שֶׁרָכַב עָלָיו. וּבְהֵמָה טְהוֹרָה לָא? וְהָתַנְיָא: עִיקּוּר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טְרֵיפָה — אָסוּר, וְשֶׁאֵין בָּהּ טְרֵיפָה — מוּתָּר, וְאֵיזֶהוּ עִיקּוּר שֶׁאֵין בָּהּ טְרֵיפָה?

10 חידושי הלכות פתח ↗

תוס' בד"ה ואין בין כו' אנו משלימין לה צ"א יום כו' וגם בז' ומחצה שבסוף תקופת ניסן כו' עכ"ל ר"ל בימים שלמים יום ולילה ודאי דאין חילוק בין ימים ארוכים ולילות קצרות ובין ימים קצרים ולילות ארוכות דמה שזה מחסיר זה מכלים אך על אותן ט"ו שעות מתקופת תמוז בסופה שנכנסו לאותו יום בינוני שנופלת בו תקופת תשרי קשיא להו ב' קושיות קושיא ראשונה דז' ומחצה שעות הראשונות הם באים להשלים לתקופת תמוז לצ"א יום שנחסרו לה ביום נפילתה מצ"א יום שלמים ז' שעות ומחצה שבסוף תקופת ניסן הרי אותן ז' שעות ומחצה שנחסרו לה ביום נפילתה לא היו רק שעות קטנות ואין משלימין לה משעות בינונית שביום נפילת תקופת תשרי וקושיא שניה על ז' שעות ומחצה השניה מסוף תקופת תמוז שנכנסו לה ג"כ ביום נפילת תקופת תשרי הם בינונית ובסוף תקופת ניסן לא היו לה רק ז' שעות ומחצה קטנות ודברי מהרש"ל אין מבוררין לי בזה ועי' שם:

10 הגהות יעב"ץ על עירובין פתח ↗

תוס' ד"ה ואין כו' לא משכחת הא דאמר אין כו'. נ"ב צ"ל דאיירי במקום שיום ולילה שוין כגון בקו השוה. או דלא חשבינן אלא י"ב שעות לעולם בין ליום בין ללילה והעודף נחלק לשני חצאין שוין לפניו ולאחריו כמ"ש בלח״ש פ"א דברכות ובמו"ק א"ח ס"א בס"ד:

17 חידושי הלכות פתח ↗

תוס' בד"ה פלגא הוי כו' דפעמים הוי תילתא או רביע או חומש כו' עכ"ל הקשה מהרש"ל איך יתכן זה בלא צירוף העיר דהא לעולם קרנות המגרש רביע מקרנות התחומין ותחום המגרש הוי לעולם פלגא מתחומין כו' וא"א לפרש אלא בצירוף עיר וזה לא ידע כו' וגם לשון התוס' משמע דאיירי אף בלא צירוף כו' עכ"ל ע"ש באורך ול"נ בזה דודאי גם המקשה ידע לצרף העיר אלא דאסיק אדעתיה דלא איירי הברייתא אלא במילתא דפסיקא דלעולם כן הוא כמו מגרש דתחומין דהוי פלגא דתחומין לעולם משא"כ בצירוף העיר דלפעמים הוי תילתא כדלקמן בשמעתין ולפעמים רביע במתא דהוי ח' על ח' כקושיית השר מקוצי ולפעמים בחומש במתא דהוי י"ב אלפים על י"ב אלפים שהמגרש הוי נ"ב ותחומין וקרנות ומתא הוו רנ"ו פעמים אלף על אלף דהמגרש נ"ב הוי קרוב לחומש מן הכל ולכך לא רצה לדקדק ולהקשות דכך וכך הוי מגרש דתחומין ודקרנות מתחומין וקרנות דתחומין משום דאינו כן לעולם ולא הקשה רק אמגרש דתחומין דהוי פלגא ומיהו המתרץ לא חש לכך דמוקי להו דתחומין לעולם דהוי תרי אלפי כו' דוקא ולא שיהיה לעולם רביע ולזה לדברי המתרץ הקשה השר מקוצי דלוקמא בח' על ח' כו' אף שלא יהיה כן לעולם ומה שדקדק מהרש"ל בדברי התוס' דמשמע מדבריהם דאיירי בלא צירוף עיר והיינו שלא הזכירו רק מתחומין וקרנות ולא הזכירו נמי ממתא ע"כ אין זו ראיה דהא בדיבור שאחר זה בקושיית השר מקוצי לא הזכירו רק רביע דתחומין וקרנות וע"כ דהוא נמי ממתא ומיהו צ"ל דדבריהם אלו אינן לפי תירוץ התוס' לקמן דערי מגרש אינן גדולים כ"כ אלא לפי תירוץ מהר"י דהמתרץ ודאי מתרץ האמת ולא אוקי הברייתא אלא בדבר שיש בו שום חידוש אבל המקשה ודאי דלא חש לזה דהא למאי דמקשה אכתי תילתא הוי הוה ניחא ליה אי הוי תני תילתא אף שאין כאן שום חידוש ולכך המקשה הכא נמי הוי מדקדק כן אתחומין וקרנות אף שאין בו שום חידוש אי לאו דאינו כן לעולם והדברים ברורים למבין בלי גמגום ודו"ק:

21 חידושי הלכות פתח ↗

בד"ה כמה מרובע כו' שברחבו טפח יש בהקיפו כו' כצ"ל:

21 חדושי הלכות על פסחים פתח ↗

בד"ה רביעית של תורה כו' וי"ל דבירושלמי איירי באצבעות צפרים כו' עכ"ל ביאור דבריהם בכל זה ע"פ מ"ש בכמה מקומות דבירושלים הוסיפו שתות מלבר על מדות מדבריות ושוב אח"כ בציפורי הוסיפו שתות מלבר על הירושלמית והשתא נמצא מהמדבריות דהכא בגובה אצבעיים וחצי וחומש אצבע עשה מהם שתותים יהיה מאצבעיים י"ב שתותים ומחצי אצבע שלשה שתותים הרי ט"ו ומחומש אצבע יהיה שתות אצבע ועוד חומש של שתות ויהיה בידך בין הכל ט"ז שתותים וחומש שתות מדבריות באו לירושלים נכנסו י"ב שתותים המדבריות בי' ירושלמית והג' שתותים יהיו ב' וחצי שתות ירושלמית והשתות וחומש השתות יהיה שתות של ירושלמית יהיה בידך בין הכל י"ג שתותים וחצי ירושלמית באו לצפורי נכנסו י"ב שתותים הירושלמית בי' צפורית ומשתות וחצי הנשאר מירושלמית עשה ממנו שתותים יהיה בידך תשעה שתותי שתות מתשעה שתותי שתות של ירושלמית יהיו ז' וחצי שתותי שתות של צפורים מששה שתותי שתות יהיה שתות א' של צפורים והשתות וחצי של שתות הוא רביעית של שתות הרי בין הכל בידך י"א שתותים מאצבעיים צפוריים ועוד נשאר רביעית של שתות דלא בא לחשבון לדברי הפייטן ולדברי הירושלמי שלא הזכירו בגובה רק אחד עשר שתותים דהיינו אצבעיים חסר שתות והרביעי שתות הוא חלק כ"ד מאצבע כמו שכתבו התוס' לקמן דעשה מן אצבע אחד ל"ו שתותי שתות יהיה כ"ד רביעי שתות דהיינו חלק מ"ה מכל הגובה דעשה מאחד עשר שתותי שתות שתותים יהיו ס"ו שתותי שתות והם מ"ד רביעי שתות נמצא אותו רביע שתות הנחסר בחשבון לדברי הפייטן וירושלמי הוא חלק מ"ה מכל הגובה אבל אמרו תנכה זה הרביע שתות שחסר מגובה ולא בא לחשבון לפי הפייטן ולפי הירושלמי מן הרוחב שיהיה שם מותר לפי דברי הפייטן וירושלמי דע"כ צריך למעט ברוחב כיון דאיירי שם באצבעיים של צפוריים יהיה מותר הרבה במרובע על האצבעיים של מדבריות אלא דצ"ל דשם איירי באצבעיים על האצבעיים עגולות עולה לאצבעיים על אצבע וחצי דמרובע יותר על העיגול רביע כו' עכ"ל וכצ"ל ותבא על ציור דבריהם ממה שכתבו התוס' פרק כיצד מעברין בשם ר"י וז"ל אר"י דהמרובע יתר על העיגול רביע בין בהיקף בין בגוף כו' עכ"ל ע"ש וה"פ הכא שאם תקיף אצבעיים על אצבעיים עיגול סביב בחוטין דקין עד הנקודה האמצעית שבעיגול ואח"כ תחתוך כזה כל החוטין מן הנקודה ולמטה לשנים ותפשטם יהיה העליון ארוך ששה אצבעיים דכל שברוחבו טפח יש בהיקפו שלשה טפחים והאחרים מתקצרים והולכים עד הנקודה שהיא אצבע מן החוט העליון ויהיה כזה שוב חתוך כל החוטין לב' ושים הארוך בצד הקצר ויהיה כזה נמצא רצועה זו ארוכה שלשה אצבעיים ורחבה אצבע דהיינו שלשה חתיכות של אצבע על אצבע קח אצבע על אצבע מהם וחתוך אותו לשנים ויהיה כל חתיכה מהשני חתיכות אצבע על חצי אצבע שים אחר כך ארכם זה ע"ג זה בצד אורך הב' אצבעות הנשארים ויהיה זה המרובע אצבעיים על אצבע וחצי כזה והוא פחות רביע ממרובע אצבעיים על אצבעיים כי במרובע אצבעיים על אצבעיים יש ארבע פעמים חצי אצבע באורך ב' אצבעיים ובמרובע אצבע וחצי על אצבעיים אין בו כ"א שלשה פעמים חצי אצבע באורך ב' אצבעיים ואצבעיים על אצבעיים מרובעות מדברות נכנסות כו' פירוש דאצבעיים על אצבעיים מרובעות מדברות הם י"ב שתותים באו לירושלים נכנס הכל בעשרה שתותים מרובעות באו לצפורי נכנס הכל בשמונה וב' שתותי שתות מרובעות והעגולות צפורית מאצבעיים על אצבעיים הם תשעה שתותי' דהמרובע יתר על העיגול רביע דהיינו י"ב שתותי' ונמצא דהעגולות אצבעיים על אצבעיים צפוריות הם יותר ארבע שתותי שתות על המדבריות מאצבעיים על אצבעיי' מרובעות והארבע שתותי שתות הם א' מתשעה מאצבע א' דצפורי שהרי יש בו ל"ו שתותי שתות והוא בקירוב אחד מבשלשה עשר או מארבעה עשר בכל הרביעית שהרי יש בו נ"ד שתותי שתות והרי הארבע שתותי שתות הם מותר ברוחב לדברי הפייטן וירושלמי ורביע שתות הנחסר בגובה הוא אחד מארבעה ועשרים מאצבע אחד והוא אחד ממ"ה מכל גובה הרביעית כמו שכתוב לעיל תנכה זה מזה ישאר שיעור דבר מועט מותר דבגובה לא יחסר רק חלק ארבעה ועשרים מאצבע שהוא חלק מ"ה מכולו וברוחב יש מותר חלק ט' מאצבע שהוא חלק י"ג או י"ד מכולו אלא דהירושלמי לא דק בדבר מועט ולחומרא וק"ל:

22 חידושי הלכות פתח ↗

בד"ה אביי אמר כו' וא"ת לפי מה דמוקי כו' קשה דתחומין הוו טפי כמו שאנו כו' עכ"ל ופי' לדבריהם דכל העיגול דמגרש הוא מתוך רבוע של ט' אלפים נמצא בתוך העיגול ג' חלקים מט' אלפים דהיינו ז' אלפים פחות רביע אלף ונתוסף על התחומין וקרנות שמחוץ לעיגול הרביע שהוא ב' אלפים ורביע אלף ויהיה בין הכל שמחוץ לעיגול י"ח אלף ורביע אלף ואם תסיר אח"כ מן העיגול את העיר בעיגול דהיינו ג' חלקים רביע אלף ישאר לך בעיגול המגרש ששה אלף מצומצם וע"ז הקשו דלא הוי המגרש שהוא ששת אלפים רביע דתחומין שמחוץ לעיגול דהוי טפי מי"ח אלפים רביע של אלף שהוא שיעור מה שנתוסף בריבוע של עיר על העיגול דהיינו נמי רביע אלף וע"ז תירצו דלא קאמר דהוי תחומין רביע אלא מי"ח אלף חוץ ממה שנתוסף עלייהו מריבוע של עיר דהיינו רביע אלף כן נ"ל לפרש דבריהם ודברי מהרש"ל בזה אין מבוררים לי דודאי לעיל הוי הרביע ט' אלפים מצומצם מל"ו אלפים ודו"ק:

« תוספות על עירובין נ״ה ע״ב:כ״ג תוספות על עירובין נ״ז ע״א:ג׳ »